שו"ת מבי"ט/ג/קח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה כתב החכם ה"ר שאול בן וירגא וחביריו בב"ד דתפיסה זו של יורשי שמעון היא תפיסה מספק ולא מהניא כדא' פ"ק דמציעא תקפו כהן מוציאין מידו ופסקו הרא"ש ז"ל בפסקיו שם וז"ל כללא דמילתא לטענת ברי מהניא תפיסה כיון שהוא טוען ברי ומוחזק בה אין לנו כח להוציא מידו אבל מי שהוא מסופק בדבר אם הוא שלו אם לא לא מהניא תפיסתו לאפוקי מחזקת מר"א קמא עכ"ל וכתב עוד ואע"פ שהרמב"ם ז"ל נראה שחולק על זה בהלכו' בכורות וסובר דתקפו כהן אין מוציאין מידו בספק גרוע בנ"ד יודה כו' עכ"ל ואני אומר שהיא תפיסה אין צריך לומר לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב שתקף כהן בכור של ספק אין מוציאין מידו אלא אפי' להרא"ש ז"ל טענתו טענה שמה שכתב הרא"ש הוא כשתפס בזמן הספק אבל תקף קודם שנולד הספק לא מפקינן מיני' כמו שכתב סמ"ג מצו' צ"ה וכתב שכן כתב רש"י ז"ל בכתובות גבי אוקי תרי וכו' וכן כתבו התוספות פ"ק דמציעא וכן הביא בהג"הת פ"ט מהלכות טוען וגם הרא"ש ז"ל כתב אבל מי שהוא מסופק בדבר אם הוא שלו או לאו לא מהניא תפיסתו משמע משום דתפס בזמן הספק אבל תפס קודם מהניא תפיסתו שהרי הסמ"ג סובר גם כן כמו הרא"ש ז"ל דמסקינן כרבא דאם תקפו כהן מוציאין מידו כמו שכת' ואפ"ה כתב דאם תפס קודם לא מפקינן מיניה ומה שכתב שאפי' להרמב"ם שאין מוציאין מידו כשתפס מספק בנ"ד יוד' שהו' ספק גרוע ובגריעו' הספק כתב שיש עדים שראו השט' שלא היה כתוב רק נ' ככרי' ובפנקס הסופ' ג"כ אני או' כי אפי' שאפוטרופוס שמעון יודה שלא היה כתוב בשטר אלא נ' ובפנקס של שמעון היה כתוב נ"ד וסכום המשקלות של ל"ג שקים וסכום המעות שהיו עולין השקי' ושקבל מן הלוה עצמו סכום מה שכתוב בפנקס שלו על חשבון הנ"ד אין כאן שום ספק לא גרוע ולא שלם כי על ודאי פרע לו הלוה עצמו הנ"ד ככרי' שאם היה לו שום ספק לא היה פורע לו אלא אפי' שידע הלוה שהיה כתוב בשטר נ' ידע הוא שאח"כ קבל ממנו הד' ואחר שכתוב כן בפנקסו הוא טענת ודאי והאפוטרופוס של ראובן הוא טוען טענת ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כי אפילו בחיי הלוה והמלוה אם היה טוען הלוה טעיתי שפרעתי לך יותר מן ה"נ ככר הכתובים בשטר היה נאמן המלוה לומד צמר אחרת נתתי לך או מלוה אחרת היה חייב לי כמו מי שטוען מה שפרעת לי סטראי נינהו והיה נשבע ונפטר ואע"ג דטענת סטראי גרועה היא דבעינן דליהוי בה מיגו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ד מהלכות מלוה ובתשובות מהר"ם סימן ס"ג בתשובות השייכות לפ' משפטים היינו כשבא להוציא מלוה מלוה אחרת בשטר שאו' הלוה כי על אותה מלוה פרע לו אבל בנ"ד שהלו' הוא שתובע למלוה שפרע יותר ממה שהיה חייב לו נאמן זה לומר אמת שכבר פרעת לי החוב שהיית חייב לי בשטר וזה שפרעת לי אחר כך על חוב אחר שהיית חייב לי נאמן אפי' בלא מיגו וישבע ועתה שמתו שניהם אין כאן שבועה אלא יטילו חרם סתם בפני האפוטרופוס שהיה שותף המלוה על כל מי שיודע בודאי שנטל המלוה יותר ממה שהיה חייב לו הלוה וגם כשמסר השטר שהיה כתוב בו נ' אפי' שהיה צווח העומד על החשבון שלא היה כתוב אלא נ' ושגבה יותר לא היה מועיל לו כיון שהמלוה גבה כבר מה שגבה מן הלוה עצמו כמו שכתבתי. על מה שכתבתי למעל' כי גם מדברי הרא"ש ז"ל משמע שכשתפס קודם שנולד הספק שאין מוציאין מידו ומהניא תפיסתו והוכחתי כן מלשונו כתב לי חכם א' מחשובי המעייני' וז"ל דברים שאמר מר דברים שנאמרו למשה בסיני ומורינו רצה להסכים דברי הרא"ש עם דברי הסמ"ג וכתב כן מסברת דעתו הרחבה ולסתום פיהם של חולקי' מצאתי להרא"ש ז"ל שכתב כן בפי' בפ' ב' דכתובו' אההיא דאוקי תרי להדי תרי וכו' שכתב וז"ל והא דמהני תפיסה מספק כתבתי בפ"ק דמציעא גבי תקפו כהן מוציאין מידו ומיירי בדתפס קודם שנולד הספק אי נמי שאני הכא דטוען ברי ע"כ כלו' ההיא דתקפו כהן התם תקף אחר הספק דהיינו לשון תקף ולפיכך מוציאין מידו והכא מיירי דתפס קודם שנולד הספק אי נמי אפי' נימא דהכא מיירי נמי שתפס אחר הספק שאני הכא שטוען ברי אם כן אף לפי תירוץ השני לא ביטל התירוץ הראשון ולעולם סבור שכשתפס קוד' הספק מהניא תפיסה אלא שבא לישב דאפילו תימא דמיירי הכא כשתפס אחר הספק שאני הכא וכו' ע"כ לשון החכם יצ"ו דברי פי חכם חן הרא"ש תשואות חן חן לו המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |