שו"ת מבי"ט/ב/צו

שו"ת מבי"ט ב צו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן צו

שאלה ילמדנו רבינו על חצר של ד' או ה' שותפין שיש לכולם בתים פתוחות לחצר ופתח באמצע החצר וכל א' מבעלי החצר השתמש בחצר נגד פתחו ויש לראובן א' מהם גג בית ועליה שיורדים ממנה המים לחצר שכנגד ביתו ומשם הוא מקבץ מים כל מה שיכול לתשמיש הבית והשאר הולכים על פני החצר לצד פתח שמעון ולוי ויוצאים דרך רשותם לחוץ ורוצים שמעון ולוי לעשות צינור תחת קרקע החצר ממקום שיורדים המים נגד בית ראובן עד נגד ביתם כדי שיכנסו המים זכים לבור שלהם וראובן מוחה בידם שאומר שהוא רוצה לקבץ המים ממקום שיורדים נגד ביתו בחצר לצורך ביתו והשאר ילכו לחוץ ושהיום או למחר יעשה גם הוא בור ויכניס בו כל המים שירדו מן הגג לבור יורינו רבינו אי זה הדרך ישכנו אור המים:

תשובה מימרא דשמואל היא פ' חזקת צינור המקלח מים לחצר חברו ובא בעל הגג לסתמו בעל החצר מעכב עליו דא"ל כי היכי דלדידך קנה לך חצר דידי למשדף בה מייך לדידי נמי קנה לי מיא דאיגרך ופירש רש"י להשקות בהמות ולשאר צריכי ומתחלה ע"מ כן נתרציתי לך נתרצית לי ע"כ וכן כתבו כל הפוסקים ז"ל דכשם שהחזיק בעל הגג לשפוך החזיק בעל החצר וכו' נשיב על אחרון ראשון:

ואם כן אם בא בעל הגג לעשות לו בור לסלק מימיו מן החצר אינו יכול שבעל החצר זכה במים דאפילו אם בא בעל הגג לסתור הגג אינו יכול כמו שכתב נמוקי יוסף בשם הרא"ש והראב"ד ז"ל ואפילו למאן דסבר דיכול לסתור הגג כל זמן שהגג קיים אינו יכול לסתום צינורו שלא ילכו לחצר וכמו שכתב שם והיינו כשהגג של א' והחצר של אחר אבל בחצר השותפים כי נ"ד יכול בעל הגג לקבץ מימי הגג כל שלא הגיעו לקרקע החצר ואין לו לחברו חזקה אלא במים שהגיעו לחצר וירדו לרשותו ואם יעשה בעל הגג בור ברשותו לא יוכל להכניס כל מימי הגג אלא כדי המים שהיה מקבץ מקודם אם היה מקבץ דרך משל ב' או ג' חביות בשנים או ג' ימים של גשמים והשאר היו הולכים לרשות חברו כמו כן עתה כשיעשה בור יניח כדי המים שהיו נשפכים על פני החצר שיהנה בהם חברו אם צריך להם לבהמתו ולשאר צרכיו דאע"ג שהמים הבאים דרך קרקעות החצר הם עכורים יכול הוא לנקות בחצר שיהיו ראוים להשקאת בהמה ואפילו עכורים יועילו לגבל טיט שקונה האדם מים בדמים יקרים וגם לנקות ולרחוץ החצר והבית המרוצף ולדברים אחרים וכמו שכתב רש"י ז"ל לבהמותיו ולשאר צרכיו:

ונראה לי שאם מימי הגג יורדים דרך צינור שיוצא מן הגג לאויר החצר כמו אלו הצינורות של עץ שכל בני החצר יכולים לקבל מים ממנו שאויר החצר שהיה לכולם קונה להם כמו שקונה אויר מחיצות במתנה ובגט ואם כן כשיוצאים המים מן הגג אין לו לבעל הגג אלא כמו שאר השותפים שבחצר וכשיורדים דרך כותל בעל הגג נראה דדוקא כשהחצר היא לאחר ואין לו לבעל הגג בה שותפות הם של בעל החצר שהרי הם יורדים לקרקעות חצרו וקודם שינוחו לקרקע החצר נמי זוכה בהם אע"ג שאינם תוך כל אויר חצרו שעדיין הם דבוקות בכותל בעל הגג והיינו משום דכיון שאין לו לבעל הגג דרך ליכנס שם למקום המים שאין לו שותפות בחצר אינו יכול לזכות בהם והרי הוא נמי שזכה אותם לבעל החצר משירדו מתחת גגו וגם אינו יכול לקולטם מעל גגו שיושיט כלי למטה בצד הכותל כיון שתקן מקום ירידתן מראש הגג עד סוף הכותל למטה דעתו שינוחו בחצר ושיזכה בהם. אבל בנדון דידן שיש לו שותפות בחצר אם יורדות דרך הכותל בלא צינור הוא לבדו זוכה בהם לקולטן כל שלא הגיעו לקרקע החצר וכן נראה לי שאם יש לשמעון ולוי בור בביתם ורוצים להוליך מים הנשפכין בחצר לבור אחר שראובן בעל החצר קולט מה שרוצה מן המים שיכול לעשות צינור תחת הקרקע רחוק מכותלי הבית שלשה טפחים בעומק ב' או ג' טפחים כדי שילכו המים זכים לבורו כיון שהוא זוכה באותן המים הנשפכים יכול לקולטן כמו שירצה כמו שהביא בטור ח"מ בשם הרמ"ה סי' קנ"ג שכיון שיכול בעל החצר לבנות תחת הצינו' ואין עליו אלא לקבל מימיו לפי' אם רצה לקבלו בכלי או בצנור הדין עמו ע"כ ואע"ג דהתם כל החצר שלו והכא בנ"ד בעל הגג ג"כ הוא שותף בחצר כיון שיש לאלו חלק בחצר יכולים להשתמש בה בכל תשמיש שהוא דרך אנשי החצר להשתמש בו ודרך הוא ברוב החצרות שעושים צנור תחת קרקע החצר להוציא לחוץ מי שופכין ובית הכבוד וא"כ אפי' בחצר השותפין יכול לעשותו וכ"ש צינור צר כזה לקבץ המים שנשפכין על פני החצר שירדו לבורו דאע"ג דיכולים בני חצר לעכב לא' מבני החצר שרוצה להשתמש בחצר תשמיש קבוע הרי כתב רשב"ם ז"ל דהיינו תשמיש קבוע דומיא דהעמדת בהמות תנור וכירים שממעטין אויר החצר דמשמע דכל שאין ממעטין אויר החצר כי הכא אפי' הוא תשמיש קבוע אינם יכולים לעכב אפי' לא היה דרך החצרות להשתמש בכך כ"ש הכא שהוא דרך כמו שכתבתי דאע"ג דתנן בפ' חזקת אין עושין חלל תחת ר"ה ולא בורו' שיחין ומערות כו' שמא תפחת ור' אליעזר מתיר וכו' ואמר בגמרא טעמא דרבנן דאסרי סברי חיישי' דזימנין דיפחות ולאו אדעתיה דעובר בר"ה ויעבור ויפול היינו ברשות הרבים דדיישי ביה רבים ואין דרך בני אדם להתבונן בדרכים ושמא יפול שם אבל בחצר של שותפי' ליכא האי טעמא ואפי' בר"ה דוקא דומיא דבורות ומערות אבל צינורות השופכים מים לחוץ שאינם עמוקים ליכא חששא מידי וכן הוא מנהג לעשות בדרכים אמה מכוסים שעוברי' מתוכה מים מטונפים ובית הכסא כדי שלא לטנף דרך הרבי' וכ"ש בחצרות שצריכין ניקוי יותר שיכולים לעשות שרגילות הוא בחצרות לעשות עוקין שמכילים מי שופכין אפילו עד סאתים כדי שיוכלו לשפוך מים בשבת לחצר שהיא פחותה מד' אמות כדתנן בעירובין פרק כיצד משתתפין ואפילו בורות ומערות דאסור לעשותן בר"ה כרבנן כתב מ"מ פי"ג מהלכות נזקי ממון ודע שאע"פ שאינו רשאי לעשות כן לכתחלה אם עשה וכסה כראוי פטור ע"כ ובנ"ד בחצר שותפין ואינו אלא ביב בעלמא לכתחלה נמי יכול לעשותו כמו שכתבתי ואפי' תוך ד' אמות שכנגד פתח חברו דאע"ג דחצר מתחלקת לפי בתים וכל א' יש לו ד' אמות כנגד פתחו לפרק משאו אפ"ה יש רשות לאחר להשתמש כנגד פתחו דרך עראי בשעה שאין זה משתמש בה כמו שכתבו הפוסקים וכמו שהביא הרשב"א ז"ל פ' השותפין מן הירושלמי ומן התוספת' ושהביא הרב אלברגילוני ירושלמי זה בהלכותיו ושכן כתבו בעלי התוספות המתירות וביב זה הוי גריע מתשמיש עראי שהוא תחת הקרקע:

עוד נראה לי דזה נהנה וזה אינו חסר דכופין אותו על מדת סדום דזה בעל החצר נהנה שילכו המים נקיות לבור דרך הביב וזה בעל הגג אינו חסר שאינו מקבל בביב אלא המים שהיו הולכות על פני החצר עכורות ועשיית בחצר השותפין אינו חסר הוא בעשייתו שאינו ממעט באויר החצר שום דבר וגם הוא דרך לעשות כן בחצר כמו שכתבנו למעלה וכן אני אומר שעובר ראובן זה על מה שאמרו חכמים לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים לו כמו שלמדו ממתני' דפ' החולץ על מתני' היתה א' מהן כשרה וא' פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה שהיתה כבר פסולה לכהונה גרושה זונה או חללה ולא יפסול את הכשר' לכהונה שהחליצה פסולה לכהונה ומכאן שלא ישפוך אדם מי בורו וכו' ואע"ג דזה נהנה וזה אינו חסר דכופין אותו על מדת סדום אפ"ה הוצרך הגמרא ללמוד ממתניתין לא ישפוך אדם מי בורו וכו' דהא דאמרינן זה נהנה וזה אינו חסר היינו בזמן שזה נהנה זה אינו חסר ואפ"ה אינו רוצה זה שיהנה הוי מדת סדום אבל שפוכ' מי הבור. בזמן שאין מי שיקחנ' לא הוי בכלל מדת סדום ולכן הוצרכו חכמים ללמוד שלא ישפוך אדם מי בורו והוא יודע שאחרים צריכים לו עד שיודיעם אם ירצו לקחתם דומי' דמתניתין שלא יחלוץ לכשרה שאינו ידוע אם יזדמן לה כהן או ישראל לישא אותה ואפ"ה לא יחלוץ לה דשמא יתרמי לה כהן וישאנה וא"כ זה ששופך מימיו ואינו רוצה שיקבצם חברו ושכנו עובר על דברי חכמים דהוי נמי בכלל זה נהנה וזה אינו חסר דכופין אותו על מדת סדום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >