שו"ת מהרי"ט/א/עז

שו"ת מהרי"ט ‏ א עז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה שאלתם ריאה הסרוכה לדופן ונמשכת עוד אל שיפולי האונ' למטה ונמשכת גם אל שומן הלב אי אזלי' בתר רובא לפי סברת בעל העיטור שהואיל ורובה סרוכה אל הדופן ודופן סותמתה כשרה או לא.

תשובה זו ששנויה בשם הרב בעל העיטור גדולי המורים חלוקי' בה כמו שכתב הרשב"א ז"ל בס' תורת הבית ואף הר"ן ז"ל הביא משם רבינו האיי גאון ז"ל בסרוכה למכה שאם יוצא ממנה קצת חוץ למכה אסורה ואם בזו דאיכא למיתלי במקום שיש ריעותא לא אזלי' בתר רוב' כל שכן היכא דליכא ריעותא כגון בסרוכה האומה והאונה ובדופן וחוץ לדופן והרשב"א ז"ל כתב על המתיר סרכה היוצאת מן האונה והאומה אע"פ שרובה באונה אינו אלא טועה. והרב בעל העיטור יחיד הוא בסברא זו. מיהו אכפלתהון כל הני פרטי לבטלה להא דעיטור שהרי נהגו כדברי העיטור ז"ל והשוחטים מתעטרים בו ומעטרא להו כי סאסה דשבלתא אלא הבו דלא לוסיף עלה ואין לנו ללמוד הימנ' אלא כיוצא בה ותחילה יש לכם לדעת שבענין סרכא הדבוקה לעצם ולבשר נחלקו בה הראשונים וכתב הרמב"ם ז"ל אבא מארי מן האוסרים ואני מן המתירים וכתב הרא"ש בהלכותיו רואה אני את דברי האוסרין דכיון דבגרמא לחוד לא חשיב סתימה ה"ה נמי בגרמא ובבשרא נהי שהבשר סותם כנגדה לא מהני סתימה כיון שכנגד העצם אינו סותם עכ"ל ויש לתמוה גם מטעם זה היה לו לחלוק על דברי בעל העיטור ז"ל נהי דהיכא דסריכא למכה וחוץ למכה איכא טעמא דהואיל ואיכא ריעותא למיתלי תלינן דמשום מכה הוא דאסתריך ואשתרבובי הוא דאשתרבבה לה חוץ למכה אבל כי סריכא מהאומה והאונה בהדי הדדי דילמא נקבה האומה וסרכה שבה לא מגניא ולא הוי סתימה וכן בדופן ובחזה נהי דדופן סותם אבל חזה אינו סותם ואינו מגין על מה שכנגדו ושמא הנקב הוא שם ואנו רואים שהביא דבריו בהלכות וכתב שכן עשה מעשה והלך אחר הרוב והכשיר והרב בעל הטורים ז"ל כתב משמו שהסכים לסברת בעל העיטור וכבר ראיתי שמהרי"ק ז"ל העיר על זה בבית יוסף והביא דברי מהר"ר דוד ן' יחיא וגם הוא כתב מה שנראה בעיני חכמתו אכן מוכח דודאי הרא"ש הסכים לדברי בעל העיטור ותא חזי מאן גברא רבא מסהיד עליה. ונראה בעיני דטובא איכא בין זו לזו דבריאה סרוכ' לעצם ולבש' בדין חלק שם דשמא כנגד העצם נקב הוא ולא חלים דבעצם ודאי מפריק אבל כי סרוכה האונה לדופן ולחזה הסרכא אינה יוצאת אלא ממקום אחד בריאה וכל אותו המקום כשנסרך אל הדופן הוא כשר אם לא כשנסרכה בשפולי האונה אבל למעלה מן השיפול מקום ראוי הוא כשהוא סרוך אל הדופן השתא שקצה הסרכה הדבוק בגוף מתרחב גם אל החזה אטו מגרע גרע אדרבא כל מה דמפשטה ומדבקה בגוף הבהמה חלים טפי דאין מקום כאן לומר דילמא כנגד החזה נקב הוה שכל האונות עד השיפול כנגד הדופן הם ובחזה הם כלים וכמו שכתב מוהרי"ק ז"ל שכל שכנגד האונות דוקא הוי רביתייהו ושלא כנגד האונות לא הוי רביתייהו וכן מוכיח לשון העיטור שכתב הטור ז"ל בסמוך אם נקב באונה וסרכא עולה מן האונה לדופן שבצד האומ' ומשום הכי שרינן בדופן סותמתן דהיינו רביתייהו שלעולם האונות שוכבות ודבוקות הם בגוף הבהמה שהמקום ההוא הוא כדופן עד החזה הילכך מסתב' דכל שרוב הסירכה הוא בדופן במקום רביתייהו סותמת יפה ואע"פ שמיעוטה יוצא' חוץ לחזה לאו משום הכי מפרקה וזה מבואר מאד. גם בסרוכה באומ' ובאונ' יש טעם להתיר שמאחר שסירכה אחת היא יש לנו לומר שהנקב אחד הוא שאין לנו לומר שני נקבים נקבה אחד באונה ואחד באומה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ולא מחזקינן בנקב אלא משום דאתי לידי ריעותא שנמצאת סרוכה וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן דהא תלינן בכמה מילי כגון בא זאב ונטל בני מעים וגם תלינן בידא דטבחא וגם היכא דאיכא מכה תלינן בה דקי"ל נשחטה בחזקת היתר עומדת והואיל ולנקב אחד אנו חוששין מסתברא דבמקום דסריך רובה שם היא הנקב ולהכי כשרוב הסירכ' באונ' שריא דתלי' לומר שם הוא הנק' ונתפשט מיעוט' דסירכ' גם אל האומה דמסתב' טפי לומר כן מלומר שהנקב הוא באומה מקום המיעוט ונתפשטה רובה ויצאה אל האונה וגם לא מחזקינן נקב אחד באומ' כל היכא דאיכא למיתלי ריעותא באונה הואי' ורגלים לדבר אבל בסרוכה לעצם ולבשר שהסירכא ממקום א' יוצאה בריאה אין מקום לומר שם זיל בתר רובא שבכל מקום שהוא סרוך איפשר לומר כאן הוא הנקב ועצם שכנגדו אינו סותם והרמב"ם ז"ל שהוא מן המתירין שם לא מסברא התיר אלא מתוך לשון הגמרא דאמר והוא דסריך בבשרא דאי ס"ד בסרוכה גם אל העצם אסורה אם כן הוה ליה לרבינא למימר והוא דלא סריך בגרמא שזהו עיקר ההתר ולא לומר דסריך לבשרא שהרי יש שהוא סרוך אל הבשר ואף על פי כן אסורה משום דסריכה נמי לגרמא להכי משמע ליה דהיכא דסריך לבשרא בכל ענין שרי.

ומעתה כאן בנדון שלפנינו שהריאה סרוכה לדופן וגם נמשכת עוד אל השיפול ונסרכת עוד אל שמנוניתא דליבא נהי דמה שכנגד הדופן דופן סותמתה אבל שכנגד השיפול דלאו היינו ריביתיה וגם מה שסרוך אל שומן הלב דילמא כנגד זה היא נקובה ולא חשיבא סתימה וכי תימא הואיל ובסרוכה לעצם ולבש' נקטינן לקולא וסוגיא דעלמא הכי אזלא אף בזו נדון בו להקל אין לומר כן חדא דכי סרוכה לעצם ולבשר נקטי' להקל משום דאיכא מאן דאמר דלא אתא רבינא למעוטי אלא נקב מפולש אבל כשהוא סרוך בין בגרמא בין בבשרא כשר' והרבה מן הגדולים תפסו שיטה זו והשתא הויא לה כעין ספק ספק' ספק אם עצם בסירכא מגין או לא מגין ואת"ל גרמא לא מגין דילמא כשהוא סרוך גם אל הבשר מתקיים ולא מפריק וספק ספקא לקולא ועוד אפי' תימא עצם ודאי לא מגין התם יש טעם להכשיר בסרוכה לעצם ולבשר שהואיל וכל אותו המקום רביתיה הוא אלא דעצם לא מהדק טפי השתא שהוא סרוך אל הבשר אגב אותה סירכא מתקיים גם מה שהוא סרוך על גבי העצם דגם שם רביתיה הוא ולעולם הריאה סמוכה שם ולא מפריק שהרי לא נתנו שיעור לסירכא דבין הרבה בין קמעא סותמת היא אבל כשסרוכה למקום שאינו רביתה שדרך הריאה להתנדנדת מאותו מקום אנה ואנה אע"פ שגם היא דבוקה למקו' רביתה יש לומר דאותו מקום דלאו רביתיה מתנדנדת היא וסופה להתפרק.

עוד מטעם אחר נדון דידן לא דמי לכל הנך דאזלי בהו בתר רובא דהת' הוא כשנסרכה במקום אחד היא מקצתה במקום ראוי ומקצת' במקום שאינו ראוי להגין ואמרינן על ידי אותו מקצת שהוא מהודק יפה גם זה מתקיים הוא שהרי במקום אחד היא אבל כאן לדופן ולשומן הלב בשלמא אם הדופן ושומן הלב היו לעולם דבוקים זה בזה כאחד היינו אומרי' אגב שהיא מתדבקת בדופן יפה לא מתפרק משומן הלב אבל הואיל ושומן הלב לחודיה קאי ומתנדנד הוא מן הדופן ומן הריאה דמטלטל הוא בחלל גוף הבהמה פשיטא שיש לחוש דמתפרק ולא מגין קצרו של דבר חלילה להתיר בכיוצא בזה והנלע"ד כתבתי וחתמתי הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף