שו"ת מהרי"ט/א/קלה

שו"ת מהרי"ט ‏ א קלה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתב לאחד מן החכמים ולא ידענו מה שמו.

שאלה החלוקה הראשונים אי נדר בלשון שבוע' מהני והביא לשון הרמב"ן ז"ל בהלכות שבפ' שני דנדרים שהביא הירושלמי דאפליגו בה אמוראי ואמר ואפילו הכי כיון דאמרי' לא פריש הכי נקטינן לחומרא והקשה על הרמב"ן דאם כן מאי קאמר רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי הא דאמר שבועה שלא אשב דאפילו אמר קונם שלא אשב חל הנדר ועוד הקשה מה חדש לנו דנדר איסו' חפצא עד השתא לא ידעינן הכי ואם נפל ספק בדבר היאך הכריע רבא דנדר איסור חפצא וכו'.

תשובה אטו כי אמר קונם שלא אשב דחייל נדריה אפי' אדבר מצוה חייל להרמב"ן דאם לא כן תיקשי ליה מתניתין דפרק שבועות שתים דתנן חומר בנדרים מבשבועות וכו' ואם איתא דבלישנא תליא מילתא לפלוג בין בנדרים בין בשבועות אלא הכי קאמר רבא נדרים אפילו אמר קונם שלא אשב דמהני מדין ידות היינו משום דהכי בעי למימר ישיב' סוכה עלי ומתסר חפצא עליה אבל גבי שבועות אפילו אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה הכי בעי למימר שבועה שלא אשב ומדין יד הוא דמהני וזהו מה שחדש רבא.

עוד כתב והרב מהר"י בן לב ז"ל כתב דהוי פלוגתא דרבוותא וכדדייקי שפיר לא אשכחן דפליג אלא יחיד שהוא הרמב"ן והביא כל לשון הר"ן.

תשובה רבותינו בעלי התוספות מסכימים לדברי הרמב"ן ז"ל כמו שמבוא' בתוספות לשני תירוצים שנאמרו שם ובפרק שבועות שתים תירץ כן רבינו אלחנן בשם ר"י ואף הרא"ש שהוא סבור שאין נדר בלשון שבועה באותה הלכה כתב בפ"ק גבי ידות שאם אמר אני נודר שלא אוכל עמך כיון דהאידנ' מרגלא בפומי' דאנשי למנדר הכי אין להקל כדי שלא ינהגו קלו' ראש בנדרים אלא יש לומר דלדבריו אין להחמיר בנ"ש כיון דליתי' בשאלה כלל והיכא דלא אפשר חשיבי דיעבד כדאמרינן בס"פ קמא דכתובות לדברי המכשיר בה וכו' אלא שהרא"ש ז"ל עצמו בפרק שבועות שתים הביא התירוץ האחר של ר"י אלמא מספקא ליה להרא"ש ז"ל בהכי ועיין בתו' ריש פ' שבועות שתים הרי עלי ככר זה שלא אוכל וכו'.

עוד כתב ובא לתרץ מה שהקשה מהר"י בן לב דספק נזירות להק' וכתב הר' ז"ל דפלוגתא דרבוותא לא דמיא לקדושה הבאה בידי אדם אלא לקדושה הבאה בידי שמים.

ונוראות נפלא מה ענין בכור שקדושתו מרחם וכו'.

תשובה חלוקו של הרב ברו' הרב ז"ל לא הביא ראיה לדבריו מבכו' אלא אמר דכי אמרינן סתם נזירות להקל לאו מילת' פסיקתא היא שהרי חלקו בגמרא בין קדושה הבאה מאליה לקדושה הבאה בידי אדם וטעמא משו' דלא מעייל אניש נפשיה לספקא ולא היתה דעתו של זה לקבל נזירות אלא בדבר הברור כגון שלא נגנב או שלא הרתיע לאחוריו אבל הכא כיון דאמר הרי אני מקבל עלי נזירות שמשון חלה עליה קדושה מאליה לדברי האומר דנדר בלשון שבועה חייל דלמאן דאמר לא חייל אין כאן נדר כלל ולא שייך לומר בזה לא עייל איניש נפשיה לספקא דאי בהאי ספקא לא עייל נפשיה אם כן היה לו לתפוס לשון שיועיל וכן מוכיחין דברי הרא"ש ז"ל שכתב לא היה בדעתו אלא על הראוי כלומר חיה או בהמה.

ועוד הביא מדברי הרמב"ם ז"ל הריני נזיר כשיהיה לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ואני ופסק ספק נזירות להקל ועוד הביא ממה שכתב בפרק רביעי הריני נזיר ביום שבן דוד בא אם היה שבת או יום טוב אותו היום מותר שספק נזירות להקל. תשובה ההיא דשמע חבירו ואמר ואני ס"ל להרמב"ם ז"ל דשייך לומר הכא ספק נזירות להקל דחזקה לא מעייל נפשיה לספקא ואם כוונתו היה לנזירות היה לו לומר לשון מבואר דהא לא מצי לאייתויי קרבן עליה אין כוונתו לומר אלא שאוהב אותו.

וההיא דביו' שבן דוד בא דמיא ממש להריני נזיר אם יש בכרי זה ק' כור או למקדיש בהמתו וחייתו דלא נתכוון זה אלא בדבר הברור ולא בדבר הספק אף זה ביום שבן דוד בא ולא ביום שהוא ספק אם יבא בו כגון שבת ויום טוב.

עוד הביא מה שכתב הרמב"ם ז"ל שם בעיא דהריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם אסור בתגלחת לעול' והך בעינ דלא איפשיטא ופסק לחומרא ואמר שהטעם הוא משום שכבר נפסקה בערובין בההיא דיום שבן דוד בא דאחר שחל הנזירות תו לא פקע דומיא דהתם ועוד תירץ דכיון שקבל נ"ש לאחר עשרים יום בין כך ובין כך א"א לגלח ואין ספקו חמור מודאי.

תשובה זו אינה ספק נזירות אלא ודאי נזירות וספק תגלחת דבין הכי ובין הכי חיילה עליה נזירות אלא מספקא לן אם תגלחתו דוחה נזירות שמשון או אינה דוחה ופסק לחומרא דלא דחייא ותמה אני ממהרי"ק ז"ל שהביא כאן ענין ספק נזירו'.

החקירה הב' דכיון דאמר שלא יוכלו חכמי העולם להתירו אלא פלוני ופ' שהיה סבור שואל יש לו התרה והביא ההיא דסבור הייתי שחכמים מתירים לו שאיני יכול לחיות אלא ביין ועוד הביא תשובת מהר"י בירב ז"ל מי שנדר נ"ש עד שתלד אשתו.

תשובה חזקה על חבר שידע שנ"ש אין לו התרה ולכך נדר כשמשון ומה שאמר שלא יוכלו חכמי העולם להתירו אלא פלוני ופלוני לא בהתרת חכם על שאלה קאמר אלא בהוראת חכם שהוא מותר כמו סבור הייתי שחכמים תתירין לי פירוש שיאמרו לי שהוא מותר וכן התירו פרושים את הדבר וכן יתיר בכורות יתיר התיר רבי כל בית שאן וכאלה רבים ואע"פ שהנד' מותר רצה לנהוג בו איסור עד שיתירו לו גם המה.

החקירה הג' דבעינן תנאי קודם למעשה והביא לשון הרמב"ן אמתניתין דלא חולין לא אוכל לך דבשלהי שבועות העדות אסיקנא כי לית ליה לומר מכלל לאו אתה שומע הן בממון אבל באיסורא אית ליה מכל מקום איסורא דאית ביה ממונא שאני ואפילו הכי פליגי רבנן עליה והלכתא כרבנן דאמרי מכלל לאו וכולי והביא ממה שכתב מהר"י קארו ז"ל באבן העזר סימן קמ"ג שהרמב"ן העלה דלא בעי הן קודם ללאו בממון וכן בגיטין וקידושין אבל תנאי קודם למעשה ודאי בעינן בכל דוכתא במתני' דסוף פרק הפועלים.

תשובה זו לא אמר' אדם מעולם דבכמה דוכתי אשכחן בנדרים מעשה קודם לתנאי ובלא תנאי כפול קונם שאני נהנה לך אם אי אתה בא ונותן לבנך וכולי קונם שאני עושה על פי אבא ועל פי אביך אם עושה אני על פיך פרק נערה אהא נזיר אם לא אגלה משהו פ' מי שאמר אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומד' וכולי ודוחק לומר דכלהו לאו דוקא ותו תנן יש דברים שהם כנולד ומפרשי' בגמרה דנעשה כתולה נדרו בדב' אחר ובכלהו מדיר את אשתו דכתובות ותו לבעל הלכו' גדולו' ולר"י שפסקו כר' מאיר דבעינן תנאי כפול וכי אם לא כפול מי נימא שהתנאי בטל והנד' קיים הא ודאי ליתא דבנדרים אף על פי שגמר בלבו צריך להוציא בשפתיו כמאן דאמר דלא אמרינן מכלל הן וכו' כי אמר לא חולין לא מתסר אף ע"פ שיש במשמע שיהא קונם.

ועוד אפילו בגיטין וקידושין אם אמר הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חד' בתנאי שלא יהיה אונס מי אמרינן אע"פ שהיה אונס יהא גט משום דלא כפל ולא הקדים תנאי למעשה.

החקירה הד' אם האונס פוטרו אחר עבור האונס ואמר שלא פטרו.

תשובה אפילו תנוקות של בית רבן יודעים אותה.

מסקנא דמילתא דמטעם שהתנה אם לא יהא אונס איכא כמה קיוהי ותיוהי אחד שלא היה תנאי קודם למעשה גם לסברת כמה מהמפרשי' צריך כל משפטי התנאים כמו בגיטין וקידושין ועוד שבתנאי האונס צריך לברר אונס דלא שכיח דעניות או מיתה שכיח ולמה לא התנה.

תשובה הרי התנה ואמר בתנאי שלא יהא אונס וכמדומה שהו' סבור שצריך שיפרש מהו האונס וזה הבל דאטו כי רוכלא לחשוב וליזיל כל אונס' דשכיח הרי כלל ואמ' ושלא יהא אונס. עוד כת' ופשוט הוא שא"עפ הדברים מוכיחים אינו מספיק גילוי דעת קודם אלא צריך לפר' כמו שכת' המגיד פי"א מהלכו מכירה.

תשובה זו שחזר והגיה כלפי דידי וכתב כן ולא הגיה ראיתי את דבריו כי היאך כתב אינו מספיק גילוי דעת אלא צריך לפרש דאי קודם שעת מכירה אפילו פירש דמשום הכי זבין לאו כלום הוא ואי בשעת מכירה גילוי דעתא גריד' סגי אלא כך היה לו לומ' ולא סגי גילוי דע' קוד' אלא בשע' המכר ואני כך כתבתי דהכא בשעת הנדר גלי דעתיה שע"ד אותן הנישואין היה נודר שכן אמר שלא אתעכב יותר מהשני' הנז' כלומר שפירש שהתנה עם חמיו לשבת אתו שנים שלש שזו טענת בעיקר הנדר דומיא דהא דתנן בפרק ב"ש דמי שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו ומצאה שנגנבה אין זה נזיר לפי שהיה מוטעה בעיקר הנדר וכן כתבה הרמב"ם ז"ל בפרק שני מההלכו' לפי שהיה סומך בדעתו על הקרבן אף זה סמך על מה שנדרו לו ונעשה נשיאים ורוח ואע"פ שהתוס' ז"ל כתבו שם שמה ששנינו אינו נזיר כלומ' חרטה מעליית' היא עוד כתב לכך אני אומר שהדרך הישרה הטעם שהוציא הנזירות בלשון שבועה מצורף לזה הטעם הב' שאמר שלא יוכלו כל חכמי העולם להתירו אלא אלו הרי קבע' לו זמן לנזירות שמשון והוה ליה נדרי שגגות.

תשובה ברר לו דרך מן הצד ושלו לא הגיעו שאף אם היה ישרה בעיניו דרך סלולה כבר נתבאר שוברן של טעמים הללו שהטעם האחרון שעשאו כנדרי שגגות הוא טעות בלשון ולא עלתה על דעת שתהא זו כוונת הנודר שהוא כן ולכל הפחות היה לו לדונו כספק נדרים להחמי' ופירושם להקל וכבר פירש הנודר עצמו שחס ושלום לא עלתה על דעתו התרת חכם אלא היתר איסור ממקום אחר ונפל פותא בבירא והטעם הראשון מענין נדר בלשון שבועה אע"פ שגדולים ורבנים ז"ל העלוהו על ספרם הנה לא סמכו עליו ואמרו בחומ' נדרים מי יקל ראשו נגד הרמב"ן וסייעתו בזה ואשר אני אחזק לי דנזירות בלשון שבועה חיילה שפיר אפילו לדברי האומרים אין נדר בלשון שבועה כמו שהארכתי בתשובה שנת השנ"ט ונמצא עוד בתשובות רבנן קשישי גדולי דורינו ז"ל שכך היא דעתם ועוד ביארתי שהלשון שנהגו עכשיו לומר אני מקבל עלי נ"ש שלא אעשה דבר פלוני אין זה תלוי במחלוקתן של ראשונים שאמרו דנדר בלשון שבועה שע"כ לא נחלקו אלא בנדר של' קבלו בלשון שיחול על החפץ כגון שאמר קונם עלי שלא אוכל ככר זה לפי שהקונם לא התפיסו על הככר ואגופיה נמי לא חייל הילכך אין כאן נדר אבל מי שאמר קונם עלי ככר זה שלא אעשה דבר פלוני הא שפיר חל הקונם על הככר והארכתי בזה בראיות נכוחות לפי דעתי והרוצה לעמוד עליהם ידרוש משל ספר התשובו' ויקר'.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף