שו"ת מבי"ט/א/שלט
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי על אלמנה שנכנסה ערבנית לכתובת בנה ומת אם יהיה דינה כדין האב או לא. והשבתי שאין דינה כדין האב דדוקא באב הוא דאמרינן בגמרא פ' גט פשוט דאבא לגביה בריה שעבודיה משעבד נפשיה ומשמע דוקא אב דאם אם נמי הוה ליה למימר כל לגבי בריה שעבודיה משעבד נפשיה וכן משמע פשיטא דלישנא דגמרא עלה דערבותא דמשה בר אצרי דהוה ערב אכתובתה דכלתיה אתתיה דרב הונא בריה דאמר אביי ליכא דניזיל נסיב עצה לרב הונא בריה דליגרשה וכו' דפריך והא ערב הוא וערב דכתובה לא משתעבד ומשני קבלן הוא וכו' הניחא וכו' איבעית אימא מיהוה הוו ליה ואישתדיף ואיבעית אימא אבא לגבי בריה וכו' ומעיקרא נמי ידע דאבא הוה אלא דערב דכתובה דלא משתעבד כלומר פסוקה היא כדפרי' התם והא ערב הוא וערב דכתובה לא משתעבד ואהא קאי מאי דקאמר בתר הכי דאיתמ' ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד ומשמע בין אב בין אחר ומשום דמשמע ליה שינוייא דחיקא מאי דשני ואיבעית אימא אי מיהוה הוו ליה ואישתדוף קאמר גמרא ואיבעית אימא אבא דלגביה בריה וגו' דאף על גב דערב דכתובה אמרינן דדברי הכל לא משתעבד סתמא מצינן למימר דאבא לגביה בריה כי האי דמשה בן עצרי משעבד וכו' דמשמע דדוקא אב כיון דמפקינ' ליה מדינא דהלכתא פסיקא דוקא הוא והבו דלא לוסיף עלוהי והכי משמע נמי כהני הלכת' דמתני' פ' מי שמת האו' אם תלד אשתי זכר וכו' וקי"ל דהמזכ' לעובר לא קנה ואם תאמר משנתנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו פי' וגמר והקנה בכל לבו ודרבי חנינא דאמ' המשי' לבנו הגדול בבית קנאו ודוקא גדול וכו' וכן הלכת' דמחתרת דבפ' בן סורר כאן באב הבא על הבן ופי' רש"י מספק אל יהרגהו דודאי רחמנ' האב על בנו ואפילו הוא מציל ממונו לא יהרגהו הלכך דמים לו עד שיודע לך כשמש שהוא אכזרי עליך ושונאך ע"כ בכל הני משמע דדוק' אב ולא אם דמתני' דאם ילדה אשתי זכר הוי דוקא אב משום דמזכה לעובר לא קנה הוי כהלכתא פסיקתא מרב הונא ורב נחמן דלא פליגי אלא אי קאמר לכשתלד ורבי יצחק נמי משמיה דרבי יוחנן אמר המזכה לעובר לא קנה וא"ת משנתנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו וכו' והלכתא המזכה לעובר לא קנה ואם כן מאי דמפקינ' מכלל האי הלכתא דוקא הוא אב ולא בן וכן הלכת' דמשי' בנו גדול הוי' כהלכת' בלא טעמא כדאמ' מר זוטרא התם הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא חדא הך וכו' ואם כן הוי דוקא אב והמחתרת בסתמ' אב הוא אלא דאם הדבר ברור כשמש שאינו הורגו הוי אחר כדינא דאב ואם הוא ידוע שהו' אכזרי על בנו אפילו אב נמי ואבוהון דכולהו רחמנים אב וכמו שכתב מ"מ סוף הלכות גניבה ודע שלא מיעטו אב על בן בדוקא אלא לכל אדם שאנו יודעים בו שירחם עליו כרחם אב על בנים וכו' וכן מוכיח בגמרא מההיא דרב דכל דאתי עלי במחתרתא קטילנא ליה לבר מדרב חנינ' ב"ר שילא וכו' ונראה לי דהא דמקנ' לבנו דקנה ומשי' בנו בביתו נמי דקנה וערב דבנו נמי דמשתעב' הוו כעין תקנת חכמים וכדאמ' לעיל ומ"ה בהני דוקא תקנו חכמי' שיהי' קיים מה שיקנה האב לבן או ישיא אותו בביתו או יהיה ערב על כתובת אשתו משום דהוי דבר מצוי ושכיח דעבי' הכי אבל האם אע"פ דהוי' כאב לענין אהב' לא תקנו בה האי תקנתא משום דלא שכיח כדאמ' עוד אני או' דהתורה ירד' לסוף דעת אב ולסוף דעת אם וטפי רחים אב לבן מאם על הבן במידי דאיכא דררא דממונא ויהיב נפשיה וממוניה טפי אב נאם דאב עושה מלאכה ואי יהיב ליה לבריה דרחי' ליה לא חסר ליה מידי דאיכא ליה רווח' באומנו' מה שאין כן האשה דאין לה חכמה אלא בפלך ומ"ה בעל חייב במזונות האשה וזכר לדבר כרחם אב על בנים וכו' וידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן ושלום המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |