שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קמו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן שנתן את רחל בתו לשמעון לאשה וקודם שקדש שמעון את בת ראובן נתחייב שמעון לראובן ואסר איסור על נפשו גם נשבע שבועה חמורה בתורה לדעת רבי' משום פ' ופ' ופלו' בלי שום פתח התר וחרטה וקבל עליו נזירות שמשון בן מנוח בעל דלילה שעקר דלתות עזה כו' שלא יהיה רשאי להוציא את אשתו רחל מעיר ליפאנטו בשום צד ואופן בעולם לא הוא ולא אחד בעדו ולא להוליכה למקום אחר לדור שם לא בדרך קבע ולא בדרך עראי אפי' יום אחד זולת אם ח"ו תהיה מ"ה מתוחה בליפאנטו שיוכל להוציאה לכפרי' להמלט על נפשם ונכתב ונחת' שטר ע"ז אך לא נכתב בכתובה ועתה אחר שנשא שמעון את רחל רוצה להוציאה מליפאנטו ולהוליכה בפאטראס ועושה לה כל הכעסות שבעולם כדי שתתרצה ותתפייס ללכת אחריו בפאטראס והולך ועומד שם זמן רב ואינו זן ומפרנ' אותה כהלכת גוברין יהודאין שארה כסותה ועונתה יגרע לה אשר לא כדת. ילמדנו דבנו אם יעשה לה כ"כ הכעסות עד שתלך אשתו אחריו על כרח' שלא בטובת' אם יהיה שמעון עובר על שבועתו ועל הנזירות אחר שמאתו היתה נסיבה והוא נשבע לחמיו ועל דעתו ולא על דעת אשתו וע"כ רצה לעשות שטר על זה שיהי' בידו לראיה ולא רצה שיכתב בכתובה שלא יאמר שהיא התרצה בזה וכן ילמדנו רבנו אם אומר איני זן ואיני מפרנס אם כופין אותו לפחות בחרם ובשמתא להיות עם אשתו כדרך כל הארץ או שיוציא ויתן כתובה תוספת ומנה מאתן דחזו לה ונדוניא דהנעלת לה ושכרו הרבה מן השמים:
תשובה
בענין השבועה והנזירות כתבתי פעמים שלש על ענינים כיוצא בזה והוא שדעתי שהדבר פשוט שמי שעושה דבר כזה עובר ונקרא נזיר ואעפ"י שלכאורה היה אפשר להורות להפך מטעם שנדרים ושבועות פיו ולבו שוים בעינן וכמו שיש להאריך מ"מ אני אומר שמי שירצה לדון דין זה בנדון כיוצא בזה טועה כי יש הבדל גדול בין כשאדם נשבע לדעת חברו ולבקשת חברו ותועלתו וכמו שירא' מי שירצה לעיין בדברי הרמב"ם בהלכות נדרים ושבועות פ"ב ולא עוד אלא שהרשב"ץ ז"ל בתשו' כתב שאפילו הנשבע מעצמו יש להכניס בשבועתו אפי' דבר שלא נשמע מדבריו אחר שיש אמדנא דמוכח שבזה היה כונתו ולא אארי' בזה אלא אני אומר אפי' שאפשר שיש חולק וחולקים עליו מן הטעם שפיו ולבו שוים בעינן מ"מ כשנשבע לדעת אחרים הרי הוא מבטל דעתו מפני דעת' וכל שיש אמדנא דמוכח שכשנשבע לדעת' נשבע בדבר כזה אינו יכול לומר ולהנצל אני לא נשבעתי אלא על כך כמו אם ירצה עתה איש זה לומר אני לא נשבעתי אלא שלא להוציאה ועתה איני מוציאה היא יוצאת מעצמה הא ודאי הוי רשע גמור דכיון שעושה מעשים אשר הם מוכיחי' הוכחה גמורה שעושה כן כדי שתצא הרי הוא המוציא ממש שהרי בכלל שלא להוציא הוי ואינו סותר כלל למה שהוציא מפיו וא"כ אנן סהדי דכשנשבע על דעת חמיו ודעת חמיו היה כן שלא יוציאנה שלא יעשה מעשים שיכריחוה לצאת וכאן בנ"ד היה הדבר פשוט יותר דאלת"ה תאמר ג"כ שלא להוציא' אותה שלא יוציאוה על כתף יסבלוה אבל כל שתצא היא מעצמה ברגליה לא נכנס בשבועה אלא ודאי שהכונה שלא יעשה דברים שיוציאוה שכל שעושה דברים מוכיחים היינו א"כ שהוא הוא המוציא ומה לי שתצא על סוס או דבר אחר או מה לי דתצא ע"י אלו המעשים גם מתשו' הריב"ש מוכח כן במה שפירש אח"כ ג"כ שאמר שלא להוליכה לדור כו' וא"כ ש"מ שאין השבועה לבד שלא יוציאנה אלא שלא יוכל לדור בעיר אחרת לא דרך קבע ולא דרך עראי כנ"ל פשוט בענין זה ולא הארכתי לפי שכבר כתבתי ראיותי במקום אחר וכאן רמזתים לבד ולענין השאל' השנית במה שאינו רוצה לזון כו' דבר זה ידוע בענין המזונות שהוא מחלוקת רב ושמואל בגמ' ולדעת רב כופין אותו ויוציא ולדעת שמואל אמר עד שכופין אותו להוציא יכופו אותו לזון ונפל בזה מחלוקת ג"כ בפוסקים ולא לבד בזה אלא אפי' במורד מתשמיש נר' מדברי הרמב"ם ז"ל שכופין אותו להוציא אם היא רוצה וכן מדברי הטור אבל סמ"ג כתב לפסק הלכה הא דגרסי' בירושלמי אין מעשין אלא לפסולות כו' עד משם יש ללמוד שאין כופין אלא במקום ששונין כופין אבל אומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם תעבור יקראוך עבריינא וכ"נ בפסקי הרא"ש שכתב בכ' אעפ"י וחזינן לגאון כו' עד אבל לא שיכפוהו לגרש דאף במונע תשמיש או מזונו' אין כופין אותו להוציא כדאי' בירו' אין כופין אלא לפסולות ובהגהת אשרי בכ' המדיר ז"ל וכל יוציא דמתני' מספקא לן אם כופון כו' עד שאין לעשות מעשה אלא היכא שמפרש בהדיא שכופין וכן ר' ירוחם ז"ל העתיק לשון הרא"ש אשר זכרתי למעלה באופן דפשיטא שאין כח בנו לעשות מעשה כך לכוף לגרש אבל להחרימו ולנדותו שיעשה ויקיים המצוה הכתובה בתורה שארה כו' לא יגרע שבזה כופין אין אנו כופין לגרש אלא כופין לקיים את אשתו כדין כב"י הכשרים ואם הוא יגרש מעצמו יגרש וזה דבר פשוט וגדולה מזאת כתב ר"ת כמ"ש הפוסקים משמו ואין צריך להאריך בזה הנלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |