שו"ת מהרי"ק/מא
|
< הקודם · הבא > |
בר אבהן ובר אוריין ודחיל חטאים הוותיק ידיד נפשי הר"ר שמואל מאייגרא יצ"ו שלום רב לרוב האהבה לא אוכל להתעלם ולהשיב על דברים כפי ספק הזמן ואף כי מצער הוא להודיעם דעתי הקצרה. הדס שוטה שאמרת שידעת שרוב מדינת אשכנז יוצאות בו וכו' הנה אמת שמאוד נבהלתי על זה שהרי דבר פשוט הוא שהדס שוטה פסול אף בדיעבד כדמוכח בהדיא בפרק לולב הגזול (סוכה דף לב) דקתני התם עבות כשר שאין עבות פסיל. ועלה קאמר היכי דמי עבות. אמר רב יהודה והוא דקיימי תלתא תלתא בקינא. רב כהנא אמר אפילו תרי וחד א"ל מר בר מרימר לרב אשי אבא לההוא הדס שוטה קרי ליה משמע דהדס שוטה לא הוי עבות דאי הוה עבות מאי איכא בין מרימר לרב כהנא הלא רב כהנא לא אמר אלא דאפי' תרי וחד הוה עבות דפשיטא דאמאי דקאמר היכי דמי עבות מהדר. אלא ודאי פשיטא דאתא למימר דהוה הדס שוטה ולא הוי עבות וא"כ פסול דהא קתני בהדיא שאין עבות פסול. ועוד שהרי מסיים שם בתריה מלתא דאמימר וכן בעזרא (ב"ח) הוא אומר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות. ואומר רב חסדא היינו הדס היינו עץ עבות אלא הדס שוטה לסוכה וענף עץ עבות ללולב משמע בהדיא דהדס שוטה אין כשר ללולב אלא לסוכה. ואין לומר דהא דקאמר הדס שוטה לסוכה דמשמע אבל לא ללולב היינו דוקא לכתחילה אבל דיעבד כשר אפילו ללולב דמדקרי להדס שוטה הדס סתם והאחר עץ עבות משמע דהדס שוטה לא הוה עבות. וא"כ פשיטא שהוא פסול כדקתני לעיל שאין עבות פסול. ועוד שהרי מסדר המקרא אתה לומד דהדס שוטה פסול ללולב אפילו בדיעבד מדכתב עלי הדס בין עלי עץ שמן ותמרים משמע שדינו כעץ עלי שמן ועלי תמרים דפשיטא דפסולים לגמרי לעניין לולב דאי אמרת שהוא כשר לעניין לולב בדיעבד מיהא הו"ל לאסמוכי לעלי עץ עבות ולכתוב עלי תמרים ועלי להדס ועלי עץ עבות דהא הוי' משמע דדמי קצת לעלי תמרים דהיינו דפסול לכתחיל' לענין לולב וקצ' לעלי עץ עבות דכשר בדיעבד ללולב אלא ודאי לכך הטילו הכתוב בין עלי עץ שמן ועלי תמרי' ללמדך שדינם שוה מכל וכל כדפי' וזה ברור לפי הנלע"ד ולא מבעיא למאן דפסיל הדס שוט' אפי' למלוי כמו שכתוב באורח חיים דפשיטא דלדידיה פסול גמור הוא אפילו בדיעבד וכמו שכבר כתבתי לידיד נפשי הר"ר ברוך יצ"ו אלא אפי' למאן דמכשיר למלאו' ממנו הלולב משום הדור מצוה פשיטא שמודה הוא שאינו כשר כלל לצאת בו ואפי' בדיעבד כדהוכחתי לעיל מתוך ההיא דפרק לולב הגזול וגם מכח הכתוב דעזרא כדפיר' לעיל וכן משמע בהדיא מתוך דברי רבינו משה מיימון ורבינו ישעיה מטארניים דהדס שוטה פסול גם בדיעבד דאין נקרא עבות. ואשר רצית להביא ראייה דמברכין עליו מההיא דהשיב רבינו אפרים וז"ל ואני איני מברך על הדס שוטה שלכם שכלה יבש ואין בו לחלוחית רוח עכ"ל ורצית לדקדק שהיו מברכין עליו ומשום כך (ב) מייחדים אותו להבדלה במוצאי שבת משום דאיתעביד ביה חדא מצוה וכו' נלע"ד דלא היו יוצאים בו משום חובת לולב אלא למלוי בעלמא משום הדור מצוה וס"ל כדברי רב נטרונאי גאון ורבי' אשר שפסקו דאם אין לו אלא ג' עבות ימלא אותו בהדס שוטה וממקומו הוא מוכרח לכאורה דלא היו יוצאים בו אלא ג' עבות היה להם דאי לא תימא הכי ונימא שהיו יוצאים בשוטה א"כ יקשה לך למה הזכיר רבינו אפרים שהיה הדס שוטה כיון שהיו יוצאים ובדיעבד כשר מה לו להזכיר שוטה לענין הבדלה אלא ודאי נראה דאם לא היה הדס שוטה והיו עושים בו מצוה ממש דהיינו לצאת בו מודה רבינו אפרים למנהגם ולא היה אומר לברך על הבשמים ואף על גב דאית להו ריח טפי כדמשמע מתוך דבריו מ"מ כיון דאיתעביד חדא מצוה נעבוד בה מצוה אחריתי כדאמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לט) לגבי פת של ערוב אלא ודאי שלא היו מברכין במוצאי שבת על ההדס כשר אלא היו מצניעין אותו לשנה הבאה על הספק אם לא יזדמן להם הדס אחר כשר שגם כן הדרך בינינו עוד היום במקום שאין הדם כשר מצוי מצניעין אותו ואין מברכין עליו במוצאי שבת פן ינשרו עליו בדרך שיפסל ומאחר שלא היו יוצאות בו ולא בא אלא למילוי בעלמא חשיב מצוה לדחות ברכה על הבשמים דמריחי טפי והיינו דקאמר איני מברך על הדס שוטה שלכם כלומר שאין ראוי למצוה מאחר שהוא שוטה ולא שייך למימר טעמ' דאיתעביד חדא מצוה כו'. אבל אם היה כשר בדיעבד מיהא והיו רגילין לצאת בו כיון שלא היה מצוי להם אם כן מאי אהני ליה שטותיה דהדס לרבי' אפרי' מ"מ איתעביד ביה מצוה אלא ודאי נראה כדפריש' שלא יהו מברכין עליו אלא על עבו' גמור ומ"מ אי לאו מכח הני ראיות שהבאתי לעיל מפרק לולב הגזול וגם מקרא דעזרא דמשמע משם שלא יוכל שום פוסק להכשיר בדיעבד לא היה לנו כח מההיא דרבינו אפרים מדהזכיר הדס שוטה כו' דש"מ דלא היה ראוי לברך עליו וכדפי' לעיל דהוו מצינו למידחי ולומ' שהדס שוטה אין מריח כל כך כמו הדס גמור שהוא עבות ומשום כך הזכיר רבי' אפרים שהיה הדס שוטה ומ"מ אין נראה כן וגם לא ידעתי אם ימצא כן שההדס שוטה אין מריח כל כך כמו ההדס אחר. ואשר כתבת עלי להודיעך אם ידעתי שום צד היתר לאותו מנהג נלע"ד דאפשר לומר דבאותם המקומות שנוהגים בו לצאת באותו הדס דס"ל דאי' זה הדס שוט' ר"ל אותו שיש לו ב' עלין יוצאי' מעוקץ אחד ממש והשלישי עולה על גביהן דאפשר לומר שהוא כשר לדעת רבי' שלמה ואע"ג שרבינו משה פוסל אותו בהדיא וגם כתב בא"ח וז"ל וה"ד עבות דקיימי תלתא תלתא בקינא פי' שיוצאים ג' עלים סמוכי' זה לזה בעוגל אחד ואין אחד נמוך מחבירו מ"מ עלה דההיא דתרי וחד דעלה מסיק שיקר' הדס שוטה פרש"י וז"ל תרי וחד שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד דמלמטה ארוך ועולה ורוכב על שנים עכ"ל. ולפי דבריו נוכל לומר דדווקא אותו שהעלה השלישי למטה מן השנים עולה ורוכב כו' הוא דמיקרי הדס שוטה אבל אם הוא למעלה מן השנים כמו שהוא באותו שאנו רגילין לקרוא לו הדס שוטה אפשר שהוא כשר לרש"י. ואם כן הוא אין לתמוה כל כך אם נהגו כרש"י שהרי כדאי הוא רשאי לסמוך עליו וכ"ש בשעת הדחק דבסברא אין הדס אחר מצוי שם כלל ועוד (ג) מצאתי בספר הנקרא בעל ההשלמה שכתב שם וז"ל אמר מר לא מצא לו אתרוג לא יבא לא פריש ולא רמון כו' מהו דתימא לייתי דלא לשתכח תורת אתרוג ולא אמר שתשתכח תורת לולב ואתרוג ש"מ שאם אין לו א' מן המינים יבא השאר ויברך עליו ועוד מד לא קאמר זימנין דנפיק מיניה חורבה דסמוך עליו ש"מ שיש לברך על המינים הנמצאים אע"פ שאינם ד' עכ"ל והרי לך בהדיא דמתיר לברך אם חסר לו אחד מן המינין מכל וכל כ"ש בהדס שוטה דהא פשיטא דלא גרע משאם לא היה לו הדס כלל ואפשר שבאותו המקומות מאשכנז שאמרת שמברכים על הדס שוטה שאין מצוי להם שום הדס אחר וסמכו על בעל ההשלמה בשעת הדחק או על איזה פוסק אחר שאומר כדבריו או (ד) לכל הפחות נאמר שסומכים על שתי הדיעות ביחד דעת ר' שלמה דלא קרי ליה הדס שוטה כדפי' לעיל עם דעת בעל ההשלמה וכדפי' וכה"ג אשכחן בפרק שני דחולין (דף לו) גבי שחט ונתז הדם על הדלעת דאמר ר' אושעי' לסמוך על דברי ר' חייא דאמר תולין כנגד רבי רבו דאמר הוכשר משום דאשכחן רבי שמעון דלדידיה נמי אין הדם מכשיר ואע"ג דלאו מטעמיה דרבי חייא הוא אלא מטעמא אחרינא דפליגי רבנן עלה ועיין שם ומ"מ כל זה רחוק בעיני. וגם כי בעל ההשלמה עצמו כתב בסוף דבריו כך היה אומר מורי ז"ל. ואני אומר לדמות אבל לא למעשה ליטול שלא תשתכח תורת לולב אבל לא לברך עכ"ל והרי לך שגם הוא מצד הכרעתה שלא לעשות למעשה לברך עליו וגם כי מאד קשה על דברי האומר לברך על קצת המינים אפי' חסר מקצת מהם מההיא דתנא במנחות בפ' החומץ רבה ד' מינים שבלולב מעכבין זה את זה. ואומר עלה בגמרא לא שנו אלא שאין לו וכו' וגם הרב בעל ההשלמה הקשה זאת הקושיא בעצמו ותירץ אותה. אמנם התירוץ כתוב לפני בשיבוש מאוד עד כי לא יכולתי לעמוד על דבריו ועל כן לא העתקתי את לשונו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |