שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/סח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן שמעון לוי שנזדמנו לקבלת עדות עדי שליח קבלה ונתן הגט ביד שליח קבלה בפניהם ובפני קצת אנשים שנמצאו במקום נתינת הגט באקראי בעלמ' כי לא נמצאו שם כי אם לעשות מלאכתם וסחורתם שהית' במקום ההוא וכשראו שבאו במקומם לתת הג' עמדו וראו כל המעשה ואחר מסירת הגט נכתב מעשה ב"ד להיות לראיה ביד האשה שהיתה במקו' אחר שנתגרש' ע"י שלוח' לראי' שהג' היה בלתי תנאי כתיקון הרי"ף וחתמו באותו מב"ד רו"ש לוי הנז' שנזדמנו לב"ד לקבלת עדות עדי שליח קבלה ור' הנז' אמר בשע' שנזדמנו לדין הנה ודאי אנחנו כשרים וראו איש אל אחיו ואמרו כשרים אנחנו ובודאי שדעתו היה שכל מי שהי' כשר יצטרף לב"ד ואם יש ביניהם פסול לא יצט' עם הכשרים ואחר שנמסר הגט ונכתב מעש' ב"ד כמנ' נודע שש' אחד מהדיינים המזומנים היה קרוב מהמגרש ולא נודע לש' זה גם מתמול כי לא היה רגיל אצלו יורנו מר מורה צדק אם נאמ' שהגט הוא פסול דה"ל כאלו אין כאן עדי מסירה כלל דשמ' כל העדים מצטרפים עם ש' בין אותם החתומים בשטר בין אותם שהם מחוץ שלא נתכוונו להעיד גם לא העידו או דלמא דדוקא אותם שהם כתובים בשטר הם פסולים אבל כל השאר שלא העידו ולא נתכוונו לא מצטרפי והם כשרים להעיד בב"ד אפי' לדעת הרמ"ה ז"ל כיון דהכשיר היכא דנתכוון כדאיתא בסי' ל"ו מהטורים והביאו הרב נמוקי יוסף בפ"ק דמכות וכן יורנו מר אם אפי' השנים החתומים בשטר שאינם קרובים יש להכשירם לעדי מסירה דהא זימן ראובן הזקן מהדיינים הכשרים בסתם ומשמע מדברי רי"ו ז"ל שאפילו שלא יחדם כי אם בסתם דלא מצטרפים ועוד אני שואל ממעכ"ת להסביר לי סבר' הרמב"ם ז"ל שכתב בזה הפ' מה' עדות אי סבירא ליה כהרא"ש דבעלי התוס' או כהרמ"ה ומאי דעתיה דהר"ם ז"ל בדין זה ומה' תהיה משכורתו שלימה וכן ילמדנו רבינו בשם ברונ"א שנכתב בגט בלא אלף בין הבי"ת והרי"ש ואח' הנון נכת' אלף והנה מהר"י בן לב זללה"ה כתב בס' ג' מהפסקים שלו כי שם פלומה צריך לכתוב באלף ומוכח להחמיר אם לא נכתב אלף אבל כתב שהגריגוש נהגו שלא לכתוב אלף אבל בנ"ד איכא לספוקי שהגריגוש אינם נוהגי' לכתו' בשם לנקבה אלף כי אם הא בלשון הקדש והספרדים נוהגים לכתוב אלף כשאינו שם של לשון הקדש והנה בשם ברונ"א נכתב בלא אלף בין הבי"ת והרי"ש כמו הגריגוש כתבו אלף בסוף כמנהג הספרדים וא"כ איכא לספוקי דדילמא בין למנהג הספרדים בין למנהג הגריגוש איכא שנוי השם דע"כ לא כתבו הספרדי' באלף לבסוף אלא כשאין שם דומה לו בלשון הקדש אבל כשיש לו שם דומה בלשו' הקוד' והוא לשון זכר כתוב באלף לא כתבינן לנקבה באלף ואי כתבינן באלף הוי שנוי השם והנה מצאנו ברונ"א בתלמוד דהיינו רב בריונא באל' ובלתי אלף בין הבי"ת והרי"ש והם כתבו לשם הנקבה בשם רב בריונא שבתלמוד שהוא לזכר והרי זה שנוי גדול לכל המנהגים בין לספרדים בין לגריגוש אמצא חן בעיני רוממותו לגלות לי דעתו הרחב' בשני השאלות האלו עם הקודם כי אין זולתך אדוננו בדור לגאול את נפשי ולרוות צמאוני ללמדני דרך נכונה בה' מעשה לבל אכשל בהם:
תשובה
עטר' החכמי' הרב הש' נר"ו שאלותי' ראיתי ונדרשתי ולבקשתך והא לכ"ת תשובתי ומה שנ"ל דעתי על רא' רא' ועל אחרון אחרון מי שהטי' שם פיסול בגט זה לע"ד אינו אלא מן המתמיהים שהרי יש כאן עדי מסירה אפי' לדעת הרמ"ה דע"כ לא פסיל הרמ"ה אלא בדאיכא חדא לריעותא אם בשעת המעשה נצטרף הפסול עם הכשרים בכוונה להעיד אפי' לא נצטרף בשעת עדות ב"ד או שנצטר' בשע' עדות ב"ד אע"פ שלא נצטר' בשעת מעשה אבל היכא דליכא שום אחד מאלו לכ"ע עדות' עדות לא ידעתי מנין מצא המערער מקום לערער ואין לומר שדעת הרמ"ה שכיון שנמצאו יחד כשרים ופסולים שעדות בטל אפי' לא נתכוונו כלם יחד להעיד לא בשעת ראיה ולא בב"ד דהא ודאי לא יאמר זה בן אדם כי למה לנו להרבות מחלוקת ועוד כי לא נראה כן כלל מדברי הרמ"ה ועוד כי אין סברא כלל לומר דבר כזה כי אז יפו' קושית התוס' ביתר שאת שכתבו דאין לך גט כשר או קדושים כשרים כשנותני' לפני קרובים אם נתכוונו להעיד ותמיה זו כבר היה מקום מה לסבול לפי שאינו בחיוב שהקרוב יכוין להעיד אבל לומר שבהמצא על הסתם פסולי' וכשרים בשעת מעשה שנאמר שעדות הכשרים בטל אפי' לא נתכוונו הפסולים להעיד סברא זו בטלה לגמרי דאי לאו כן היינו צריכים תמיד ליחד עדים כשרים בשעת קדושין וזה לא ראינו מעולם סוף דבר בעיני אריכות בזה יגיעת בשר בודאי כנז' שנמצאו העדים הכשרים באקראי וראו מסירת הגט אעפ"י שהיו שם פסולים להעיד לא נפסל הגט כלל כן דעתי. ועל שאלת השנים החתומים בשטר לא הייתי סומך להכשיר ואין לי פנאי להתיישב בדבר זה עתה ועוד שאינו צריך ועל מה שרצה כ"ת לדעת דעתי אם הרמב"ם ז"ל מסכים לדעת הרא"ש ז"ל או לדעת הרמ"ה ז"ל לכאורה יראה מדברי הטור דדעת הרמב"ם כדע' הרא"ש ז"ל לא כדעת הרמ"ה שהרי כתב הריב"ה ז"ל וז"ל עדים רבים שהעידו בעדו' א' ונמצא אחד מהם קרוב או פסול כל העדות בטלה וכתב הרמב"ם כיצד כו' מדקאמר שהעידו ודאי דאין עדות אלא בב"ד וא"כ לפי דעת הרמ"ה כבר העדות בטל ואיך כותב אח"כ וכתב הרמב"ם כיצד כו' דמשמע דקאי על העדים שהעידו בשלמא אי סבירא ליה דהרא"ש דתרתי לריעותא בעינן אתי שפיר שאפי' העידו בב"ד עדיין יש תקנה להכשיר עדות הכשרים ושיאמרו הפסולים שבשעת ראיה לא נתכוונו להעיד אלא אי סבירא ליה כהרמ"ה לא מיתוקם כדפרישית אלא דאכתי קשה לי דאי הכי סבירא ליה להטור שהרמב"ם סברתו כסברת הרא"ש אביו היה לו לכתוב וא"א מסכים לדעת הרמב"ם שכן כת' בתשובה כו' ומדלא קאמר הכי משמע דלא בריר ליה לטור סבר' הרמב"ם היכי הוי אבל לי הדיוט נר' דשכן הוא דסברת הרמב"ם כסברת הרא"ש והטעם שהרי כתב הרמב"ם וז"ל וה"ה למא' ונמצא אחד מהם קרוב או פסול בטל העדות מדנקט ונמצא בפי' נרא' שכבר העידו ואח"כ נמצ' האחד מהם קרוב או פסול ועם כל זה כתב אח"כ במד"א בזמן שנתכוונו כלם להעיד כו' עד כיצד בודקים הרי בפי' שאפי' שהעידו כבר בב"ד ונמצא אחד פסול אח"כ אין העדות בטל אלא אחר שנבדקו העדים ונודע שכשראו המעשה נצטרפו כלם להעיד ואין לומר דוקא כשהעידו בב"ד ונמצא אחד פסול אז לא נתבטל העדות אלא אם נודע כו' אך אם נודע שבשעת הראיה נתכוונו כלם להעיד קרובים ופסולים אפילו שלא העידו אח"כ בב"ד הפסולים העדות בטל הא ודאי ליכא למימר הכי שהרי יותר חמור שעת הגד' העדות בב"ד משעת ראיה ועיקר קרא בשעת הגדה כתיב ואפי' אם תמצא לומר כן מה שאי אפשר לע"ד מ"מ נקט מהא דהרמב"ם ודאי לא סבירא ליה כהרמ"ה וכיון דהכי הוא למה לן לאפושי סברות חלוקות זו מזו אלא ודאי אית לן למימר שהרמב"ם כהרא"ש ועל ענין בארוני' שנכתב בלא אלף בין בית לריש גם נכתב באלוף לבסו' כתב כ"ת שלא נכתב לא כמנהג הספרדים ולא כמנהג הגריגוש אני אומר שאני לא הייתי פוסל גט בשביל זה הן אמת שהיה ראוי לכתוב לכתחלה או כלו כמנהג הגריגוש או כלו כמנהג הספרדים ועם כל זה אחר שנכתב על האופן הנז' אין לפסול הגט בשביל זה והטעם שאנו אומר שמצינו שמות שאינם משתנים כלל בין זכר לנקבה כמו שתאמר שמחה שכך אנו קורין לזכר כמו לנקבה כמו שמצינו רבינו שמחה המרדכי גם מזל טוב מצינו לזכר ולנקבה וא"כ שאעפ"י שבנ"ד מצינו מנהגים אלו באופן זה ואלו באופן זה אין להקפיד בשנוי בזה שגדולה מצינו בתשובת הר"י בעל ת"ה ז"ל שכתב אם יש לכתוב מיכל בכאף או בחית וכתב יראה ויש לכתוב לכתחלה בכאף כו' עד הואיל ובגריגוש שמזכירין החית כמו הא לא היתה התיבה נקראת כהלכתא יש לכתוב בכאף כדי שתהא כקרא' לכ"ע הרי אנו רואים שאפי' שטוב ויפה לכתוב בכאף יותר מלכתוב בחית לפי שיש לטעות במשמעות אחרת קצת אפי"ה אם נכתב בחית כשר וכ"כ נמי דלא דמי לטי"ת ותי"ו דהתם אין בו טעות להפך לשום אדם ע"כ מתוך תשובה זו משמע לכל מבין שאין להקפיד באותיות שהם ממוצא א' כמו חית וכף וכ"ש בין חית לתיו וכ"ש וק"ו בנ"ד באלף והא בסוף תיבה אין בהם שנוי בעיני ואם היה הדבר בא לידי לא הייתי חושש גם במה שחסר אלף בין בית לריש אין להקפיד שהרי כתב שם שאם כתב שם צפורה פורה יצחק חקי שלא הפסיד בכך דהוי קצור לשון וגדולה מזאת יותר ויותר בתשובה רל"ג כתב אפי' תד שנקרא יחזקיהו או חזקיהו אם כותבין אותו חזקיהו לא הפסיד ולדעתי הדברים ק"ו בן בנו של ק"ו בנ"ד שהגט כשר כי אין שנוי בקריאה שהגט כשר הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |