שו"ת מבי"ט/ג/קיא
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן שהוציא ש"ח על שמעון שחייב לאביו סך מעות והשטר הוא מכמה שנים וטוען שמעון שכבר פרע לאביו ושהניח השטר בידו ויש לו עד שמעיד כך שפעם א' היה אביו של ראובן בבית שמעון ואמר לו שמעון בנך מצער אותי בכל יום שתובע ממני שאני חייב לך ולכן תעשה עמי חשבון אם אני חיי' לך אפרע ואם לאו תעשה לי מחילה והשיב עלי ראשי לא מחילה א' אלא שתים גם סופר א' מעיד שיום א' קרא לו אביו הנזכר והלך עמו לשוק לחנות שמעון ואמר לו תכתוב מחילה לשמעון ושמעון הנז' היה עסוק ולא ידע הסופר על מה היתה המחילה ולא על כמה והלך לו ולא כתב דבר גם עד אחד מעיד שאמר שמעון לאביו של ראובן הנז' בנך מצער אותי ותובע ממני שאני חייב לך ואמר העד הנז' לאביו ש"ר מה זה הענין והשיב אינו חייב לי דבר או איני שואל ממנו דבר ושאינו זוכר אם אמר כך או כך ושאמר לו תעשה מחילה ואינו זוכר מה השיב לו יורינו מורינו:
תשובה ראיתי מה שפסק חכם א' שהוא דבר רחוק מן השכל שהניח סך גדול אביו של ראובן אחר כמה שנים שהם כמו כ"ד שני' ולא תבע ממנו: ואני אומר כי לא דבר רחוק הוא כי היה ביניהם אהבה ואחוה וגם הוא ידוע כי שמעון הנז' לעולם היה דחוק ואינו מן התימא שיאריך לו כ"כ זמן וכבר פרע לו קצת שהוא כתוב מאחורי השטר גם כתב החכם הנז' עדות העד הא' שהעיד שאמר שיעשה לו כמה מחילות וכו' ואני או' כי לא תלה המחילה ברצון שמעון אלא על מה שאמר לו שמעון תעשה עמי חשבון אם אני חייב לך אפרע ואם לא תעשה מחילה על זה חשיב עלי ראשי לא א' אלא שתים אעשה על מה שאמר שיעשה חשבון עמו אם יהיה חייב יפרע לו ואם לאו יעשה מחילה כי אחר שיעשו חשבון אם לא ישאר חייב יעשה לו מחילה א' ושתים אבל בלא חשבון לא יעשה לו מחילה לא א' ולא שתים ולמה היה או' שתים אלא שדבר דרך גוזמא והתורה דברה בלשון גוזמא גם עדות הסופר שקרא לו אביו של ראובן וכו' נראה שהיה רוצה לעשות חשבון עם שמעון ואחר כך יעשה לו מחילה ממה שיתברר ביניהם שפרע לו שאם לא היה חייב לו שום דבר למה היה צריך להביא את הסופר אצל שמעון לעשות לו מחילה הוא היה יכול לעשות לו מחילה שלא בפניו שהיה אומר לו תכתוב מחילה לשמעון על שטר א' שהיה חייב לי מסך כך אלא שנראה שהיה רוצה לעשות חשבון עם שמעון בפני הסופר כדי שיעיד לו על מה שנשאר חייב לו וימחול לו על השאר גם על דברי העד האחר כתב החכם שאפי' שהיה חייב שמעון לאביו של ראובן שהרי מחל לו במה שאמר שלא היה חייב לו דבר והביא מה שכתוב בטור סימן ע"ה בשם הר"מ וז"ל אמר לו אני חייב לך מנה והשיבו לו ודאי לי שאינך חייב לי פטור אף על פי שיודע בודאי שהוא חייב לו והרי כאלו מחל לו ולא הוי מחיל' בטעות דכיון שאמר לו אני חייב לך הוה ליה לשים אל לבו ולדקדק ולא עשה כן אלא אמר בודאי אינך חייב לי מחל לו בלב שלם עכ"ל וכתב החכם הא קמן כי האומר על חוב ברור כנ"ד אינך חייב לי מהני מתור' מחילה וכו':
ואני אומר שאין הנדון דומה לראיה שהביא שמה שכתב הר"מ הוא על מי שאמר קודם אני חייב לך מנה שכשהשיב לו אינך חייב לי היה לו להשיב אל לבו ולדקדק ולא עשה כן אלא אמר בודאי אינך חייב לי מחל בלב שלם אבל כשהוא מכחיש לו ואומר איני חייב לך דבר כמו בנ"ד שר' עזרא מכחש החוב מה צורך שיחזור לומר לו אינך חייב לי אלא שנראה שמשיב לו לפי דיבורו אינך חייב לי דבר ואין כאן מחילה ר"ל שלפי דבריו שאומר שאינו חייב לי דבר אינו צריך למחילתי ובמרדכי פ' יש נוחלין הביא דברי רבינו מאיר וכתב יותר בפי' כן על כי היה נראה מחילה בטעות ונ"ל דכיון שכנגדו אומר לו אני חייב לך היה לו לשים על לב אם אמת מה שאמר שכנגדו ולא עשה כן אלא ודאי מה שאמר אינך חייב לי מחל בלב שלם ע"כ הרי שעל מה שאמר שכנגדו הוא שאנחנו אומרים שמחל אבל כשכנגדו מכחיש שאינו חייב לו דבר או אם אמר אדם לחבירו אינו חייב לי דבר בלי שהקדים לו האחר שום דבר אין זה מחילה ויוכל לתבוע ממנו אחר כך כי אפי' שהיה לשון מחילה היה בטעות מפני שמכחיש לו וכמו שנראה מענין מה שהביא ממנו ראיה הר"מ לדין זה מראובן שאמר לשמעון אחיך כו' כמו שהביא גם כן בתשובת קי"ז לתשובת הרמב"ן ונדחק במה שלמד דין זה משם והוצרך לומ' ונראה לי דכיון שכנגדו כו' ודוקא בכי האי דראובן שאמר לשמעון וכו' הוא שלמד דין זה דאינך חייב לי הוי מחילה לא לנדון אחר שלא אמר קודם אני חייב לך כו' וכפי הא אמרינן הבו דלא לוסיף עלה נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |