שו"ת מהר"ם אלשקר/יב
|
< הקודם · הבא > |
מודון עוד שאלת על אשה מעוברת שגרשה בעלה אם הוא בכלל לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חברו עד כ"ד חדש או אם דוקא הוא באלמנה אבל גרושה לא שהרי אינו כופה אותה להניק:
תשובה נראה לי דאין לחלק במעוברת בין גרושה לאלמנה דהא סתם קתני פרק החולץ לא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו ולא חלקו בין גרושה לאלמנה ואף לפום טעמא דמסקינן התם משום דסתם מעוברת למניקה קיימא: וכדבעינן למימר קמן: ומאי דאיתמר פרק אף על פי תניא נדרה מלהניק את בנה בית הלל אומרים כופה ומיניקתו: נתגרשה אינו כופה ואם היה הבן מכירה נותן לה שכרה וכופה ומיניקתו:
איכא מאן דמפרש דהא דקאמרינן נתגרשה אינו כופה דאפי' בשלא נדרה הוי דינא הכי דאינו כופה את גרושתו להניק את בנה אפילו בשכר כל שאינו מכירה: וכן דעת רבינו שמשון הזקן ז"ל שבא מעשה לפניו בגרושה מניקת והתירה להנשא תוך זמן ההנקה מהא דאמרינן אינו כופה להניק וכן דעת הרמב"ם ז"ל פרק כ"א מהלכות אישות שכתב שם זה לשונו האשה שנתגרשה אין כופין אותה להניק אלא אם רצתה נותן לה שכירותה ומיניקתו ואם לא רצתה נותנת לו את בנו והוא מטפל בו: בד"א שלא הניקה אותו עד שהכירה אבל אם הכירה אפילו אם היה סומא אין מפרישין אותו מאמו מפני סכנת הולד אלא כופין אותה ומיניקה את בנה בשכר עד כ"ד חדש ע"כ: וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל ומיהו בגרושה דוקא בשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל: ולדעתם ז"ל מאי דקתני לקמן מניקה שמת בעלה לא תנשא ולא תתארס עד כ"ד חדש ולא חלקו בין מכירה לשאינו מכירה: דוקא נקיטינן אלמנה דכיון דמת בעלה אי מעברא ליכא מאן דממסמס ליה בביעי וחלבא: והיורשים לא יתנו לה והיא בושה לתובען בב"ד ואת לידי סכנה:
אבל גרושה כיון דקאי אב דממסמס ליה כדאמרינן פרק החולץ גבי אשה שתחת בעלה הילכך מעוברת גרושה אפשר דשריא לדידהו לפום טעמא דמסקנא דגמרא דהיינו משום הנקה כיון דאפילו ילדה כל עוד שלא הכירה יכולה לינשא: אבל רבינו תם ז"ל כתב דאין לחלק בין אלמנה לגרושה דאפילו גרושה נמי אסורה לינשא עד כ"ד חדש ואף על פי שהבעל קיים ומוכח לה מדבעינן למימר התם פרק החולץ דטעמא דלא ישא אדם מעוברת חברו משום דיחסא כלומר מפני שדוחק הולד בשעת תשמיש ומכביד עליו ומטעם זה אין לחלק בין אלמנה לגרושה ואף על גב דלא איתוקם הכי מכל מקום שמעינן מינה דאין לחלק בין גרושה לאלמנה ואפי' לפום טעמא אחרינא דמסקנן התם דהיינו משום דמעוברת למינקת קיימא ואיסור המינקת שמא תתעבר ויתעכר החלב ויסתכן הולד דהא לא הדר ביה אלא מהטעם בלבד וכל שכן דאין מקום לחלק כלל דכי היכי דבאלמנה ליכא אב להטפל לולד ולמסמס ליה בביצים והיא בושה לתבוע מהיורשים בב"ד כדאמרינן התם הם הכי נמי בגרושה דאף על פי שבעלה קיים אינו רגיל אצלה להטפל בולד דהא אסורה לדור עמו במבוי והיא בושה לתבוע לו וכן דעת רב אחא ז"ל בשאלתות פרשת וירא אליו וז"ל ואתתא דפטרה בעלה או דמית איבעיא לאמתוני עד יומי מניקתה ע"כ: וכן כתב הרמב"ן ז"ל פרק אף על פי דהוא הדין לגרושה וכן כתבו הרבה מן האחרונים ז"ל:
ולפי דבריהם של אלו ז"ל צריך לומר דהא דקתני הכא נתגרשה כל שאינו מכירה אינו כופה: ארישא קאי אהיכא דנדרה דכיון דנדרה אין לו לכופה דתיתסר בפירי דעלמא אלא כשהתינוק מכירה כיון שנדרה שאלו נדרה אחר כך כדי שתוכל לינשא קנסינן לה שלא תוכל לינשא דאם לא כן בטלת תקנת חז"ל כמו שכתב הריטב"א ז"ל: הילכך לדבריהם ז"ל אפילו גרושה היכא דלא נדרה לא שנא מכירה או אין מכירה לעולם צריכה להמתין: וכן כתב הריב"ש ז"ל דאף באין מכירה לא התירו באלמנה לתת בנה למינקת דילמא הדרא בה והוא הדין נמי גבי גרושה דאע"ג דבאין מכירה לא מישתעבדא ליה מ"מ כיון שאמרו דבמכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה ונותן לה שכרה וכ"ש באין מוציא מינקת א"כ אף באין מכירה כיון שאנו חוששין לחזרת המינקת הרי אלו מינקת וחזר אין מכיר' כמכיר' עכ"ד: נקיטי' השתא דמעוברת דשאלתון עלה אפילו לטעמא דאסקינן התם משום דלמניקה קיימא ומניקה אסורה משום חלבא אפילו גרושה נמי אסורה לינשא כל זמן ההנקה: וכ"ש לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דטעמא דמעוברת משום דיחסא דאין לחלק כלל בין אלמנה לגרושה: ואע"ג דדחינן להאי טעמא בגמ' נרא' לי דס"ל דדחיה בעלמא היא וליכא למסמך עלה וכן כתב הריט"א ז"ל והכי משמע בגמ' דיבמו' בההיא דלא ישא אדם מינקת חברו ומעוברת חברו וכי היכי דמעוברת חברו לא ישא ואפילו בגרושה ה"ה למינקת ע"כ ובמינקת שנתעברה בזנות כתב במרדכי פרק החולץ כי בא מעשה לפני הרב ר' מרדכי טורמשא והתירה ואמר דאפילו ר"ת ז"ל האוסר הוי משום שכופה אבי התינוק ובזנו' מי יכוף ולכך התיר אותה ולא הודו לו חכמים דמ"מ בית דין יכופו אותה עד כך נראה לי אני הדיוט ע"כ ונראה לי אני הדיוט ראיה להתיר כדברי הרב ר' מרדכי מלשון הברייתא עצמה דקתני לא ישא אדם מיניקת חברו וכו' ולא קתני לא ישא אדם אשה מעוברת ומניקת דמשמע דדוקא חברו ולאפוקי עשוי בזנו': וה"ה נמי לאשת שנתגרשה ממנו דלא קרינן ביה חברו כך נראה לעניות דעתי: ותדע דאלמנה דשבק לה בעלה ברא בר תלתא חדשים ואתיא ותבעה כתובתה כתב גאון ז"ל בתשובה דדינא הוא דמעכבין עלה לא יהבינן לה כתוב' עד משלם הכ"ד ירחין וכו' עד וכיון דה"ל ינוקא בר תלתא או ארבע' ירחי דמכיר את אמו מעכבין עלה ואין נותנין לה כתוב' ונותנן לה שכרה וכופין אותם ומניקה אותו ע"כ: והריטבא ז"ל בשם רבו הר"אה ז"ל דאין מעכבין עליה כתובתה אבל נותנין לה שכרה וכופין אותה ומיניקתו: כתבנו ענין זה בכאן לעת הצורך ואפילו שאינו מענין השאלה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |