שו"ת מבי"ט/ג/רכט
|
< הקודם · הבא > |
שאלה הקשה הריב"ל נ"ע בתשובותיו על מה שכתבו התו' ספ"ק דשבועות א"כ מצאנו בשעיר של עם שהותר מכללו ע"כ דמה בכך אפ"ה כיון שכול' קרויין ביתו מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן ולא בשעיר של עם אע"ג דהות' מכללו עכ"ל ואני אומר דהתוס' סברי דבתר דאסקי גבי כהונה דכולם קרויין ביתו ותו לא דכתיב בית אהרן בית הלוי דמשמע דכל חד בית בפני עצמו לא מצינן למכלל לויים בכלל ביתו דאהרן ומאי דכתב ואפי' מקמיה דאסקי' דכולם קרויין בית אהרן לא קשה ולא מידי דהלוים יתכפרו בפרו של אהרן שהותר מכללו אצל כהנים ע"כ ואני אומר דאה"נ דמקמי' דאסקי' דכולם קרוים וכו' ולא קשה מידי כדכתב הוא אבל התוספות לא קשה להו אלא בתר דאסקי' וכו' כדפי' וכמו שכתב הוא עצמו דמאי דהקשו התוספות ואי בשל אהין לא איקריבותו דהיינו למה דאסקינן דכהנים אקרי ביתו ואפ"ה חזר וכתב דצ"ע בדברי התוספות דלא קשה ולא מידי מה שהקשו דלוים במה יתכפרו דמצינו להם כפרה מקמיה דמסקי' וכו' ובתר דמסקי' דכולם קרויים ביתו יתכפרו בשעיר של העם וכו' דאית לן למימר דלא אתי אשר לעם אלא למעוטי כהנים ותו לא מידי ע"כ וכבר כתבתי דלא הקשו התוס' אלא בתר דאסקי' ולא מצי למימר את אשר לעם אלא למעוטי כהנים משום דא"כ מצינו בשעי' של עם שהותר מכללו ותני' בהאי ברית' גבי כהני' דלא יתכפרו בשעיר שהרי לא הותר מכללו וא"כ תימא דתמיה' התוספת באתרי' קאי ותו לא צ"ע מידי: נאם המבי"ט:
ובדבור שאחר זה האי מבעי ליה לכדתניא וכו' כתב ויש לתמוה בדבר התוס' טובא דמי דחק' למימר דפריך וקרא אצטריך וכו' ע"כ:
ואני אומר דפשיטא דקושיא דגמרא משמע דלא פריך אלא דהאי אשר לעם לשיביא משלו הוא דאתא אלא שלא יתכפרו בו שאר הכהנים והאי קושיא מצי למדחי לה לתלת' אשר לו כתיבי חד מנייהו לשלא יתכפרו בו וכו' ולא ילפי' לעכב ולהכי כתבו התוס' דלמאי דתני בברייתא דאין מתכפרים בו קמקשה מהאי בריתא דמדאיצטריך קרא ללא מייתי משל כהנים אלמא מתכפרים בו:
עוד כתב ותו דהא לעיל אמרינן דמאת עדת בני ישראל נפקא דלא יביא משלהם ואע"ג דכתיב אשר לעם למעוטי שאין הכהנים מתכפרים פרים בדמי' והאי לאו מלתא היא דלא אתא מאת עדת בני ישראל אלא לאייתור אשר לעם ע"כ:
אומר דאין מובן מדבריו מהו כוונת קושיתו דאם הכוונה הוא להקשות דמשמע מגמ' דאשר לעם הוא למעוטי שאין הכהנים וכו' וקאמר והאי לאו מילתא היא דלא אתא מאת עדת וכו' אלא לאייתורי אשר לעם אין בזה קושיא כלל דבגמ' לא הוזכ' לאייתו' ולא מיעוט ולפי האמת כיון דכתיב מאת עדת ישראל וכו' אשר לעם הוא מיותר ומ"ה אמרינן דאתי למעוטי שאין הכהנים מתכפרים וכו' וכמו שכתב רש' ז"ל כדילפינן מאשר לעם יתירא ואעפ"י שהיה בזה אי זו קושיא היתה על הגמ' לא על דברי התוספו' שכתב ויש לתמוה בדבריהם טובא וכו' ותו דהא לעיל וכו' עוד כתב ותו מאי האי דכתבו התו' וקרא אצטריך שלא תאמר כיון דמצינו דיש להם כפרה יתכפרו בשלו וכו' והא אנן מדלא כתיב יכפר קיימין ואי מאי דקאמר הוי לבתר דידעינן דכתי' יכפר מלתא דפשיטא היא דקרא אצטריך שלא תאמר וכו' ומאי אתו התוספו' לאשמועינן ע"כ:
ואני אומר דודאי לבתר דידעינן דכתיב יכפר הוא ואפ"ה לא הוי כל כך פשיטא דלא ילפי מיכפ' אלא דאית להו כפרה ואפשר דלהוי בשל עם אי הוה משכחינן לי איזה ייתור:
עוד כתב ותו יש לתמוה במאי דכתבו התוספות וקצת תימ' דמאי פריך נימא דהא דדרשינן דלא אייתר משל צבור וכו' ולכאורה נראה דהוי תמיה' רבה דמילתא דפשיטא היא דמאי דדרשינן בהך בריתא דקאמר משלו הוא מביא דודאי דהיינו לבתר דקים לן דכהנים מתכפרים בו דהיינו לפי קושטא דמלתא דכתי' יכפר ע"כ ואני אומר דמשום הכי קאמר קצת תימ' משום דאיכ' למדחי כדפריך מעיקר' דמדאיצטריך קרא וכו' אלא מתכפרים בו דאע"ג לכתי' וכפר לא ידעינן במאי אי בשעיר אי בפר ואיצטריך קרא דאשר לו לומר דלא מייתי אלא משל כהנים אלמא דיכפר דכתיב אפר דמינן ליה אלמא דמתכפרים בו. עוד כתב ועוד יש לתמוה בפשטא דשמעתא דלמאי איצטריך לאתויי בריתא והלא לעיל מקשינן והאי אשר לעם להכי הוא דאת' האי מיבעי ליה דקאמר רחמנא מדעם להוי וטעמא כמו שכתבו דפשטא דקר' משמע מדעם ואף הכא נמי פשטא דקרא משמע אשר לו משלו ולתנאי איצטריך לאתויי ההיא בריתא דשלו הוא מביא וכו':
ואני אומר דלית כאן שום תמיהה דאע"ג דפשטא דקרא משמע טפי אשר לעם מדעם להוי ולא שיתכפרו בו אחרים והכי נמי נימא באשר לו אפ"ה משמע נמי לשלא יתכפרו בו כהנים ולהכי מייתי בריתא דדריש אשר לו משלו כפשטא דקרא ולא כאשר לעם דמוקמינן ליה לשלא יתכפרו בו כדאמרינן והוא תירץ להאי תמיהה דאיצטריך לאיתויי ההיא בריתא למימר דכולהו אשר לו אצטריכי כי היכי דלא נימא והוא מאשר לו אחרינא נפקא וכבר כתבתי אני למעל' ענין זה על מה שתמה בתחלת הדבור על מה שכתב מי דחקם למימר דפריך מדאצטריך וכו' וכתב עוד דלפי התירוץ שלו יש לתמוה בדברי התוספות איפכא דהוה קשיא לן מעיקרא דהאי קצת תימא לא קשיא מידי דלאו מחמת הבריתא פריך אלא כדפי' לעיל משום דפשט' דקרא הכי משמע ומאי דמייתי ברית' לכדאמרן ע"כ:
ואני אומר דאין סברא לומר דלא פריך מחמת הברייתא אלא משום דפשטא דקרא הכי משמע דהא לישנא דגמרא מוכח דמן הברייתא פריך דקאמר והאי אשר לו להכי הוא דאתא האי מיבעי לכדתני' שעלו הוא מביא וכו':
ודמי האי רבנא דחשיב לרבנן ולחכימי דרא כדלא גמירי שמעתת' וכדלא יהבי לבא לעיוני בפלפולי' ולמחזי מאי דלית ביה עיקר ולאסוקי סוגייא דשמעתא ומלתייהו דבעלי התוספות אליבא דהלכתא ולאו לאסוק' להו בקושיא ותמיה' וצ"ע דאע"ג דמחדדן שמעתיה היינו לחדודי תלמידיו בקושיות והויות לא לכתוב לדורות מה שלא היה צריך ליכתב בהבנת צורתא דשמעתתא ולמהדר ומטרח לאוקומא בקושיא לבן של ראשונים כפתחו של אולם ודידן אפי' כמחט סידקית:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |