שו"ת מבי"ט/ג/פח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה תני' סוף פ"ב דיבמות הנטען מן האשה אסור באמ' ובבתה ובאחותה ופי' רש"י ז"ל שמ' לאחר שישא אותה תזנה זו עמו ובזנות קמא לא הוא מיתסר בקרובות דקי"ל נושאין על האנוסה וכו' דלא נאסרו קרובות האשה על האיש אלא אם כן קדש את הראשונה דאישות וקיחה כתיב וכו' וקיימא נטענת עליו בכרת ומפני כך חששו שמא יזנה עם הנטענת שלו ע"י שהיא רגילה בביתו ולא אסרום עליו אלא בחיי הנטענת ע"כ ובתוספתא תניא הנטען מן האשה לא ישא את אמה וכו' ואם כנס לא יוציא גבי מתניתי' דהנטען על השפחה ונשתחרר' על הנכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו גרסי' בירושלמי קדש כמי שכנס אמרו שלא לכנוס וכנס מוציאין מידו והיינו מפני שעבר על דעת ב"ד ונראה לי דדוקא בשפחה ונכרית וכיוצא בהן שאמרו אם כנס אין מוציאין מידו הוא דאמרי' בירוש' שאם אמרו לו ב"ד שלא יכנוס וכנס הוא דמוציאין מידו משום דכנס האש' שנחשד עליה ממש או שאסרו' חכמי' עליו כי הא דתנן החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה הוא שאמרו שאם אמרו לו ב"ד שלא יכנוס וכנס יוציא אבל זו שלא נאסרה עליו היא עצמה שלא נחשד עליה ולא אסרוה אלא מפני שמא יזנה עם הנטענ' אפי' אמרו לו ב"ד שלא יכנוס וכנס אין מוציאין וכ"נ ממה שכתב נמוקי יוסף שם ספ"ב שהביא התוספת' דגבי לא ישא את אמה שאם כנס לא יוציא וכתב כיון שאין כאן חשש איסור שבגופן אלא חשש נטענת שתזנה עמו בסבתה ע"כ דמשמע דקילא האי ממי שנשא הנטענת עצמה שהיא כשפחה או הנכרית או אותה שאסר החכם דאם עשו התראה ב"ד מוציאין אבל האי אפי' התרו לא יוציא דהא הירושלמי לא בא אלא (על) פסק' דמתניתין דהנטען על השפח' כו' הרי זה לא יכנוס כתב הירושלמי על זה קדש כמי שכנס אמרי שלא לכנוס וכנס מוציאין מידו גירש מהו שיחזיר אם אומר את כן לא נמצאת מוציא לעז על בניה ע"כ דמשמע דהתראה לא נאמר אלא על מי שנשא הנטענ' עצמה כמו שכתבתי וראיתי בתשובת הרשב"א ז"ל שהביא ב"י בא"ה סי' י"ג ששאלו לו על הנטען מן הנכרית הרי זה לא יכנו' ואם כנס לא יוציא אם עמד זה וגירש מהו שיחזור הרי זה כלכתחילה או כדיעבד וכתב שהשואל כתב לו שמצא בירוש' גבי הנטען מן האשה לא ישא את אמה כו' גירש מהו שיחזו' כו' ועל זה הוצרך להשיב לו לפי מה שכתב לו שמצא אלא שכתב לו אח"כ ואעפ"י שאותו הירושלמי שאמרת לא ידעתי בשום מקו' אבל מה אעשה וגבי הנטען מן השפחה ומן הנכרית עצמן היא שנוייה בירוש' ע"כ שנרא' דדוקא גבי נטענת עצמה אמרו כן ולא בנשא את אמה כו' וכן הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות גירושין הביא דיני שפחה ונכרית וחכם שאסר ועליהן הביא מ"מ האי ירושלמי ובפ"ב של הלכו' איסורי ביאה הביא דין זה על הנטען מן האשה לא ישא את אמה כו' ולא הזכי' מ"מ זה הירושלמי על זה וכן בא"ה סי' י' וי"א הביא בב"י ירושלמי זה על שפחה ונכרי' וחכם שאסר כו' ואפי' שלא נאמ' בירוש' אלא על אלו יש גירסא אחרת בירוש' כמו שהביא הרמב"ן כי לפי אותה גירסא אפי' באלו כל שכנס לגמרי אין מוציאין וכתב הריב"ש ז"ל סי' רמ"ב וכיון שיש חילוף גירסא' ספקא הוי ומספיק' אין מוציאין ומה שכתב הרא"ש ז"ל סי' רמ"ב על השליח שהביא הגט ועדי הגט לא היו בעיר שאסורה לו ואם כנס אחר התראה תצא דוקא בזו שהוא עצמה אסורה לו לא באמה של נחשדת שלא אסרוה אלא שמא תזנה עם בתה כמו שכתבתי המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |