שו"ת מהרי"ט/א/מג

שו"ת מהרי"ט ‏ א מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(הורס וסותר דברי מהרי"ק שחייב לנהוג שביעית בפירות הגוים וכוונ' דברי הרב הגדול אביו ז"ל שפטרם) שאלה על גדולי שביעית בקרקע הנכרי מזה כמה הורה אבא מורי הרב זלה"ה משנת הרצ"ב שהם חייבים בכל דיני פירות שביעית ופטורים מן המעשרות וכן היה מורה ובא בכל שנת שביעי' הלכה למעשה והעידו חכמים מזקני הדורות שאע"פ שהרב מהר"י קארו ז"ל היה חוכך להחמיר והיה נוהג להפריש בלא ברכה אח"כ הכריחו אבא מארי ז"ל וחכמים שעמו בפומבי שלא יעשרו כל עיקר דחומרא דאתי לידי קולא הוא שיש בדבר הפסד פירות שביעית ולא היה מי שערער בדבר ועתה הראו לי נוסח פסק שכתב הרב מהר"ר יוסף קארו ז"ל לחלוק על דבריו לחייבם במעשרות ולפוטרם מדיני שביעית וצריך אני לישא וליתן בדבר הואיל והלכ' למעשה הוזקקנו.

ראשונה במה שתפס אבא מארי ז"ל לומר שפיטור המעשרות בשנת השמטה מן התורה הוא שפטרה בשנה זו וכיון שכן מנין לנו לחייב מעשרות בשל נכרי ואמר שאל יתעקש אדם לומר שטעם פיטור המעשר אינו אלא מטעם שהוא מופקר לכל והלקוח מן הנכרי שאינו מופקר יהיה חייב בדין שאר שני' דאטו ישראל שגדר כרמו ולא הפקירה יתחייב במעשרות והשיב על זה הר' מהרי"ק ז"ל כי מה שסבור שהוא עקשו' הוא היושר ואי טעם הפיטור אלא מטעם הפקר וכל שאינו מופקר לא נפטר ממעשרות ואמר שהוא כמודיע הדבר בסתום ממנו דאנה"נ דגודר כרמו ולא הפקירה חייב ואין דבריו מחוורין אצלי שאין הדבר תלוי בהפק' שלו דבפ' אין בין המודר פרכינן מ"ש דאוכל מן הנוטות דפירי דהפקרא אינון ארעא נמי רחמנא אפקרא אלמא אפקעתא דמלכא היא ואמרי' בפ' המפקיד מ"ש הכא דקרי להו נטושין ומ"ש הכא דקרי להו רטושין נטושין דבע"כ דכתיב והשביעי' תשמטנה ונטשתה אפקעא דמלכא רטושין דמדעתיה דכתי' אם על בנים רוטשה מוכח דפירות שביעית אע"פ שיחזיק בהם ולא יפקירם מופקרים ועומדים הם מגזרת מלך ובפ"ז דכלאים מבעיא לן בירושלמי במסכך גפנו של חבירו ע"ג תבואתו של חבירו ומייתי דשמעי' מן הדא א"ר יוסי מעשה בא' שזרע כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר' עקיבא ואמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואין הגפן שלו ואין התבואה שלו אלמא אפקעתא דמלכא היא שכל מה שיזרע בקרקע בשביעית רחמנא אפקריה למדנו שאין הדבר כמו שכתב הרב ז"ל שלמד את הדבור בסתום ממנו דאה"נ דאם גדר כרמו ולא הפקירה שהיא חייבת דפשיטא דפטורה היא דרחמנא אפקרא כדהוכחנו מכל הני והא דבפ"ק דר"ה גבי אתרוג בת ששית שנכנס לשביעית דפטור מן המעשר ופטור מן הביעור ופרכי' אמאי פטור בביעו' דאזלינן בתר חנטה תחייב במעשר ומשני יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תחייב במעשר והיינו דוקא בהני אמרי' טעמא דיד הכל ממשמשין בה משום שאין נוהג בה שביעית מן הדין אבל פירות שביעית עצמן אפקעתא דמלכא היא וכן מוכח מדברי רש"י שכתב אדרב המנונא דאמר בת ששית לעולם ששית וחייב במעשר דכיון דשביעי' לא נהגה בה ולאו אפקרא דמלכא היא משמוש יד הכל שבה אינו אלא גזל ואין הפקר כזה פוטר מן המעשר ותניא במכילתא בפרשת משפטים ויתרם תאכל חית השדה למה נאמר לפי שנא' עשר תעשר שומע אני אף פירות שביעית וכו' ת"ל ויתרם תאכל חית השדה אחר שלמדת שחיה אוכלת מן הראוי לה בשביעית שאינו מעושר אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שאינו מעושר הא מה ת"ל כן תעשה לכרמך ולזיתיך כענין שאמרנו מוכיח שלא כדברי הרב ז"ל שגזרת הכתוב היא ואי לא קרא ה"א שיעשרו בה אע"פ שהיא הפקר. עוד איתא בסיפרי פרשת ראה יכול אף שנת שביעי' תהא חייבת במעשר ת"ל שנת המעשר שנה שחייבת במעשר יצאה שביעית שאינה חייבת במעשר ע"כ פי' מדכתיב שנת המעשר אלמא יש שנה שאינה חייבת במעשר ואי זו שנה שביעית הרי מוכח להדיא ששנת שביעית פטורה מן המעשר כל עיקר ולא מטעם הפקר וגם הלקוח מן הנכרי שחייב' במעשרו' מ"ה כמו שכ' הרב פ"א מה' תרומות חייב במעשר אף בשביעית הרי היא שנה של מעשר שאין השנה גורמת אלא ההפקר גורם שהרי לוקח מן הנכרי שאינו הפקר חייב מ"ה ומדאצטרי' לן למדרש קראי בשנת השביעית לפטור מן המעשרות ולא נפ"ל מהיכא דנפ"ל בספרי לענין לקט שכחה ופאה שפטורים מן המעשרות מדכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא לקט שכחה ופיאה שידך וידו שוין אף פירות שביעית אם מטעם הפקר תיפוק ליה שידך וידו שוין אלמא לאו מטעם הפקר היא ואפילו נאמר שאם ישראל גדר כרמו וכלה ממנו את הרגל שאין אני קורא בו ידך וידו שוין אפ"ה אינו חייב במעשרות ולא תימא דהוי כמפקיר כרמו ועמד והשכים בשחר ובצרו שהוא פטור מן המעשרות דהתם מ"מ בשעה שהפקיר היו יכולים אחרי' לזכות בו דהפקר בעי בפני ג' שיוכלו לזכות בו הילכך באותה שעה קרי' ביה ידך וידו שוין אם מי שגדר את כרמו שלעולם לא היה שום אדם יכול להכנס לשם לא מפטר מובא הלוי אלא מטעם פירות שביעית עצמן וכן בלקוח מן הגוי ויש תימא עליו אף לפי דבריו ז"ל שאמר מטעם הפקר וישראל שגדר כרמו או אסף פירותיו ולא הפקירם שאני התם דרחמנ' אפקרי' א"כ אף של עכו"ם אם מן הדין יש לקרקע שבידו תור' שביעי' מטע' דאין קנין א"כ התם נמי דרחמנא אפקרא והיאך יחלק בעכו"ם מטעם שאינו מן ההפקר כ"ש שנתבא' שאינו מדין הפקר ומעתה שוב לא היינו צריכין לראיה אחר' לפוטרם מן המעשרות אחר שמן התור' אין דין מעשרו' בשנ' השביעית.

ואעבור על הראיות שהביא אבא מארי ז"ל להוכיח שהלקוח מן הגוי יפטר מן המעשרות חדא מאותה ששנינו בפר' בתרא דידים שנחלקו רבי טרפון ור' אליעזר בן עזריא על עמון ומואב מה הם מעשרין בשביעית שר"ט אומר מעשר עני ור"א אומר מעשר שני דמר מדמה להו למצרים שהיא מעשר עני ומר מדמה להו לבבל שהיא מעשר שני ודחאה הרב מהרי"ק ז"ל בדברים ורואה אני אותה ראיה מוכרעת שאם אתה אומר שהלקוח מן הגוי חייב להפרי' מטעם דקרינן דגנך ולא מטעם דאין קנין לגוי דאי מטעמא דאין קנין היו כפיר' שביעית לכל דיניה ופטורים מן המעשרות אלא מטעם שהוא ז"ל סבור שהמירוח של ישראל גורם לו חיוב א"כ למה לא הוכיחו מדיגון של ישראל שהוא מן התורה מעשר שני או מעשר עני דלענין זה אם היה מ"ע או מ"ש אין לחלק משום שהו' לקוח מן העכו"ם. ועוד כיון שיש לדמותו למצרים ויש לדמותו לבבל יוכיח דיגון ישראל בארץ שהוא מן התורה. ועוד דלא ימנע מאי סבירא להו בדיגון ישראל בארץ אי תרוייהו מודו דמעשר עני א"כ מאי קאמר ליה ר' אלעזר אני לא שניתי מסדר השנים טרפון אחי שנה ועליו להביא ראיה ללמד הרי שבארץ עצמה נשתנה סדר השנים והוא שבא לשנו' מדין א"י עליו להביא ראיה ללמד ואי תרוייהו ס"ל מעשר שני מה השיב ר' טרפון לומר שאין ללמוד מבבל שהיא רחוקה ולפיכך לא עשאוה מעש' עני שאין העניים סומכין עליה אלא ממצרים שהיא קרובה ועשאוה מ"ע כדי שיסמכו עליה עניים אף עמון ומואב כן והלא דיגון של ישראל יוכיח שהו' בא"י עצמה דלא עשאוה מעשר עני מפני תקנת עניים ואין לומר דבהא נמי פליגי מתוך התשובות שהשיבו על הנדון משמע דלא פליגי אלא בעמון ומואב שהם מדרבנן:

ועוד שעיקר מחלקותם היה ראוי שיחלקו בזה בפי' שהוא מן התורה וממנה היו למדין לעמון ומואב וכל זה אני כותב לפי שיטתו של הרב ז"ל שתופס לומר שבשנת שביעית יפריש מעשר עני כמו עמון ומואב וכן כתב בטור יו"ד בשם כפתור ופרח ונכרין דבריהם שהם מחייבי' מעשר עני בלקוח מן הנכרי ואין הדבר כן אצלי לפי הטעם שאמרו בבכורו' גבי מעשרן והן שלו משום דאמר ליה אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתועיי דינא בהדיא א"כ גם מטעם זה הוא פטור ממעשר עני ועוד דסתם מעשרן אכולהו מעשרות משמע דמעשרן והן שלו ובמקום אחר כתבתי והארכתי וא"כ למה להם לשנות מסדר השני' דבשלמא בעמון ומואב משום תקנת עניים כדי שיסמכו עליהם בשביעית אבל בלקוח מן הנכרי אי לא מחייב ליתן לעני מטעם דאתינא מכח גברא וכו' ויש להם להיות דינם כבבל שהיא רחוקה ועשאוה מעשר שני ועוד א' מקרא לא ממעיט אלא תרומת מעשר דהכי משמע כי תקחו מאת בני ישראל וכו' והרמות' וכו' והכי תניא טבלים שאתה לוקח מישראל אתה מפריש תרומת מעש' וכו' א"כ מעשר ראשון מנ"ל דמיפטר וע"כ מסברא דאתינא וכו' וא"כ למה לן קרא אך אשכחן בפ' יש בכור דאיתמר כהן שמת והניח בן חלל ואפי' מת האב בתוך ל' יום הוה ס"ל לרבא בר רב הונא דאין הבן חייב לפדות את עצמו דאמר ליה לכהן אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדי' ומסיק משמיה דרשב"ל כהן שמת בתוך ל' יום הבן חייב לפדות את עצמו שלא זכה האב בפדיונו אלמא לא חיישינן לטעמא דאתינא מכח גברא וכו' ועוד בסוף פ' האיש מקדש אהא דאמר עולא טובת הנאה אינה ממון מותבינן ליה ממתניתן דהמקדש בתרומות ובמעשרות וכו' הרי זו מקודשת ואפילו ישראל ומפרש מתניתין בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמ' דמיין ובתר הכי בעי לאוקומה בפלוגתא דתנאי אי כמי שהורמו דמיין או לא והשתא אפילו תימא כמי שלא הורמו לפטור מטעם דאתינא מכח גברא דלא מצו לאשתעויי דינא בהדה דהא גבי לקוח מן הגוי דלא שייך ביה למימר כמי שהורמו דמיין דהא ליתא בתורת הרמה ומ"מ מפטר מהך טעמא לכך נראה דלא מהני לן הך טעמא אלא הכא גבי מעשר שלקוח מן הגוי דמן התורה הוא פטור דדרשינן בפ' השוכר את הפועלים תבואת זרעך ולא לקוח אפי' לקוח מישראל וכתבו התוספות ומדרבנן הוא שחייבו לוקח במעשרו' ודוקא לוק' מישראל מפקע ליה ממעשרות אבל לוקח מן הגוי לא חייבוהו חכמים שהרי לוקח זה לא הפקיע כלום דאתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה ומיהו גבי תרומה ותרומת מעשר כיון דאסורים לזרים היה בדין לחייבו שיתנם לכהן מיהו כיון דאשכחן בתרומות מעשר דאף עכו"ם במעשר פירותיו ונותנם ללוי אין הלוי חייב להפריש תרומות מעשר וליתנה לכהן אע"ג דתרומה מן התורה היא דלאו לוקח מקרי דאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר ואעפ"י כן ממעטי' ליה מקרא דכי תקחו מאת בני ישראל את המעשר דההוא קרא בלוי מיירי השתא יש לומר דגם ישראל הלוקח מן העכו"ם לא יהא חייב לתת תרומ' מעשר לכהן אפילו מדרבנן כיון דאשכחן דאף בתרומה דאורייתא רחמנא פטריה הלקוח מן העכו"ם והיינו דקאמר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי כלו' שאפי' היה מפרי' המעשר ונותנו ללוי לא היה הלוי נותן לך כלום שהוא פטור מן הדין הילכך תרומה גדולה מחויב הוא ליתנה לכהן שלא מצינו טעם לפטרו ממנה ושמא דמדאוריית' חייב בתרומ' גדול' דע"כ לא פטרי' ללוק' בפרק השוכר את הפועלים אלא ממעשרו' אבל מתרומ' גדולה לא שהתרומה חיובא הוא בשע' הגורן כדאמרינן בירושלמי חזקה אי איפשר לגורן שתעק' עד שהפרישו ממנה תרומ' גדולה ועו' תנן בפ' בתר' דמעשרו' שהתור' בלבו על הקטועי' ועל הצדדי' ועל מה שבתו' התבן עוד הביא ראיה מתוספתא דסוף אהלות כשרצו להתי' קסרי לומר שאינה א"י והתירום אמרו שם אותה שנה שביעית הית' והלכו עכו"ם לקרקסיאות שלהם והניחו שוק מלא פירות ובאו ישראל ובזבזם בחזרת' הלכו אצל חכמים וכו' אלמא דמעיקרא היו אסורים משום דאחר הביער הוא כמו שפורש שם רבינו שמשון ז"ל והרב מהרי"ק ז"ל דחה לומ' דאיכ' לאוקמה בפירות ישראל ביד עכו"ם ולפי דבריו עשאן עוברי עביר' בפומבי שהיו נותנים פרותיהם לעכו"ם ועוד כיון שבידם של עכו"ם הם מנ"ל לישראל למיחש לפי' ישראל שהם ביד עכו"ם ועל מה בטחו העכו"ם שהניח' שוק מלא פירות ולא חסו שיבזבזם בחושבם שפירותיהם של עכו"ם הם הואל וברשותם נמצאו ודוחק לומר שהיה נודע שהם של ישראל ורבינו שמשון שפירשה והעמידה אחר הביעור לא הוה שתיק מינה לפרש' כן.

עוד הביא ראיה מירושלמי דשביעית פרק ז' דמבעיא לן התם מהו לטחון עם הנכרי בשביעית ודחה הרב מהרי"ק ז"ל ג"כ דשמא בפירות ישראל ביד גוי היא. ותימה דא"כ אמאי מבעי ליה בגוי דהא גוי סת' פירותיו מותרים הם לימא מהו לטחון בפי' עבירה עם עכו"ם ועוד דפשיט לה ממתני' דאמרי' התם מתנית' אמרה שהוא אסור דתנן עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר הא בארץ אפילו בתלוש יהא אסור אלמא תלוש דומיא דמחובר קאמר שהקרקע של העכו"ם עצמו והוה ליה לאסוקי אדעתה דכל כי האי נדחוק וניזל ובעלמ' אמרי' אע"ג דאדחיה בגמר' אשנויי דחיקי לא סמכינן.

עוד הביא ההיא דפר' בתרא דיבמות עכו"ם שהביא פירות ואמר של ערל' הם של עזיק' הם לא אמר כלום שלא נתכוון זה אלא להשביח את מקחו ופי' רש"י בשם רבותיו של עזיק' פרדס מעוזק ומסוקל ושביעי' היה וכן תפס ר"ת שאסור ליקח מן השמור ומדבריהם ז"ל מוכח להדיא שנוהג בשל נכרי אלא שכאן מניח הרב מהרי'ק ז"ל מקום להתלות בדברי הרמב"ן ז"ל בפר' בהר סיני כתב דשמא בעיר שרובה ישראל היא דחיישינן שלקחו משדה מעוזק או שמא הישראל מוכר על ידו או שמא אין קנין לנכרי להפקיע דיני השביעי' וגזרו עליו בישראל. ואבא מארי ז"ל אמר דאפשר דאין הרמב"ן מסתפק אם אין קנין או יש קנין ולא ראיתי דבריו אבל מה שנר' לע"ד פשוט בדברי הרמב"ן שוודאי אינו מסתפק בדין דאין קנין דפשיטא דאין קנין לנכרי בא"י להפקיע דיני שביעית אבל הא דשמור אסור דלמא היינו דוקא בישראל שהוא עובר עבירה שגודר בפני כל אדם זהו שאסר הכתוב כדכתיב את ענבי נזיריך לא תבצור אבל הנכרי אינו מחוייב להפקיר שדהו למה יאסר בשמירתו לכך כתב או שמא אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע דיני השביעית כלומר כל הדינים שיש לה כשהוא ביד ישראל וזהו שכתב וגזרו עליו כישראל דאע"ג דמן התורה אינו אסור אלא של ישראל גזרו עליו שיהא דינו כישראל לכל דבריו והכי דייק לשונו דקאמר להפקיע דיני השביעית ולא קאמר מידי שביעית והרא"ש ז"ל הביא בס"פק דקידושין משום רבי' תם שדקדק דערל' נוהגת בשל עכו"ם מהך דשלהי יבמות של ערלה הם של עזיקה הם. וכתב ואין לומר דמיירי בשלקחו ישראל מדקתני סיפא דהך מתניתא אבל אם אמר מאיש פלוני לקחתים נאמן להחמיר דברי רבי אלמא רישא מיירי בגדל בשלו וראיה ברורה היא.

ורואה אני שעיקר הדין תלוי בזה דאי קי"ל דאין קנין לנכרי בא"י כלל אף הרב מהרי"ק ז"ל יודה שדינם כשל ישראל לחייבם בביעור ולפטרם מן המעשרות ולפי שהוא שורש לכל דיני המצות התלויות בארץ אנו צריכין להרחיב בענין לעמוד על בוריו של דבר לפי שהרב ז"ל תקע עצמו בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בתחלת ה' תרומות נכרי שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה מן המצות וכו' לפיכך אם חזר ישראל וקנאה אינה ככיבוש יחיד וכו' ומשמע לי שלא אמר הרב שאין קנין לנכרי בא"י אלא לענין זה שאם חזר ולקחה ממנו אבל כל זמן שהיא ביד הנכרי מופקעת היא ואמר כי מה שפירותיו חייבים במעשרות הוא מטעם שמרחם ישראל ונראה שתפס בשיטת בעל כפתור ופרח שכתב שסברת הרב דלא נחלקו אי יש קנין או אין קנין אלא בשחזר ישראל ולקחה הקרקע מן הנכרי אבל אם עדין הקרק' ביד הנכרי מודה דיש לו קנין. ותימה גדול הוא דכל הסוגיות מוכחי להדיא דהא דאמרינן אין קנין מיירי אף כשהקרקע ביד הנכרי חדא ההיא דספ"ק דבכורות דמפרשינן ההיא דלוקט טבלים ממורחין מן הנכרי מעשרן והן שלו בדמרחינהו ישראל מרשות נכרי פי' שלקחן הישראל ומרחן ואמרינן מעשרן דאין קנין. ובפ' השולח אמר רבא מנא אמינא לה פי' דאין קנין דתנן הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייבים במעשר אלא א"כ הפקיר ומפרש לה רבא דנכרי ולקטינהו ישראל וטעמא דהפקיר הא לא הפקיר חייב משום דאין קנין והו מדקאמר אבל יש כאן קנין לנכרי בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות משמע הא לשאר מילי אין לו קנין אע"פ שעדיין שרוים בידו דומיא דחפירת בורות ועוד דפרכינן לרבא מההיא דישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה. וכן מההיא דהמוכר שדהו לנכרי לוקח מביא ביכורים מפני תקון העולם אלמא מדאורייתא לא ואי לא אמרי' אין קנין כשעדיין היא בידו מאי קושיא:

ובס"פ הנזקין אמר רב דימי בר ששנא משמיה דרב אין עודרין עם הנכרי בשביעית וטעמא משום דאין מחזיקין ידי עוברי עבירה דאין קנין לנכרי בארץ ישראל והתם בעודו ביד הנכרי מיירי דאי כשחז' ישראל ולקחה פשיטא ולא שייך למימר אין עודרין עם הנכרי וכן מוכח מדברי התוספות שם. ובפר' ר' ישמעאל דמנחות מייתי הא דתניא תורמין של ישראל על של עכו"ם משל עכו"ם וכו' דברי ר"מ ורבי יהוד' ור' יוסי ור"ש אומרי' תורמין וכו' אבל לא משל ישראל על של עכו"ם ושל כותי' ולא משל עכו"ם וכותי' על של ישראל ומוקי פלוגתיהו במירו' עכו"ם פוטר או אינה פוט' אלמא כ"ע מודו דאין קנין לעכו"ם בא"י אעפ"י שעדיין הקרקע ביד עכו"ם. ובפ"ה דדמאי אהא דתנן מעשרין משל ישראל על של עכו"ם מוקי לה כר"מ דאמר אין קנין ור' יהודה ור' שמעון דאמר' אין מעשרין ס"ל דיש קנין ולפי שיטת הירושלמי פליגי הני תנאי ביש קנין ואין קנין ולא מוקי פלוגתיהו במירוח עכו"ם פוטר כדמוקי להו בתלמודא דידן. וקשיא לי דהכא משמע דר' יוסי פוטר בשל עכו"ם ובשל כותים ומשמע דס"ל דכותים גירי אריות הם מדלא מעשרי משל ישראל עליהם ואילו בפ"ה דכלים תנן אמר ר' יוסי לא הוזכרו רמוני בדן וחצירי גבע אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום ומפ' בתוספתא דהני אינם נמצאים אלא מבין הכותים וכותאי ודאי לא מעשרי מאי דמזבני לאחריני. ומיהו לשיטת תלמודא דידן ניחא דרבי יוסי ס"ל דאין קנין והכא משום מירוח עכו"ם הוא דפוטר ורמוני בדן וחצירי גבע דמתעשרי ודאי בלקחן קודם מירוח איירי. אבל לפי שיטת הירושלמי דמוקי פלוגתיהו ביש קנין והכי ס"ל לר' יוסי היכי אמר דמתעשרי ודאי בכל מקום וי"ל דבירוש' לא מפרש אלא מתני' דדמאי כר"מ דאמר אין קנין משום דאיכא ר"ש דס"ל יש קנין כדמייתי התם ברייתא אבל ר' יוסי ודאי דס"ל אין קנין מדמחייב בהו ודאי וההיא דמנחו' דס"ל לר' יוסי אין מעשרין משל ישראל על של עכו"ם ושל כותים משום דמירוח עכו"ם פוטר הוא מ"מ לכולהו סוגי' בין בבבלי בין בירושלמי מפרש' דכי אמרינן אין קנין לעכו"ם בא"י אף כשהוא ביד עכו"ם וישראל הלוקח פירותיו חייב שאין לו קנין להפקיעה ותו מדאמרינן בהקומץ רבא גבי ר"ש שזורי דנתערב לו טבל בחולין ובא ושאל לר' טרפון ואמר לו לך וקח מן השוק ועשר עליו ודייקי בגמ' ולימא ליה קח מן עכו"ם קסב' אין קנין לעכו"ם בא"י ואם איתא דלא אמרינן דאין קנין אלא כשחזר ולקחה ממנו אכתי לימא ליה לך וקח מפירות תלושים של עכו"ם שעדיין לא נגמרה מלאכתם דכל זמן שהיא בידו יש לו קנין ותנן נמי בס"פ תשיעי דתרומות המנכש עם עכו"ם בחסיות אע"פ שפירותיו טבל אוכל מהם עראי סתמא דאין קנין לכך פירותיו טבל אוכל מהם עראי לפי שמירוחו של עכו"ם פוטרם קודם שיזרעם ותנן בפ"ק דמכשירין אוצר שישראל ועכו"ם מטילין בו אם רוב עכו"ם ודאי אם רוב ישראל דמאי וכו' דברי ר"מ וחכמים אומרים אפילו כולם עכו"ם וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי והרמב"ם ז"ל פי' שם דר"מ לטעמיה ורבנן סברי דיש קנין ותימה הוא אמאי לא אזלי' בתר רובא ונתיר לכתחלה ושמ' דס"ל נמי דאין קנין אלא דמ"מ דייני' לי' בספיק' ובירושלמי דדמאי פרק ה' יהיב טעמא לר"מ דאמר אין קנין מדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה מקיש אחוז' לעבדים מה עבדים אתם קונים מהם והם אינם קונים מכם אף אחוזה אתם קונים מהם וכו' מוכח להדיא שאין להם קנין כלל דומיא דעבדים ועוד דאם אתה אומר דלעולם כל זמן שהיא ביד הנכרי יש לו קנין להפקיע ומה שלוקח ממנו חייב לעשר מטעם שהמירוח ביד ישראל א"כ אמאי אמרו בפ"ק דבכורות מעשרן דאין קנין דלמא לעולם קסבר יש קנין והא דמעשרן משו' דמרחינהו ישראל דהכי מוקי לה התם. ועוד אם כשהקרקע ביד עכו"ם מופקעת היא מנין לנו לומר שיתחייב במעשרות מן התורה ע"י מירוח ישראל דאי מדכתיב דיגנוך ודרשינן דגנך ההיא לא אתא אלא למעוטי דיגון עכו"ם בשל ישראל דדגנך מיעוטא הוא ולא רבויא. תדע דבפ' ר' ישמעאל אמרינן למ"ד מירוח עכו"ם אינו פוטר קס' דגנך דגנך תרי זמני הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא רבוי דיגון עכו"ם ואי מרבינן מיני דיגון ישראל בשל עכו"ם היכי קרי ליה מיעוט ועוד חד מנייהו לרבויי מירוח ישראל בשל עכו"ם וחד למעוטי מירוח של עכו"ם בשל ישראל ולא הוי מיעוט אחר מיעוט.

ומה לנו להכריע הדבר מן הסוגיות והלא מדברי הרב עצמו הוא מוכרח בכמה מקומ' חדא ממה שכתב ויש קנין לעכו"ם בסוריא להפקיע מן המעשרות מן השביעית ואם מה שכתב הרב דאין קנין בא"י אינו אלא דוקא לענין אם חזר ישראל וקנאה ממנו דלא הוי ככיבוש יחיד מה זה שמחלק בסוריא שיש שם לעכו"ם קנין כשקנאה ישראל והויא כבו' יחיד הא מעיקרא נמי כבו' יחי' הויא כדאמרי' בהשול' ובפ"ק דגטין דסורי' כבוש יחיד הוא ומדרבנן היא חייבת. ועוד ממה שכת' פירות העכו"ם שגדלו בקרקע ארץ ישראל וכו' פטורין מכלום שנאמר דגנך ולא דגן עכו"ם ולפי שיטה זו הא דפטרינן לוקח פירות שמרחן העכו"ם משום שכל זמן שהקרקע בידו יש לו קנין להפקיע מיד מעשר ולא בעי טעמא דדגנך ולא דגן עכו"ם שהרי הקרקע עצמה מופקעת היא בידו ואדרבא לחייבן בשנמרחו ביד ישראל בעי' דרשא דדגנך שהרי הדיגון ביד ישראל הוא אבל לפטרם לא בעי דרשא דממילא נפקא דהם פטורי' ולא מטעם המירוח ועוד היאך מוצאים ידיהם ורגליהם אי סברי יש קנין לעכו"ם כל זמן שהקרקע בידו להפקיע ומה שאנו עכשיו מפרישים מתבואה של עכו"ם שנגמרה מלאכתו על ידי ישראל מפני שהמירוח של ישראל ואמאי הרי סוריא שיש לעכו"ם קנין בה וכתב הרב ז"ל שאעפ"י שנמצאו ביד ישראל פטורים. עוד כתב בסמוך ישראל שהיה אריס לעכו"ם בסוריא פירותי' פטורין מן המעשר לפי שאין לו בגוף הקרקע כלום ויש לעכו"ם קנין בסוריא להפקיע מן המעשר ע"כ אלמא בא"י חייבים אעפ"י שאין לו לאריס ישראל בגוף הקרקע כלום משום דאין קנין לעכו"ם בארץ ישראל ובפ"ב הביא הלקט והשכחה והפאה של עכו"ם חייבים במעשר אלא א"כ הפקיר כדברי רבה דאמר אין קנין אע"פ שהקרקע של עכו"ם. ובפ' י"א מהלכות מעשר כתב ההיא דהמפקיד פירות אצל הנכרי ה"ה כפירותיו וכו' והיאך דינם אם היו פירות שעדין לא נגמרו מלאכתן ונגמרו ביד ישראל אחר שלקח הפקדון מפריש מעשרותיו כמו שביארנו ע"כ פי' כמו שביאר כאן בה' תרומות במעשרן והן שלו הרי שאע"פ שאין ביד ישראל אלא הפירות בלבד חייב לעשר:

ועוד בה' שמטה פר' ד' כתב עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעי' פירותיה מותרים שלא גזרו על הספיחים אלא מפני עוברי עבירה והעכו"ם אינם מצווים על השביעית שנגזור עליהם ע"כ והתם בקרקע שביד העכו"ם מיירי אעפ"כ הוצרך לומר דליכא למגזר בהו לפי שאינם מצווין ואם אית' אפי' היו מצווין אין בדבר איסור ספיחין אלא בספיחים שגדלו בח"ל ולא עוד אלא אפילו ישראל היה יכול לחרוש ולזרוע באותה שדה הואיל ויש לו קנין והיא מופקעת בידו. וראיתי להרב מהרי"ק ז"ל שכתב שם דהא דאמר לפי שלא גזרו על הספיחין לא בא לתת טעם להיתר הפירות אלא משום דאיכא לאקשויי דלא גרע מספיחין ודבריו איני מכיר דודאי גריעי טובא דספיחין בקרק' ישראל גדלי שהוא קדוש בקדושת הארץ אבל הני בשל עכו"ם גדלי שהופקעה קדושתה אצלו הואיל ויש לו קנין ולא היה צריך לתת טעם לפי שהגוים אינם מצווין. (לשון הרמב"ם ז"ל בה' תרומו')

והריני חוזר אל הלשון אשר ממנו יסד הרב מהרי"ק אותה סברא שלא אמר הרב ז"ל אין קנין לעכו"ם בא"י אלא לענין שכשחזר ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד ממה שכתב כאן בה' תרומות לפיכך אם חזר ישראל ולקחה הימנו אינו כיבוש יחיד וחייב אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא ביכורים וגם בה' ביכורים פ"ב כתב כלשון הזה המוכר שדהו לעכו"ם וחזר ולקחה ממנו ה"ז מניח ביכורים והדבר ברור שהרב ז"ל הוצרך לכתוב כן בין לענין מעשרות בין לענין שביעית דלענין מעשרות אם לא שחזר ולקחה הקרק' ממנו אע"פ שנמרחו ביד ישראל שהוא חייב לעשר מכל מקום מעשרן והן שלו דאתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה כמו שכתו' בסמוך. וגם לענין ביכורים הוצרך הרב ז"ל לומר כן דבפ' השולח מייתי לאותוביה לרבה דאמר אין קנין מדתניא המוכר שדהו לנכרי לוקח מביא ביכורים מפני תקון העולם מפני תקון העולם אין מדאורייתא לא וגירס' רבינו חננאל היא העיקר וכתבו התוספות דה"ג לוקח מביא בכורים ולפי גרס' זו משמע דכל לוקח בין שיהיו בעלים בין אחרים מביא בכורים ואי ס"ד היינו שלקח הפירו' כמו שהוא לפי' רש"י היאך אמר שלוקח הפירות מביא בכורים דאפי' תימא דאין קנין לעכו"ם הרי הקרק' אינ' שלו ולענין בכורי' אדמתך בעי' כדתנן בפ' קמא דבכורים בנוטע בשל חבירו דאינו מביא ביכורים דכתיב ראשית ביכורי אדמתך. ותנן הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא ומפר' בפ' הספי' דמספק' לי' אי קנה קרק' או לא וכן במוכר שדהו לפירות ואפליגו בה ר' יוחנן וריש לקיש לדידן דקי"ל כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מביא ואינו קורא ואי קשיא ומ"ט מביא כל עיקר הא משמע בפ' המוכר את הספינה דמספקא להו לרבנן אי קנה קרקע או לא קנה הא אי פשיטא להו דלא קנה לא היה מביא כלל:

ויש להעמיד דבמוכר שדהו לפירות יש לו מקצת קנין בגוף הקרקע לענין פירות שאל"כ לא היתה מכירתו קיימת דהוא דבר שלבל"ע כדאמרינן בפרק מי שמת יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום דקל לפירותיו דבריו קיימין אלמא יש לו קנין בגוף לענין הפירות ולכך הוא מביא ואינו קורא:

והשתא מאי פריך לרבא דפשיטא דדוקא מפני תקון העולם הא מדאורייתא פטור ועוד דמסיק בגמ' דתרי תקנות הוי ומעיקרא מחייב מדאוריית' לכך הוצרך הרב לפרשה בלוקח השדה כלה מן העכו"ם שהוא חייב בביכורים ולא הוי ככיבו' יחיד והא דקתני מפני תקון העולם כדמסיק התם דשתי תקנות הוו איברא דהרמב"ם ז"ל בפי' המשנה אהך מתנית' דהלקט והשכחה והפיאה של עכו"ם וכו' אמר שהיא דברי ר"מ ואינה הלכה אלא שיש קנין לעכו"ם בא"י וכן פי' במשניות אחרות סתמיות אמר שהם כר"מ ואינם הלכה:

ובידוע שהרב ז"ל לא עמד על עיקרן של דברים עד שבא אצל החיבור ורא' הסוגיות וחזר בו כמו שהוכחתי לעיל מדבריו:

ותדע שכן הוא שאילו היה עומד על עיקר ההלכה בפרק השולח אפילו אם היה ז"ל סבור לפסוק כמ"ד יש קנין למה העמיד המשנה לדעתו דלא כהלכתא היה לו להעמידה כמו שהעמידוה בגמ' אליב' דרבא כגון שהם של עכו"ם ולקטינהו ישראל אלא שלא עמד עליה עד שבא לחיבור וכן קרה לו במסכת ערלה פ"ק שפי' דמה ששנינו הנכרי חייב בערלה דוקא בשזרע הנכרי לצורך ישראל אבל נטע לעצמו וקנה ממנו ישראל אחר אינו חייב בערלה והדבר חוזר אל השורש שהיה בידו אז והדבר מבואר הסתירה מכמה דוכתי וכבר חזר בו בחיבור בה' נטע רבעי פ"ט. ומה שכתב הרב ז"ל כאן בסמו' שותפות העכו"ם חייב' בתרומ' אפילו חלק שדה בקמתה ואצ"ל אם חלקו גדיש טבל וחולין מעורבין זה בזה ופירשה הרב מהר"י קארו ז"ל לשיטתו שכל שהשדה ביד העכו"ם מופקעת היא ופטורה מן המעש' לפיכך הם טבל וחולין מעורבין זה בזה והדבר ברור כמו שכתב מהר"י קורקס ז"ל שהרב לא דבר אלא בשמרחן העכו"ם שכן כתב שחלקו שדה בקמתה או גדיש ומירוח העכ"ם פוטר בשלו הילכך חלקו של עכו"ם שמרחו טבל וחולין מעורבין זה בזה דחלקו של ישראל אין מירוחו של עכו"ם פוטר משום גזרה דבעלי כיסין. ומה שהקשה מהר"י קורקוס ז"ל דמאי לא מוקי לה בגמ' בא"י וכגון שמרחן העכו"ם לא קשיא דלא בעי תלמודא לאוקומי פלוגתא דרבה ור' אלעזר בפלוגתא דתנאי כמו שכתבו התוספות ז"ל בתחלת הסוגיא דרבה ורבי אלעזר אתו ככולי עלמא בין למ"ד מירוח העכו"ם פוט' בין למ"ד אינו פוטר הילכך מוקי לה בגמ' בסוריא ואליבא דכ"ע אבל הרמב"ם ז"ל שכבר פסק כמ"ד מירוח העכו"ם פוטר תרגמא אפילו בא"י ובמירוחו של עכו"ם הרי נתבאר שדעת הרב ז"ל שאין קנין לעכו"ם בא"י כלל ואף כשהיא בידו לא הופקעה א"כ בין לענין מעשרות בין לענין שביעית דינא כאילו היא ביד ישראל ומה שהביא מדברי בעל כפתור ופרח שכתב פמ"ז על דברי הרמב"ם שבסו' פ"ד מהלכו' שמטה עכו"ם שקנה וכו' וכתב בסוף דבריו ואל הרב ז"ל יש לי להאמין אף על שמאל שהוא ימין הנה הוא עצמו בכמה מקומות כתב להפך ובפ"ד דף י"ב כתב בשם הר' אליעזר טהור קדש וצריך ליזהר בכל מקום מפירות א"י שגדלו ברשות העכו"ם בכל חומר אותם פירו' שגדלו בקרקע ישראל ומה הוא מלקנו מדברי הרב בעל כפתו' ופרח מה שכתב בכאן פמ"ז ואל הרב ז"ל יש לי להאמין וכו' ובמחילה מכבודו לא כיון בדברי הרב כמו שביאר אבא מארי ז"ל בתשובתו האחרונ' כי מה שאמר הרב ז"ל מותרי' לא אמר אלא שאינם אסורי' משום ספיחין אבל כל דיני קדושת שביעית יש בהם ואסורים לאחר הביעו'. והענין מצריך אותנו להביא כאן ההיא דירושלמי דפ"ט דשביעית שהביא הרב מהרי"ק ז"ל דריב"ל הוה מפקד לתלמידים לא תזבון לי ירק אלא מגנתא דססרא ופירשה לשיטתו דלפי האמת פירות של עכו"ם אין בה' תורת שביעית והפליג לומר שהוא ססרא האמור במקרא ואפילו היה כן מאחר שנכבשה הארץ כבר מקודם לכן מה יפה כחו של ססרא עוד מהו זה שאמר לו אליהו אי בעית מחמר' על נפשך אשתוי לחברך שהרי אם היה משתוה לחביריו אינה חומרא אלא קולא שיקח מכל העכו"ם ולע"ד נראה שכך הוא פי' שריב"ל הוה ס"ל דיש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי שביעית והיה מתיר לעצמו ליקח ירק מן העכו"ם אחר הביעור אלא שהיה חושש לומר דשמא שום קרקע שביד העכו"ם אנסוה מישראל ולקחוה ממנו שהיה מצוי באותו הזמן שהיו אונסים וגוזלים קרקעות ישראל ובהנך מודה ריב"ל דאין להם קנין דקרקע אינה נגזלת ולכך היה מצוה שלא יקחו ירק אלא מגנתא דססרא דהי' סבור שאותו העכו"ם לא היה אנס וירושה היתה לו מאבותיו ואמר לו אליהו זכור לטוב לית הדא גנתא דססרא דיהודאי הוה וקטלי' ונסבה מיניה א"כ אף לפי דעתו דסבר יש קנין הכא אסור לכך אמ' לו אי בעית מחמרי אנפשך שאתה מדקדק שלא ליקח מסתם עכו"ם שאתה חושש שמא גזלוה שזו לפי דעתך דיש קנין חומרא יתירא היא לחוש לגזל דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן וחזקה שכל מה שהוא בידו שלו הוא שקנה בדמים מישראל או מן המלך שכבש את הארץ דכיבוש הוי קנין בדמים ולא שהוא גזל בידו ויותר טוב היה שתחמיר על עצמך ואשתוי לחברך ולא תקנה כל עיקר מן העכו"ם דאין קנין לעכו"ם בארץ ישראל.

ואחר שנתברר שסבר' הרמב"ם דאין קנין כסברת כל הפוסקים הנה מבואר דגם לענין שביעית אין כח בקנינו של עכו"ם להפקיע וכמו שהוכיח אבא מארי הרב ז"ל וכמו שהוכחתי מלשון הרב שבפ"ד שלא התירו בהם אלא איסור ספיחים לפי שאינם מצויין אבל לענין כל דיני קדושת שביעית בקדושתה קיימה ועוד הבאתי מההיא דהניזקין דאין עודרין עם העכו"ם בשביעי' וכו' ועוד אני מוסיף להבי' ראיה מדתנן פ"ג דדמאי ומייתי לה פ"ק דבכורות המפקיד פירותיו אצל הכותי או אצל עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית אצל הנכרי כפירותיו ומדקאמר כפירותיו משמע דקאי אף אשביעית ונפקא מינה שאם הם כפירותיו הם אסורים משום שביעית ובתוספת' דערלה קתני לה בהדיא המפקיד פירותיו אצל העכו"ם הרי זה חושש משום מעשרות ומשום שביעית והיינו כפירותיו דמתני' וקתני עלה פלוגתא דר' שמעון. עוד ראיה מדאמרינן בירושלמי אהא דתנן פ"י דתרומות אכל קישואין של ערב שביעית ימתין לקישואין של מוצאי שביעית זאת אומרת אין משלמין מפי' ח"ל ואפילו תימא משלמין מתני' עד שלא התיר ר' להביא ירק מח"ל אף אנו נאמר זאת אומרת אין עושין סחורה בפי' שביעית של עכו"ם שאל"כ יקח מן העכו"ם ויפרע כדפרכינן פרק הקומץ ולימא ליה לך וקח מן העכו"ם קסבר יש קנין לעכו"ם בארץ ישראל דייקינן איפכא מדהוצר' להמתין למוצאי שביעית ולא קתני שיפרע מן העכו"ם אלמא אין קנין לעכו"ם בארץ ישראל.

ומה שכתב מהרי"ק ז"ל בשם אבא מארי ז"ל שמצא בשם רבינו שמשון ז"ל שאין ביעו' נוהג בפי' שדה של עכו"ם שזרעה עכו"ם והסתייע ממנה הרב ז"ל לומר שאין דיני שביעי' נוהג בשל עכו"ם ותמהתי עליו שדברי רבינו שמשון הם מפורשים שכל דיני שביעית נוהגין בשל עכו"ם וכך מצאתיה בתוך תשובות אבא מארי ז"ל וז"ל מצאתי אח"כ בשם רבינו שמשון הזקן ז"ל דאע"ג שיש כאן קדושת שביעית כדמוכח בדוכתי טובא איסורא הוא ודאי דלא פקע אבל ביעו' הדבר תלוי בממון להפקיר ולחלק לעניים ומצי למימר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעוי דינא בהדיה כדאמרינן שלהי פ"ק דבכורות ע"כ למדנו מכלל דבריו שפירות הגדלים בקרקע העכו"ם הרי הם כדין פירות שביעי' בכל דבריהם ופטורים מן המעשרות וזהו לשיטתו של ר"י ורבנו שמשון שמפרש שביעור הוא הפקר וכן מוכיח סוגיית הירושלמי כדבריהם וכן כתב הרמב"ן ז"ל. אבל מה אעשה לסבר' הרמב"ם והראב"ד ז"ל שסוברים שהביעור הוא לאבדם ולכלות' וכן כתב רש"י בפ' מקום שנהגו אלא שכדאין הם רבי' יצחק ורבי' שמשון והרמב"ן ז"ל לסמוך עליהם ומה גם בשעת הדחק ועוד דכולהו סוגיות דירושלמי הכי אזלי ומצאתי דתניא פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי אחד עניים ואחד עשירים מבערים אותה אלמא דלאכילה קרי ביעור ומיהו ע"כ אף לסברת רבי' שמשון ז"ל לאחר הביעור אין אנו יכולים לקנות מן השוק כלל אף מן העכו"ם כדמוכח מההיא דסוף אהלות אהא דהתירו קסרי לומ' שאינ' א"י שהניחו שוק מלא פירות ובאו ישראל ובזזום ופי' הוא ז"ל ולא חששו משום שביעית לאחר הביעור והיינו טעמ' דכל שלא הופקר בשעת הביעור שוב אין לו תקנה כדמוכח בנדרים דקרי' פירות שביעית לאחר הביעור דבר שאין לו מתירין.

ונמצא בתוספתא פ"ד אין מוכרין ואין לוקחין פירות שביעית מן העכו"ם ולא מן הכותי ויש שרצו ללמוד ממנה שלא לקנות מן העכו"ם כלל ונותנין טעם לפי שהדמים של הפירות חל עליהם קדושת שביעית ואסור למסור להם דמי שביעית ונראה שאין לסמוך עליה לאסור לקנות מן העכו"ם דמאותה דפרק בתרא דיבמות עכו"ם שהביא פירות ואמר של עזיקה הם וכו' לכל הפירושים מוכח שמותר לקנות מהם שלא היו חוששין אלא לכרם מעוזק כמו שפי' ר"ת וכן פירשה הראב"ד ז"ל אבל מה שאינן מעוזק ושמור מותר לקנות ממנו כדאמרינן להשביח מקחו הוא עושה וכן מההיא דירושלמי דריב"ל דהוה מפקד לא תזבון לי ירק אלא מגינתא דססרא נמי מוכח דהי' קונה מן העכו"ם בדמים. והטעם שאמרו שאסור למסור להם דמי שביעי' וגם אוסר להאכיל לעכו"ם פירות שביעית וה"ה דמי שביעית נראה דדוק' פירות שביעית שבידינו אנו מחוייבים לאכלם ולא להפסידם שנתינת' לכותי הוא הפסד והוזהרנו מזה אלא שנאכלם בקדושתם וכן דמי שביעית שהם בידינו מדמי הפירות שמכרנו חייבנו לאכלם ולא להפסידם אבל כגון זה שהוא לוקח הפירות מן העכו"ם ונתן לו דמים עדין הדמים כל זמן שהם בידינו אין בהם קדושה כמו שיהיו בידו של עכו"ם וכיון שכן לא הוזהרנו על הדמים שלא להפסידם שהרי עדין לא היה בהם קדושה ולא היו ראוים לנו לאוכלם בקדושה שנאמר לכם לאכלם ולא לכותי. והא דאסור לקנות מעם הארץ לפי שאין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ כדאמרינן בפרק לולב הגזול הלוקח לולב מחבירו וכו' התם היינו טעמא בע"ה לפי שהו' חשוד שלא יאכלם בקדושתם ויעשה מהם סחורה ואסור להחזיק ידי עוברי עבירה כדמוכח מדברי רש"י והתוספות שם אבל בעכו"ם לא שייך מחזיק ידי עוברי עבירה שהוא אינו מצווה על השביעית.

ועוד סבור אני לומר שכיון שכל זה הוא מטעם קדושה דאקרי קדוש כל שהוא ביד העכו"ם נפקעה מקדושתה מהא דאמרינן פרק יש בכור ובפרק ר' ישמעאל דף נ"ב בקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם משום כספ' ודהבא של ירושלים והוינן בה ירושלי' הוה רוב' דעלמ' ומשני בקשו לגנוז דינרא הדרייאנא טוריינ' שייאפא עד שמצאו לה מקר' מ"ה ובאו בה פריצי' וחיללו' מכיון שבאו ליד עכו"ם נעשו חולין ובפרק קמא דמציעא אמרינן בשמעתא דההוא מסותא דקדושה הבאה מאיליה שאני וגם זולה דמי משום דקדושה דעל ידי אדם אמרינן הואיל ואין בידו להוציאה אין בידו להקדישה ולא שאני לן בין קדושה הבאה מאיליה לקדושה הבאה בידי אדם לענין זה דאע"ג דבפ' אלו מותרים אמרי' אמאי מדמית קדושה הבאה מאליה לקדושה הבאה בידי אדם התם שאני משום דגבי נדר אמרי' לא מעייל אינש נפשיה לספקה דלא שייך הך טעמא גבי ספק בכור שקדושתו מאיליו אבל לשאר מילי זה וזה שוים ומיהו לענין פירות עצמן שלא יהיה בהם קדוש' שביעית אין ללמוד מכאן דשאני הקדש שמתוך שהוא יוצא לחולין ע"י פדיון אף הוא מתחלל בידם אבל פירות שביעית דאין להם פדיון דלעולם הפרי עצמו אסור אינם מתחללים בידם אבל לענין זה אני מוכיח ממנה שלא נאמר שהדמים שאנו נותנים להם בעד הפירות יהיה בהם קדושה כיון שלא חל עליהם קדושה אלא כשיגיעו לידם פשיטא שלא חל עליהם שום קדושה בידם דהשתא אם כלי שרת שהיו מקודשים מתחילה משבאו לידם נעשו חולין כל שכן מה שלא חל עליהם קדושה עד שבאו לרשותם ונ"מ שאנו יכולים ליקח אותם המעו' עצמן ואין אנו צריכים לאכלם בקדושת שביעית ואם איתא לאותה תוספתא הכי מתרגמ' אין לוקחי' פירו' מן הגוי בעיר שכול' או רוב' ישראל שאנו חוששין שלא יהא ישראל מוכר על ידו ועושה סחורה בפירות שביעית והשתא דלא שכיחי פירות של ישראל ליכא למיחש למדנו מכלל דברינו שפירות הגדלים בקרקע הגוי הרי הם כדין פירות שביעית לכל דבריהם ופטורים מן המעשרות והאל ברחמיו יאיר עינינו במאור תורתו וישכילנו לקיי' חוקיו ומשפטיו כאשר צונו מעפר דל יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף