שו"ת מהרי"ט/א/סג

שו"ת מהרי"ט ‏ א סג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה הרב מהר"י יוסף קולון ז"ל הרחי' בכל מה שראוי לישא וליתן בדבר אם יכולין לשנות ההקדש מדבר לדבר כמו שהאריך משורש ה' על מעות שהתנדבו המתנדבי' לעניי ירושלים אם היו יכולין לשנות' לצורך בנין בית הכנסת ואחר שהביא סברות הפוסקים כתב וז"ל ועוד דאם ימצא איזה חולק בגבאין איפשר לומר דבגזברים הללו מודה שכחן ככח בני העיר דבשלמא גבאים הממונים על נדבת עירם ודאי דאיכא למימר דלאו אדעתייהו יהבי בני עירם אלא אדעתא דנפשייהו ומשום כך כתב ר"י בעל התוספות דבני העיר יכולין לשנות ולא הגזברים כדמוכח מההיא דמשבאת ליד גבאי אסור לשנותה אבל כשבני עיר אחרת שולחים מעות לצדקה לגבאי עיר אחרת או כשנוחי נפש מניחים לכפרת נפשם מנדבת לבם אי זה מעות לצדקה וממנים גבאים על אותם המעות ודאי מסתלקי מכל וכל מאותם המעו' ונותנים כח לאותן הגזברים שהרי הם אינם יכולין לפקח עליהם והרי הם כעיר אחרת או נפטרים לבית עולמם ומשום כך יש לומר דדעת המתנדבים שיעשו אלו הגבאים כרצונם ויש להם כח כמו בני העיר בצדקת עירם ואיפשר לומר דאפי' יותר מבני העיר עכ"ד ומבוא' מתוך דבריו בכל אותה תשובה שהממונ' שמינהו על המעו' וטרח עליהם לסגלן ולהשתכר בהם יש לו כח לשנות ממה שהוקדשו המעות לשם כך וליתנם למצוה אחרת ולפי שהרב ז"ל דקדק מדברי הר"אש ז"ל שכתב דיכולין בני העיר לשנותה ולכשיהיו העניים צריכין יגבו פעם אחרת משמע דבעי שלא יהא השינוי בענין שיפסידו העניים לגמרי ואמר הרב ז"ל שדברי הר"אש ז"ל הם כשגבו לצורך עניים מיוחדים ידועים ליתן להם מיד דומיא לצורך עניים מיוחדים או שבוים שנשבו והותירו וכיון שגבו לשם אנשים מיוחדים וקבלו בעדם מיד זכו העניים דזכין לאדם שלא בפניו הילכך אין מות' לשנו' מהם לדבר אחר אם לא בענין שאין העניים מפסידין בדבר שהרי אם ירצו מעות לענייהם יגבו פעם אחרת אבל היכא דהתנדבו המתנדבים מעות שיהא הקרן קיים תמיד ומהריוח יתנו לעניים הנמצאים שם מדי שנה בשנה ולא לצורך עניים מיוחדים כי מסתמא אין הכוונה שיזכו תיכף עניים הנמצאים שם במעות ויהא יד כולם שוה בהם כדין כל זכייה דודאי שירבו לעני זה וימעטו לעני זה ואם ימותו אלו או ירחיקו נדוד יתנום לעניים הבאים אחריהם וכיון שאין להם זכיה בגוף הנכסים יש כח ביד אלו הגזברים הממונים על המעות לשנותם אע"פ שהעניים נפסדים שיתנו כל המעות לצורך בנין בית הכנסת וכן הדין בנדון שלפנינו ודאי שאין שום זכיה במעות אלו לאותם תלמידי חכמים הלומדים באותם הישיבות מדין זכייה שלא היתה כוונת המקדיש לזכות לאלו מיד כי בודאי אין יד כולם שוה בהם שהדבר ידוע שההספקה יוסיפו לאחד וימעטו לאחר הכל לפי מה שהוא האדם ואם למחר ילכו אלו יבואו אחרים במקומם כי לא היתה כוונת הנותן לאלו שהיו באותה שעה כי לא היה יודעם ולא מכירם אבל כוונתו למי שילמוד באותם הישיבות ולא חלה הזכיה על אחד מהם קצרו של דבר הרואה כל מה שכתב מהרי"ק ז"ל באותה תשובה יראה בבירור שהממונה שמינהו בעל המעות להשתכר בהם ולסגלן יכול לשנות מדבר לדבר אפילו במילתא דאיכא פסידא לגמרי לאותם העניים שהוקדשו המעות לשמן.

ובר מן דין עוד זאת יתירה נ"ד מהנדון של מהרי"ק ז"ל ויפה כח בשלשה דרכים חדא כי כל מה שנשא ונתן הרב ז"ל הוא על שינוי המעות מענין לענין כגון אותם המעות שהיו לעניים לשנותם לצורך בנין בית הכנסת אבל בנדון דידן אין כאן שינוי כלל כי כוונת הנותן היה להיות מעות הללו לצורך לומדי תורה והנה הוא הוסיף בדבר וקבע בית מדרש והשתדל להשתכר ולהעדיף בשכר המעות יתר מן הראוי וגם הוסי' משלו להחזיק ביד התורה ולומדיה וכדי שיוכל להשגיח עליהם ולזרזם על התורה ועל העבודה עשה כן ואם אותם ת"ח הלומדים שם ירצו ללמוד במקום שקבע ללמוד יבואו נמצא שאין כאן אלא שינוי מקום שנשתנה למעליותא שאין ספ' בדבר שעל הדרך הזה יהיה הלימו' מעולה ביתר שאת ביודעם שיש מי שישגיח עליהם שהוא בעל המעות שמספק להם די צורכם וקנאת סופרים תרבה חכמה ועוד כי כל מה שהוצרך הרב ז"ל להאריך הוא לפי מה שדקדק מדברי הרא"ש דמשמע מדבריו דדוקא מותר לשנות היכא דאין העניים מפסידין מכל וכל שהרי אם יהיו צריכים יגבו להם פעם אחרת והנה כאן בנדון שלפנינו אין כאן פסידא כי בלאו הכי יש להם לאות' ת"ח הספק' מאדם אחר שמספ' להם די הספקתם כמו שבא בשאל' ועוד שהוא אומר להם שאם ירצו יבואו ללמוד פה בבי' מדרשו ויטלו כמו שהם נוטלין שם בהא ודאי אין מי שיפקפק ויערער בדבר. ועוד כי כל מה שכתבו ונשאו ונתנו הפוסקים ז"ל אם יכולין לשנות הצדקה לדבר אחר זהו בצדק' שיצת' מתחת יד הנותן וניתנ' ביד הגזברים או ביד אנשים שממונים על כך כגון הנדון של מהרי"ק ז"ל שנתנו בו הרבה בני אדם לירושלים ושמו גזברים ממונ' על כך דיש לומר דתיכף שיצאו מרשותי של נותן ונתנם ביד הגזברים זכו בהם בעד העניים דזכין לאדם שלא בפניו דיד הגזברים כיד העניים דמי כדאמרי' בפ' ד' וה' גבי עובדא דההוא דתקע לי' לחבריה דאמר רב יוסף אנן ידי עניים אנן וכן אם מנו אנשים אחרים על אותם המעות הרי עשאום גזברים לענין זה וזוכים הם בעד העניים אבל בנדון שלפנינו שהמצו' מנה את חתנו על כל נכסיו ועשאו אפוטרופוס על יורשיו ובכלל מנהו גם על המעות הללו של הקדש להשגיח עליהם לא שייך לומר כאן דידו כיד העניי' שעדין לא יצאו אלו המעות מרשות הנותן ומרשות יורשיו דיד האפוטרופוס כיד היורשים דמי ובהא ודאי דמותר לשנותה כדאמרי' בערכין האומר סלע זה לצדקה עד שלא באת ליד גבאי מותר לשנותה אלמא דלא זכו בו עניים עד שלא באת ליד גבאי וכיון שכן למה לא יהא מותר לשנות לצדקה אחרת דהכל צדקה היא וכשם שהוא עצמו בהיוהו בחיים היה יכול לשנותה אף יורשיו אחריו או האפוטרופוס שהניח ומנהו על הנכסים יכול לשנותם לכל מצוה שירצו. ואם באנו לדון כאן מטעם דמצוה לקיים דברי המת שהיא מצוה וכופין עליה גם מזה אין כאן בית מיחוש שהרי כתבו הראשונים נוחי נפש דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא כשנתן המעו' קודם הצוואה ביד שליש לשם כך אבל אם באו לידו אחר הצוואה או שהיו בידו מתחילה ולא לשם כך לא אמרי' בהכי מצוה לקיים דברי המת והוכיחו כן מכח כמה סוגיו' מכריחו' וכדבריה' תפסו האחרוני' כהרא"ש והרשב"א ז"ל בכמה מקומו' הלכ' למעשה וכן פסק הטור ואף לחילוקו של הרא"ה ז"ל שאמ' דלא אמרי' מצות לקיים דברי המת אלא במי שמצוה ליורשיו או למי שיש בידו ספק לעשות וקבל עליו או שתק אבל אם צוה על היורשים שלא בפניהם אין בו משו' מלד"ה וזהו באומ' ליורשי' או לאפוטרופו' שיש בידו ספק לעשות אני מצוה עליכם שתעשו כן אבל מי שמסדר דבריו בלשון הקדש או מתנת ש"מ אם מן הדין אינה מתקיימת אין היורשים חייבים לקיימה מטעם מצוה שהרי הוא לא נתכוון לזכותם אלא מדין זכיה וזכורני שכיוצא בדברים אלו כת' הרמב"ן בחידושיו דגיטין וכעת אין אתי ספרים לדרוש ולחקור ועוד שלא אמרו מצוה לקיים דברי המת בקיום דבריו דוקא אלא להשלים כוונתו ורצונו ושלא להעביר על דעתו תדע שהרי בההיא דסוף פ' מציאת האשה דהמשליש מעות לבתו דפליגי ר"מ ור' יוסי במל"דה אמרינן דבנשואה כ"ע לא פליגי והיינו משום דאמדינן דעתיה שלא הקפיד אלא על קודם שתנשא אבל לאחר שנשאת אנן סהדי דלא מקפיד שהרי היא אשתו אוכל פירותי' אלמא לא אזלי' בתר דבריו שאמ' שיקנו נדונייא לבתו אף כאן מאחר שחתנו אשר בידו הנכסי' הוא או' שכוונתו של חמיו לא הי' בענין זה ולא יהא דעתו נוח' בדב' כי אם בדב' זה שעש' ועליה דידיה רמיא מצוה להשלי' רצונו ולעשו' דב' שינוח דעתו של מת בדבר ועוד דאנן סהדי שהיה דעתו של מת נוחה בדבר זה שהרי חדש בה למעליותא ועוד לפי מה שכת' מהרי"ק ז"ל דהיכא דנוחי נפש מניחי' לכפר' נפשם מנדבת לבם וממנים גבאים על אותם המעו' ודאי שנותנים להם כח לעשו' כפי מה שיראה בעיניהם כ"ש כאן שהוא חתנו זקן ביתו המושל בכל אשר לו ומנהו אפוטרופוס על כל נכסיו ודאי אמדינן לדעתיה שכוונתו שיעש' בהם כאש' יראה בעיניו ומצוה להשלי' כוונתו ורצונו ושלא להשיב פני שאולי ריק' כתבתי ולפני רבותינו זקני העי' היושבים על כס' ההורא' יבא כי לה' יאתה ולהם המשפט הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני ז"ל ה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף