שו"ת מהר"ם אלשקר/ב
|
< הקודם · הבא > |
קורון שאלה מי זה בא מאדום: צח ואדום: במליצות אצות: נמרצות: חשות ממללו': בתהלות כלולות: ולשון מדברת גדולות: בשיחות נכוחות: חרותות על הלוחות: לחזק הבדק וחומת הבנין: שואל כענין: להורות ולהבין על דבר ראובן שבדק בהמה ומצא בה סירכא לאחד מן המקומות שהבהמה נטרפת בהן והוציא את ידו ואמר לשמעון לבדוק גם הוא ובדק שמעון ואמר שניתקה הסירכא ע"י בדיקתו: אז אמר ראובן שהיא ספק טריפה: ואחר כך חזר והכשיר אותה לאחרים והוא לא אכל הימנה ושאלו אותו מדוע ככה עשית: ענה ואמר זאת הבהמה היא כשרה לאחרים ואסורה עלי והביא ראיה מההוא עובדא (חולין מד:) דפסוקת הגרגרת דאתאי לקמיה דרב ושדרה לקמיה דרבה בר בר חנה ואכשר ושקל מינה בתליסר אסתרי פשיטי בשרא: ומקשה תלמודא התם וכיון דהורה בה חכם היכי אכיל מינה וכו': אלמא אע"ג דהתירה רבה בר בר חנה כי קא מתמה תלמודא היכי אכיל איהו גופיה מינה ש"מ שיש דברים שמתירין האדם ואעפ"כ צריך לאוסרן על עצמו:
עוד כתבת שאותה בהמה היתה סרוכה גם כן למקום האסור והוציא את הריאה לחוץ ונפחו אותה במנהגם ונתקו הסירכות ע"י נפיחה והכשירו אותה: ושאלת אם בהמה זו טריפה מאותה סירכא ראשונה או כשרה: וגם אם יש ממש באותה ראיה שהביא ראובן מההוא עובדא דפרק אלו טרפות או לא:
תשובה ודאי דאם מצא בה ראובן סירכא מהסירכות שהבהמה נטרפת בהן ואפי' בקש שמעון ולא מצא ולא הרגיש בה בהמה זו טרפה דלא ראיתי הלבנה אינה עדות כי שמא הכניס ידו בכח ולא ידע אי זה מקומה והיתה הסירכא דקה וניתקה והוא לא ידע וכ"ש אם הרגיש בה שמעון כשניתקה או שמיעכה באצבע דודאי טרפה היא: וזה דבר ברור ואין זה צריך לפנים וכדבעינן נמי למימר קמן: וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה (כלל כ' סימן י"ט) ועל הטבח שבדק בהמה ואמר שהיא טרפה ואחר כך הכניס הקצב את ידו או בודק אחר ואמר שלא מצא טרפות: יראה דסמכינן על הבודק הראשון שהחזיקה באיסור: ואמרי' שהבודק האחרון הכניס ידו בחוזק והעביר הסירכא או הבודק הראשון אחר שכבר מצא הסירכא לא נזהר בה והעביר אותה בהוצאת ידו דעד אחד נאמן לאסור בדבר המסור בידו ע"כ: וכ"ש בעובדא דילן שאמר שמעון שניתקה הסירכא ע"י בדיקתו: ועובדא דאלו שכתבתם מיירי בחכם שהכשיר בהמה שהיא לדעת חבירו טרפה שאין ראוי לאותו המכשיר לאכול ממנה במדת חסידות כיון שחברו מורה בכיוצא בה לאסור ומשום הכי קא מתמה תלמודא התם דהיכי אכל רבה בר בר חנה מבהמה דמורה בה רב לאסור: ואע"ג דרב לאו מיסר אסרה בפועל ולא עשה בה מעשה מ"מ לדידיה אסורה היא דהא איהו הוה קא בעי למבדקה ברוב עוביה ולמיסרה אלא דלא שבקו ליה תלמידיה: ומשני דרבה אגמריה סמך כלומר דעל קבלתו סמך ולא על סברתו ובכי האי גונא אפי' אי הוה עושה בה רב מעשה ואוסר אותה בפועל היה הוא יכול להתירה ולאכול ממנה וכבר כתבו התוספות אמאי איצטריך לתירוצא קמא: וכן מצינו ג"כ מן החכמים ז"ל הראשונים שהיו מקילין בדבר על כל ישראל ומחמירי' בו על עצמן וכדאשכחן בהדיא בעדויות (פ"ג מ"י) גבי מתני' דשלשה דברים רבן גמליאל כדברי ב"ש דתנן התם אמר ר"ג מימיהם של בית אבא לא היו אופין פתן גריצין אלא רקיקין אמרו לו ומה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין על ישראל להיות אופן פתן גריצין וכו' אבל בעובדא דילן הפה שאסר הסרוכה הוא הפה שהתיר לאחרים שלא כהלכה והיקל עליהם בדבר שהוא אסור לו ולהם: וגם מהסירכא האחרת שניתקה ע"י נפיחה טרפה היתה ולא ראינו ולא שמענו בכל תפוצת ישראל מי שנהג בנפיחה כזאת חוץ מאי קנדי"א ששמענו שנוהגין כך ואין להם על מה שיסמוכו כי שמא תהיה הסירכא של יום אחד או של שנים ותנתק מיד בכח הנפיחה ובתשובות הגאונים ז"ל כתוב וששאלתם אם נמצאו חוטין בריאה דבוקים בין בלב בין במקום אחר ואותן חוטין אין בהן קיומא ועם שמכניס טבח ידו מתפרקין חוטי' מאליהן יש לחוש לדבר זה או לא כך ראינו דאם תותב הוא אי נמי רירא ומתפרק מאיליו ואין מקומו ניכר מותר ואם חוטין הן אעפ"י שאין מקומן ניכר ואפילו אי הויין כחוט השערה יש לחוש ויש לחוש דאמרינן הא סירכא דחדא יומא ודבר תרין היא ע"כ לשונם ואפי' לרבי' יצחק הלב"ן ז"ל שמתיר סירכא בת יומא הנה הוא ז"ל כתב ובמה נדע אם היא בת יומא או לאו מכניס אצבעו מתחתיה ומגביה קצת אם נפסקה מאיליה מחמת ההגבהה כל שהוא היא בת יומא ואם לאו נטרפה הבהמה ע"כ: משמע מדבריו דאין למעך כלל אלא מגביהה כל שהוא: וכן כתב הרשב"א ז"ל כל סירכא שאמרנו אין הפרש בין שתהיה עבה וחזקה ובין שתהיה דקה שבדקות לא כהללו שממעכין בידים ואם נתמעכה תולין בה להקל שאין זו סירכא אלא ריר: וכל הנוהג כן כאלו מאכיל נבלות לישראל שזה לא שמענו לחכמים בשום מקום ע"כ:
עוד כתב בשאלותיו ז"ל דבר זה צריכין אתם להתרחק ממנו הרבה ואנו גערנו הרבה במי שעושה כן ואם יעשה בינינו כזה אחר ההתראה נסלק אותו לפי שזה הענין לא מצאנוהו בשום מקום בתלמוד ולא ידענו לו עיקרים וכי אין סירכא אלא אם היא כעבות העגלה שמושכין אותה ואינה יכולה לינתק או אי זה שיעור נקבע בדבר יש משמוש אצבעות שאפילו האיאה והקנוקנות ימחו בכף: סוף דבר אל תשמעו להקל בדבר הזה בשום צד כלל עכ"ל: וכן כתבו הרבה מן המפרשים ז"ל: וה"ה לנפיחה זו שכתבתם דאין להקל בה כלל לפיכך מי שיש בידו למחות ולסלק המנהג הזה מאותו מקום בלא מחלוקת יחולו לו ברכות על ראשו והנה שכרו אתו: ואם לאו כל בעל נפש יחוש לעצמו ותבוא על המחמירים ברכה: ועל המורים כהלכה: כנפש הכותב בפרשת יצו יי' אתך את הברכה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |