שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/נח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן שנתחייב בקנין ובשטר ת"ר סולטאניש לשמעון בתנאי שישתד' בכל מאמצי כחו עם המשנה ועם הדיפטירדר שיתנו ללוי המכס של עיר פ' ואחר עבור חדש ימים שיהיה ביד לוי המכס הנז' נתחייב לתת לשמעון המעות הנז' וז"ל השטר בפנינו עדים ח"מ בא ראובן ואמר לנו הוו עלי עדים איך נתחייבתי חוב גמור לתת לשמעון ת"ר פרחים אם יקח לוי המכס של עיר פ' אחר חדש ימים ללקיחת המכס הנז' הריני מחייב עצמי ונכסי לתת לשמעון הת"ר פרחים הנז' בלי שום אחור ועכוב כלל וחומר וחוזק שטר זה קבל עליו ראובן כחומר וכחוזק כל שטרות דנהיגי בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי ולקיים כל הכתוב לעיל נטל ראובן קנין שלם במקום שבועה והיה זה יום פ' בעיר פ' והכל שריר וקים שמעון השתדל עם השרים והשיג שיתנו ללוי המכס הנזכר והתחזק המכס ביד לוי כל הזמן בשלמו' ויותר ועתה טוע' שהוא אסמכתא ואסמכתא לא קניא ושמעון טוען שאינה אסמכתא דאסמכתא לא הוי אלא שמתחייב לחברו בממון שאינו חייב לו כדי שיהיה חברו בטוח ממנו בעד דבר כמו השדוכין שמתחייב כל אחד לחברו והם אינם רוצים בחיוב כי אם בקיום החתון ואז הוי אסמכתא דשום אחד לא גמר ומקניא נפשיה אבל בנדון שלנו שראובן רוצה בחייוב ההוא וגמר ומקניא נפשיה כדי שיקיים המכס ביד לוי שיש לו ריוח יותר ויותר ממה שנתחייב לתת לשמעון זה ודאי אינו נקרא אסמכתא גם טוען ראובן שכל זמן שלא אמר מעכשיו אף אם קנו מידו והקנין הוי כמעכשיו דאי לא הוי כמעכשיו במאי קנה הרי פירשתי דברי שאיני מקנה אלא לאחר שלשים יום ושמעון טוען שמה שאמר לאחר שלשים יום הוא לנתינת המעות לא לחויב כי לחויב משעה ראשונה שנטל קנין נתחייב על תנאי שיקח המכס וזמן נתינת המעות חלה לשלשים יום וכשתדקדק בלשון השטר משמע הכי ואם כן משמע הכי ומשמע הכי ויד בעל השטר ע"ה הרי חזר ופי' אח"כ דלא כאסמכתא ובהא בטל כל לשון דמשמע אסמכתא ומקיים הלשון דלא משמע אסמכתא ולכן יודיענו רבינו הדין עם מי:
תשובה דיני אסמכתא הם מים שאין להם סוף ואפריין נמטייא למהר"י קארו נר"ו שאסף וקבץ כל הסברות והנה נמצא בזה סברות הפוכות כי מה שנקרא אסמכתא לזה לא הוי אסמכתא לזה ומה דלא הוי אסמכתא לזה הוי אסמכתא לזה ומי הוא בדור הזה יוכל להכריע ולכן לא אחוש להאריך להביא המקומות שבא בתלמו' דין זה גם לא סברות הפוסקים אלה מפה ואלה מפה רק שבקוצר דברים אני אומר שלע"ד ראובן חייב לפרוע לשמעון כל הת"ר זהובים בתנאי א' שאבאר בסוף דברי והטעם שאני אומר כן שהרי הרשב"א גדול הפוס' כתב וז"ל נתחבטו הדורות הראשוני' והאחרונים בענין אסמכתא מהו הדבר הנקרא אסמכתא ובמה הוא תלוי ולא ראיתי לא' שהסכים עם חברו כו' עד ואני יגעתי וטרחתי ומצאתי קושיות והויות על כל אחד מצדדים אלו עד שמצאתי בחמלת ה' עלי ענין שכל הלכות אסמכתא תלויות בו אין יוצא ממנו אפי' דבר לפי דעתי ואכללהו לך במלות קצרות והוא דכל דאי שאמרו בדרך קנס הוי אסמכתא אם לא נתתי מכאן ועד יום פ' החזר לי שטרי כו' וכן הרב בעל החינוך ז"ל בפ' בהר סיני כתב כן בשם רבותיו וז"ל ודרך כלל למדני רבי י"א בענין דיני אסמכתא שכל שיתנה האדם עם חברו דרך קנס כלו' אם לא יהיה כן יענש בממון כך וכך יקרא אסמכתא ועל זה יאמרו לעולם דאסמכתא לא קניא ובלשון אחרת אמרוה דאי לא קני אבל כל תנאי שיתנה האדם עם חברו ויאמ' אם אתה תעשה כן אף אני אעשה כן וכן בדרך שבני אדם מתנין בלשון זה אין זה כלל בכלל אסמכתא כלל חלילה שא"כ היאך נמצא ידינו ורגלינו ע"כ תנאי בני אדם זה על זה שכלם בלשון אם כו' עד אלא טעם נכון מה שכתבנו שלא נאמר אסמכתא לא קני אלא במה שיתנו בני אדם זם עם זה דרך קנס כגון אם לא פרעתיך עד יום פ' תהא השדה שלך אבל לא בכל שאר תנאים שמתנים בני אדם כגון אם תלך למקום פ' אתן לך כך וכך או אם תעשה בשבילי ענין פ' אתן לך מאתים זוז וכן כל כיוצא בזה והבן זה בני ותן לבך עליו וכן כתב הנמקי בפ' גט פשוט על משנה מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו כו' גמ' לא אמרי' כל דאי אסמכתא היא אלא במאן דגזים וקניס נפשיה במידי כעין משנתנו ובדבר שאין הקנס מדעתו אלא לסבת דבר שהוא צריך ולאפוקי תנאים שבגיטין וגם באלו דוקא תולה בדעת עצמו ובמילתא שבידו ולא בידו לגמרי ולאפו' תולה בדעת אחרים ולאסוקי דבר שהוא בידו לגמרי או שאין בידו כלל וכדמוכח בסנהדרין וזה הכלל הגמור שכולל כל השמועות קבלתיו מפי רבותי י"א נמצינו למדין דבנ"ד לא הוי אסמכתא שהרי הוא תנאי גמור כבן אדם שאומר לחברו אם תעשה לי דבר זה אתן לך כך וכך בתנאי בני גד ובני ראובן והוא דרך ישר ומאושר וכן שבחו הר"ן ז"ל בחדושיו בגט פשוט וכתב עוד שם בשם ה"ר יונה ז"ל וז"ל וכתבו בשם ר"י דלא אמרינן אסמכתא אלא בענין שיש לו לומר דמתוך שהיה צריך לאותו דבר התנה ולא גמר ומקנה כמכירה והלואה וכיוצא בהם כו' עד אבל בגיטין וקדושין שמדעת עצמו הוא עושה אם אינו גומר לגרש ולקדש למה הוא עושה ומתנ' וסומך שלא יעשה ומש"ה לית בהו אסמ' אלו דבריו ז"ל ודברים נכונים הם ולפי דרך זה אף במתנה לית בה משום אסמכת' א"כ גם מטעם זה היה אפשר לחיי' לראובן דהוה מתנה ומכל מקום כל זה איננו שוה לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק י"א מהלכות מכירה וז"ל וכל התנאים שמתנים בני אדם ביניהם אעפ"י שהם בעדים ובשטר אם יהיה כך או תעשה כך אתן לך מנה כו' עד אף על פי שעשה או שהיה הדבר לא קנה שכל האומר אם יהיה אם לא יהיה לא גמר והקנ' שהרי דעתו עדין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה ע"כ והרב מגיד משנה כתב שדעתו כדעת רבו ן' מיגש ז"ל פרק מי שמת ע"כ. א"כ יאמר אומר מי הוא יערב אל לבו להוציא ממון כנגד דעת הרמב"ם ורבו מ"מ אומר שאפי' לפי דעת הרמב"ם ז"ל בנ"ד ראובן חייב ולא הוי אסמכתא והטעם שהרי כתב בפרק הנז' וז"ל כל האומר קנה מעכשו אין כאן אסמכת' כלל והנה שאלו לא גמ' להקנותו לא הקנהו מעכשיו כיצד אם באתי מכאן ועד יום פלו' קנה בית זה מעכשו וקנו מידו על כך הרי זה קנה אם בא בתוך הזמן שקבע וכן כל כיוצא בזה ע"כ. א"כ נמצינו למדין דבנ"ד נמי לדעת הרמב"ם ז"ל ראו' חייב והטעם דאע"ג דלא כתב מעכשו וגם שנאמר שהקנין לא הוי כמעכשו דעת הרמב"ם הוא דהלכ' כר' יוסי לענין ממון דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו והוי כמעכשיו וכמו שכן הוא דעת הרי"ף ת"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות זכיה ומתנ' וזה שכותבים בכל המתנות והממכרות מעכשו ואעפ"י שיש בשטר זמן להרויח הדבר כותבין אעפ"י שאינו צריך ע"כ הרי שכתב שבשטר שיש זמן אין צריך מעכשיו ובשטר שבנ"ד איכא זמן א"כ אין צריך מעכשיו דהוה ליה כמעכשיו והרי כתב דהיכא דאיכא מעכשיו לא הוי אסמכתא וכ"ת הרי כתב הרב מגיד משנה פ"ח מה' גרושין וז"ל ועדיין יש לבאר דעת רבינו שכתב בפ"ו מהל' אישות וכן הדין בגטין ובממונות בשע' שמתקיים התנאי הוא שיהיה גט או יתקיים המקח או המתנה עכ"ל ויש לעיין בזה שאחר שנתבאר בגמרא דלדברי רבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אעפ"י שלא אמר מהיום כאומר מהיום דמי וקי"ל כותיה בדיני ממונות כו' עד א"כ למה אמר רבינו שבדיני ממונות אין הענין מתקיים עד שיתקיים התנאי ונ"ל לדעתו דלענין דינא לא אמר רבי יוסי אלא דוקא כשמזכיר מיתה לפי שידוע שאין השטר לאחר מיתה וכיון שכן שלא לפסול השטר לגמרי אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ואנן קי"ל כותיה בממון ולא קיי"ל כוותיה בגטין כנ"ל אבל כשאינו מזכיר מיתה כו' עד לא מצינו לר' יוסי שאמר בז' זמנו של שטר מוכיח עליו ע"כ נמצא א"כ כפי דבריו ז"ל שעדיין הספק במקומו עומד שהרי לדעת הרב המגיד משנה לא אמר ר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו אלא במקום שמזכיר מיתה דוקא ומ"מ דעתי הוא כמו שאמרתי וגם כי ידעתי אני ידעתי מעוט השגתי ושאיני כדאי לחלוק על דברי המ"מ ז"ל מ"מ כאן הדברים ברורים לע"ד שאי אפשר לומר חלוק זה שאמר הרב מ"מ לדעת הרמב"ם ונסמכתי עוד בזה מ"ש הוא ז"ל שלא ראה לאחד מן המפרשים שיחלק בדיני ממונות מה שחלקתי לדעת רבינו וא"כ אומר שלמה לנו לעייל פילא בקופ' דמחטא ולשויי להרמב"ם יחידא' על מגן וא"ת א"כ מה נשיב לקושיית הרמב"ם שהקשה עליו הרב מ"מ מההיא דפ"ו דהלכות אישות הנ"ל נראה לע"ד דמשום הא אין קושיא דאפשר לומר שמה שהשוה הרמב"ם ז"ל גטין וקדושין וממונות בתנאי דאם היינו כתנאי דעל פה או בשטר דאין בו זמן וכן נראה מלשונו שם שכתב וז"ל המקדש על תנאי כו' כיצד האומר לאשה אם אתן כו' עד וכן הדין וגיטין ובממונות בשע' שיתקיים התנאי הוא שיהיה הגט גט או יתקיים המקח או המתנה א"כ נראה דמתני' בדליכא זמן רק שאמ' לה על פה התנאי כמו שנראה מתחלת דבריו כנז' ואע"ג דסתם גט יש בו זמן מ"מ שטר בלא זמן בממון כשטר גט שיש בו זמן דמי כיון דאין הלכה כרבי יוסי בגיטין דלא אמרינן בהו זמנו של שטר מוכי' עליו וא"כ מ"ש הרמב"ם וכן הדין בגיטין וממו' לצדדים קתני בגיטין בסתם גיטין שיש בהם זמן ובממונות שאין בהם זמן דאז הם שוים דבשעה שיתקיים התנאי יתקיים המעש' כנ"ל ועוד אני אומר דמאן יהיב לן מעפריה דהר' מ"מ ז"ל ומליין עיינין מני' שהרי דבריו א"א להולמן בלישנא דהרמב"ם בסוף הלכות זכיה ומתנה הנ"ל שכת' וזה שכותבין בכל המתנות והממכרות כו' כנ"ל ולדעת המ"מ אין דבר זה כשמזכיר מיתה דוקא ואיך אמר בכל המתנות והממכרות אלא ודאי האמת יורה דרכו שכלל אמ' הרמב"ם שבכל שטרי מתנות וממכרות זמנו של שטר מוכי' עליו ולא היה צריך מעכשו אנא לרווחא דמלתא ואע"ג שכתב הרשב"א בתשו' אחת או שתים וז"ל על דברי הרמב"ם ז"ל גם במה שכתב במעכשו כתב הוא בעצמו בהפך מזה בפי' המשנ' שלו בפרק גט פשוט גבי מתני' דמי שפר' מקצת חובו וכתב דלעולם אסמכתא לא קניא אלא א"כ קנו מידו בב"ד חשוב וסמוך א"כ יאמר האומר שעדיין הספק במקומו עומד גם לזה אני אומר כי רצה הרשב"א ז"ל להסתייע מפי' המשנה נוסף על הטעמים הגדולים שהיה לו להוציא לאור משפטו לא שיהיה סומ' על זה אפי' להחזיק ולרווח' דמלת' כתב ולפי שראה גדולים אחרים שכך דעתם שצריך ב"ד חשוב אבל בנ"ד שאנו מחייבין לראובן מטעם שכל הפוסקים או רובם מחייבים לראובן לענ"ד וכמו שכתבתי למעלה לא נשאר אלא דעת הרמב"ם ז"ל שלפי דעתו נראה ודאי שראו' היה פטור ודאי שיספיק לנו לזה מ"ש ביד שהוא ספרו המובה' ואין ספק שפי' המשנה היה תחלה והחבור בסו' וא"כ אע"ג דבילדותו סבר דבעינן ב"ד חשוב יש לנו להחזי' במ"ש בזקנותו וזה נ"ל ברור וכמ"ש הרי"ף בהלכות על משנת הזהב קונה את הכסף וז"ל כללא דנקטינן מהאי שמעתתא דדהבא לגבי כספא פירא הוי כזקנותיה דר' דסתם לן הזהב קונה את הכסף וכ"כ הרא"ש בפסקיו וז"ל וקי"ל כזקנותו דהד' בזה ממה ששנה בילדותו ע"כ ונר' דאין בזה מחלוקת כלל בין הפוסקים אע"ג דבגמרא איכא מאן דפליג וסבר כילדותו מ"מ נפסקה הלכה כזקנותו וכמעט אני תמיה על הרשב"א למה כתב כן אם לא שכתבו כן לרווחא דמלתא: כמו שאמרתי כנ"ל ואפשר היה לומר ששטר זה היה בטל מחמת דבריו הראשונים שכתוב וז"ל הוו עלי עדים איך נתחייבתי כו' שלשון הזה מורה שלא נתחייב עתה בפני אלו העדים ואינו אלא שיהיו עדים שהו' מודה שכבר לשעבר נתחייב בקנין כו' וא"כ לא היה מועיל שטר זה לחייב כמו שהייתי יכול להביא ראיה על זה אבל לא ראיתי להאריך בזה כיון שחזר לבסוף ואמר הרי אני מחייב כו' ועוד טעם אחר לחייב לראובן כיון שכתוב בשטר דלא כאסמכתא כו' ואע"ג שלדברי הרא"ש אינו מועיל מה שכתוב דלא כאסמכתא כל עוד שאנו רואים דהוי אסמכתא מ"מ יש חולקים ואפי' לפי דברי הרא"ש ז"ל אפשר בנ"ד יודה כיון דכתב בשטר וחומר וחוזק שטר זה כו' בנדון כזה יודה הרא"ש שהרי כתב רב האיי ז"ל בתשובה וז"ל האי מאן דמקבל עליה למכתב לישנ' דזכותא אע"ג דלא ידע ספרא לאחזוקי כראוי כיון דכתיב ביה ואחריות שטרא דנא קבלית עלי כחומר כל שטרו' דנהיגי בישראל קים וכל כללי דתחות ענינא כו' עד וזו ודאי סברא נכונה ע"כ. וא"כ הכא בנ"ד כיון דכתב האי לישנא הכי פי' ואמר וחוזק שטר זה קב' עליו ראובן כחומר וכחוזק כל שטרות דנהיגי בישראל דלא כאסמכתא כו' ר"ל שאפי' שהשטר אינו כתוב כהוגן מ"מ אחר שהוא מקבל כל הענין באותו אופן שנהגו ישראל לכתוב באופן שלא יהיה נראה אסמכתא א"כ ודאי בהא כ"ע מודו שחייב ראובן. והתנאי שאמרתי הוא שצריך שדבר זה לא יהי' גוזמא שהיודעים בדברים אלו יאמרו שהוא סך ראוי ליתן למשתדל בדבר כזה וכיוצא בו אבל אם סך כזה הוא דבר גוזמא בהא ודאי לא קא אמינא דאם הוי דבר גוזמא לא קני ה' יודע ועד כי הטתי אזן להשיב שואלי דבר כאשר הורוני מן השמים לפי שאיני יודע כלל ועיקר מי התובע ומי הוא הנתבע דאם לא כן לא הייתי משי' אלא שבאופן זה נראה בעיני כאילו נשאלתי מהשתי כתות ולכן כתבתי מה שהשיגה ידי ודעתי מחייב נאם הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |