שו"ת מהר"ם אלשקר/סד
|
< הקודם · הבא > |
מצרים שאלה יורנו המורה מה שכתב רש"י ז"ל דלאחר ההגעלה צריך לשטוף הכלים מיד בצונן אם שורת הדין כך לפי שראינו חולקין עליו: עוד יפרש לנו כ"ת דברי הסמ"ג ז"ל שכתב בענין זה לפי שהוקשו עלינו דבריו ולא מצינו ידינו ורגלינו:
תשובה רבינו האיי גאון ז"ל ורבי' נהלאי גאון ז"ל כך נמי כתבו דצריך לשטוף הכלים מיד בצונן כדברי רש"י ז"ל אבל הרב בעל ספר התרומה ורבי' אבי"ה ז"ל ומן המפרשים תמהו על דבר זה וגם הר"ם מקוצי ז"ל וכתב בספר המצות סימן ע"ח דאינו יודע טעם לדבר זה והביא הטעם שכתב ספר התרומה בשם רבי' יצחק ז"ל דהיינו משום דאמרינן בזבחים פר' דם חטאת לרבנן ומורק ושוטף במים מריקה בחמין ושטפ' בצונן כגעולי גוים אלמ' דגעולי גוים בעי שטיפה בצונן אבל הוא ז"ל דחה טעם זה וכתב דהתם לא אמרי רבנן הכי אלא משום מריקה דצריך שתהיה בחמין כגיעולי גוים אבל שטיפ' בצונן יתירא היא בקדשי' כדאמרי' התם ולעולם לא בעי' לה בשאר איסורי' ואפי' באיסור תרומ' שהוא במיתה וכ"ש באיסו' נבלה והדומה לו שהוא בלאו: עוד כתב שם אמנם ר' חיים כהן ז"ל היה מוכיח מן הירו' דאיסור נבלה חמור מאיסור תרומה דאמרינן התם גבי תרומה תניא כלי שבישל בו תרומה מגעילו ג' פעמי' בחמין פי' בכלי שני וגבי נבלה תניא דמגעילו באור כלומ' בכלי ראשון: ואיכא נוסחא אחרינא בירושלמי כלי שבישל בו תרומ' מגעילו ג' פעמי' בחמין ואין למדין ממנו לענין נבלה והיא דרסת רבי שמשון ז"ל שהביא דבריו בסמוך: ופרכינן הת' תרומה דעון מיתה התרת כלומר בכלי שני נבלה דבלאו לא כ"ש: ומשני תרומות ומעשרות קבלו עליהן מעצמן כלומר בבי' שני ולית בהו איסור תורה אלא איסורא דרבנן ולפי פי' זה של רבי' חיים כהן ז"ל זקנו דקא מוקי תרומה בכלי שני וקא יהיב תקנה לנבלה בכלי כדאמרן יתיישב כלי דקתני התם אף בשל נחשת דמיירי בי וראשון התם אף בשל נחשת דמיירי ביה גבי הגעלה דפסח דאתי עלה כלומ' דאפי' של נחשת בעי לתרומה ג' פעמי' ולנבלה כלי ראשון ולאפוקי מדברי רבי' שמשון ז"ל דבסמוך דקאמ' דמיירי דוק" בשל חרס ובכלי ראשון ולנבלה אין לה תקנה הילכך מוכח הכא שפיר דתרומה קלה מנבלה אלא דע"מ לא תיקשי ליה מדבר זה של רבי' חיים ז"ל ותימ' דכי היכי דהכא ומיירי בתרומה דבית שני דרבנן הם הכי נמי איכא למימר גבי ההיא דזבחי' דמשום הכי אקילו בה ולא אצרכוה שטיפה בצונן אבל תרומה דאורייתא ונבלה דאיסורא דאורית' לעולם אימ' לך דבעי' נמי שטיפה בצונן כקדשי' דלא היא: דהת' בזבחי' על כרחין דמיירי בתרומה דבית ראשון דאוריית' כיון דממעטינן לה מקרא דאותה ואפילו הכי אקילו בה וכ"ש באיסור נבלה וכיוצא בו: הילכך מדברי זקנו לא קשיא ליה מידי ע"כ מיסודו ז"ל עם תוספת ביאור: מיהו איכא למידק עליה דאע"ג דמדברי זקנו לא תקשי ליה מ"מ קשה לו מדברי רבי' יצחק ז"ל ומדבריו עצמו דהא במצות עשה גבי מעשרו' בסימן קל"ג מוכח מדבריו דסבירא ליה כר' יצחק ז"ל דתרומ' דבית שני מדאוריית' וא"כ נבלה חמירא אפי' מתרומה דעון מיתה והיכי קאמ' דקילא ואיכ' למימר דאע"ג דס"ל דתרומת בית שני דאוריית' ס"ל דהאי ירושלמי דמוכח מיניה דאיסור נבלה חמור מתרומ' אית ליה דתרומי בית שני דרבנן כדאמרינן ואפי' הכי אינו סומך עליו בזה אלא דס"ל דהיא מדאוריית' וכ"כ שם גבי מעשרו' דלעיל ז"ל ובמקומות אחרת מבי' בירושלמי מאליהן קבלו לומ' שתרומ' בזמן הזה דרבנן כההיא דמס' תרומו' שהבאתי בהלכו' הגעלה ע"כ: והיינו שהביא הדברי' משם רבי' חיים ז"ל שסמך על הירושלמי ולא מגוף הירושלמי ותירץ את דברי אפי' לפי דברי רבי' חיים ז"ל באותו ירושלמי: ואלמלא דמסתפינא הוה מוכחי' מהאי ירושלמי גופיה דתרומה דבית שני דאוריית' כסברא דידיה והוה מתרצינן כולה מילתיה שפיר והכי פירושא דמילתא דפרכי' התם תרומה דאיסור מיתה התרת נבלה דבלאו לא כל שכן וכו' ובתרומה דאוריית' בבית שני מיירי וכי משני נמי תרומות ומעשרות קבלו מעצמן וכו' מיירי נמי בהכי וקא מתרצי הכי דאע"ג דאית בהו עון מיתה כדקאמריתו מ"מ אין להחמיר בהגעלת כליהן כל כך כיון דאין איסורן כתוב בתורה כאיסור נבלה אלא הן הן שקבלו אותן מעצמן בעון מיתה כשל בית ראשון ועל כרחין אית לן למימ' הכי דהמקש' והמתרץ תרווייהו מיירו בבי' שני ובעון מית' מדקא מתרצי תרומות ומעשרות קבלו מעצמן כלומר בבית שני דקאמרת ולא קאמרי הב"ע בתרומה דבית שני דקבלוה מעצמן ולית בה איסור מיתה: משמע בהדיא דהמקשה נמי מיריי בבית שני וקאמר דאית ביה עון מיתה: והמתרץ נמי הודה לו בזה כדפרישנא: ואפי' דברי רבי' חיים ז"ל נמי מצינא לפרושינהו בכי האי גוונא: ולומר שכך היתה כונתו ודיקא דקאמר דלית בהו איסור גמור: אבל נבל' אסר הכתוב וכו' דאי הוה סבירא ליה דהיא מדרבנן לא הוה משתעי הכי ומ"מ נהגו במקומות רבים לשטוף הכלים בצונן מיד כדברי הגאונים ורש"י ז"ל ומנהג ישראל תורה הוא: משה ן' אל אשקר נר"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |