שו"ת מבי"ט/ג/ריט
|
< הקודם · הבא > |
שאלה נשאלתי מהחכם הברור כהר' משה יצ"ו על ענין ירושת הבעל לאשתו וזאת תשובתי אליו הבעל יורש את אשתו אית דאמרי מכח התורה ואינו בראוי כבמוחזק כדילפינן ריש יש נוחלין מאלעזר שנקבר בגבעת פנחס בנו שירשה מאבי אמו שמתה אמו (כי) [בחיי] אביו אלעזר שהיה בעלה (שירש) [שלא ירש] אותה שהיה ראוי ולא מוחזק כיון שמתה אשתו קודם מיתת אביה וכן בכור אינו נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק כדילפי' מבכל אשר ימצא לו ויש קולא בראוי בבעל יותר מבכור שאינו נוטל פי שנים בשום מלוה ולגבי בעל יש מלוה שאינה נקראת ראוי לגבי בעל ונקראת ראוי לגבי בכור והטעם כי אין לבן שום זכות בנכסי אביו וכל מלוה הוו ראוי לגבות וכ"ש ירושה שראויה ומתה בחיי מורישה ואח"כ מת זקנו והבעל יש לו זכות בנכסי אשתו ואפי' בנכסי מלוה בחייה ואפ"ה במתה בחיי מורישה אינו יורשה כמו הבכור ובשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביו אינו יורש פי שנים הבכור כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג שלא היה מצוי בשעת מיתה וכתיב בכל אשר ימצא לו והבעל יורש שבח שהשביחו אחר מיתתה בנכסיה ואע"פ שלא היה מצוי בשעת מיתתה שהרי הנכסים שהיו השבח בהם הם שלו וברשותו שבחו כמו שכתב הרא"ש והביאו בא"ה סי' צ' ובמלוה כתב ר"י אפי' הלותה תחתיו אבל הרא"ש כתב שודאי יורש מלוה זו אבל מלוה שהיתה ביד אחרים כשנשאה ומתה קודם שגבתה אינו יורש אותה דהוי דמיא דנזקי אשתו דאינו יורש כשלא באו לידה בחייה והרב המגיד ז"ל כתב שכיון שכתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' נחלות שכל נכסים שיש לאשה בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל יירש ולא חילק שנראה קצת שסבור כדברי רבו בן מיגאיש ז"ל שכתב שהבעל יורש את המלוה וחילק במלוה ע"פ בין הגיע זמנה ללא הגיע זמנה מחיים דאשה והוא עצמו כתב שהרי"ף ור"ח חלוקים עליו ואומרים שדין הבעל כדין הבכור במלוה והרמב"ן והרשב"א ז"ל דעתם כדעת הגאונים ז"ל שאין הבעל נוטל במלוה וכן עיקר עכ"ל ותשובת הרשב"א ז"ל שהביא ב"י סי' צ' כתב כי ר"ח והרי"ף ז"ל אמרו שאף הבעל אינו נוטל במלוה והדיין מה שיראה בעיניו יעשה כי רובן של חכמי הדורות הסכימו שאין הבע' נוטל במלוה שראוי הוא אפי' לגבי בעל מיהו מסתברא דוקא במלוה שנפלה לה בירושה וא"נ במלוה שנעשית ממעות ששיירה לעצמ' וכתב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בהם וא"נ לאחר נשואין וכשקנו מידו הא לאו הכי זכה הבעל באותן המעות כדין נכסי מלוג וא"א לה להפקיע' ממנו דלא גרעה מלותה ממכירתה שהבעל מוציא מיד הלקוחות ועוד מסתברא שאפי' היו לה מעות קודם שנתארסה ושיירת' לעצמ' בפי' עד שלא תתארס שלא יהיה לבעל כלום לא עשתה כלום דמיד זכה בהן הבעל ממילא כדין נכסי מלוג אא"כ כתב לה דין וכו' בעודה ארוסה דאי לא מברחת למה לי וכו' עכ"ל נראה אפי' לדעת הרי"ף והרמב"ן והרשב"א ז"ל שסוברים כדעת הגאונים שכתבו שדין הבעל כדין הבכור דוקא מסתברא במלוה של ירושה או כתב לה דין ודברים וכו' כמו שכתוב למעלה הא לאו הכי אלא שהיתה מלוה שלא שיירתה לעצמה ואפי' הלוותה קודם שנשאת ואפי' ששייר' והלותה ולא כתב לה דין ודברים אפי' לא גבתה ומתה הוא יורש אות' מלוה וכ"ש מה שהלותה תחתיו ולא גבתה שהוא יורש אותה כמו שכתב הרא"ש ז"ל שם ואפי' הוא מלוה ע"פ הויא כבשטר כיון ששם מלוה הוא שאינו ראוי לגבי בעל דמה לי בשטר או בעל פה כי מה שנקראת מלוה ראוי לגבי בכור הוא כי כל מלוה להוצא' ניתנה ואינם מצוי' והכתוב אמר בכל אשר ימצא לו וא"כ אפי' בשטר ניתנ' להוצא' ומה לי בשט' או ע"פ ואפי' בלא עדים שמוד' ראוב' שהיה חייב לאש' שמעון שמת' יורש שמעון אותה מלוה והר"י בן מיג"ש ז"ל חילק במלוה ע"פ בין הגיע זמנה קודם מות' ללא הגיע זמנה משמ' דמלוה על פה לדידן דמלו' כי הני גווני יורש הבעל על פה נמי יורש אפי' לא הגיע זמן ואפי' למה שכתב הריטב"א דסבר כסבר' הגאונים כמו שכתוב למעלה נראה דאפי' מלוה ע"פ שלא הגיע זמנה אלא לאחר מיתתה כיון שהלות' בעוד' תחתיו פשיטא דיורשה להרא"ש ז"ל ולהרשב"א אפילו לדעת הגאונים ואפי' הלוותה קודם וכל שכן להרמב"ם ז"ל שנראה קצת שסוב' כדברי הר"י בן מיגש ז"ל כמו שכתב ואפ"י חובות של גוים היו כחובות של ישראל דלא גריע חוב מפקדון אלא דלהוצאה ניתנה ואינו בעין וכך הוא להוציא מיד ישר' כמו מיד גוי דבדינייהו נמי חייבים לפרוע ליהודים מה שהלוום ואם כן מלוה של גוי ושל ישראל שוה ומה שגבה מורשה האשה והוא בידו פשיטא דהוא עדיף ממלוה ולכולי עלמא הוי מוחזק משום דהוי כמו פקדון דהוי ברשות מריה כמוחזק שאם נגנב או נשבר בלי פשיעה הוא נגנב מביתו ואם פשע חייב לפרוע וכל שכן כשיש משכון על המלוה שהוא מוחזק נכסי מלוג נקרא כל מה ששיירת האשה לעצמה שלא הכניסה עם בעלה הנדונייא ומה שירשה תחתיו הוא קודם ממורישיה שלא כתבה בנדוניי' וכן מתנה שניתנה לה כל מה שיש לה מניזקי' בחלק שניתנים לה הוא אוכל פירות מהם הכלל כל מה שיש לה נכסים שאינם נצ"ב הם נ"מ ומה שכתוב עוד בשאלה על נכסים שיש לאשה מעבר לים שנפלו לה בירוש' מבית אביה והם קרקעות והלואות על משכון ומבלי משכון ומהם על שטרי גוים כתובים בפניהם ע"י סופריהם וכולם נפלו לה קודם שנשאת והוי בחזקת' ואח"כ נשאת עם ראובן ומתה תחתיו הקרקעות פשיטא שהם מוחזקים אפי' לגבי בכור וכ"ש לגבי בעל וההלואות על משכן הוי מוחזק נמי ומבלי משכן לדעת הגאונים שכתבו כי דין הבעל במלוה כדין הבכור וכתב הרשב"א ז"ל דמסתברא דוקא במלוה שנפלה בירושה האי נמי ירושה היא והוי ראוי אם כן לגבי בעל לדעת הגאונים ובן מיגש ז"ל והרמב"ם ז"ל כל מלוה הוי מוחזק לגבי בעל ומה שהוא ראוי לגבו' הוא כמו שמתה אמו ואח"כ אבי אמו שאין הבעל יורש את בנו כדילפי' מגבעת פנחס בנו ואפילו לגאונים אם היא מלוה שלה אפי' הלות' קודם נשואין לא הוי ראוי לגבי בעל כ"ש לן' מיג"ש ז"ל והמלוה שעל שטרות של גוים אפי' מלוה שעל הגוים אם היתה מלוה שלה אפי' ע"פ לא הוי ראוי כמו שכתבתי למעלה ואם היא מחמת ירושה לדעת הגאונים הוי ראוי אפי' לגבי בעל וכתוב בשאלה וכבר היו בחזקתה על ידי מורשה או שותף עמה קודם שנשאת ואם הוא כך לא היה צריך שאלה שהרי אינן מלוה אלא כפקדון ביד המורשה או השותף ולכ"ע הוי מוחזק ואפי' לגבי בכור ואפי' שלא באו ביד המורשה אלא אחר שנשאת ואח"כ מתה הוי מוחזק לכ"ע:
ומה שנמצ' בכתובה של זאת האשה שכל נכסי מלוג שיפלו לכלה הנז' יהיה החתן מחוייב לכתבה בשטר כתובתה עם התוספות כעין הנדוניא וטוען ראובן שאלו הנכסים הכתובים למעלה כבר נפלו שהגיעו ליד ראובן כבר קודם שנשאת לראובן בחזקתה וזכתה בהם בכל מקום שהם ולא נפלו עתה אחר שנשאת לראובן זה הלשון אינו מדיוק שנראה שקודם שנשאה הגיע ליד ראובן ואחר כך כתוב שזכה בהם בכל מקום שהם נראה שלא הגיע עדין ליד ראובן והאמת נראה שהוא שנפלו לה כבר בירושה קודם שנשאת או שגם כבר הגיעו ליד מורשה כמו שכתוב למעלה ואחר שנשאת הגיע ליד ראובן שאם בשעה שנשאת הגיעו לידו מסתמא היה כותבם בכתוב' אלא שנראה שלא הגיע לידו הנכסים שנפלו לה קודם אלא אחר שנשא' ונכתבה כבר הכתובה וכשבאו אח"כ לידו היה חייב וכותבה בכתובה ומפני שלא הגיע עדיין לידו כשנכנסה הכתובה כתבו בכתובה כל נ"מ שיפלו לכלה כלו' שיפלו לידה ויגיעו לידו ולכן כתב אח"כ בכל זמן בין קודם שנשאת בשיגיעו לידם בין אח"כ אם יפלו מחדש כי לא לבד אלו שכבר נפלו אלא שלא הגיעו לידם אלא גם נכסים אחרים שיפלו לה אחר שנשאת יכתבם בכתובה וכפי הנראה לא נפלו לה נכסים אחרים זולת אלו שאינם חלוקים היורשים עם הבעל עתה אלא על אלו וא"כ היה חייב לכתבם ומה שטוען ראובן דאיהי אפסדי אנפש' ואין להם דין כתובה כלל אין ממשות בטענתו דבשלמא אם היה כתוב בכתובה שנתחייב שכשהיא תאמר לו שיכתבם יתחייב לכותבם אז נאמר דאיהי אפסידא אנפשא שלא אמרה לו שיכתבם אבל אחר שכתוב שהוא מחוייב לכתוב אותם ומסתמא הקנין או השבועה הכתובה למטה בכתובה היא על כל מה שכתוב איהו אפסיד אנפשיה כי אפי' שלא מדעתה היה צריך לכותבם לקיים מה שנתחייב ולכן נראה לי שיש לאלו הנכסים דין נדונייא ליטול יורשיה החלק הנהוג שם ולא כגמרא שיורש הבעל את כולם שעיקר מה שנתחייב לכותבם לא היה אלא מפני התוספת שבהם כמו שכתוב בתנאי הכתובה עם התוס' כעין הנדוניא ולכן אם כשהגיעו לידו אחר שנשאת נשא ונתן בהם כשלו כמו שאר המעות שנתנו לו ונכנסו בכלל הנדוניא הרי יצאו מכלל נכסי מלוג כי נכסי מלוג על הרוב נותנם ביד אחרים עם שהם נ"מ של אשתו ושאוכל הוא הפירות הידועים לאותם הנ"מ ולא יהנה מן הקרן של נ"מ אלא מן הריוח אבל אלו שנכנסו בידו בלי שום תנאי שיקח כ"כ ריוח ויהיה הקרן קיים הרי נעשו נכסי צאן ברזל מכח מה שנתחיי' לכותב' בכתובה בנדוניא ונטל קנין על זה הקנין היה על שני דברים שיהיו הנכסים כעין נדוניא ושיכתוב כן בכתובה ולענין שיהיו כעין נדוניא מועיל הקנין שנטל אע"פ שלא כתב כמו איש א' שנתחייב בקנין ואפילו בלא קנין אלא שהתנה עם חבירו שכשיתן לו סך מעות שישא ויתן בהם ויתן לו חלק ידוע מן הריוח ואח"כ קבל המעות ונשא ונתן בהם חייב ליתן לו וכן זה שנתחייב שכשיגיעו לידו יכתבם בנדוניא כשקבל אותם ונשא ונתן בהם כשאר נצ"ב נעשו כעין נדוניא מכח התנאים ואם היתה באה לידי גיבוי אפשר כי גם התוספת נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |