שו"ת מבי"ט/ב/קלג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה כתוב בנ"י פ' י"נ כתבו בשם הרא"ה על מימרא דר' אמי דהיבמה הולכת היבם להתירה אפי' מטבריה לצפורי דכתיב זקני עירו ולא זקני עירה דדוקא שמקום דירתו בציפורי אבל אם הלך לעיר אחרת אין היבמה הולכת אחריו אלא כופין אותו לבוא אחריה דלא מקרי זקני עירו אלא במקום דירתו ובירו' נמי משמ' הכי וכדכתיב' בפ' החולץ עכ"ל:
מזה נ"ל על שתי יבמות שנפלו מבית אחת לפני יבמים האח' הוא פה והאח' הוא בעיר אחרת והב' יבמות האחת היא פה והאחרת היא במצרים והיבם שהוא פה רוצה ללכת למצרים תוך ג' חדשים למיתת אחיו ויבמתו אשר היא פה תובעת שיתעכב פה עד תשלום הג' חדשים שיכנוס או יפטור ייבם או יחלוץ שהדין עמה שיתעכב פה עד תשלום הג' חדשים או יקבל עליו לבוא אחר הג' חדשים מיד או יקבל עליו ליבם או לחלוץ היבמה אשר היא במצרים כדי שתפטר זו ג"כ שהרי כתב הרא"ה ז"ל שאם הלך לעיר אחרת אין היבמה הולכת אחריו אלא כופין אותו לבוא אחריה וכו' כ"ש בעוד שהוא פה שכופין אותו שלא ילך עד שיכנוס או יחלוץ או יקבל עליו לכנוס או לחלוץ היבמה האחרת אשר במצרים מיד בתשלום הג' חדשים כדי שתפטר זאת וגם שיניח פה מנכסי אחיו לתשלום כתובה של זו נאם המבי"ט:
עמדתי על מה שכתב כ"ת על ענין היבם אבל לא אמרה הרא"ה ז"ל אלא כשעבר הג' חדשים שהוא ראוי לכנוס או ליבם אבל בתוך ג' חדשים לא למה ה"ד למי שחייב לחבירו לזמן שאין אוסרין אותו במדינה עד שיגיע זמן הפרעון ותו דקרינן ביה שפיר זקני עירו כיון שיש לו אשה ובית דירה שם ושלום מאת דוד ן' אבי זמרה:
ואני אומר כי יש ראיה ממי שחייב לחבירו ורוצה ללכת תוך זמנו למקום רחוק שאינו יכול לחזור בסוף זמן הפרעון שיוכל המלוה לעכבו או שייחד לו נכסים קודם שילך וכתב נ"י פרק י"ג על אשה שלותה ע"פ ועמדה ונשאת אינו גובה מיניה דבעל וכו' כתב המחבר דאם בא המלוה קודם שנשאת למחות בידה שיפרעהו או שייחד לו נכסים כדי שלא יפסיד וכן לוה שמבזבז נכסיו או רוצה ללכת יכול לעכב עליו שיניח נכסים כדי פרעון כדי שלא יהא כל א' לוה מחבירו ומבזבז נכסיו או הולך למדינת הים ונמצא נועל דלת בפני לווין ע"כ הרי שכתב שתוך זמן החוב יכול לעכב שלא ילך וכן מה שכתב בשם הרי"ף ז"ל בתשובה או שרוצה ללכת יכול לעכב עליו משמע שהוא תוך זמן החוב כיון שכתב שיניח נכסים כדי פרעון ולא כתב שיפרע לו קודם שילך אם הגיע כבר הזמן וגם הרב בעל נ"י שכתב קודם תוך זמנו וכתב שכן כתב הרי"ף ז"ל בתשובה דמשמע שהוא הבין בדברי הרי"ף בתשובה הארוכה שתוך זמנו יכולים לעכב מלילך והם כותבים סתם ואפ"ה נראה כי הוא תוך זמן הפרעון שהוא קרוב שאינו יכול לחזור לזמן הפרעון וכמו שכתב או הולך למ"ה שהיא דרך רחוקה ולא יוכל או לא ירצה לבוא לזמן פרעון החוב וכן מנהגינו פה בבית דין כשהולך לוה לדמשק ח' או עשרה ימים קודם הגעת הזמן שאינו יכול לחזור לסוף הזמן אנחנו מעכבים אותו ואם הולך לחליב והוא תוך זמן הפרעון בכמו ל' יום גם כן אנחנו מעכבים ואם הולך לתוגרמה אפי' יש זמן לחוב ד' או ה' חדשים אנחנו מעכבים אותו שלא ילך עד שיניח נכסים או בטחון לפרוע בהגעת הזמן:
וא"כ בנ"ד נמי שהוא הולך תוך ג' חדשים למיתת אחיו יוכלו לעכב עליו שלא ילך עד הגעת הזמן כיון שעתה אינו יכול לא לחלוץ ולא ליבם או שיקבל עליו לחזור תוך חודש ימים או יותר אחר שיגיע למצרים או שייבם או שיחלוץ היבמה שהיא שם במצרים כי גם שיש לו אח גדול ממנו באלכסנדרי' הרי כתבו הפוסקים שאם היה הגדול במדינה אחרת שאין אחיו הקטן יכול לומר על אחי הגדול היא המצוה המתינו לו עד שיגיע אלא או' לזה שהוא כאן יבם או חלוץ ע"כ:
ומה שכתב כ"ת ותו דקרינא ביה שפיר זקני עירו אם הוא דר פה עתה משנים קדמוניות והולכים הוא ואשתו לישא את בתם שם ולחזור פה לביתם ולבניהם שהם מניחים פה הרי הם כמו אורחים שם ומקום עיקר דירתם היא פה נאם המבי"ט:
אם לנעילת דלת של לוין חיישי' לעיגונא דאתתא שהקלו חז"ל כמה קילות מסבתו לא כל שכן דאיכא טעמא רבה הכא טפי מלענין ממון דאיכא שהויי מצוה ושהויי מצוה לא משהינן ולהכי תנן תלה בגדול אין שומעין לו אע"ג דאיכא למיחש שמא הגדול ייבם ואיכא מ"ד מצות יבום קודמת מ"מ חליצת הקטן שבכאן עדיפ' טפי מספק ייבום דגדול משום דשהויי מצוה לא משהינן וכאן ברי לן דמשהינן מצוה שזה הולך למרחוק ומזה תשובה גם על מה שכתב הרב דכי אמרינן תלה בגדול אין שומע' לו היינו דוק' אחר זמן ולא תוך זמן דזיל בתר טעמא דמאי זה טעם אנו אומרים דאם תלה בגדול אין שומעי' לו משום דשהויי מצוה לא משהינן כדמפרש התם תלמודא בהדיא בפ' החולץ וכיון שכן מה לי אם הוא תוך הזמן או אחר הזמן כיון דסוף הזמן נמי דברי לן דמשהינן מצוה שזה הולך למרחוק ואין סופו לחזור עד זמן ארוך: שמואל ן' וירגא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |