שו"ת מבי"ט/א/שכב
|
< הקודם · הבא > |
אחר שראה אפוטרופוס היתום מה שנפסק סימן ש"ז טוען כי מלשון הנפט' שאמר יש לו בנכסי כך פרחים זהב שמשמעות אלו הדברים הם בתורת חוב או פקדון ושהדבר היה ידוע לאמו וקרוביו שלא היה חייב לו שום דבר ואפילו לוי עצמו היה מודה בכך ושאם היה הדבר החייוב מה שלא היה יודע לוי והוא מצד אביו של לוי או אחד מבני משפחתו של לוי שהיו בידו של נפטר נכסים של אח' מהם והיו נוגעים ללוי הרי יש לו ללוי אח אחר והיה לו להזכירו ולשתפו בנכסים אליו ואני אומר שגם שלוי יודה שלא היה חייב לו שום דבר והחיוב יהיה מצד אחר כמו שטען האפוטרופוס אין קושי' ממה שלא הזכי' את אחיו כי אולי צוה ממי שהיה לו חיו' עליו שיתן לזה ולא לאחיו או אולי הטיב או נתן הוא כבר בחייו לאחיו כנגד מה שצוה לתת לזה ואם כן אין צריך להטיל חרם בענין זה שיגלו האמת כי גם שהם יאמרו שלא היה חיי' לו שום דבר אפשר שהם אינם יודעים והוא יודע כמו שנז':
עוד טען שכיון שלא היה אפשר שיהיה דרך חוב אלא שהיה מתחייב דרך מתנה במה שלא היה חייב שהיה צריך לומר בפי' שהיה זה דרך מתנה או שהיה אומר מודה אני ולא לומר לשון מסופק ואני אומר שכבר היה אפשר להיות דרך חוב כמו שכתבתי אבל אפי' שנאמר שהיה דרך מתנה אע"פ שלא אמר בפי' לשון מתנה דיינינן ליה כלשון מתנה דלא גרע לשון יש לו דבנכסי מלשון יטול או יחזיק או יזכה או יקנה דאמרי' פ' מי שמת דכולהו לשון מתנה אע"פ שלא הזכיר לשון מתנה ואע"פ שאמר לשון שנרא' שהוא חייב לו שאמר יש לו בנכסי כשהוא ידוע שאינו חייב לו כנדון דידן לדעת האפוטרופוס דיינינן ליה כלשון מתנה וכדתנן בגיטין פ' השולח האו' נתתי שדה פלו' לפלוני נתתיה לו הרי היא שלו וכו' וא"ר יוחנן וכולן בשטר ושדה זו הוא ידוע שהיא שלו ואעפ"כ אם אמר הרי היא שלו שנר' שהוא מודה שהיתה שלו דיינינן ליה לשון מתנה ומה שאמר רבי יוחנן וכולן בשטר היינו בבריא אבל בש"מ דבריו ככתובין וכמסורין דמו ולישנא בנ"ד שאמר יש לו בנכסי הוי כלישנא דהרי היא שלו גבי שדה וכי היכי דהתם דיינינן ליה לשון מתנה הכי נמי הכא:
עוד יש ראיה ללשון זה שיהיה נדון בלשון מתנה מדאמרי' פ' הנושא בכתובות האומר לחבירו חייב אני לך מנה ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור ואסיקנא הב"ע כגון דאמר אני חייב בשטר וכ"ב הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' מכירה אעפ"י שלא אמר לו אתם עדי הוא הואיל ואמר בשטר הוי כמי שאמר הוו עלי עדים וחייב לשלם אע"פ ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום שהרי חייב עצמו וכו' הרי שאנו דנים לשון הריני חייב לך מנה בלשון מתנה אעפ"י שמשמעותו היה שהיה חייב לו דרך הלוואה או חוב דבש"מ אינו צריך לומר בשטר דדבריו ככתובין דמו וכ"ש בנ"ד שאמר יש לו בנכסי:
עוד יש ראיה ממה שאמר פ' יש נוחלין מי שאמרו לו בשעת מיתתו נכסיך למי הן שמא לפלו' ואמר להן אלא למי ראויה אם ראוי לירשן נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה ע"כ הרי לשון נכסיך למי הן ואמר הוא אלא למי יש בלשון זה שהם של פלו' שמכרם לו או היו בפקדון אצלו ומה שאמר נכסיך ר"ל שהם בחזקתך ואפי' דייני' ליה בלשון מתנה כשאינו יורשיו והוא ידוע שאינה של זה והכא נמי בלשון יש לו בנכסי' דייני' ליה לשון מתנה ואינו לשון מסופק כמו שטען האפוטרופוס ואינם צריכים להמתין עד שיגדל היתום כיון שהודה הנפטר בשעה מיתתו שהיה חייב לו או שהיה נותנם לו במתנה כפי מה שיפרש בלשון זוכה לוי בסך הנז' והארכתי להביא ראיות לטענה זו להפיק רצון האפוטרופוס שתקע עצמו בסברא ונראה שהוא בקי וידע לאפוכי בזכותא דיתמי ותע"ב ועל כל דייני ישראל אביהן של יתומים נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |