שו"ת מהרי"ט/א/קיז

שו"ת מהרי"ט ‏ א קיז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה חזר השואל ושאל לפי שראובן זה תלה עניינו כמו שנוהגים לעשות עם כל שאר המקדשים אם מה שנוהגים לעשות הוא שנותנים להם ששה למאה קצובים בעד מה שמשתכרים הנכסים בין שירויחו מועט או הרבה אם יש בדבר איסור רבית או לא.

תשובה כן דעתי נוטה שאין כאן חשש רבית חדא שאפילו היו המעות חוזרות לראובן אחר כך שרי שאין כאן הלואה שהרי אחריות המעות אינם על נכסי ההקדש אלא שותפות הוא ששתפו מעות של ראובן עם מעות ההקדש ומסתמא כל מה שישתכרו הנכסים יחלקו לפי ממון ואם אחד מן השותפין קבל עליו לתת דבר קצוב בעד מה שישתכר חלק חבירו שאם פחתו מהקצבה פחתו לו ואם הותירו הותירו לו כלום יש כאן איסור. ועובדא דרב חמא דהוה מוגר זוזי בפשיטי ביומה אף לדברי התוספות דהיה מקבל עליו רב חמא אחריות אונסים ואפילו הכי אסיר התם שאני דאחריות דאונסים קבל עליה אבל אחריות דגזלן ואבדה לא קבל עליה ומהר"י אסרלן בכתבי' סי' ש"ב הביא משם גליון התוספות הדבר להדיא דהיכא דכל האחריות על הנותן שרי אפי' לקצץ דאין כאן מלוה אלא פקדון ושכר מעותיו נוטל ובתוספתא שרי להשכיר מעות לשולחני משום דמחזירן וה"ה אם השכירה להוציאם דשרי כיון דאחריות על הנותן כשהמקבל מוציאם עכ"ל. ואף לגירסת הרי"ף ז"ל והיא גרסת רש"י ז"ל זוזי לא ידיע פחתיה דמשמע דאפילו השכיר לו מעותיו שלא להוציאם אלא להחזירם בעין אסור שלא כדברי התוספתא דקתני משכיר אדם מעות לשולחני להתראות בהם להתלמד בהם התם היינו משום דמקבל עליו השוכר בגנבה ואבדה כדין נושא שכר והשוכר להכי קרי ליה שכירות. והכי איתא בהדיא בתוספתא כמו שהביאה בהגהות מרדכי נגנבו או שאבדו חייב באחריותן נטלו מלפניו באונס הרי זה כנושא שכר אבל היכא שכל האחריות על הנותן כפקדון דמי לגמרי והכי מפרש בהדיא רבינו מאיר ז"ל בתשובתו שהביאה המרדכי שם ומה שגמגם מהר"י אסרלן ז"ל על סוף תשובתו דמשמע דלא מהני בכל ענין אלא אם כן נתנו לו במתנה אין מזה תימה שהלשון מוכיח שהשואל הודיעו במעשה שהיה כך היה שאחר ההלואה חזר ונתן לו הקרן במתנה שכתב בצשון הזה אבל אם כך הוא שנתן הקרן במתנה גמורה וכו' בכה"ג מותר עכ"ל. וה"ה אם נתנו לו דרך פקדון דשרי אלא דלזה היה צריך שיפרעם לו ויבואו לידו ואחר כך יחזור למסרם בפקדון וגם היה צריך לישא וליתן בהם לבדם שאם היה מוציאם לעסקיו כבר נתחייב באחריות' ונעשו מלוה אצלו ואסור ליהנות ממנו וזה היה קשה על בעל הבית ואם היה חפץ לעשות כן אין פשיטא דליכא למיחש מידי. וראיתי להרב מהרי"ק ז"ל שהביא מה שכתב בעל תרומת הדשן הגליון של תוס' הנז' למעלה וכתב עליו ומכל מקום מדבריו משמע שאין לעשות מעשה להתיר. ותמהתי על הדבר שהמסתכל בדבריו שם סי' ש"ב יראה בבירור שלא פקפק בזה כלל אלא מה שהיה מחסם הוא במה שחתר לבקש עילה ותחבולה להתיר במה שיקבל עליו שלא יהיה נאמן אפילו על פי עדים כשרים שנאנסו אם לא ע"פ הרב והש"ץ. ואני בעניי כבר עמדתי על דבריו ז"ל והוכחתי דכי פסיל לעדים לאו משום הכי מפסלי וסוף סוף כמי שקבל עליו אחריות אונסין הוא כל זמן שלא יהיו מצויין הרב והש"ץ שם וסבר לתקן ולא תקן כמו שמבואר אצלי במגלת סתרי' אבל במי שמפקיד אצל חבירו שישא ויתן בהם לאחריות הנותן והנפקד מתחייב לתת קצב' אחד בעד הפירות שיהיו במעות אין בו חשש איסור לכ"ע והלואי כל מעותם הויין ברירן לן כהדה. כל שכן בנדון דידן שהמעות הם נתונים ביד הגזברים ע"מ להשתכר בהם ולא באו ליד מי שפורע הריוח והגזברין בהכי שליחותיה דבעל המעות קעבדי ואם בא אחד ואמר הריני נותן לך כך וכך בעד הריוח שירויחו מעותיך שבידך כלו' יש שם ריוח הלואה או שכירות.

ועוד מטעם אחר אעפ"י שהיה אחריות המעות על ההקדש שמאותה שעה נכנסו ברשותם נראה לי שאין לחוש לאיסור רבית לפי שהמעות הראשונות לטבועין נתנו ואינן חוזרין עוד לבעלים ואין כאן הלואה אלא כמכר הוא חשוב שזה מוכר להקדש הקרן ופירותיו ע"מ שיתנו דבר קצוב שנה בשנה עד יום מותו אע"פ שאי אפשר שיקח יתר על מעותיו גם אפשר שלא יטול חציים ושלישם ואגר נטר אין כאן שאם מת ביום של אחריו נפטר מחיובו ואם כפל לו מעותיו תיכף לא ירצה לפוטרו מחיובו אין זו רבית אלא קוביא והמצאה היא פעמי' שנשכר פעמים שמפסיד אבל לעולם הנותן קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא ודברים נכרים הם בנ"ד שאין כוונת הנותן להנאת עצמו אלא לתועלת ההקדש.

ושמא תאמר אם לא נשתכרו המעות ונמצא שצריך לתת לראובן מנכסי ההקדש נימא יד הקדש על העליונה ולאו כל כמינייהו דגזברים לחוב להקדש על ידי תנאם הא ליתא שאע"פ שאמרו בהנזקין אין האפטרופוסין רשאין לדון לחוב ולזכות בנכסי יתומים ופרכינן לזכות אמאי לא אלא לחוב ע"מ לזכות אלמא אין כח באפטרופוסין לחוב אף על פי שירדו ע"מ לזכות ואם עשו ונתחייבו יתומים לא עשו ולא כלום הרי אמרו בריש פרק האיש מקדש מנין ליתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם שב"ד מעמידין להם אפוטרופוס לחוב ולזכות ופרכינן לחוב אמאי לא לחוב על מנת לזכות ת"ל נשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו.

ושם הקשו התוספות מההיא דהנזקין ותרצו דהתם מיירי בתביעת חובות שיש לאחרים עליהם ובהא ודאי אין רשאין דשמא לא יתבעום כשהם גדולים אבל כשהם תובעים בשביל היתומים כי הנהו בחלוקה דקרקעות דכי גדלי נמי צריכן לחלוק בהא ודאי מעמידין אפטו' לחוב ע"מ לזכות עד כאן והכא בנדון דידן ודאי לא דמי לההיא דהנזקין שהם נזקקין בדבר שקרובים להפסד ורחוקים מן השכר שאפילו אם יזכו בדין לא נתוסף על נכסי יתומים כלום ואם נתחייבו מחסרי יתומים ממונא. הילכך דמיא לההיא דפרק האיש מקדש שנזקקין ע"מ לזכות ולהוסיף בנכסי יתומים לברור חלק יפה אע"פ שחבו מעשיה' קיים דהא עדיפא שלעולם אי אפשר שיתחסר קרן היתומים בשותפות נכסי ראובן זה שאם לא הרויחו כל הנכסים כולם אינן חייבים לתת ריוח לראובן וקרובים הם לשכר אם ישתכרו יותר על חמשה למאה דהא מילתא דלא שכיחא טובא הוא שלא ישתכרו יותר ועוד דחלוקה בין היום בין למחר עומדין לחלוק ואין היתומים מפסידין אם לא היו אפטרופוסין נזקקין בחלוקתן אבל כאן אם אין הגבאים נזקקין בעניינים כאלו לא היו עניי' משתכרין שע"י זה מרויחין בפירות עכשיו ובקרן לאחר מיתה. וכל שכן דאתי שפיר למה שתירץ הר"ן ז"ל ופירש ההיא דריש פרק האיש מקדש לחו' ע"מ לזכות היינו לומר שמתחלה הם יורדין לזכות ואם חבו חבו. והאי דהנזקין דאין רשאין לדון ולחוב ע"מ לזכות היינו לומר שאם ירדו מתחל' לחוב אע"פ שזכו לבסוף לא עשו כלום והכא ודאי ע"מ לזכות ולהוסיף בנכסי ההקדש ירדו ומעשיהם קיים. וגזברים בשל עניים כהאפט' בשל יתומים דיינין להו דגזברים המתמנין על פי טובי העיר אפטרופא דקטנים נינהו ומקרא דרב גידל גופיה ילפינן דכתיב גבי חלוקת הארץ נשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו ועל גדולים וקטנים חלוקתן ומעשיהם קיים אע"פ ששנינו בפ' ד' דשקלי' המקבל עליו לספק סלתות מארבע עמדו משלש יספק מד' מג' ועמדו מד' מספ' מארבע שיד הקדש על העליונה ואם התליעה סול' התליעה לו וכו' זהו דוקא הקדש מזבח והקד' בדק הבית דלגבוה סליק אבל הקדש עניים כהדיוט דיינינן להו בכל מילתייהו ואנן ידי עניים אנן לפקח עליהם בכל ענינן הילכך כאפטרופסי' דמי הילכך בעניין זה אין כאן בית מיחוש לא מטעם רבי' ולא מטעם גזל הקדש ולא שאני אומר שאע"פ שלא הרויחו המעות כנג' מה שקצבו לו מחוייבין ליתן שהרי אין כאן חיוב אלא תנאי היו דבריהם בשעת נתינת המעות שלא יזכו עניים בקרן ופירות אלא אם כן נותנים לו חמשה למאה ואם לא יתנו לא יזכו אבל אינם מחויבים לקיים תנאם אם לא נשתכרו המעות וראיה מדאמרינן בפרק מצות חליצה היכי דמי חליצה מוטעת והיא כשרה שאמרו לו חלוץ לה ע"מ שתתן לו מאתים זוז לבתר דחליץ א"ל אבי' זיל הב ליה אמר ליה רב פפא משטה אני בך עבדי ליה מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו ואמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו הרי כאן שאף על פי שאמר לו על מנת לא נתחייבה ליתן בשביל כן ואביי נמי דאמר מעיקרא זיל הב ליה לא מטעם חיוב התנאי אמר כן אלא כדפירש"י ז"ל מטעם שכירות בעלמא וכמו שהביאה הרא"ש ז"ל שם בהלכותיו שכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי אם ירצה לקיים התנאי מתקיים המעשה ואם לא ירצה לא יקיים התנאי ולא יתקיים המעשה והוכיח מדאמרינן בפרק מי שאחזו גבי הרי זה גיטך על מה שתתני לי מאתים זוז אי נתינה בעל כרחו הויא נתינה או לא ואם איתא דגיטה הוי לאלתר ואיהו מחייבה ליתן מאתים זוז פשיטא דנתינה בעל כרחו הויא נתינה כדמוכח בבבא מציעא דפרעון זוזא זוזא הויא פרעון ועוד האריך ז"ל וגם מדברי התוס' מוכח שם בפרק מי שאחזו שהקשו ואם תאמר גבי גט פשיטא דבע"כ לא הויא נתינה ומה צריך ללמוד מתקנתו של הלל וכי אם יתן מתנה לחבירו יקבלנ' בעל כרחו ותירץ ר"י ז"ל דכיון שאומר על מנת שתתני לי תלה הדבר בדעת' ודמיא לבתי ערי חומה וכו' מוכח מדבריהם שקיום התנאי דין מתנה יש לו שהוא רוצה ליתן ולא דין פרעון הילכך בנדון שלפנינו אם לא הרויחו הנכסים כדי הקצבה שהתנו לתת לו יד מקבלי המתנה על העליונה אם רצו נותנים לו מעותיו מה שנשתכרו לפי חשבון בין מועט ובין הרבה רצו נותנים לו הקצבה שהתנו ויהיו המעות בידם כבתחילה והנה הוגד לי ושמעתי שהנדון היא בעיר גדולה של חכמים של סופרים עיר עז לנו קרית משושינו שמה ישבו כסאות למשפט ולא ידעתי נסוגותי אחור וטוב לי לאגור דברי לבקש מפיהם תורה אף כי אנכי אענם ולפני חכמתם אשא דעי מעתה הדבר מסור להם והמה בחכמתם יעמדו דבר על בוריו ולאמת יוציאו משפט ואני תפלה על הרחבת גבולם לתורה ולתעודה לצמח צבי ולכסא כבוד לבית ישראל הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף