שו"ת מהר"ם אלשקר/כד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת מהר"ם אלשקר כד

עוד כתב אלי על הענין הנזכר קודם שהגיעה אליו התשובה של מעלה מזה וזאת תשובתי על דבריו: בהיותי באי העברים: בין הבתרים: נבוך בנבכי ים התלאות: בבוא הדוגיאות: לבי ראה נוראות: נפלאות מתורתך: מעשה אצבעותיך: ועל דף אחד כתבת תלי תלים של הלכות: במגדל הפורח באויר בנוי לתלפיות: בעל פיפיות: כמוץ אשר תשאנו רוח: ורוח תיקן בלא מדה: ובמופת ראיה וסבה: ריבה ומיעט וריבה: ולא משתבש מאן דתני ליבה: ואף על זה לא פקחת עיניך: ושלחת יד לשונך: לומר בתחלת דבריך: וראש אמריך: כי אמרתי קפחתך בהלכות: שמורות בכל וערוכות: ואיני יודע מבטן מי יצא הדבר הזה: החזק הוא אם רזה: ומי ילד לך את אלה ואיך נבהלו רעיונך וקלקלת השורה: בתשורה קשורה: בגחלת שפת חלקות מעורה: בגידין חדודין חדודין וחצי' לפי תומה יורה אי בעית אימא קרא: ואי בעית אימא סברא: ואני אין בלשוני מלה: קטנה וגדולה: והנה מעשה אצבעותי יענו בפניך: כי לא דרכיהם דרכיך: וגם חזרת וכתבת פעם שנית זה לשונך ואני לשלום וכי אדבר והוא למלחמה כי קפחני בהלכות ע"כ: ואנשים אשר קטנם עבה ממתניך נתקפחו לעיני ורצו לפני: מי כמותם מורה: כאשר ירוץ בהרים הקורא: ולא על זה קראתי עליהם מלא: כי קפחתם בהלכות כי לא ישבתי עם מתי הנצוח ואת נהלולים לא אבא: ואתה שפתיך לא הגבלת: ומחסום לפיך לא שמרת: וחוק המוסר חלפת: וחומתו האבלת: ושלשת ורבעת: והתימה הגדול אשר הבהיל רעיוננו: והעלה עשן באפינו: ושחוק בלבבינו: כי ראיתי היטב חרה לך על מה שכתבתי כי כפי הצעתך טעה המסדר בעל ריבך: בדבר שלא יעלם מהנשים והקטנים: וגם בגרסת רבי' ישעיה ז"ל שדן על פיה להכשיר שלא יסתפק בה בר בי רב דחד יומא שהיא גרסא משובשת כמו שכתב גם כן כ"ת: ומדוע אליו ריבות ועל זה עלה עשנך ורב שאונך: הנשמע כדבר הגדול הזה בישראל וביהודה: במקום הגילה שם הרעדה: ובמקום החן הקפדה: עד שהשיאוך כליותך ומועצותיך לחזר אחר זכותו ולהכריע את דבריו: ולהתנצל על מאמריו: מי יתן והיה לבבך זה כזה כל הימים: ואם משפטך אתה חרצת: וחשבת כי עליך נרמזו הדברים ההם כי כתבת: ונתעסקת בדברים הפשוטים לתינוקות ועל זה קראת את כל הקריאה הזאת באזני: הרימותי ידי אל אל עליון יי': לא היתה כזאת לפני: ועתה נסתיים לפני כי יקשה מאד על כ"ת התשובה על דבריך ועל זה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת: והדין עמך בזה כי מדבריך היה לי עיני להעלים: כי מי הקדימני ואשלם: וכאשר עשיתי לבעל דינך היה לי מן הראוי עמך לעשות: שלא לשאל ושלא לנסות: ואע"פ שכ"ת היה הגורם שכתבת לי בכתבך הראשון וז"ל והנה שאני שולח ההעתק ביד כבודך ומה שלא יראה בעיני כ"ת השיבני כי בזה אהבתי כדי שיתלבנו הדברים כשמלה כי בוחן לבבות יודע שדעתי לעמוד על האמת: ע"כ לשונך: וכפי הנראה שהיה כ"ת כותב בידו ומבטל בלבו ותצא לחוץ תדבר כי אני למלחמה: וזה עון ואשמה: וכ"ת לא שת לבו לדעתי: ומה אשיב על תוכחתי: עוד הודיע אותי כ"ת על גדולת רבינו הרב בעל הטורים ז"ל ואיך חששת לכבודו בשעת חמום: כי עשינו אותו בעל מום: וגם בזה אומר כי כן דברת: וישר כחך שרבבת: ואם אין איש אחד בארץ שימלט מן השגיאה: וב"ד הגדול יטעו בהוראה: דכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו וגו': ובשגגת ב"ד הגדול הכתוב מדבר: ומי כמוני אשר ידע בחן ערכו: ויתן עוז למלכו: ומי כמוני מהפך בזכותו כי ביארתי את דבריו: וכמגיד משנה חברתי על ספר מספריו: ועברתי בין בתריו: הביאני המלך חדריו: ואם מקנא אתה לו מה לך כי נזעקת לתלות בוקי שריקי בדבריו: ולכתוב כשברתו: דבר אשר לא כן ידמה ולא עלה על דעתו: ועתה שמע תשובתך על שרשי הדברים אשר באו שם: זעיר שם זעיר שם: כי אם באנו להשיב על כל אותן גלגולים ובלבולים: לא יספיקו גוילים: ויכלה הזמן ויקוץ הלב ויגע היד ותלאה המחשבה ומן השם אשאל מענה לשון: להשיב על ראשון ראשון:

כתב כ"ת בתחלת אמריו שאפילו לפי ההצעה הראשונה שכתבתי עליה שאין שם ריח גט יש להסתפק אם מצד הסופר אם מצד השליח וכו': אלא שאין דעתך מכרעת כך וכו' והאמת כי הדעת המכרעת לא תתעסק בדברים כאלו ותשואות חן חן לכ"ת כי זכית לבעל דינך ואמרת שהכל הולך אחר התחתון ושהגט היה גט אלא שאין דעתך מכרעת בו ואפשר שדעתו הוא היא מכרעת: וברוך חונן הדעת: עוד כתב כ"ת על מה שכתבתי שהוכשר בעיני הספק שנסתפק כ"ת בדברי הר"ן ז"ל ואמרת מי סני ליה למר לישנא דרבנן דרגילי למימר הכי לישנא דפשיטא וכו': והחברת עלי במליך לפי שכתבתי כי דברי הר"ן ז"ל גלויים כשמש ואמרת שהן מזהירין למי שעיניו מזהירין וכו' ואף שאין העינים מזהירין כבר נתבררו ונתגלו הדברים בקונטריס האחר ואפילו למי שעיניו כהות לבנות ומשם תשקיף בעיניך הרואות בארובות על סתירת דבריך ואיך הם ג"כ סותרין זה את זה שכתבת בפסקך פעמי' רבות וגם בקונטריסך האחר שהספ' הוא להרמב"ם ז"ל בין פסול לבטל עד שתמהת ואמרת ז"ל שלא ידעת באי זה מקום אמר הרמב"ם ז"ל שהוא מסופק שמא הוא כשר דאדרבה וכו' ואח"כ כתבת שהוא מסופק אם הגט בטל כסוגית פרק מי שאחזו או כשר כסוגית פרק התקבל וכו': הנה בהדיא כתבת שהוא מסתפק שמא הוא כשר:

עוד הכרחת מדברי הר"ן ז"ל שהספק בדברי הרמב"ם ז"ל הוא בין כשר לפסול ובלאו הכי אין לדבריו שום מציאו': והנה אין גבול לדבריך ובא החלום הזה ברוב ענין ואני דן לכ"ת בזה לזכות שכתבת כל חלוקו' האפשר ומה שתצדק מהם תאמר הנה היא כתוב' אצלך וכמו שקר' לכ"ת ג"כ בדברי הר"י בעל הטורים שחלקת בפסקך בדבריו באומר אמרו בין כתיבה לחתימה ואמרת דבחתימה קא מכשר ואחר כך חזרת לומר דאפשר שאינו מכשירו אלא בדיעבד אבל לכתחלה פסול ועתה בסוף דבריך חזרת לומר דאפי' בחתימה פסול וכדבעינן למימר קמן ודייק בדבריך ותשכח: עוד הוספת לגבב ולהביא עניינים להכריע את סברתך בדעת הרמב"ם ז"ל באומר אמרו דאם נשאת תצא וכבר כתבתי לכ"ת יסוד הדברים ודברי כל אותן המפרשים ז"ל בדבריו ודברי הרב בעל המגיד ז"ל שמצאתי ספר אחד מכתיבת יד והיה כתוב בו אותו פרק שחסר מספר הדפוס וכתב שם על אותו לשון בפי' ובבירור דאם נשאת לא תצא וז"ל האומר לשנים תנו גט לאשתי וכו' גופא אמר לשנים וכו' עד מעשה לא עבדי דבורא עבדי: אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו רב חסדא אמר כשר ולא תעשה: וכתב הרב ז"ל הרי הגט פסול כלומר כשר מן התורה ולא תעשה ופסול מדברי סופרים ואם נשאת לא תצא: עד פסק נמי כרב חסדא ורב נחמן דאמר כשר ולא תעשה דסבירא להו דגט פסול הוא ע"כ דבריו: ואחר שזרח לנו מאור עיקר הדין מה לנו להטריח עצמנו בדברים שאין בהן ממש הבנויים על אדני תהו:

ועתה חשוך שפתותיך וסגור דלתי פיך וקבל האמת ואם הפך פעלת לא תוסיף: עוד כתב כ"ת בענין גרסת רבינו ישעיה ז"ל מה שכתב ואיני יודע מה עלה בדעתך לכתוב אותן דברים אחר שאתה מסכים שהגרסא מהופכת מהן ללאו כמו שכתבתי ואם להראות מר חורפיה בשקלא ובטריא לאו להכי נחיתנא אלא לידע יסוד הענין וכבר כתבתי לכ"ת שאיני תוקע עצמי להשיב על דברי רוח כאלו ואפי' אם היה הזמן מסכים כ"ש שאין לי פנאי אפי' לקרותם בלבד: עוד כתב כ"ת בענין הר"י בעל הטורי' ז"ל שכתבתי לכ"ת שהיתה סברתו רפויה בידך ותמהת ואמרת שאפי' תינוקות של בית רבן מבינים דברי הרא"ש והר"י בנו ז"ל ורצית להעמיד סברתך באזרוע ולחלק בדבריו באומר אמרו בין כתיבה לחתימה והאמת כי זה בעצמו הוא התימה שלי שאני רואה דבריו לתינוקות גלויים וידועים וזקנים שקנו חכמה בה מתבלבלים וטועים: ותמה על עצמך איך עמדת על דבריהם שאמרת שהם גלויים לתינוקות של בית רבן וכ"ת מחזר לידע דעתו וסברתו מחלוקים ודיוקים דמדלא פסל בחתם סופר ועד נראה דלא מכשר באומר אמרו שכתבת ז"ל ותו דאי הכי צריך לומר שלדעתו חתם סופר ועד פסול דהא בהא תליא כדפרישית והוה ליה לפרש דעתו בסימן ק"ל שלשם מבאר דין חתם סופר ועד ולומר שחתם סופר ועד פסול דאדרבה נראה מדבריו דחתם סופר ועד כשר מדסדר דברי המכשירי' באחרונה:

עוד כתב כ"ת וז"ל וכן נמי בסימן ק"ן שלשם מביא דין אומר אמרו לסופר והביא דעת הרמ"ה ז"ל שהיא ספק מגורשת ודעת הריא"ף ז"ל ולא הביא שום חולק עליה לומר דאומר אמרו כשר ואי ס"ד דאיהו סבר דאומר אמרו כשר היה מבאר שם דלדעתו הגט כשר באומר אמרו דהלכתא כההיא דהתקבל אלא דרבי' יעקב בעל הטורים דוקא בחתימה קאמר אבל לא בכתיבה דבכתיבה בעינא שישמעו קולו וכו' ע"כ דבריך:

ועתה ראה גם ראה מי הוא האדם שיעמוד על דברי בעל הטורים ז"ל המובנים לתינוקות של בית רבן שכתבת שכת' בפי' ובבירור שהוא פסול בשתיהם ויכנס במוחו או יעלה על רוחו לכתוב דברים כאלו שכתב כ"ת ואחר כך רוצה לכסות השמש בכברה: וכופה על הר הגדול הקערה: וכ"ש שהוספת וחלקת בדבריהם באומר אמרו בין כתיבה לחתימה דבר שלא עלה על לב שום מחבר או מפרש מעולם וגם הם לא עלה על רוחם ואדרבה שכתבו הפך זה בפירוש ובבירור כדבעינן למימר קמן: ואיך לא שמת לבך לברייתא דקתני התם תניא כותיה דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה וכו': הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו: וידוע הוא דעל פי ברייתא זו פסק הריא"ף והרא"ש ז"ל שהלך לשטתו דהגט בטל והנה מפורש בה בהדיא דדין העדים כדין הסופר והיכי הוה סליק אדעתין דהרא"ש והר"י ז"ל מחלקין ביניהם אין אלו אלא דברי' המבהלים את הלב והדברים שכתבת שם לדחות דבר זה אסור להשגיח בהן ודומה בעיני דברך זה לאדם העומד באמצע היום ואומר עליו שהוא לילה ואומר ואם תשיבו עלי הנה השמש בחצי השמים אין זאת תשובה עלי ולא יאמר למה כך היתה בעיני מקום הזה ובמקומות אחרים הדומים לו לא נעלמו מעיני כל חי: עוד שפטת למראה עיניך מדבריו ז"ל דחתם סופר ועד כשר כדי לדון משום דאומר אמרו פסול וחשבת לתקן המעוות כשחלקת בין דעתי לדבריו אחר שכ"ת יודע שאין כל דבריו אלא לפסק הלכה ואין בלשונו מלה שאינה צווחת ואומרת דזה וזה פסול כלומר אומר אמרו וחתם סופר ועד כדפרישית וכמו שראית בפירוש בדבריו שכתבת עליהן שהן מובנים לתינוקות ועודך מחזיק בה: והררים בשערה בונה: ובסלע המחלקות חונה: ולקול צפצופי והגיגי אין אתה פונה כאלו בלעגי שפה ובלשון אחרת אני עונה: ועד מה ולמה: למתי וכמה: עוד הבאת דברי שכתבתי על דברי הר"י בעל הטורי' ז"ל שכתב אותן בשיטפא ובלא מתכוין או הוא טעות סופר שנתפשט בספריו ושלחת את פיך וכתבת על דברי שהחושד כשרים לוקה בגופו ולזה לקיתי בשוט לשונך וכתבת דאין הדבר כמו שאמרתי אלא שיש לחלק לדעתו בין כתיבה לחתימה דהכתיבה באומר אמרו לא תעשה אפי' בדיעבד: אבל החתימה לכתחלה לא תעשה אבל בדיעבד הגט כשר כמו שכתבת בפסקך בסוף דבריך וסתרת דבריך הראשונים שכתבת שם דבכל ענין כשר: עוד דקדק כ"ת על מה שכתבתי ואמרתי והעד הנאמן שהוא טעות סופר מה שכתב בחתימת דבריו כדאמרי' לקמן באומר לשנים אמרו לפלו' ויכתוב ולפלו' ופלו' ויחתמו דלא הוו מילי: ולשון זה לא היה ולא נברא ולא נמצא לקמן לא הוא ולא כיוצא בו ע"כ דברי שם: וכתב כ"ת דעד שקר הוא שהרי הוא מעיד על האשה שאינ' הרה והנה כריסה בין שיניה דהיאך אפשר לומר על ר"י ז"ל בעל הטורי' שלא נמצא בדבריו דאומר אמרו לא הוו מילי: והנה כתב בחשן המשפט בשם הרמב"ן ז"ל וכו' ע"כ לשונך: והנה דפקתך הבהלה להשיב עד שאינך נותן לב למה שאתה מוצי' בפיך וכ"ש שהוספת להבהיל השומעי' באמרך עד שקר ענה וכריסה בין שיניה וכו' והא ודאי איתא דכריסה בין שיניה אבל אנה העיני' לראותו: והנה טעית בשתים שהן ד' וחוץ חדא שאתה מחלק בדבריו באומר אמרו בין כתיבה לחתימה והוא לא חילק ביניהם אלא דבחדא מחתא מחתינהו ולא נמצא שום רמז לזה לא בדבריו ולא בדברי אביו ולא בזולת' ואין להעלו' דבר זה על הלב והבריית' צווחת ואומר' עד שישמעו קולו לו' לסופר כתו' ולעדי' חתומו כדאמרן בתשוב' דלעיל ועוד דיכול לעשותו אפילו לכתחלה משמע וכמו שכתבת בפסקך בפירושא קמא דילך ולא יסתפקו בזה אותן תינוקות שזכר כ"ת: ועוד דהוא ז"ל כתב כדאמרי' לקמן וכו' ואתה בלעת מלת לקמן ומחית אותה מספרך ומדעתך וכתבת שאמ' כך בחשן המשפט וגנובי למה לך והלא ידעת כי נחש ינחש איש אשר כמוני: ועדי בשמים ובמרומים סהדי כי לעולם לא חשבתי ולא עלה על דעתי שיעלה דבר זה על לב שום אדם וכ"ש לכתוב אותו בקולמוסו לא יחוש לרואים אף כי יבהיל השומעים וכל מי שקרא ושנה: באומרו עד שקר ענה: ועשית זומם ונספה בלא משפט: מחשן המשפט:

ועוד תימה גדול איך לא פקחת עין שכלך לראות שאר דבריו שכתב כדאמרינן לקמן באומר לשני' אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ועל כרחין כמו שיכול לעשות זה יכולין לעשות גם העדים כיון דתרוויהו לאו הוו מילי ובלאו הכי נמצאת הראיה עוקרת ההנחה וסותרת אותה: וכ"ת לא שת לבו גם לזאת: וגדולה מזאת אומר דאפילו אם נודה דלקמן דקאמר היינו חשן המשפט כמו שעלה על רוחך ונכנס במוחך: אין נראה שהם הדברים שכתב בכאן שהלשון שהביא כ"ת מחשן המשפט כך הוא אמר לשנים כתבו וחתמו שטר מתנה וכו' עד אבל הרמב"ן ז"ל כתב דלא אמרינן מתנה הרי היא כגט אלא באומר כתבו שאין יכולין לעשות שליח אחר משום דמילי לא מימסרן לשליח: אבל באומר אמרו לסופר ויכתוב לעדים ולחתום כשר לכ"ע במתנה והכי מסתברא עכ"ל שם: וראה והבט כי בזה הלשון לא כתב אלא אמרו לעדים לכתוב ולחתום: ובנדון שלנו כתב אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו: וכבר ראית שיש מי שמחלק בין אמרו סתם לאמרו לפלוני ואע"ג דהרב ז"ל אינו מחלק מ"מ אין זה הלשון אותו לשון ואפילו אם היה לשונו בכאן עונה על אותו הלשון של חשן המשפט על כרחין מאי דאמרינן התם דלא הוו מילי היינו לענין מתנה דבגט לא מצינן למימר הכי דקאמ' בהדיא אבל באומר אמרו כשר במתנה ולא דמי לגט דפסול וא"כ מה ראיה מביא לאומר אמרו לעדים לחתום דיכולין לעשותו ואדרבה דמעשה לסתור הוא שכתב דגבי גט פסול ואפילו אם יהיה הפיסול שלו מטעם אחר כמו שכתבת היכי קא פשיט היתרא גבי גט מפיסולא והרב ז"ל לא מקטלי קני באגמא הוא לכתוב כי האי גוונא ועוד דבהדיא כתבת בפסקך לדעת הרב הזה ז"ל דאפילו באומר אמרו גבי נתינת הגט אמרינן מילי דלא ממסרן לשליח: והנה עתה סתרת דבריך אלו והבאת חובתך בקולמוסך: וחזרת להתנצל על זה שלא כתבת אותן דברים בפסקך אלא כדי לסלק קושית הרא"ה ז"ל: והנה הדבור אצל כ"ת עיר פרוצה אין חומה פעם תאמר דבר ופעם תאמר הפכו: ותחזור ותאמר זה לא אמרתי אלא בעבור זה ודברים כאלו שאין הדעת סובלתן וכבר רמזתי לך בכיוצא בזה למעלה משל למה הדבר דומה ואותן דמיונות ובלבולים שבאו בדבריך אחר זה אסור לקרותן כ"ש להשיב עליהן:

עוד חזרת להרוס כל אשר בנית בפסקך ומכל מה שכתבת עד עתה וכתב כ"ת דאפשר לפרש דעתו של הרב ז"ל דבחתימה נמי פסול ומה שכתב דיכול לומר לאחר לחותמו היינו לעניין דלא הוו מילי קאמר וכו': עד הרי דבריו מבוארים דמאי דקאמר יכול לומר לאחר לחותמו לאפוקי מהרא"ה ז"ל דסבר דהוו מילי ולעולם מצינו לומר דאפשר דלדעתו בחתימה נמי הגט פסול: ומה שנדחקתי וכתבתי דוקא לכתחלה קאמר דאין לעשות כן לא כתבתי כן אלא כדי לישב לישנא דיכול לומר לאחר לחותמו וכו' עד ואני אומר דבין אם נפרש דעת הר"י בעל הטורים ז"ל דבחתימה פוסל ובין אם נאמר שדעתו היא דדוקא לכתחלה אין לעשות כן יצדק הכלל שכתב בסימן ק"ב לא יכתבנו וכו' וכדכתיב: ואין לדחות זה מפני זה דבתרויהו אתי שפיר וזה פשוט ע"כ דבריך: והנה סתרת כל מה שכתבת והודית בעיקר הדין דלדידיה אומר אמרו אפילו בחתימה פסול ואמרת שלא אמרת כך בראשונה אלא לישב דבריו ועליו מלין תחפה: ועל נקלה תרפה: אף כי המישב דברי מחבר או מפרש לא ישנה קוטב הדין אלא יתפוס עיקר הדין ויתקן הדברים דבכי האי גוונא לא מיקרי ישוב דברים אלא סתירת הדין כל שכן שהוספת הבל על הבלים דיכול לומר לאחר לחותמו לא מסתייך עם בדיעבד כדאמרן כ"ש עם פסול שחזרת לומ' דאיך יתחברו פסול ויכול לעשותו והרכבת ההפכים מן הנמנע ולפי שבא לאפוקי מהרא"ה ז"ל לא יאמר דבר שאינו ושהוא עצמו סובר בהפך וכ"ת ארכבה אתרי ריכשי ואין ולאו ורפיא בידך: ומ"מ כבר הודית בשפה רפה שהלשון הזה אין לו שחר שפעם אתה מפרש בו כשר ופעם פסול ופעם כשר ופסול כלומר כשר לכתחלה ופסול בדיעבד ונהגת בו מנהגך הטוב כי לא יקשה בעיניך לכתוב דבר והפכו ועל כרחין אית לן למימר אם אין טעות בספרים שאמר הדברים דרך משל לפרש כגון מאי הוא דלא הוי מילי ולאו למימרא דהוי דינא הכי גבי גט אלא דיכול לעשותו מטעם מילי אי הוה שרי וזה דוחק גדול ודבר שאין לו שחר דלא היה לו לצייר המשל מדבר האיסור ויאמר עליו דיכול לעשותו: והדרינן למילתין קמייתא לומר דאולי שיטפא דמילתא נקטיה לרבינו הרבז"ל וכתב הדברים בלא מתכוין כדאמרן: או אפשר דהוי טעות סופר שנתפשט בספריו והעד הנאמן והאמתי מאי דקאמר בתר הכי כדאמרי' לקמן ולא אשכחן לשון זה ולא כיוצא בו לקמן: ועדות זה אין בה הכחשה ולא הזמה כלל ותו לא מידי: וידוע הוא כי טעות הסופרים אין להם גבול לשנדע מהו הטעות אבל אפשר לומר שחסר מלה אחת והיא להרשב"א ז"ל וכך היתה הגרסא הנכונה ולא נהירא להרשב"א ז"ל או לזולתו מן המפרשים ז"ל ונתעוררתי לזה לפי שראיתי שאותן דברים עצמן כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בפרק המביא תנין וכתב דבריו דרך כלל בין בכתיבה בין בחתימה ובסוף דבריו כתב וכדאיתא לקמן פרק התקבל:

עוד כתבת על מה שכתבתי לכ"ת דמי הוא האדם שיעלה על דעתו שהר"ם במז"ל אית ליה הך סברא דהרא"ה והר"ן ז"ל עד שהוצרך כ"ת להאריך כל כך: ואמרת עתה דהרגיל בדברי הרמב"ם ז"ל יודע שלכך קורא ספרו משנה תורה שכל מי שיכול לסבור סברות בתלמוד יסבור על דבריו ז"ל ולא הבאת הראיה מדבריו ז"ל אבל הבאת המקום שהניע לכ"ת להסתפק בדבריו בפירושי הר"ן ז"ל: ומ"מ אף אם אין אנו רגילין בדבריו ואין אתנו ספר מספריו ולא באנו בחדריו הנה לא נסתפקו בדבריו וכתבנו לכ"ת שאין מי שיעלה על דעתו אותו דבר ובהבטה ראשונה בהר"ן ז"ל יראה הרואה דקמהדר אמתנה דכתב הר"ם ז"ל דאינה כגט באומר אמרו ולדעת הרא"ה ז"ל והר"ן ז"ל דאומר אמרו אפילו במתנה פסול וכן דעת הרמב"ם ז"ל דאפילו במתנה פסול: ואתה עתה אחר שפירשת דבריו כך איני רואה שום תכלת בדברים אלו אלא שהרגיל נסתפק והבלתי רגיל לא נתחבט: ועל מה שכתב כ"ת על דברי הרא"ה והר"ן ז"ל מה שכתבתי בקונטריס האחר יספיק: ושם נכתבו הדברים באריכות: עוד כתב כ"ת על מה שכתבתי בדברי הרב בעל המגיד ז"ל שכתב בהלכות זכייה ומתנה וז"ל ומיהו באומר אמרו לפלוני ולפלוני יש אומרים שאף בגט כשר וכו' שהוא רומז על הרא"ה ז"ל וכתב כ"ת על זה ולא היא שהוא לא כיון אלא על הר"י בעל התוספות ז"ל דמכשיר באומר אמרו כדכתב הרא"ש ז"ל משמו ע"כ דבריך: ואין הדברים כמו שתחשוב דאותו הר"י ז"ל שראית שהביא הרא"ש ז"ל בפסקיו הוא רבי' יצחק הזקן ז"ל שהביאו המפרשים ז"ל את דבריו שכת' כמה טעמים להכשיר אומר אמרו ובחתימת דבריו כתב דאזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא כלומר לפסול בחתם סופר ועד ובאומר אמרו: ואע"פ שכתבה הרא"ש ז"ל בפסקיו מדעתו על דברי ר"ח ז"ל כך גם היא דעת הר"י ז"ל עצמו כמו שכתב הוא בדבריו בפירוש וכפי מה שהביא דבריו כצורתן הרב בעל התרומה ז"ל וכפי מה שהביא דבריו הרא"ש ז"ל עצמו באורך בתוספותיו ואין שם הר"י אחר שמכשיר לפסק הלכה כמו שעלה על דעתך ודבר גדול היה אם היה הר"י ז"ל בעל התוספות מכשיר אומר אמרו למעשה עם הרא"ה והר"ן ז"ל שהודית דאף הם מכשירין בעובדא דילן ואם היה הדבר כן לא היה מן הראוי להאשים כל כך לבעל דינך ולומר עליו כי גדול מנשוא עונו ושלא חלק לו בבינה ובמושכל אחר אשר היה לו כל הני אשלי רברבי לסמוך עליהם בשעת הדחק: ומי גילה את אזנו ויאמר לו דאחר שכתבת בפסקך כי הגט פסול לכ"ע קא מהדרת השתא להרבות במכשירין מגדולי הראשונים: ואיברא ודאי דאי הוה ידע להא מילתא הוה מוביל מנך בתרך לבי מסותא: ואפשר שנתעורר כ"ת לזה ממה שראית בפסקי הרא"ש ז"ל פרק המגרש שהביא ראיות הר"י ז"ל להכשיר: ומה שכתב בסוף דבריו שלא פסק כותיהו לגמרי אלא לחוש לתרווייהו להחמיר היינו לדעת ר"ח ז"ל וליה לר"י ז"ל לא ס"ל וכבר כתבתי לכ"ת שכך דעתו של הר"י ז"ל וכן כתב הוא ז"ל בפי' וזה גלוי וידוע למי שעמד על עיקר דבריו: והאמת כי כל עוד שיתבונן האדם בקונטריס הזה של כ"ת ימצא בו פירות ופירי פירות דבענין זה כתבת ז"ל דלא כיון בעל המגיד ז"ל אלא על הר"י ז"ל דמכשיר באומר אמרו כדכתב הרא"ש הרי בהדיא כתב כ"ת שהר"י ז"ל ז"ל בפרק המגרש ע"כ לשונך: הרי בהדיא כתב כת שהרי ז"ל שהביא הרא"ש ז"ל בפר' המגרש הוא אותו הר"י המכשיר שכתבת ואחר עלה אחד כתבת וז"ל וא"כ לדעתו חתם סופר ועד כשר כרב ורבי יוחנן ורבי ירמיה וכן כתב הרא"ש ז"ל בהדיא פר' המגרש אלא שהביא שם גם דברי ר"י בעל התוספות שפוסל בשניהם ע"כ לשונך: ודבריך אלו האחרונים הם הצודקים אלא שהבהלה להשיב היא עוצמת עיני כ"ת מלהסתכל אפילו בדברי עצמך שאתה כותב דבר והפכו ואינך מרגיש: ויודע אני שתאמר עלי שהטלתי מום גם בספר אדם וחוה שכתב שהתוספות מכשירין באומר אמרו ואולי קרה לו ג"כ בפסקי רבו הרא"ש ז"ל כמו שקרה לכ"ת ולא עמד על דברי הר"י ז"ל כמו שהביאו דבריו הרב בעל התרומה וגם הרמב"ן והרשב"א ז"ל והמפרשים וכדאמרן לעיל:

והנה כתבתי לכ"ת יסוד הדברים ובוטח אני שאם תסיר מתוכך החפץ להשיב ותתישב בדברים תשקיף על האמת ותראה כי אין שם הר"י בעל התוספות ז"ל שמכשיר בזה למעשה ואם תרצה לקבל מוטב ואם לאו יהא רעוא דתשרי לדעתו תרבא: והארכתי בדבר זה כדי שלא ירצה אדם לינחק להתיר אומר אמרו ויתלה באילן גדול כמו שקרה לבטל דינך: עוד הקפיד כ"ת על דברי שכתבתי עליך ז"ל גם בחתם סופר ועד ראיתי לכ"ת בונה וסותר בדבריהם והעיקר כי היתה סברתם רפויה בידך עד שכתבת דרבינו יעקב ז"ל נראה כמכשיר בחתם סופר ועד מדהביא דברי המכשירי' בסוף וכיוצא בזה ואתה דע לך שאין דעתן כך אלא שהם סוברים כדעת התוספות דאזלינן נמי בחתם סופר ועד לחומרא וכן כתוב בתשובות הרא"ש ז"ל במקומות רבים וכן כתב הר"י בנו ז"ל ברמזיו וכו' עד וצריך לחוש לשניהם להחמיר בחתם סופר ועד ובאומר אמרו ע"כ דברי שם: והשבת זה לשונך גם בזאת לא צדקת אענך דאנא נמי הוה ידענא דר"י בעל הטורי' ז"ל פוסל בחתם סופר ועד ואף על פי שאין רמזיו מצויין בידי דהא בטור אבן העזר בסימן ק"כ כתב אמר ליה וכו' עד ויראה מדבריו שהוא מכשיר בחתם סופר ועד ולקמן בעינן לברורי שהוא פסול עכ"ל הרב בעל הטורים ז"ל: הרי שכתב כאן בהדיא דחתם סופר ועד פסול אלא שאני אומר דלא מטעמיה דמר אלא דאיהו ז"ל אפשר דדעתו נוטה להתיר כדכתיב בפסקי אלא שהוא חושש לדברי הר"י ז"ל להחמיר בחתם סופר ועד ובאומר אמרו ולזה כיון במה שכתב ולקמן בעינן לברורי שהוא פסול שרמז על מה שכתב בסימן ק"ל בדין חתם סופר ועד ששם הביא דעת הרמב"ם והרמ"ה ז"ל שמכשירין בחתם סופר ועד מן הדין ומכשיר באומר אמרו אלא ר"י ז"ל הוא שכתב דלא נתברר לן הלכתא ואזלינן לחומרא בתרווייהו ע"כ דבריך: מאריה דאברהם כמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא דקא משתעי כי האי גוונא ולא חייש למה שמוציא בשפתיו ואתה הצדיק בדבריך והזוכה בשפטך: אין אתה יודע שהוספת הבל על הבליך ושגיאה על שגיאותיך באמרך כי ידעת דהר"י ז"ל בעל הטורים פסל בחתם סופר ועד אחר שכתבת כל אותן דברים שכתבת בפסקך ודקדקת בדבריו שהיה מכשיר בחתם סופר ועד כי אם לא היית יודע היה אפשר שיהיה לך התנצלות על שגיאותיך לומר לא עמדתי על דבריו:

ומה תשיב על תוכחתך ועל אמרך בפסקך זה לשונך ותו דאי הכי צריך לומר שלדעתו חתם סופר ועד פסול דהא בהא תליא וכדפרישית והיה לו לפרש דעתו בסימן ק"ל שלשם מבאר דין חתם סופר ועד ולומר שלדעת חתם סופר ועד פסול ואדרבה נראה דסבר דחתם סופר ועד כשר שכשרצה לבאר דין סופר ועד סדר דברי המכשירים באחרונה וכו' ע"כ דבריך: ועתה כתבת דהיית יודע דר"י ז"ל בעל הטורים פוסל בחתם סופר ועד דהא בטור אבן העזר כתב והרמב"ם ז"ל כתב וכו' עד ויראה מדבריו שהוא מכשיר חתם סופר ועד ולקמן בעינן לברורי שהוא פסול ע"כ: הרי שכתב כאן בהדיא דחתם סופר ועד פסול ע"כ דבריך: לא אליכם כל עוברי דרך סכלים ומשכילים הביטו וראו אם יעלם דבר זה אפילו מעיני העטלפים אשר אור יקרו' לא ראתה עינם לחולשת חושם כי דברים אלו סותרין אלו לאלו סתירה מוחלטת וכ"ש שהוא אומר ולקמן בעינן לפרושי דפסול ומאותו מקום שכתב הוא ז"ל שהוא מברר שם הפיסול משם כ"ת מברר ההתר מדסדר דברי המכשירין בסוף והנה כל דבריו הם לענין פסק הדין ואיך יהיה סדורו הופך את דבריו דמי לחוכא ואטלולא: והעבודה כי הרגזתני להטריח מחשבתי ולהעמיס קלמוסי בדברים כאלו שלא ניתנו ליכתב: וחוק המוסר החלפת באמרך לא צדקת ונואלת ושגית ואשמת: ואיני יודע אנה פנה שכלך כשכתבת דברים אלו וכבר נתברר לעיל דלית הר"י בעל התוס' ז"ל דמכשר אומר אמרו לפסקא דדינא:

עוד כתב כ"ת דהרב בעל הטורים ז"ל פוסל אבל לא מטעמיה דמר וכו' ואיני יודע מה עשיתי לך ומה הלאיתיך עד שאתה תולה בדברי דבר שלא עלה על לשוני: והנה דברי שכתבתי לעיל יענו בפניך כי לא זכרתי שום טעם אלא כתבתי שהוא מסכים לדעת התוספות דאזלינן בתרוויהו לחומרא והבאתי לכ"ת דבריו כצורתן שכתב ז"ל וצריך לחוש לשניהם להחמיר ע"כ: ולטעמא דמילתא לא נחיתנא דטעמא דידהו פשוט בספריהם בתכלית הפשיטות ופ"ת הניח העקר ונתפס בטעם ואין לדברים אלו לא ריח ולא טעם: וכל שכן כי במה שכתבת שמסדורו דברי המכשירין באחרונה נראה דלדעתו חתם סופר ועד כשר: לא דקדקת בחשבונך כי הוא לא כתב דברי המכשירין אלא אחר שכתב דברי התוספות שכתבו דפסול ודברי אביו הרא"ש ז"ל שפוסק כמותן וכתב דאפילו שחתמו שני העדים עם הסופר פסול לכתחלה והוא גם הוא הולך בדרכי אביו ז"ל ודעתו מפורשת בכאן דפסול ומי לנו מוכיח ומכריע בדבריו גדול ממנו בעצמו שכתב שבאותו מקום הוא מברר הפיסול וכבר נשנ' החלום הזה לעיל: ומעתה הקולו' יחדלון ומטר הויכוח לא יותך ארצ' והעבודה שעלה על דעתי שלא לקרוא בגרון: ושלא להשיב על הקונטרי' הזה האחרון: לא בכלל ולא בפרט:

ואם לנגדי דרכו ירט בראותי כי מלחמת מצוה מלחמת הרשות קראתיה: וכנגד השלום ערכתיה: ובמלין תחבר: מדרש פסוק אני שלום וכי אדבר: ולא נטה לב כ"ת למדרש והיה אם שלום תענך ותחת אהבתי תשטמני ואני תפלה: ואין בלשוני מלה: שאין בשבחך מדברת: וכבוד תורתך מיקרת: ואומר אמרתך סופרת ומספרת: דוברת ומדברת: בפה ובמבטא: ונפש לא תחטא: והנה תשובתי הראשונה גם השנית בידך הפוך בה והפך בה: ומה שורש דבר נשמע בה: כי תאמר כריסה בין שיניה: חשבתיה לזונה כי כסתה פניה: ולפי שאהבת כ"ת תקועה בלבי: לטמון אמרי בחובי: זו דרך עוצב בי: לכן אמרתי אערוך כשחר מילי: וכולי האי ואולי: אוכל והניחותי לי: ונפש נענ' ארגיע: אשרי המחכה ויגיע: ואם רתחתי במקצ' אמרי: והעתרתי בדברי: הלא ידעו מתי אהלי דאורתייה דמר מרתחא לי: ואם טוב ודומם ויחיל: גם הנה לא יושג המתחיל: ומעתה ספרי אהבים יובלון בשפה רפה: ואת והב בסופה: ואתה שלום וכל אשר לך שלום: כנפש אחיך:

משה בבה"ר יצחק ן' אל אשקר ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף