שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רפג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן היה נשוי אשה ולו בן ובת מאשה אחרת שמת' אחר כך מת הוא והניח חצרות ובהם בתים רבים ונפתלי היה דר בבית אחת ואחר שנפטר ראובן הסכימו האלמנ' והיתומים להשכיר הבית לנפתלי בעד י' שנים ונשארו חייבי' לשוכר אלף ות"ק לבנים או יותר והיה התנאי ביניה' שאם יפרעו החייבים הנז' הסך הנז' עד י' שנים הנז' והתנו ביניהם שאם ימכרו החצר או הבית הנז' לשום אדם שאם השוכר ירצה אותה באותו ערך שהבית או החצר ימכרו אותה לשוכר אותו ערך ר"ל טאנטו פור טאנטו ועתה אחר כל אלה הדברים אחר שנה או יות' הגיע זמן נשואי הבת הנז' ולא נמצא מה ליתן מדודים לבעל ובאו היתומי' והאלמנ' וחלקו חצי החצר נתנו לבת בנדוניא והחצי לפרעון כתובת האלמנה אחר כך ידע נפתלי שהאלמנה מכרה חלקה לש' ותובע נפתלי שרוצה אותו חלק של האלמנה טאנטו פור טאנטו מכח התנאי והנה האלמנה טוענת שהיא לא נתחייבה אלא כאשר היו שותפין היא והיתומים בחצ' וכמו שנתחייבו הם היא נתחייבה אמנם אחר שנסתלקו הם מהחצי החצי שלה רוצה למכור היא למי שתרצה ועוד טענו' אחרו' ושאלו את פי הדין עם מי:
תשובה
האמת כי בלי עיון אמרתי שהדין היה עם הלוקח השני ואמרתי כן מטעם שכיון שלא היה קצבה לא סמכה דעת הקונה ולא המוכרים כמו שכתבו הפוסקים מכח ההיא דסוף ע"ז והביאה הרי"ף ז"ל בה' במסכת ב"ב פ' בית כור וז"ל גרסינן בסוף ע"ז ההוא גברא דא"ל לחברי' אי מזבנינא להאי ארעא לדידך מזבנינ' ליה אזל וזבנא לאניש אחרינא אמר רב יוסף קנה קמא א"ל אביי והא לא פסק והסכימו כל הפוסקים דהלכה כאביי והטעם דלא סמכא דעתיה כיון דליכא פסיקת דמים ונפתלי לא נכשר זה בעיניו. וכנר' מתוך דבריו שאל ליודעי בינה וחזר אלי ואמר שלא היה יודע איך הייתי אומר כן שיודעי' רשומים מן העיר היו אומרי' לו שהדין היה עמו ולא האמנתי לדבריו עד שחזר אלי פעמים והיה אומר לי כדברים האלה אז חשבתי הלא דבר הוא וחזרתי לעיין בדבר ואני אומ' שעל משמרתי אני עומד שהדין דין אמת מן הטעם שאמרתי ואחר העיון יש טעמים אחרים זולת הטעם הראשון ואפי' שאינם צריכים אכתבם ללמוד במקומות אחרי'. וראשונה אני אומר כי מה שאמר לי שאמרו דכיון שאמרו טאנטו פור טאנטו דמי זה להא דאמרו ואם אמר כשאמכרנ' אמכרנ' לך כפי מ"ש ג' עד שיאמרו הג' וכן ודאי כמו שיאמר א' או ישום א' מן השוק דקנה באמירה שיאמר א' מן השוק א"כ ה"נ כיון שאמ' טאנטו פור טאנטו ולקחה הלוקח היינו א' מן השוק וקנה הוא אני לא אאמין שכך אמ"ל שום יודע כי החלוק ביניה' ברור לרואי השמש כי מי שהסכים במה שיאמר א' אינו ר"ל הלוקח וגם אינו ר"ל מה שיאמר א' או ג' שכל ג' שיאמרו מעצמם כך שוה חצר זה קנה הלוקח אלא שר"ל שילכו הקונה והמוכר וישאלו את פיהם או א' שיבררו שניהם וישו' אותו החצר ובאותה שומא יקנה הקונה וימכור המוכר וחייבים ב' לקבל השומא ההיא והוא שיודיעו בטוב שומא ולא טעו בה דאל"כ ילך זה הקונה אצל ג' אוהביו או א' ויאמר להם שיאמר או שיאמרו שחצר פ' כך שוה ויוכרח למכור המוכר ח"ו זה לא יעלה בדעת וגדולה מזו אמרו שאפי' שאין המוכ' יכול לומר ישומו אותה אחרים שבקיאים יותר שאין שומעין לו משום דממאי דהני בקיאי בשומא טפי מהני מ"מ אי ידעינן בבירור דהנך בתראי קי"ל טפי או אם ברור לנו דקמאי לא קי"ל כולי האי דדינא הוא דמעכ' ואע"ג שהרמב"ם גם הטור סתמו הדברים דברו בהווה שסתם כשמקבלי' עליה' הלוקח והמוכר שומת פ' או שלשה יודעים שבקיאין בשומ' ולפיכך אינו יכול לומר אח"כ ישומו אותה אחרים ומ"מ זה פשי' שלכ"ע אינו ר"ל מה שימכור אותה ללוקח כי דבר זה לא הוי קצבה ולא סמכא דעתיה דבשלמא כשתל' דעתו בג' הג' כבר בטל דעתו ושם אותו בדעת אחר ומה לי זה ומה לי הראשון אבל כשמוכר הוא עצמו בלא שיתלה דעתו בשומת אחר המכירה תהיה כפי רצונו כשיראה שיתנו לו מה שהוא רוצה יסכים במכר ואם לא לא יסכים ואין כאן הכרח ומה לי כשאמכרנו לאח' או אמכרנו לך או שיאמ' טאנטו פורטאנטו אלא ודאי כמו שאמרתי כי הכל א' כיון שלא קצב או לא בטל דעתו ותלהו בדעת אחרים גם המדק' בדברי הרמב"ם ימצא שמה שכתבתי הוא אמת שכתב וז"ל וכן א"ל כמו שישומו בית ארבעה עד שישומו הד' כלם ויסכימו וימכור לאחר כמו שיסכימו ואח"כ יקנה הראשון הרי שצריך שילכו הקונה והמכר או המוכר לבדו ויקח האנשים וישומו ואח"כ ימכור לאחר אז קנה השני בלאו הכי פשי' יותר מביעתא בכותחא לע"ד דלא כל כמיניה דלוקח ראשון לומר תנה לי כמו שאמרת לי כי יאמר לזה חפצתי בעד זה שהוא אהובי ולאחר לא הייתי נותן במנ' יותר מה שאין כן כשמבטל דעתו ותולה בדעת אחר כדפי' וזה היה מספיק לנדון שלנו אבל לרווחא דמלתא גם ללמוד במקום אחר אומר שנפתלי לא זכה בדינו מטעמים אחרים אחר שהלכה רווחת בישראל דכ"מ שאדם בא להוציא מכח שטר שיד בעל השטר על התחתונה ואפי' שצריך לדחוק הלשון מכל מקו' כדי לאוקמי הנתב' אחזקתו יכולי' לדחוק כ"ש וק"ו כשאין צריך דוחק כלל כאשר בנ"ד כי לא נתחייבו רק כאשר היה החצר בין הג' בתפיסה א' ונתחייבו כלם כי כשימכרו הבית או החצר טאנטו פיר טאנטו שימכרו הבית או החצר לנפתלי הנז' אבל עתה שנתפרדה החבילה היא לא נתחייבה למכור חלקה ועל נפתלי להביא ראיה שהי' נתחייב' למכור לו חלקה ע"פ התנאי הנז'. עוד טעם אחר שכל הפו' כתבו בפי' דתרתי בעינן שיהיה שם קנין גם שיאמר לה מעכשו וכאן חסר מעכשו ואפי' את"ל שכיון שנכתב התנאי בשטר ויש בו זמן אמרינן דה"ל כאלו אמ' מעכשיו דק"ל כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וכמו שכתבתי במקום אחר מ"מ הביא הרב מ"מ ע"ה שהרשב"א כתב בשם רב האיי והקרקע ביד הלוקח וכ"כ בעיטור בשה רבוותא הרי שטעם זה מספיק לומר שש' זכה בדיני ולא נפתלי ואע"ג שהיה עומד נפתלי בבית א' מן החצר לא מפני זה נאמר שהיה החצר בידו שהרי כל החצר היה ביד המוכרים ומעולם לא החזיק אדעת דהכי כי הוא הי' שם בשכירותו וזה ברו' וכ"נ בפי' בתשובה מהרשב"א הביאה ב"י וז"ל ועורבא דההוא גברא דאמר לחבריה אי מזבנינא להאי ארעא לדידך מזבנינא במאה זוזי כו' אלמא אי זבנא במאה לכ"ע קנה קמא התם בשקנה האי ארעא מהשתא והחזיק בה בתנאי שאם ימכרנה שתהיה קנייה לו הל"ה לא עשה כלום וכ"כ רב האיי בס' המק' כגון שקנו מן המוכרי' וא"ל הקניתיה לך בדמי' כו"כ ומעכשו וכשארצה למכור והקרקע עומד ביד הלוקח בה"ג קני ואי לא לא קני הרי בפירוש שאפי' שקצב מעות לא מהני אלא כשאמר לו קני מעכשו וזה שהקונה מחזיק בקרקע לכך הל"ה לא מהני כלל עוד מטעם אחר לא קנה אפי' שאלמנ' זו כשנטלה קנין האלמנ' המוכרת עדין לא היה לה זכות בחצר כנז' לא היה שלה כי בחזקת היתומים היא והוו מצו לסלוקי לה בזוזי והוי כמוכר דבר שאינו ברשותו דק"ל שאינו מכר וכמ"ש הפוסקים מההיא ברייתא דמה שאירש מאבא מכיר לך כ"ש מאיניש אחרינא ואע"ג שכתב הריב"ה בשם ר"ת דדוקא בשדה סתם אבל בשדה זו קנה גדולי הפוס' חולקים עליו והגאונים אמרו בשמם דלא שנא מה שאירש מאבא סתם מכור לך לא שנא שדה זו שאירש מאבא מכור לך לא קנה וכ"ש שאפי' ר"ת לא אמר אלא במה שאירש מאבא אבל שדה זו לכשאקחנה קנויה לך אפי' ר"ת יודה שהרי בגמ' בפ' שנים אוחזין אמרי' אמר ר' הונא אמר רב האומ' לחברו שדה שאני לוקח לכשאקחנ' קנויה לך מעכשו קנה אמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא מי יימר דמזבן לה נהליה והאלי"ם אמרה אפי' בשדה זה עד דכר' מאיר אמרה לשמעתיה והרי"ף השמיט זה מן ההלכות משמע דאין הלכה כרב וכ"כ הרמב"ם בפי' פ' כ"ב מה' מכירה וז"ל דבר שאינו ברשותו של מקנה אינו נקנה והרי הוא כדבר שב"ל כיצד מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מן הים נתון לך שדה זו לכאקחנ' קנויה לך לא קנה כלום וכן כל כיוצא בזה הרי בבירו' שאין דבר שאינו ברשותו של אדם נקנה בין שיאמר שדה סתם וכ"ש כשיאמר שדה זו שכך משמע מלישנא דרבא וק"ל א"כ אשה זו מה שמכרה ההיא שעתה לאו כלום הוי שעדין לא היה הדבר ברשותה וכ"כ הרב המ"מ וכן שדה זו כו' שם דלא קי"ל כרב וכתב הרא"ש בתשובה הביא' בנו ח"מ סי' קנ"ד אות כ"ח ענין גדול מזה על שני שותפים שמכר אחד מהם חלק פ' כשיפול לחלקו דלא קנה הקונה ועוד שגם היתומים לע"ד לא היה מכרם מכר באותה שעה לפי שלא היו בני עשרים ואפי' עתה וקרקע שהניח המוריש ליתומים אין הקטן יכול למכרו אלא כשיהיה מבן ך' וכ"כ הרשב"א בתשובה שכן הדין כרב אלפס דסב' הכי יפסק כן הלכה למעש' אפי' בקטן שנכנס בשנת ך' כל עוד שלא השלים הך' כן מצאתי תשובה בקובץ מ"מ מהח' כה"ר שמואל בנבנשת נר"ו וכן הטור בשם אביו אלא שכתב שאם המוכר היה פקח ויודע בטיב משא ומתן דהוי ממכרו מכר אבל שאר הפוסקים לא כתבו כן אלא סתם שכל עוד שלא השלים ך' שנה לא הוי ממכרו ממכר ואפי' לפי דעתו של הרא"ש נער זה אפילו שהוא פקח אינו יודע בטיב משא ומתן זה כתבתי לפי דע' האומרים שחזקה דין קרקע יש לה שכן דנתי כמו שכתבתי פעם ופעמים ומ"מ כבר כתבתי כי כל זה אינו צריך כי אם לרווחא דמלתא אבל הדין פשוט בלאו הכי שנפתלי לא קנה הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |