שו"ת מהר"ם אלשקר/קיד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת מהר"ם אלשקר קיד

תשובה על תשובת המדומה הראשון מי מחשיך עצה במלין בלי דעת: שולח יד לשונו עד מקום שמגעת: להטיל חלשים ומום בקדושי' להכות הספים ולהרעיש הכפתור במעשים לסתור דברי חברו ונהמתו כנהמת ים באפסי אדמות נשמעת: כאלו אין מבין נבער כל אדם מדעת: אש הקנאו" קודח וכזבים יפיח לא חשך ניב לשונו וגרונו מלדבר עתק חבל המוסר נתק להשקותו כוס התרעלה את קובעת: חשבת למכפת ואת כפתת ללכוד ונלכדת לצוד ונוצדת לא נכוית בפושרין אף לא בחמין ותגדיל את פיך לומר אין הלכ' שלישית מכרעת: והחלפת השטה להוציא חות תחת חטה ופניך הולכי' בקרב וכל דבריך לא חזו לבר בי רב בכל הארץ זאת מודעת: העיני בשר לך לראות כי אין בפיך מלה קטנה או גדולה כדין וכשור' כחשכה כאורה דמית לכסו' השמש בכברה והירח בקערה והים הגדול במגבעת: עצתי עליך כלה מדברותיך מנגעים ואהלות ודבר גדולות ודין נשים אמולות וגטי אשה וקדושי בת ולמוד רבת יציאות השבת ואין האשה יוצאה בטבעת ולא חמור במרדעת:

ועתה יעברו דבריך לפני כבני מרון ואברא בגרון להוכיחך תוכחת מגולה בקול המולה ולהודיעך דאין הדברים כמו שחשבת ובמקו' הראוי לך לא ישבת: כתבת בתחלת דברי פיך וראש אמריך ז"ל הסב' שלא עלו פסקי לפני מר לתרי טעמי באשר אמרתי אהב' מקלקלת השורה כדאמר רב פפא לא לידון איניש למאן דרחים ליה כו' ולזאת חשבתי שיסתלק כ"ת מלהוכיח בינינו משום הרחק מן הכעור וכדאיתא בירושלמי דשקלים ע"כ ואתה טעית בחשבונך דכלום תפח לך בסנדלו או נכנס במצר שדך הקרוב לגבולו או כחש בממון שהיה לך אצלו הא לא דיינין אנן אלא דין אשה שרצית לעגנה בדמיונות בדדמי ובמילי דכדי ולעגן אשה או להצריכ' גט בקדושין שנתנו לפני שני אחים ולא התפרדו לא בשעת ראיה ולא בשעת העדה בב"ד בתוך כדי דבור דרך שחוק וקלות ראש וגם היה שם שתיק' דלאחר מתן מעות ולא אמר המקדש לי מלבד הערות אחרות שיש בגוף העדות שאינן כדאי לך: דמות היות אהיה כמוך להטו' הדין לאהבת אדם או לשנאתו כמו שנתקלקלה שורתך והוצאת כל רוחך כפי כחך לשנאת עמיתך: הדובר מישרי' כשמש בצהרים ברורי' ולא די לך טעיותיך ודמיונות הבליך בכל אמריך אלא שהיית מתהלל במתת שקר ורצית להבאיש את ריחו לפני כל יודעי דת ודין ולהתכבד בטלית שאולה עשויה מן הגרדין: אף כי אנכי לא השבתי אלא על דבריך ודבריו בחשבי כי השאלות באו מאת שניכם ואח"כ שלחו לי לכאן לירושלם תוב"ב כל תשובותיך ודמיונותיך וקושי מליך באשר הארכת למענית: וכתבת עליו בלתי ידיעתי שנית: קול ענות לזלזל בכבודו ולעגן בנות שאננו': ונתת אותו טועה ורוח רועה: ולא חששת לעקיצתן של חכמים שתקנו תקנת עגונות: ולא ללעז המדינות שלעזו עליך בראותן הטעות בך ואתה מגדיל פיך ומוציא דברים שבחובך הזה פועל אדם חכם להכות את רעהו בסתר ולכתו' עליו מרורות ודבר גבורו': ולשאול מהחכמים ליסרו כאחד הריקים יושבי קרנות ושווקים: ולא שמת אל לבך דאולי האמת הוא בשתי ידיו אוחז ושמא תתבדה ותאחז ומי הוא זה ואי זה הוא מאשר יראת ה' בקרבו מכל חכמי הדור ורבניו כהניו וזקניו שלא ישים אל לבו ויוכל להתאפק לכל כיוצא בזה שיהיה השקר מכתיר האמת ומעיד על החי שהרגו המת ולא תבער בו חמתו ואש עברתו ויחוס על עלבון תורתו: אף כי שמא ישתו כת הטועים מימיך הרעים לעגן עגונות בהזיות ודמיונות עם כל זה גליתי בתשובתי טפח וכסיתי עשרים ומאה לבלתי ירגיש מי שכנגדך במה שכתבת עליו ותבואו לידי מחלוקת על כל אותם דבות רבות אין מספר לגדודם: ועל שקר הוצק יסוד כמו שהרצו לפני להקת קהלכם הקדוש יצ"ו בעדויו' מסויומות ומקויימו': עוד כתבת ועצור במלין מי יוכל דלא לימרו שתיקה כהודאה ואם התשובה בכל אלה שפת יתר דאין לך השגה שאין תשובת' בצדה למודי' האמת אך רואה אני דשיטפ' דאהבה עורה עיני חכמי' וכמימר' דרב פפא וכו' ע"כ: מכירך הייתי לשעבר מחסרון מוסרך עם חבירך ומהדמיונות שלך כי אין השתיקה כדאי לך כי אם הייתי שותק היה אפשר לדון אותך לכף זכות כי חזרת בך ונתחרטת על מה שעבר והודית על האמת כדרך החכמים השלמים המסלסלים התורה ואת קרנותיה מרימים מה שאין כן לומר עתה שפרצת גדר השתיקה וקיימת דמיונותיך הראשונות והוספת ת עליהם כהם וכהם ולא לקחת מוסר הראשונים האומרים השתיקה חצי חכמה:

ומה שכתבת כי ושיטפא דאהבה עורה עיני חכמים כו': אדרבא שיטפא דשנאה עורה עיני המדומים דהסומא והעור אשר לא חלק לו בבינה ואין בפיהו נכונה הוא האומר דקדושין בלא עדים הוו קידושין דכיון שנעשו בפני שני אחים הוו להו כמאן דליתנהו: גם היה שם כמה סניפין אחרים שתיקה לאחר מתן מעות ולא אמר המקדש לי כדאמרן מלבד כמה דקדוקים אחרים שיש בעקר הדין לא עוררנו עליהם יראו אותם הסומין האומרים על שמאל שהוא ימין: לא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו כמה גדולה טעות האיש הלזה החולק על דבר זה ומגדיל את פיו ומגביר לשונו באונו כנגד חברו החולק עמו ונמוקו עמו ועתה הוסיף הבל על הבליו לומר כי האהבה עורה עיני חכמים ומי עור כמותך שלא הבנת דברי חכמים ולא באת בסודם: ומלבך אתה בודם: תיתי דאלמלא את פני הנעלה אחיך יצ"ו אני נושא ולמען החכם הנשא כה"ר שלמה קרובך אני עושה הייתי גוזר עליך ביושב חכמי זקני ונבוני מה שזוממת לעשות לחברך הדובר אמת ומגיד מישרים שלא יהיה לך שום עסק בדיני קדושין וגטין וכיוצא בהן כי לא ידעת בטיבן ובעקריהן לקיים מה שנאמר ועשית לו כאשר זמם בחלומותיו אשר חלם:

עוד כתבת שהקפתיך בחבלות תשובות שאין בהם ממש וכו' ואני אומר דכל מי שלא שנה ולא שמש ודרדקי דבי רב הקורין בסידור ובחומש לא יעלם מהם טעיותיך והזיותיך בזה והיה כמדומ' לי שהיית נכווה בחמין ועתה אני רואה דאולי תכוה בחמי חמי חמין ותבין בין שמאל לימין: ותשוב תראה כי כל דבריך כלין מאיליהן ובלא תשוב' עליהן: עוד כתבת ואתן כלל גדול בהוראותי כי לא יעבור פי התירא בדבר של ערוה להורות הלכה למעשה אם לא על אחד משני דרכים וזה בהיות לי ראיה וטעמא להתיר אליבא דכולי עלמא: או בדרך שני דחזינא הלכה למעשה מגדולי הדור אשר היו לפנינו אליבא דמאן דמתיר ולא יחוש לדברי האוסר ואז אזילנא לקולא ובדליכ' קמן חדא משני טעמים הללו אזילנא לחומר' באשר איני כדאי להכריע בין המחברי' וכו' ע"כ: והאמת אתך בזה כי אם אין אתה כדאי להבין דבריהם איך תהיה כדאי להכריע ביניהם:

גם מה שכתבת שאין אתה מורה להתיר אלא בדבר המוסכם לכל ומותר לכל גם בזה צדקת דהלואי בדבר המותר לכ"ע תוכל למצוא ההתר עם היות שהנשים הטוות לאור הלבנה לא יבצר מהן דבר זה וידעו לעשותו ואמנם החכמים בטעם כעקר לא בשתוף השם לא יעשו כדבר הזה אלא הולכים אחר הרוב כדכתיב אחרי רבים וגו' ואחר הכרעת האחרוני' ואחרים מלבד אלה וכבר כללו בזה כמה כללים וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה ז"ל אבל אם היה רב אחד במקומם הולכים אחר רבם וכו' עד ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ הלכות הרי"ף ז"ל וכמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ הרמב"ם ז"ל: ובמקום שיש שני פוסקי' שוין שהולכים אחר המחמיר בשל תורה דוקא כשהן אחד כנגד אחד אבל אם שנים הם כנגד אחד הולכין אחר הרוב ואם ת"ח ראוי להורא' הוא ורואה דברי המיקל בזה אפשר שיעשו כקולו מפני שהוא מסכים עם המיקל והם רבים כנגד יחיד ע"כ מדבריו ז"ל: ומן הראוי היה לך לפי שטתך למשוך את ידיך ולא להורות לאיסו' כמו שאין אתה מורה להתיר כי איך יתכן שיהיה רוב המורי' ככלם מתירין ואתה תאסו' עד שיהיה דבר מוסכם ומותר לכל הזה פועל אדם חכם או בער בתקנת עגונות או בזולתן: גם אני רואה כי אף לפי שטתך דבריך סותרים זה את זה לאשר מחזה האמת יחזה כי הנה עדות שני אחים ולא התפרדו הדבר מוסכם לכ"ע דאין בה ריח עדות כלל לכל דבר שבעולם ואתה מכריע את כלם ואומר דקדושין כה"ג הוו קדושין ואין בעולם מי שאמר זה ולא מי שיאמ' אותו זולתך: ואפי' אי הוו אלעזר ואיתמר וכיוצא בהם אין בעדותן שום ריח עדו' כלל וכדבעי' למכתב: וכ"ש ששמענו ממהדורי מילי שהתרת לומ' לעובדי כוכבים להדליק את הנר ליל שבת כדי להוליך את הקרואים לחופה לביתם והנה סתרת שטתך זאת סתירה מוחלטת כי לא תמצא אחד מאלף שמתיר בדבר זה וכמעט שלא ימצא בזה שום מתיר בעולם והדבור אצלך עיר פרוצה אין חומה ולא די לך שטעית בעיקר הדין אלא שעברת על דברי עצמך בטעם זה ובטעם הבא אחריו: וידוע הוא דאסורי שבת חמירי טפי וכדאיתא פ"ק דיבמות: גם הטעם השני הוא דברי רוח ונעצם בלא מוח דבכה"ג לא תמצא באלף דיני' כך ומה תעשה בדינים מחודשי' שנופלים בכל יום ולא דברו בהן התורה בהן להחמיר לפי שלא דברו בהן וצריך המורה כדין וכהלכה להוציא דבר מתוך דבר אף כי ילך אחר הרוב ואפי' בשל תורה: ואתה לא כן תדמה ונמצאו ידיך אסורות ורגליך קשורות ואיך תקפוץ להורות ותעשה מהקלות חמורות: גם הבאת דברי האשר"י ז"ל שכתב דהיכא שנחלקו שני גדולים בפסק הלכה לא יאמר הדיין אפסוק כמי שארצה וכו': ללא צורך אלא להוסיף אורך להגדיל גוף הקנדרס ולבלבל הענין דמי הן השנים החולקין בדבר זה ואנחנו נאמר נעשה כאחד מהם והלא אין כאן אפי' אחד כנגד מאה או אלף ומיום שנתנה תורה עד היום לא שמענו ואבותינו לא ספרו לנו שיש לחוש לעדות שני אחים ולא התפרדו והעידו תוך כדי דבור לשום דבר בעולם: גם דברי הר"י קולון ז"ל שהבאת אין להם ענין לכאן כלל כי מי הוא זה האומר בנדון שלנו קים לן כפלוני גאון וכבר הודעתיך עקרי הדברים מפי גדולי המורים ראשונים ואחרונים ואין אתה משים לב ולא רוצה להתלמד ועושה עצמך כידעוני לא כשואל:

עוד כתבת שבאת לסקול האבנים ולבער הקוצים וכו' והנה סקלת האבנים ונתתם בחדר משכבך ועל מטתך וביערת הקוצים בגדישך ובקמתך ופתחת בשור וסיימת בבור נכנסת בקדושין בשני אחים ויצאת בקדושין בעד אחד וקורין לכיוצא בזה המדברים המשא ומתן המתוחבל דידוע הוא דעדות שני אחים אין בעולם מי שיאמר שיש לחוש להם כלל ואמנם בקדושין בעד אחד הרא"ם ז"ל חושש להן וכמו שכתוב בשמו בסמ"ג הפך מכל הראשונים והאחרונים: וכבר כתבתי בתשובתי דברי הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה לתלמיד אחד שרצה לסמוך על הכתוב בספר המצות בקדושי עד אחד ז"ל: ומה שבאת לסמוך על מה שמצאת בספר המצות מי סנו הלכות גדולות והרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל וכל הגאונים וכל חכמי האחרונים שאתה מראה עצמך כאיש אמת ומחמיר יותר מכל אלו ומכל אשר נהגו בכל הארצות לסמוך על שטת פשיטות מה שנאמר בזה בגמ' דהא רב ושמואל ובי דינא רבה ורב נחמן ורב כהנא דאמרי דאין חוששין לקדושיו אפי' שניהם מודים וכו' עד ושטה זו פשוטה בכל התלמוד שאין דבר של ערוה פחות משנים וכו' וחתם תשובתו על שטה זו היה לי ליסרך בשוטים כאשר ייסר איש את השוטים ועל כל קוץ וקוץ להכות אותך בקוצים: רק מוסרי וסכלותך מצילין אותך גם מגודל לבב אינך מכיר לבבך השובב וכו' ע"כ: והרב רבי דוראן אחרון האחרונים ז"ל הביא תשובה זו בתשובותיו וכתב שם דנראה משם כי המקדש היה טוען כי בפני שני עדים קדשה אבל לא העיד בזה בב"ד כי אם עד אחד והתירה הרב משום דאין דבר של ערוה בפחות משנים ואפילו שניהם מודים וכו' ושבח את דבריו של הרב ז"ל וכתב עליו בנות ישראל אל הרב הגדול בכינה וכו' והנה היא כתובה בתשובתי והוא עושה עצמו כאלו לא ראה אותה ולפי' חזרתי לכתבה בכאן: ואם זה כתב הרב הגדול ז"ל בהלכה למעשה בעד אחד מה יאמר בעדות שני אחים דאין שם שום עדות כלל אלא כקדושין בלא עדים והיא אינה מודה שקבלה הפרוטה בקדושין וכך נראה בפירוש מדבריה שחזרה ואמרה אחר כך תן לי שתי פרוטו' ואתקדש לך כמו שכתוב בטופס העדות: וכבר כתבתי בתשובה הראשונה שגם רבי גרשום מאור הגולה ז"ל והגאונים ז"ל כתבו כך גם ר"ח ז"ל ורש"י ז"ל וכל האחרונים וכמו שהעיד עליהם הרשב"א ז"ל בתשובה דלעיל: ומה יענו שפתי ויכתבו אצבעותי בדבר זה יותר ממה שכתבתי ועודך מחזיק בה עוד כתבת מנא לך דמבטלי' קלא וכו' ע"כ: מריה דאברהם מה טיבו של זה האיש דלקחתו לו לא חייש ואינו מתבייש לומר עלי דבר שלא אמרתי ומה שאמרתי הוא דאין שם קול כלל לא מיניה ולא מקצתיה וצריך שיוחזק בבית ולא הוחזק אלא דבר המבטלו דהיינו שנתקדש' בפני שני אחים ואפילו למאן דאמר לא מבטלי' קלא בכה"ג מבטלי' ומבטלי' וכתבתי שם כל דבר בשם אומרו:

ואם דפקתך בהלת הקנטור ולא הבנת הדברים תראם למי שיפרשם לך: ועוד אדתאמר לי מנא לך דמבטלי' קלא תאמר זה להרב הגדול הרמנ"ע שכתב בחתימת דבריו ז"ל וכן הלכה דמבטלי' קלא ולמה לא תשאל לו מנא לך אף כי הביא כמה ראיות לדבריו וכן הרב רבי אשר והרבה מן הראשונים והאחרונים ואנן לאו להכי נחיתנא: והבו ליה אפריון למר יהודה שלמד אותי איך הייתי צריך לומר וז"ל דהכי איבעיא לך למימר אפי' למאן דאמר מבטלים קלא דוקא שבאו ואמרו שהוא שקר לגמרי עד כאן: וזה שקר לגמרי שאותו לשון הוא דברי המפרש או המחבר בעצמו והיכי שייך לומר דהכי איבעיא לך למימר ואיבעיא לך אתה למימר הכי איבעיא ליה: ואם הדברים מפורשים שם כשמש בחצי השמים למי שיחלוץ מתאות הקנטור והקנאה והנצוח:

עוד נתחבטת ונתלבטת בענין האמתלאה ואמרת ז"ל ואתה דנתני כתינוקות של בית רבן וכו' ואתה הוא שדנת את עצמך כי ככחך אז כחך עתה ועל השמועה הוספת באמרך אין קרוי אמתלאה אלא ביצא עליה קול שהיה בתנאי או ספק קרוב לו ספק קרוב לה ובכל אלו הספקות אפשר דלא הוו קידושין מעולם כלל ובכה"ג קרוי אמתלאה אך בנידון דילן קדושי ודאי הוו אלא בשביל שהיו בפני שני אחים ויש אומרים עדותן בטלה לגמרי והיכא דאיכא דלא סברי הכי וכ"ש דרבני שפירא חלוקין בהדיא בזה להכי איכא למימר כאלו אתחזק בבי דינא בלא אמתלאה עד והואיל בנדון דילן איכא פלוגתא שייך חשד ורנון לבית דין ע"כ:

ומי יתן ידעתי אם אתה מבין מה שכותבין אצבעותיך חדא דכתבת דאיכא דלא סברי הכי אלא דחיישי לקדושיה וכבר כתבתי דאין בעולם מי שאומר דחיישי לקדושי שני אחים שהם ראשון בראשון זולתך ולינא בהא פלוגתא כלל: ועוד דהאי קלא לא אתחזק בבי דינא כלל ומאי דאתחזק בבי דינא הוא שנתקדש לפני שני אחים ובשתיקה דלאחר מתן מעות וזולתה: ועוד דאין לך בעולם אמתלאה גדולה מזו דקדושין על תנאי דאמרת אדרבה דע"כ דהוו קדושי ודאי אלא שהיו על תנאי אבל קדושין בפני שני אחים אין שם ריח קדושין כלל כלל אלא כקדושין שלא בעדים כדאמרן: הלא תראה דאפי' קדושין שנתנו לפני עד אחד יש מן המפרשים שכתבו שנקרא קול ושוברו עמו וכמו שכתוב במרדכי פרק האומר וכ"ש וכ"ש בשני אחים דהוי קול ושוברו עמו דליכא מאן דאמר קדושין בשני אחים הוו קדושין ואין בעולם מי שאומר זה זולתך: ומה שכתבת דרבני שפירא היו חולקין על הרמנ"ע בעדות קרובים כבר כתבנו דהיינו בקרובים דרבנן וכההיא פלוגתא דאייתי המרדכי ז"ל בפר' האומר וההיא פלוגתא היא היא גופה פלוגתא דהרמנ"ע עם רבני שפיר"א וז"ל שם כתב גאון בתשובה כל הני פסולי עדות דרבנן כגון הרועין והגבאין והמוכסין אם קדש בפניהם אפילו שניהם מודים לא תפסי בהו קדושי' כלל ואין צרי' ממנו גט דכל המקדש אדעת' דרבנן מקדש ואפקעי' רבנן לקדושיה מניה: ורב אחא משבחא כתב דצריכה גט מהא דגרסינן נראין דברי טרפון בשן ועין ודרבי עקיבא בשאר איברים הואיל ומדרש חכמים הוא ורברבתא אמרי אם כן קרובים נמי מדרש חכמים הוא דכתיב לא יומתו אבות על בנים לא יומתו בעדות בנים ומסתברא וכו' והנך רואה דאפי' בפסולי עדות דרבנן יש מן הגאונים שכתבו דלא תפסי קדושין ואפי' ששניהם מודים ונדחו דברי האומר מדרש חכמים הוא מעדות קרובים דע"כ לא חיישינן לעדותן ואפי' באו ממדרש חכמים וזה דבר מוסכם לכלם דליפלוג ולתני בדידיה ואין בזה שום ספק לשום אדם בעולם זולתך: ואם במפורשות מפורשות לתינוקות אתה מכחיש ומכסה אור השמש בעת צהרים מה תעשה בסתומות:

ועתה אומר שצדק מאמר החכם שחשבנו שסכל הבנתו באמרו לא יתפאר האדם בכסוי סמיכתו כי אם בחכמתו ובינתו וביושר סברתו בהוראתו: ואשרי המדבר על אזן שומעת ועל נפש יודעת גם בשתיקה דלאחר מתן מעות כתבתי לך מה שיש בו די ודברי הראשונים והסכמת האחרונים וגם דברי רבינו יצחק בר ששת זכרונו לברכה שהאריך בתשובתי והוציא הדין לאור ואתה עושה את עצמך כמתנכר ואת דברי לא תכיר: וכל שכן שכתבת עתה כי רוב הגאונים סברי בהפך וליתה דלא יחלקו הגאונים על תלמוד ערוך יהי מכירו ברוך: והיה לך לזכור אפי' דברי אחד מהם ולא לרמות השומעים במילי דכדי:

ומה שכתבת דבאמר ארסתיך לא בעי למימר לי דאיכא הכא ידים מוכחות טובא עד כאן: הידים המוכחות שבכאן הם ידיך ומעשה אצבעותיך המוכיחי' כי אין זה מקומך ושקר יענו שפתיך: ואתה לא עמדת על דברי הרב רבינו אשר זכרונו לברכה שכתב בתשובה בשם הרבינו יצחק זכרונו לברכה שכתב שם דאף למאן דאית ליה בנדרים ידים שאינן מוכחות הויין ידים מודה בקדושין שאם אמר מקודשת ולא אמר לי דלא הויין קדושין משום דלא הוי הוכחה כלל וכו' עד כאן: וכל שכן בארסתיך דלא הוי הוכחה אפי' למאן דאמר בשאינן מוכיחות הויין ידים: עוד כתבת דארסתיך הוי כאלו אמר לי דהרי ארסתיך רוצה לומר שאני מארס אותך ואין זה דומה לאומר הרי את מקודשת עד כאן:

מה אדבר ואומר לי אחר שכבר כתבתי שם הדברים בפירוש ואתה עתה גורם לי לחזור על הראשונות שכתבתי: דגדולי החכמים בעלי הוראה הוכיחו דבעינן לומר מקודשת לי מהכתוב שאמר וארסתיך לי באמונה דאי הוה משמע הכתוב וארסתיך היינו לי לא הוה כותב הכתוב לי אלא דוארסתיך הוא הוא המארס אבל לא זכר למי לפיכך צריך לומר לי וכן הרי את מקודשת הרי את מקודשת באלו המעות שאני נותן לך כי הוא הנותן אבל לא משמע למי עד דאמר לי: גם חזרת לדקדק בענין האמתלאה ובענין רבני שפירא החוששים לעדות קרובים כבר כתבתי לל פעמים שלש דלא מיירי אלא בקרובים דרבנן ולא בקרובים דאוריי' כשני אחים דהוו ראשון בראשון דרבני שפירא לא ירדה עליהם תורה אחרת מן השמים לחוש לעדו' שני אחים דהלכה פסוקה פשוטה כביעתא בכותחא דאין דבר של ערוה בפחו' משני' והכא ליכא אפי' אחד גם הלכה פסוקה לכ"ע דנמצא אחד מן העדים קרוב או פסול אפי' הן מאה עדות כולן בטלה ואין מקיימין העדות בשאר: ואם לא פירשו דבריהם וכתבו קרובים סתם ולא כתבו קרובים דרבנן לא עלה על דעתם שהיה עולה על דעת שום אדם לעולם לומר דיש לחוש לעדות שני אחים כמו שעלה על דעתך ולא ראו אותך בחלום להשמר משטתך וכ"ש שלא נמצא עיקר דבריהם לראות יסוד הדברים ומעשה שהיה כיצד היה:

גם כתבת על דברי האשרי ז"ל שכתבתי עליך שלא הבנת דבריו באמרי ודקדק מכאן דהשתא לפי דברי האשרי ז"ל שברר שכך יצא הקול וכו' וכתבת ז"ל ועל זה כתב כ"ת ותמיה לי טובא איך עלה על דעתו לומר דקול שיצא ושוברו עמו דלא בטל קלא וזה לא נמצא לשום אדם שיאמר כך ובודאי לא ירד לדעת האשרי ז"ל ע"כ דברי שהבאת: ואתה עתה פרצת גדר המוסר ואמרת ז"ל דמן התמה שלא ירדת אפי' לדעתי והרי בדרך קושיא היו דמשמ' מדברי האשרי שכך יצא הקול באמתלאה וא"כ הוה ליה קול ושוברו עמו ולמה אמר ליה לאו כל כמינך דמחזקת אמתלאה ועל זה פרשתי וכו' עד כאן: ואלו לא כתבת אפי' לא היה עליך אשם כי אתה אין אתה מבין מה שאתה אומר ולא תורד לסוף דעתך ואיך ירדו אחרים אבל עתה שכתבת אפי' וכו' הלא פרצת גדר המוסר אחר שידעת כי לא לאיש כמוך שיחך ולדומה לך אמרתי: גם כתבת הדברים בקוצר כדי שלא ירגיש אדם בטעותך ותבהיל השומעים באמרך ולא ירדת אפי' לדעתי ולפי' אני צריך לכתוב לשון הרא"ש ז"ל ולשונך עליו להראות לכל פותח ספר שאין אתה מבין בדבריו בין השמאל לימין: וז"ל האשרי ז"ל בפסקיו בההוא עובדא דפר' המגרש דההוא דנפק עליה דאיקדשא לבר בי רב ואתא רב חמא לאבוהא ואמר ליה אימא לי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה על תנאי קדש אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי ואזיל כלומר ברר לפניו שכך יצא הקול בעיר אמר ליה כיון דבעידנא דהואי קלא לא הואי אמתלאה לאו כמינך דמחזקת אמתלאה ע"כ דברי האשרי ז"ל: וכתבת ודקדקת מכאן ז"ל דהשתא לפי דברי האשרי שאומר שברר שכך יצא הקול אם כן הוה ליה קול ושוברו עמו ואמאי השיב רב חמא לאו כל כמינך דמחזקת אמתלאה וכו' ע"כ דבריך: והבאת דבריו ז"ל ראיה לטעותך ואם זינך עלך ספרך כאן ואני תמהתי עליך איך עלה על דעתך לומר דקול שיצא ושוברו עמו לא מבטל קלא וזה לא נמצא לשום אדם שיאמר כך לא האשרי ולא זולתו ובודאי דלא ירדת לסוף דעת האשריז"ל דהא לא ברר השובר אלא אבוה עתה ולאו כל כמיניה להחזיק אותו ע"כ דברי שם: ועתה חזרת להקל טעותך לפי דעתך ולומר שלא אמרת כך אלא דרך קושיא עליו דמשמע כך מדבריו ואם תולדה זו כוזבת בדבריו ולא יתחייב כך מדבריו מה לי אם הוצאת אותה תולדה דרך הנחה להסתייע מינה או להקשו' עליה אטו לפי שברר אבוה לפניו שכך יצא הקול יתחייב מדברי האשרי שיצא הקול ושוברו עמו וכבר פרשתי שם הדברים באר היטב ואמרתי דאין לך מבוא בדבריו ולא אל אצא דברים שכתבת עליו כלל לא בדרך הנחה ולא בדרך קושיא כמו שגלוי לכל מי שיש לו קצת הבנה בדבר של מושכל דאותן דברים שכתבת עליו אין בהם שום ממש:

עוד חזרת לקנטר בנדון האחר של נהרג בים וקראת על עצמך ושחתת דבריך הנעימי' וכו' ושכחת פסוק כי נעים כי תשמרם בבטנך ואחר שבררנו לך כל כך הדברים באר היטב איני יודע מה פה יש לך לדבר עוד בדבר ולחזור ולקנטר בדבר הברור: עוד כתבת כי נראו בעיניך תשובות הר"ר אליה קפשאל"י פלאי פלאות וכו' אטו ספיקא איכא בהכי ומה לתבן את הבר והשלם את הנשבר: וכל מי שיעמוד על דבריך ודבריו איך לא יראה בדבריו פלאו' חכמה בערך דבריך ושני מיני הויכוח והציור אין ביניהם הדמו' ורחוקים זה מזה כרחוק האמת מן השקר ירגיש בהן מי שעיני שכלו כהות לבנות והקטני' והבנות גם כתבת כי קדמת לברוח מפני וכו' כי סתירת דברי כ"ת תמוהים לרוב אשיב בקיצור למען תדע כי תורה לאו דידך היא כלה גם שב גם ישיש בנו וכו' ע"כ דברי פיך: ובודאי דהדין עמך שנחבאת לברוח כי מי גלה מצפוני דמיונותיך והזיותיך כמוני אבל משום האשה עגונה כל ימיה כדי למלאת תאותך ורצון קנאתך ואש באיש חברתך: ומה שכתבת בסתירת החכמים תהיה בראיות ברורות וכו' כמה ברורות הן לשלמי הדעות המודים על האמת ואין מעידין על החי שהרגו המת: ודבר נבואו' שכתבת וכו' המשא הזה עליך ועל חלומותיך אשר חלמת שאתה מעתיק לשון הספרי' ללא ענין: ועושה מן ההעדר קנין: ועל התהו יסוד הבנין: ואין בפיך נכונה בכל ענין וענין: שחלקת על בעל מחלוקת ואפי' במקרה כמו שיראה הרואה והרבים שכתבת שיש עמך ידעתי בני ידעתי כי הם הם שני רבותיך או חבריך המחזיקי' בידיך אשר שלחת עם תשובותיך את תשובותיהן להתפאר בהן בראש הומיות ולרמות בהן את הבריות והלא ידעת שכבר עמדתי עליהן: ואמנם דברי החכם השלם כמהר"ר רבינו ז"ל הגדול שבהן ראיתי שסתר כל הזיותיך ודמיונותוך והעמיד הדבר על אחת שצריך העובדי כוכבים לומ' קברתיו כדעת הרמב"ם ז"ל והנה כבר שלחתי לו תשובתי על דבריו סמוך לפטירתו ז"ל ודברי כל הגדולי' המפרשי' דברי הרב הנז' דהיכא דהכירו העובדי כוכבים או זכר שמו לא בעי קברתיו וגם תשובת הרמב"ם ז"ל עצמו שכת' כך בפי' והתרתי את האש' מתוך תשובתו כאמור בהכרח הגמור: וחלילה לו שלא להודות על האמת ולבקש עקיפין כמותך: ואמנם מסייעך השני עליו נאמ' מסייע אין בו ממש וכבר סתרתי כל דבריו סתיר' מוחלטת בכל מכל כל והרחבתי שם הביאור יותר מהתשובה שהשבתי לך הלא המה בעירך ביד חבירך תעמוד עליהם אם תרצה: גם אני רואה ממה שלא שלחת הסכמתן עמך אלא בענין הנהרג ולא בענין הקדושים בשני אחים ודאי דלא הסכימו עמך ועודך מחזיק בה כנגד כל חכמי הגלות אשר היו מקדמת דנא ואשר הם חיים עדנה: עוד כתבת ז"ל והנה יצאת לחלק בדברי הרמב"ם ז"ל דמת סתם יותר יש לחוש לו לדדמי דמת סתם הוא סוג לכל המיתות ואני בעניותי ו"ו קטיעא אני רואה בסוג זה דפשיטא דכל אפיסת הדברים ואפילו כלום שייכא בהו לשון מיתה מ"מ לא ימצא במקרא מת אלא במת על מטתו וכן בלשון בני אדם וכו' עד והרי הדברים בהפך מן הפשוט לכ"ת מן הקצה אל הקצה וכו' עד אבל בדאיכא בדדמי ידוע מצריך הרב שיאמר קברתיו עד ומעכשיו נמצינו למדין דהיכא דאיכא תמן בדדמי ידוע אע"ג דהזכירו העד בשמו בפי' תלי' דאמר בדדמי ע"כ: אם היה לך דרך ארץ לא היה לך לעורר דבר זה ולא לזכור אותו אחר שטעית בו ולא הבנת בדבריו בין ימינך לשמאלך: והעבודה אסור לראות דברים כאלו כ"ש להשיב עליהם אלא שהכריח הריקות הכריחני להשיב עליהן: והנה טעית במציאות בדבר שלא יטעו הנשים והקטנים: ואחזור על הראשונו' ואומר שכבר כתבתי לך דמת סתם הוא אא לכל מיני מיתות שבעולם ואע"פ שעל הרוב יאמר על מת על מטתו לפי שרוב המתים מתים על מטתם מ"מ יש תחת זה הסוג כמה מיני מיתות אחרות ולפי' שואלין לעד הראשון כשאמ' מת פלוני ואני ראיתיו שמת היאך ראית וידעת שמת אם העיד בדבר הברור כגון מת על מטתו או שהרגוהו לסטי' או טבע בים ראיתיו כשעלה מן הים וקברתיו למאן דבעי לה משיאין את אשתו ואם העיד בדבר שרובן למיתה כגון טבע בים סתם או שנפל לגוב אריו' או שראהו צלוב אין משיאין את אשתו דשמא לא מת ונדמה לו שמת: וידוע הוא דזה החלוק לא תוכל לעשותו אלא במת סתם שהוא סוג כדאמרן: אבל כשיאמר נהרג ותשאל אותו כלום יוכל לומר מת על מטתו או נפל לגוב אריות או אחת משאר מיתות אחרות וכיוצא בהן: גם באומר טבע בים ותשאל אותו היכול לומ' מת על מטתו או נפל לגוב אריות וכיוצא בזה וכן בכלם הא אינו יכול לומר זה אלא במת סתם שהוא סוג כדאמרן: והראיה מדבריו ז"ל במקום עצמו שבאמור העד הראשון מת יכול להיות בדבר הברור ושאינו ברור דכל שאר המיתות נכנסין תחת סוג זה: והנה אתה כותב הדברי' ואין אתה מרגיש בטעותך אף כי תגביר לשונך לומר והרי הדברים בהפך מן הקצה אל הקצה: ומה שכתבת ז"ל כי לא ימצא במקרא שנאמר לשון מיתה סתם אלא במת על מטתו וזה דבר ידוע למודים על האמת ע"כ: תמה אני איך תכתוב דברים כאלו ולא תחוש לרואים ולמה לא הלכת אצל מלמדי תינוקות ללמוד מהן כי לא דברת נכונה והנה בפרשת המבול מכל אשר בחרבה מתו וימת נדב ואביהוא אחרי מות שני בני אהרן: בנביאים וישמע בן שאול כי מת אבנר בגלית כי מת גבורם: וגם אוריה החתי מת כי מת אוריה אמנון לבדו מת על אמנון כי מת וכאלה רבי' אין מספ': ושרי ליה מריה לפלניא שהזקיקנו להתעסק בדברים כאלו: ומה שכתבת דאפיל' בשהזכיר שמו בעי הרמב"ם ז"ל קברתיו שקר גמור ינוב פיך ובוקי סריקי אתה תולה בדבריו דלא בעי' קברתיו אלא היכא דלא הכירו או לא הזכיר שמו מה שאין כאן דהזכיר שמו והליכתו דאפי' הזה העד הראשון קמן דנשאילה לא הוה שילי' ליה כ"ש דהוי עד האומ' שמעתי אף כי הרב ז"ל מחמיר בזה יותר מרוב המפרשים המחברים בכלם דלא בעו קברתיו כלל: כלל וכבר כתבתי לך דברי כל אותן הגדולים שפירשו דבריו כך דהיכא דהזכיר שמו לא בעי הרב קברתיו וכתבתי לך דברי רבי' ישעיה מטרני ז"ל ודברי הר"ן ז"ל שכתב כך בתשובה: ודברי רבי' יצחק בר ששת ז"ל ובעל המגיד וזולתו שפירשו דבריו כך: גם כתבתי לך תשובת הרב ז"ל עצמו שכת' כך בפי' ובבירור גבי עדות עובדי כוכבים המשיחה לפי תומה הרגו לסטי' את יהודי שהיתה מכרת אותו: ואתה עושה עצמך כמי שלא ראה כל זה: ותימה גדול איך ראית כל כך הדברי' ברורים ועודך מחזיק בדמיונותיך: ומה שכתב' דהיכא דאיכא בדדמי ידוע אע"ג דהזכירו בשמו בעי הרמב"ם ז"ל קברתיו וכו' ע"כ: הבדדמי הידוע הם דמיונותיך והבדדמי שלך דכל דבריך הס בדדמי בכח המדמה: אבל מה יקוו ממך המקוי' אחר שכתב בתשובתך על לשון זה של הרמב"ם ז"ל ז"ל הרי שסובר דאפי' עד אח' כשר שהעיד מת פלו' אפי' על מטתו שואלין אותו דחיישינן לדדמי ע"כ: הביטו וראו במדומה הזה אם הוא מבון בדברו הרמב"ם ז"ל בין שמאל לימין דאם במי שמעידין עליו שמת על מטתו חיישי' לדדמי לדעתו אם יש לך דבר בעולם שלא תחוש לו לדדמי: והנה הדין עמו לדעתו המדומה לחוש לכל דבר לבדדמי ולכתוב כל אותן הזיות ושבושים שכתב: ומי יתן ידעתי אנה מצא שבוש זה בדברי הרמב"ם ז"ל או בדברי זולתו ומי למדו אותו:

ומה בדדמי שייך באומר מת על מטתו וכבר הוכחתיו על דבר זה ועודנו מחזיק בשטתו: ואמנם בנקשר בשלשלאות בתוך הספינה כפי הנראה לא שמעת הדברים כהוייתן ועקרן של דברים כי היום קרוב לששה או שבעה שנים שלח הרב רבי אליה יצ"ו לראות את דעתי בדבר זה ואני כתבתי לו אז דאין ולאו ורפיא בידי ולא אכניס עצמי בזה לא בעובי הקורה ולא בשיבא מכשורא אבל אם נסתיי' הדבר לפניך ובפרט אם יהיה שם חכם אחר מתיר כמותך הנראה בעיניך עשה וכפי הנראה שחשש גם הוא לדעתי ולא עשה מעשה והנערה נשתמדה והלואי שהיה מתיר אותה וסומך על דעתו ולא היה שת לבו לדעתי: ובפרט אם היה חכם אחר או חכמים אחרים מתירים כמותו: הלא תראה כי הרב כמהר"ר יעקב בי רב ז"ל הורה בה להתיר בתשובה: בחיי ראשי כי נראו דבריו בעיני ואע"פ שהיו הפך הסכמתי ודעתי: ואיך הייתי אני קובל עליו וגוער בו כמו שכתבת אחר שהרשיתיו לעשו' כפי מה שיראו אותו מן השמים: ומה שכתב על חברך אשר הורה כדין וכשורה כי מעת' יש לך פתחון פה עליו וכו': ומי יודע מה שעשות לו יותר ממך כי מעיד אני עלי שמים וארץ שהרי אני כבן שבעי' וחמש שנה ולא ראיתי מעולם מי שכתב על חברו מה שכתבת בלתי ידיעתו וכ"ש במקום שהדין עמו: וגם עתה חתמת דבריך וכתב' עליו שהתיר את אשר שומעו תצלנה אזניו: ועליך המשא הזה שכל הרואה דבריך תכהינה עיניו ושומעם תצלנה שתי אזניו ויתבטלו כל חושיו ותקהינה שיניו כי הפכו ביום קרב ולא חזו לבר בי רב: ואין להאריך במפורסמות:

עוד כתב' בענין האש' המשודכת אשר חייב להכניסה ז"ל ונאמנה לעולם לא יצא מפי שחייבו להכניס משו' חשש קדושי' אך באתי עליו משני צדדין וכו' ע"כ: ונפלאתי הפלא ופלא איך עלה על דעתך לכתו' כי באת עליו משני צדדין וכופ' על דבריך פסכתר כאלו אינה נמצאים ואתה מלאת מהם רחובו' ושווקי' והם אסורי' בזקי': ולעולם אין שם שום רמז לזה: ומדוע שכחת מה שכתבו אצבעותיך פעם אחר פעם ז"ל ואומר שהאיש הזה טעה ושגג והזיד והחשיך מאור התור' חדא דעיקר' דדינא פירכא דלית הכא לתא דקדושי' כלל אליבא דכ"ע וכו': עוד כתב' שם אני בא לדון ולהוכיח דלות הכא לתא דקדושין כלל: דל מהכ' סהדות' דנשי אלא אפי' בסהדותא דגברי לית בה מששא ואפי' לב"ה כה"ג אין ביניהם עסק קדושין וכו' והארכ' בראיו' עד הרי בררנו דבנדון דילן לית כאן בית מחוש לקדושין אליבא דכ"ע: ע"כ עוד הארכת ביה במקומו' אחרי' היו עלי לטורח לכתו' אותן: ואתה עתה רוצה לעשו' אחיזת עיני' בראותך כי הכחישו עדות' יחידי אנשי מקומך יצו' בכל מכל כל: ולא הלחה באר בולא ריא משו' לתא דקידושין אם אא אא נישא וליתן בדב' זה ולהבי' עליו הוה כ"כ ראיות ואתה עתה רוצה לרמו' את הבריות: אף די היה לך לומ' עליו טעה ושגג ולא לומר טעה ושגג והזיד והחשיך מאור התורה: ועתה פקח עיני שכלך וראה גם ראה מי הוא המחשיך מאור התורה ומעקש הישרה ויוצ' מהשור' לא גמר' ולא סברא אתה או הוא הלא ידעת אם לא שמעת כי כל רואה דבריך מלעיג עליהן ועודך מחזיק בה ובשטתך אחזת ולא תרפיה וצר ואור חשך בעריפיה: ומכל מקום כבר כתבת לשני הנערכים המעולים הנעלה אחיך נר"ו והחכם הנשא קרובך יצ"ו על ידי כה"ר יצחק אלג'אזי לעשות שלום ביניכם ובזה אמצא חן בעיני כלכם כי תגמר המצוה הגדולה על ידיהם ועל ידי:

עוד כתבת בחתימת דבריך על החכם השלם כמהר"ר לוי נ"ר דהמתיר האסור נקרא דיינא רשיעא ואם כן שהתיר האסור לפי דעתך המדומ' הנה הוא נקרא דיינא רשיעא לפי שהסכי' על האמת: גם לפי שלא הביא ראיה לדבריו כתבת עליו שלא צדקו דבריו: והמעון הזה אשר לפני ורואות עיני כי כפי מה שראיתי מדמיונותיך והזיותיך מאמרם ז"ל בכוסו וקולמוסו כי יש בישיבתו מי שקטנו עבה ממתניך ואתה לעולם אין אתה שוקל את דבריך וחושב כי לאיש כמוך שיחך: והעבודה שלא העמדתי אותו על דבריך אלו כי הוא אדם קפדן דאורייתה מרתחא ליה ובלי ספק כי היה מיסרך כראוי לטועים ורוח רועים: המגדילים את פיהם על רבניהם והוה מחי לך באף ובחמה בסלוא דלא מבע דמא: ומה שכתבת עליו שלא הביא ראיה לדבריו כלום צריך להביא ראיה על עדות שני אחים דלאו עדות היא דהוי כחוכא ואטלולא: אף כי הוא ראה כל הכתוב לעיל ומה ראיות ברורות היה מביא יותר מהכתובות שם והוא חתם תחתיהן: וכ"ש שכפי הנראה שזייפת דבריו וכתבת עליו שכתב כי לא נאמרו דברים הללו אלא במתיר את האסור לא במתיר את המותר ע"כ: ולא צדקת בדבריך כי הוא לא כתב אלא ולאו דיינא שריינא אנא דלא שרינא אלא מה דשרי מדינא ע"כ: וכתב זה לפי שקראת לחברך דיינא שריינא עם היותו אומר האמת ומתיר את המותר אמ' הוא גם אני מתיר כמותו ולאו דיינא שריינא אנא: עוד כתבת בסוף תשובתך אחר החתימה המציאה הגדולה שמצאת עתה מחדש ז"ל גם בעדותו של הנטבע לא הזכיר המעיד שם עירו ופוק דוק בפרושו של הר"ץ ז"ל לרב אלפס ז"ל פרק האשה שלום ושם מוכח דצריך שיזכיר שם עירו:

וכן מוכח בהלכות גרושין ותו לא מידי: וחן חן לך שהזכרתני לדבר שלא ראיתי מעולם וכתבת לי מורה מקום אנה אמר אותו הר"ן ז"ל אבל אם בעל נפש אתה היה לך להתבונן ולראות דמאן דבעי דצריך לומר שם עירו כלום בעי לה אלא כדי לידע שאותו פלוני שמעיד עליו הוא בעלה של אותה אשה ולא אחר ששמו כשמו ואם היהודי שבתי כהן שהיה בא עמהם בספינ' ונצול העיד שזה משה קולפ"טי הוא בעלה של אותה אשה ושלא בא עמהם משה קולפטי אחר בספינה מה יש לבקש עוד אף כי בלאו הכי יש תרופה אחרת לחולי זה למי שיודע בטיב התרת עגונות: ואיך לא נתת לב לראות כי עוררתי על דבר זה בתשובתי לשניכם אבל אתה עושה עצמך כמי שלא ראה:

אלא אם עולה על דעתך שחובה לזכור שם העיר על כל פנים ואפילו בידוע שהוא בעלה של אותה אשה יעבור שיבוש זה בכלל השבושים האחרים: וכבר כתבתי לך שאיני מחטט אחר כל טעיותיך: ועוררתי אותך בתשובה האחרת על שנים מהן אשר לא יטענה בהן תינוק שאינו יודע לקרוא אבי ואמי ועדין אתה מתלבט ומתעקש בהן ואין אתה חוזר בך בפה מלא מהן: והנה הרביתי בתוכחותיך להנאתך ולטובתך ואל תקוץ בהן כי הם יורוך יאמרו לך כי המוסר חלי החכמה והענוה חלי הבינה והמזמה: וזכור כתוב הוכח לחכם ויאהבך אהבה רבה: ומאמר כמה לקה על ידי בן יוסף עקיבה: ובעל השלום יטע ביניכם שלום ותתענגו על רוב שלום: תרוממך שעתך ותזכה לאורה וישועה ושלומך ירבה בכל שעה: כנפש המוכיח בפה ואוהב בלב המבקש אהבתך ושוגה בתורתך:

משה בכה"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר ונ"ר:

טופס עדות השני אחים הנזכרים בתשובה דלעיל:

מעשה היה בקהלתנו יע"א שנשמע על רבי יצחק בוני"ן ספרדי מרודו"ס איך קדש את קשת"י בת יהודה דלמידיג"ו המכונה פלטי והושיבו ממונה הקהל יצ"ו ב"ד של שלשה לגבות העדויות ושלחו אחר רבי יצחק הנז' והביא עדיו עמו את רבי יצחק אלגזו ואת רבי אברהם אחיו ואמרו שלהעיד באו ואיימו עליהם הב"ד בואם לא יגיד וגו' והעידו לפני ב"ד ר' יצחק אלגזו העיד איך ביום אחד שהיה יום אחרון של חול המועד של חג המצות הרצ"א בכ"א שעות של יום היה יושב ושוחק קארטי"ש עם ר' אברהם אחיו ועם רבי יצחק בוני"ן הנזכ' ואז באה קשת"י בת יודא הנ"ל ולקחה פרוטה מלפני רבי יצחק בונין הנ"ל וכמדומה לו שאז נאמר לה את חושבת להתקדש ועל כן לקחת הפרוטה והיא היתה מהתלת אך לא ידע בבירור מי אמר לה זה או הוא עצמו או אחיו ר' אברהם וכשלקחה הפרוטה הנז' מלפני ר' יצחק בונין אז אמר לה ר' יצחק בונין ארסתיך והיא שתקה ואז נתקרבה עוד קשת"י הנז' לפניהם ואמרה לר' יצחק בונין הנז' תן לי עוד שתי פרוטות ואתקדש לך ואז העד הנז' גער בה וגם בר' יצחק בונין הנז' מפני שהיה רוצה לתת הפרוטות לקשתי הנזכ' ויען שגער בה לא נתנם לה ע"כ עדותו: רבי אברהם הנ"ל העיד שביום הנז' בשעה הנז' היו יושבים ומצחקים מעות בשחוק הנקרא קארטי"ש בבית ר' יצחק אחיו הנז' ר' יצחק ורבי אברהם השני אחים עם ר' יצחק בונין הנז' ובאה קשתי הנזכר והיתה שואלת פרוטה מכל אחד ואחד מהם ובראותה כי לא היו רוצים לתת לה שלחה ידה וחטפה פרוטה מלפני ר' יצחק בונין אז אמר לה רבי אברהם הנז' השמרי לך פן תתקדשי אז ענה ר' יצחק בונין ואמר לה קדשתיך עבור מעט מהשעה אמר לה רבי יצחק בונין הנזכר הא לך שתי פרוטות ואחיו רבי יצחק הנז' גער בה ולא קבלה דבר ואז החזירה קשתי הנזכר הפרוטה הנזכר לרבי יצחק בונין הנזכר ע"כ עדותו: והעדים הנזכר העידו בפני ב"ד תוך כדי דבור ושאלו הב"ד את רבי יצחק בונין הנזכר אם היו עדים עוד בדבר ואמר לא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף