שו"ת מבי"ט/א/שח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן היה חולה בחולי דאיתפטר מיניה והיה מדבר עם שותפו בעניניו ובכלל דבריו אמר לו בפני עדים תדע איך לזה הבחור יש לו בנכסי כך פרחי זהב ואז השיב שותפו מי הוא הבחור לוי והשיב כן יורנו רבינו אם על פי הדברים האלה חייבים יורשי ראובן לתת ללוי הפרחים הנז' או לא הואיל ולא היו הדברים דרך צוואה כמו שמצווה אדם לביתו:
תשובה אין כאן טענת השטאה כיון שהי' שכיב מרע דאין אדם משטה בשעת מיתה כדאמ' בפ' חזקת ועוד דלא תבע ממנו לוי שום דבר וליכא טעמא דהשטאה אלא כשהו' תובע שיכול לומ' כמו שהשטית בי השטיתי בך וכן ליכא הכא טעמא דהשבעה אע"ג דלא אמר תנו ורב ושמואל דאמרו תרוייהו לא אמר תנו אין נותנין בפ' גט פשוט משום דכשאמר בנ"ד תדע איך לזה הבחור יש לו בנכסי כך פרחים הוי דרך הודאה וכתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות זכיה על ההיא דרב ושמואל דאם אמר דבר זה דרך הודאה ולא היה שם חשש הערמה נותנין וכן כתב הרי"ף ז"ל ס"פ ג"פ דכשאמ' דרך הודאה נותני' ומייתו תרוייהו ראיה מההיא דפר' דיני ממונות הרי שראו אביהם שהטמין מעות וכו' ואמר של פלוני הן של מעשר שני הם אם כמוסר דבריו קיימים ואם כמערים לא אמר כלום וכן בנמקי יוסף כמוסר כלומ' שירא מהמיתה וירא שלא יבוא הפסד לאחרים אז אמרינן דבריו קיימים ואם כמערים כלו' שאמר אל תחשבו שכל הממון זה שלי אלא מפלוני ופלוני שהפקיד בידי ומת בלא צוואה אין חובה על היתומים להחזיר להם הממון וכו ע"כ והכא נמי בנ"ד נראה כמוסר שהיה ש"מ והיה מדבר עם שותפו בעניניו ובכלל הדברים אמר איך לזה הבחור יש לו בנכסיו כך הוי כמוסר שירא מן המיתה דלא קאמר אל תחשוב שכל זה הממון שלי דהוי כמערים וכן נר' בנ"ד דהוי כדרך הודאה דמכוין לאודויי ולא בדרך שיחה הוי כמו שהביא בח"מ סימן פ"א מרבינו האי ז"ל דמי שתבעוהו בדין בחפץ פלוני והשיב אינו שלך אלא של פלוני אינו הודא' להוציא השני מידו אפילו בב"ד וכו' דכי אמרינן דאין צריך לומר אתם עדי היינו כי קא מכוין לאודויי בהא מילתא אבל הכא שיחה בעלמא היא ולא היתה הודאה שהרי היה יכול לומר אינו שלך ולא היה צריך לומר אלא של פלוני והרבה דברים שיח' בעלמא הוא ואינו מזיק לו כלום ע"כ וכ"כ הרמב"ם פ"ו על מי שהיו אומרים עליו שהיה בעל ממון אמר אלו הייתי לא הייתי פורע לפלו' והכא נמי לא הוי דרך שיחה שלא אמר דבר זה על דבר אחר אלא דבר בפני עצמו דרך הודאה דלא הוה שייך הודאה זו למה שהיה מדבר קוד' עם שותפו עוד טעם אחר שאמר תדע איך לזה הבחור יש לו בנכסי כך פרחים והוי לשון אתם עדי כיון שאמר תדע הוי כמעידו עליו הוא והאחרים העומדים לפניו. עוד טעם אחר שנראה מלשון השאלה ממה שאמר איך לזה הבחור יש לו וכו' שהיה שם בפניו וכן מה שהשיב לו מי הוא הבחו' לוי ואם לא היה שם מאין ידע וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו ואם כשהודה בפניהם היה התובע עמו אינו יכול לטעון ולומר כדי להראות שאינו עשיר וכו' והואיל ואתא לידן נתרץ לשון הרב ז"ל שנראה שקשה למה שכתב פ"י מהלכות זכיה דאם אמ' דבר זה דרך הודאה נותנין ואין כאן טענת השבעה וכאן כתב על שאמר לו דרך הודא' ולא דרך שיחה שיכול לטעון טענת השבעה אם לא כשהיה התובע עמו ואם לא נחלק בין ברי' לש"מ נוכל ולומר דהתם פ"י איירי כשהיה התובע עמו א"נ כשאמר דרך הודיה הוא יכול לטעון טענת השבעה ולא יורשיו ובפ"י מיירי ביורשיו דכיון דהיה דרך הודאה אינן יכולין לטעון הם טענת השבעה כי גם שלא הזכיר ראובן את לוי אין חשש בזה כיון שהזכירו השותף והוא אמר הן וכדאמ' פ' י"ג נכסיך למי הן שמא לפלו' ואמר אלא למי וכו' נאם המבי"ט ועיין שכ"ב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |