שו"ת מבי"ט/ב/עא
|
< הקודם · הבא > |
שאלה מארץ רחוקה באו אלי פסקי חכמים שלמים מורי' הוראות בישראל על ענין נ"מ אם חייב הבעל לשלם עליהם מס כיון שהוא אוכל פירותיהם או אינו חייב כיון הקרן שלו ושהם ישמרם צורם כתבו והורו בארצות' שאינו חייב וגם אני מסכים עמהם לענין הדין ולהם שומעים שאמרו כהלכ' וגם בראיותיהם פתח פתוח מצאתי לחדש איזו א שלא הביאו הם כדי לחזק בדק איזו ראיה שהביאו שאינה מספקת לדעתי למה שעליו הראי' ראשונה כתב החכם הה"ר משה אלמושנינו שהיה ראשון בהוראה זו שאינו חייב דאין לו בהם רק אכילת פירות שאפי' באחריותן אינו חייב וכתב דגרע טפי מפקדון אשר הפקד אתו והריוח לעצמו דפקדון אשר פשע בו ונאבד בפשיעה חייב אמנם נ"מ אפי' פשע בהם ונאבדו פטור משו' דהוי פשיעה בבעלי' ויש תימא בדבר זה כי בפקדון אין בו כח לא לעצמו ולא לבעלים ואם הוא עבר ונשא ונתן בו יש ריוח לבעלים והאחריות עליו ואם היה לו רשות מבעליו להשתמש בו ושיהיה הריווח לעצמו פשיטא שחיי' ביותר בפשיעה דבלא רווח נמי חייב בפשיעה בפקדון ובנ"מ מה שפטור בפשיעה משום דהוי כשלו ודמי לפשיעה בבעלים אע"ג שאין אשתו משמרתו ואין הפיטור מהאחריו' שום טעם לפוטרם מן המס אדרבה נראה שהם כשלו ולמי יפרע מה שנאבד והרי אינו חייב לפרוע לאשתו הקרן של נ"מ שהוא בידו כל זמן שהיא בחיים והחכם נר"ו עצמו כתב אח"כ על מי שיש בידו של אחרים אהובו או קרובו שהדבר ידוע שלא יכריחוהו דהוו כנכסיו ממש וחייב במס ואם כן נ"מ אלו הם כמוהם לפי טעם זה דאף שתכריחהו הוא אינו חייב מן הדין לפרוע לה אלא הוא אוכל פירות כל ימי חייה גם אחר כך כתב כי להיות שנ"מ אינו חייב באחריותם לפי שאינם שלו דאין לו בקרן כו' על כן אינו ראוי שיפרע מהם מס ע"כ ואדרבה מפני שהם כשלו בחייה הוא שאינו חייב באחריותם גם החכם הה"ר שמואל מדינ' בכתב אמת שלו הוסיף להביא ראיות דממה שכתב מהר"ר איסרלן שכתב האש"רי דכל מלוה הבאה ברבית כשמביאה לידי פרעון חשיבא כמציל מידם נהגו שלא לתת מס מן הרבית ואפי' מכל מלוה של רבית היתה הסברא נותנת שלא יפרע מס דספק אתי ספק לא אתי דכל כוונות הגוים להפקיע הכל ומה שכתב שם דבאותו זמן דרוב המחיה הוא ברבית ממה יותן מס וכו' וכתב הוא הרי אתה רואה דאי לאו האי טעמא היינו אומרים דגם מן המלוה בעצמה לא היה הדין נותן לתת מס מטעמא דספק אתי וכו' על אחת כמה וכמה ממון שבעלים לא היה שלו שאין ליתן ממנו מס שהרי אין כאן טעם דממה נותן המס וכו' דנ"מ לא שכיחי כולי האי וכו' ואני אומר דבמלוה של רבית היתה הסברא נותנת שלא ליתן מס ממנו משום ספק אתי לידיה ספק לא אתי לידי' דכל כוונתם להפקיע הכל ואין בידו שום דבר מאותו המלוה לפרוע עליה מס וגם שיהיה משכון בידו הוא ירא שמא יוציאוהו מידו ואינו נהנה ממנו כמו שכתב דכל כוונתם להפקיע הכל אבל נ"מ שהם בידו וברשותו והוא אוכל פירותיהם ליכא ספק אתי וחזו דאתאי מיקרו והאי ממון רבית לא הוה דמי אלא למה שכתב שם שהיו לקצת עשירים חובות גדולים על שרים ועברו כמה שנים וכו' ולא היה איפשר לידע סופן והיה נראה להם חוץ מן הסברא שיתנו מס מהם ויוציאו הודאי על הספק וכו' מ"מ לא חשיב ממון אעפ"י שאם היו נותנים לו סך מעות לא היו מוכרים אותו ודמי לממון של רבית שהיתה הסברא נותנת שלא יתנו מס אם לא מטעמא רוב חיותם היה ספק כמו שכתב למעלה אבל נ"מ לא דמו להני כדא' ולא הבנתי מה שכתוב אח"כ וכתב שאני התם דממון מוריש אין לה כלום אבל בנ"מ הוא אוכל הפירות משום הא היה נראה ודאי שהפירות חייבים במס לא הקרן וכו' ועל מה שכתב שממה שנתחדש לו מבעל התרומות שאין ב"ח גובה חובו מפירות נ"מ שהדברים ק"ו שאין ליפרע מפירות נ"מ שום מס דאפי' ב"ח דשעבודא מן התורה גובה מהם כ"ש אלו וכתב שזה ברור לא יחלוק עליו אלא מי שאין לו מוח בקדקדו נראה לי שיש לחלק בין פירות לפירות דהאי דכתב בעל התרומות היינו שאינו גובה ב"ח מפירו' עצמ' של נ"מ משו' דבעי רווח ביתא וליכא וכמו שפי' רש"י ז"ל שיכניס הפירו' לביתו ויהא מזון הבית מצוי ויטיב לה אבל מי שהי' לו פירות נ"מ מרובים ומכר מהם או אפי' מעוטי' ומכרם וצרפם לממון הקרן שלו ויש לו משלו ריוח מזון בביתו למה לא יפר' לב"ח מכל מה שיש לו ואפי' אלו הפירו' שהרי נעשו לו קרן בכלל מעותיו ואפי' לא היה לו ממון אחר כבר נעשו קרן אצלו וגובה מהם כו' ופורע ג"כ מהם מס דליכא הכא טעמא דריוח ביתא כיון שאין הפירות בעין דאם הפירות בעין פשיטא דלא יפרע מהם מס' דאפי' היו פירותיו שקנה ממנו למזונות בני ביתו כמו חטה וזרעוני' ושאר דברים העומדים ליאכל בבית הרי הם כשאר מטלטלי הבית שמשתמשים בהם והם הולכים וכלים שאין פורעים עליהם מס וכמו שהוא מנהג בכל העולם שלא לפרוע מס על דברים אלו ואפ"ה מדברים אלו ב"ח גובה מהם אחר שיסדרו לב"ח ואני חלקתי בענין זה ות"ל יש לי מוח בקדקדי ונחזור עתה לענין הדין שנראה לי שהדין עמהם שלא לפרוע מס על קרן נ"מ דהוי כממון אחרים שהוא בידו להרויח בו שהשיב כ"ת שמן הדין אין נותנין כלום משל אחרים שכל דעדיפי נ"מ מנכסי אחרים שלא לפרוע מהם מס דממון אחרים על הסתם יכול לישא וליתן בהם בעת שירצה ונ"מ צריך ליקח מהם קרקע ויאכל פירותיו ממון אחרים גובה ממנו ב"ח הקודם שהם שלו ומלוה בעלמא ק"ו שחייב ולהוצאה ניתנה נ"מ אינו גובה שום ב"ח מהם ממון אחרים שבידו שנתנם ביד אחר אינו צריך הרשאה לגבותו מאחרים וממון הידוע שהיא של נ"מ צריך הרשאה מאשתו לגבותו ממון אחרים יכול להשתמש בהם כקרן דכריוח לאוכלם ולכלותם נ"מ אינו רשאי ליגע בקרן וגופו ממון של אחרים בידו על הסתם מכרו קיים נ"מ אם מכרן לא עשה כלום ואפי' מכר קרקע נ"מ לפירותיו לא עשה כלום וכ"ת דוק וזיל לאידך גיסא דגריעי נ"מ לפרוע מהם מס שכן יורשים ואינם. מרשותו עד גירושין ולפעמים אוכל קרן וריווח בדין כמו גלימא נימא אדרב' נ"מ עדיפי שכן אינם במשא ומתן בגביה וגביה ובאכילה ובמכר והני נפיש' כדאמר בעלמא ואע"ג דאיפשר דלהוי גווני אחריני להאי גיסא ולהאי גיסא הני נפישי ועדיפי מסברא וא"נ מה שכתב מהר"ם ז"ל דבשל אחרי' חייב לתת מס בנ"מ יודה דאינו חייב מהני טעמי החכמים יצ"ו האריכו ואני קצרתי בער' סוכות תוך עסק מצות סוכה ולולב שנת השכ"ח ונזכה לשנים רבות לעבודת האל ית' נאום המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |