שו"ת מבי"ט/א/שד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן מסר לשמעון סחורה שיוליכה לנמל עם סחורתו להעלו' אות' בספינה לשולחה לויניציאה ומפני שהיה ירא שמא בדרך יארע איזה אונ' מן הקושאריו' להיות הסחורה של היהודים או' שצו' לשמעון שימסור אותה ביד ערל ושתהיה נכתב' ע"ש הערל בפנקס הסופר של הספינ' כדי שיחשבו שהי' של ערלים ולא יקחו אות' הקושארייו' ושמעון טוען שכשאמ' לו שימסר' ביד ערל השי' הוא לו שלא ימצא גוי ערל שירצה להטפל בכך לקבל סחורת יהודי ושגם הוא לא ישלח סחורתו כי אם בשמו ליד הגוי ההוא אשר הוא נהוג לקבל סחורותיו ולמוכרם ושאמר לו ראובן א"כ תשלח ג"כ הסחורה שלי ליד הגוי שלך שיתננו לפלו' יהודי שליח שלי ושהוא אמר לו מה יועיל לשלחם ביד הגוי שימסרם ביד היהודי כיון שנכתבה הסחורה על שמך שאתה יהודי כי גם סחורתי היא נכתבת בשמי ואיני מועיל לשולחם ליד הגוי שלי אלא מפני שהוא מוכר סחורתי בשכ' ופשר' שבינינו ושחזר ראובן לומר לו אע"פ כן שלחה ליד הגוי שלך ואח"כ כשמסר ראובן לשמעון הסחורה נתן לו פתקא וכתב בה שישלח הסחורה לויניציאה ושיכתוב לגוי שלו שימסרנ' ליד יהודי שלו ולא חזר לכתוב לו בפי' שישלח הסחורה ביד הגוי ועל זה לא חשש לשולחם ליד הגוי שלו כי לא היה שולח סחורתו אלא מפני שהגוי היה חייב למוכרה כפי התנאי שביניהם ובדרך אירע אונס ומקר' בעוונו' שבאו קושארייו' שוללים ולקחו כל הסחורות שהיו נכתבות בשם יהודי השולחי ובכלל' לקחו ג"כ כל סחורות שמעון ולא הועיל לו מה שהיה כותב שמעון לגוי שיקבל' כיון שהיה ידו' שהם של שמעון אלא שהגוי הנז' כמו שהיה רגיל לקבל סחורות שמעון והיה מפקח בהנאתו חשב כי אלו היה שולח שמעון סחורתו באותה הספינה שהיה ידוע שהיתה עתידה לבוא מסינים לויניציאה וחשש שמא יארע בה שום אונס ונתן כ"כ פרחים לק' למי שנכנס ערב על הסחורה שהיה שולח שמעון בספינה ההיא עד סך כך סחורה וכשנלקחה הסחורה ההיא ע"י קושארייוס תבע הוא מן הערבים אשר נתפשר עמהם ונתן להם כך וכך לק' בשביל הערבות הנז' והוא קרוב שיגבה הגוי מן הערבי' עד סך מה שנתפשרו עמהם שהוא כמו חצי הסחורה ששלח שמעון או ב' שלישים ועתה בא ראובן ואו' אלו היית שולח הסחורה ליד הגוי שלך כמו שכתבתי לך אולי היתה ניצול' כמו שניצול' שלך ושמעון משיב כי כבר אמר לו שלא היה לו שום תועלת בשלח את סחורת ראובן ליד הגוי שלו כי גם הוא לא היה שולחה כי אם מפני שימכרנה הוא ולא ידע מה שהשתדל הוא בענין אחריותה ליקח ערבים אם יקחו אותה וגם ידע אח"כ שלא עשה זה אלא על סך סחורה שלא הגיע לסכום כל סחורתו וגם שהיה שולח סחורת ראובן ליד הגוי שלו לא היתה ניצול' בערבו' שעשה הגוי שלו כי לא ערב אלא על סחורת שמעון בפי' ועל סך כך שלא תגיע לכל סך סחורתו והנותר בסחורתו על הסך שלקח הגוי ערבו' הרי הוא אבוד לחלוטין כמו הסחורה של ראובן ואפי' מה שלקח עליו ערבות עדיין לא גבה דבר ממנו כפי מה שכתב לו הגוי כי הם אנשים תקיפים:
תשובה הא דאמרי' כל המעביר על דעת בעל הבית נקרא גזלן אוקימנא כר' מאיר פ' האומנין גבי מתני' השוכר חמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה וכו' דהנותן דינר לעני ליקח לו חלוק לא יקח טלית וכו' וכההיא דמגבת פורים לפורים ואין העני רשאי כו' וליתא לדר' מאיר וכמו שכתב הרי"ף שם גבי מתני' וכתב נמקי יוסף גבי מתני' דקתני בהר והוליכה בבקעה או איפכא ומתה חייב דמשמע דדוקא היכא דמת' בחד מהנך גווני דאוקמי אמוראי מחמת אויר או אובצנא או שהכישה נחש דבכל חד איכא למיתלי שמחמת שינויו של שוכר מתה הא מתה כדרכה פטור עד כאן דמשמע דכל דליכא למיתלי דמחמ' השינוי בא האונ' פטו' ובנ"ד הכי הוא דלא בא האונ' מחמ' השינוי שגם שלא הי' מעבי' מדע' בע"ה והי' שולח ליד הגוי היה נלקח כמו שנלקח שלו ולאו דוקא במעביר על דעת בע"ה דלפעמים ליכא פשיע' דאינה שמירה יותר טובה מה שאומ' בע"ה כההי' דמה' לבקע' ומבקע' להר דבתרווייהו הוי העברה משו' דאיכא גווני בהר דליכא בבקעה וכן איפכ' כדאמ' התם אלא אפילו בפשיעה ממש שפשע בתחלה ובסוף אירע אונס אע"ג דקי"ל תחלתו בפשיע' וסופו באונ' חיי' היינו כי ההו' דזוזי דאותבינה בצריפ' דאורבני דאונס בא מחמת פשיעה אבל לענין מת' כדרכה פטור דמאי נטירות' הוה ליה למעב' וכמו שהאריך הרי"ף ז"ל פ' המפקיד עליה דמתניתין דהשוכ' פר' והשאיל' כו' ומת' כו' וכן כתב הרמב"ם ז"ל ספ"ג דשכירות פשע בה ויצ' לאג' ומת' שם כדרכה פטור שאין יציאתה גרמה לה שתבא לידי אונס זה וכתב מ"מ שאני הכא דלא בא האונס מחמ' הפשיעה וכן כתבו בתוספת וכן כתבו בהגהות ריש פ"ד דוקא כשבא האונ' מחמת הפשיע' וכו' וספ"ד מהלכו' שאלה כתבו ג"כ אבל אונס שאין בא מחמ' פשיע' פטו' כדמוכח פ' השוכ' וכן בח"מ סי' רצ"א והביא דברי רב אלפס ז"ל וא"כ אפי' היתה פשיעה מה שלא שלח ליד הגוי שלו לא היה חייב שלא בא אונס הקושארייוס מצד הפשיעה שהרי אפילו מה ששלח הוא ליד הגוי נלקח ג"כ כדאמ' וכ"ש כי תחלתו ג"כ אינו פשיעה מה שאמר לו שישלחנו ליד הגוי שיתננו ליד יהודי שלוחו או אפוטרופו' שלו והו' שלחו ליד היהודי עצמו כי סוף סוף היה צריך שיגיע ליד היהודי ומה לי ע"י הגוי או ע"י הסופר של ספינה ובין כך ובין כך היה מוסר הסחורה ליד בעל הספינ' ע"י סופר הספינה כמו שהוא נהוג שכותבים ע"י סופר כל מה שמקבלי' מיד מי מקבלים אותו וליד מי ימסרו אותו והוא ידוע כי היו מוסרים הסחורה ליד היהודי כמו שהיו מוסרים אותה ליד הגוי של שמעון כי באמונה הם עושים ולא היה שום הוצאה או תוספת במסור אותה ליד היהודי ממה שהיה מוסר אותה ליד הגוי והגוי ליד היהודי אדרב' היה אפשר שיהיה יותר הוצאה ללכת הסחורה מיד ליד וא"כ היה תחילתו שלא בפשיעה וסופו באונ' דפשיט' דפטו' ואפילו היה בזה שום צד שיהיה ידוע שיהיה בו פשיעה שהיה יותר טוב לשולחה ליד הגוי שימסר' ליהודי ולא שימסרנה ממש ליהודי בעצמו מה שאינו נראה כן כיון שאינו ידוע לכל שהיא פשיעה לא מיחייב ויותר מזה כתב בנ"י בשם הרמב"ן ז"ל על מתני' דהר ובקעה דאפי' לאביי דאמ' לעיל פ' המפקי' תחלתו בפשיע' וסופו באונ' חיי' הכא כשמת' כדרכה פטור לפי שאין שינוי זה שבין הר לבקעה פשיעה גמורה שהיזקה מצוי מזה כמו בזה והיזקים חלוקי' הם אלא שאינה שמירה למה שאמר משכיר ומשו' דלאו פשיעה גמורה היה מוקמי' למתני' דוקא דמתה בחד מהנך גווני דבכה"ג כיון דאיכא למיתלי שמחמ' שינוייו מתה חייב ע"כ וה"נ אפילו היו אומרים שהיה שינוי ופשיעה אין שינוי זה פשיעה גמורה שהיזקה מצוי בזה כמו בזה בשלילת הקושארייו' כ"כ שוללי' הסחורה של ישראל הנכתבת ע"י סופר הספינה שתנתן ליד גוי כמו אם יהיה כתוב שתנתן ליד ישראל דדא ודא חד הוא כל שהוא של ישראל לוקחים אותה וכ"ש שאינה פשיעה כלל כדאמר' דכיון דסוף סוף אמר שיבוא ליד היהודי מה לי שיבוא ע"י הגוי של שמעון או לא כיון שלא היתה ניצולת מיד הקושארייוש אעפ"י שהיתה הולכת על ידי הגוי ודמי הא לשוכר החמור ואמר לו להוליכה בדרך פלוני בבקעה והוא הוליכה דרך אחר בבקעה או בהר כי האי גווני שהיו שני דרכים בהר והוליכה בדרך האחר דפשיטא דאין כאן פשיעה ופטור אפילו בהני גווני דאמרי' בגמרא דחייב דדוקא תנן מהר לבקעה או איפכא דחשיבה פשיעה כהני גווני לא כשהלך בבקעה או בהר אפילו בדרך אח':
וכל זה אפי' שנאמר שהעביר מדעתו של בע"ה שאמר לו בפי' שישלחנ' ליד הנכרי שלו והוא קבל לעשות כך או שתק אבל לפי לשון השאל' נראה שלא קבל על עצמו לעשות כך שזה השיב לו מה תועלת שאשלחנה לידו כו' וגם כי חזר ראובן ואמר לו אעפ"כ לא חשש לזה כיון שנתן לו טוב טעם לשלא היה תועלת בזה והוא לא חזר לומר שישלחם ליד הנכרי מפני שחשב שיהיה יותר תועלת אלא שאמר אעפ"כ כמו שאומר ואע"פ שלא יהיה תועלת אין הפסד שתשלחם ליד הנכרי שלך ואין כאן העברת דעת בזה שלא קבע עצמו ובדיבורו אחר שהשיב לו שמעון מה שהשיב כמו שכתבתי ולא חשש לחזור להשיב לו מה שהשיב מקודם שלא היה תועלת בזה כי כל זה היה דיבור בעלמא כי לא היה בשעת מסיר' ואח"כ כתב לו פתקא בשעת מסיר' שישלחו דרך ויניציאה ולא פי' לו בפי' שימסרנה ביד הנכרי אלא שיכתוב לנכרי שימסור אותה ביד היהודי ור"ל שהנכרי יודיע לשם ליהודי שבאה הסחורה לידו כדי שימסרנה לו מיד נמצא כי אין שום חיוב לשמעון בזה אעפ"י שסחורתו ניצולה מצד הערבות חדא שאין כאן ציווי ואינו העבר' מדעת בע"ה שנית כי אפילו היה ציווי לא היה פשיע' כיון שבין כך וכך היה מצוה שיגיע ליד היהודי שלישית ואפי' היתה פשיעה לא היתה פשיעה גמורה שההיזק היה מצוי בזה כמו בזה רביעית אפי' היתה פשיעה גמורה או העברה מדעת בע"ה לא בא האונס מחמתה ופטור כמו שכתבו כל הפוסקים שהבאתי למעלה וגם כי הסחורה של שמעון ניצולה לא ניצולה מצד שלא לקחוה הקושארייוש אשר מהם היתה הפסד מתחלה אלא פנים חדשות באו לכאן והוא הערבות שעשה הנכרי על סחורות שמעון מבלי ידיעת שמעון אלא שכמו שהיה מפקח על נכסיו במכירה כן עשה בערבות לפקח בתועלתו וגם לא עלה ערבותו על כל סחור' שמעון וגם כי היה לוקח ערבות על כל סחורת שמעון לא הי' סחור' ראובן ניצולת בזה כיון שלא הזכיר אלא סחורת שמעון והרי היה ידוע שם כי הסחורה היתה של ראובן כי היה צריך הנכרי למסרה ליד היהודי הידוע ולא הי' חל הערבות אלא על סחורת שמעון אפי' היתה באה מסינים ליתנה ליד הנכרי כיון שהיה כותב שהי' של ראובן ויתננה ליד היהודי לא יעלה בדעת הנכרי שישלח שמעון לידו גם סחור' אחרים ויקח ערבות ג"כ עליה לא היה מנחש כי אפי' מה שעשה בסחורות שמעון כי לא נצטו' משמעון על ככה אלא מפני שחשב שישלח סחורה באותה ספינה שהיתה בסינים כמו שהיה רגיל לשלוח לו בכל זמן בוא ספינות חשש באותו זמן שהיו קושאריוש שיהיה תועלת לשמעון הערבו' ועשהו כיון שעליו היה מוטל לפקח בנכסיו כמו שהיה רגיל מקוד' ולא בכלל סחורתו שיתננ' ליהודי אחר כיון שלא היה מוטל עליו לפקח בנכסי אחרים ואם היה עושה כך והיתה הסחורה כולה מגעת ליד הנכרי ולא היה אירע בו אונס כלל הערבות בחנם ולא היה חייב ראובן לפרוע שום דבר מהערבו' ולזה היה נמנע הנכרי מלעשות מה שלא היה כן בסחורות שמעון כי כיון שהיו באים כל סחורותיו ליד הנכרי והוא היה מפקח עליהן היה חייב שמעון לנכו' לו כל מה שנתפשר על הערבות ולכן הנכרי לא היה עושה ערבות על סחורות ראובן אפילו שהיה יודע ששמעון שלח לו סחורות ראובן גם כן ואם כן הצלת סחורות שמעון מצד ערבות הגוי לא היה מועיל לראובן אפילו שהיה שולח הסחורות שלו ליד הגוי ואין לראובן דין ודברים ולא תרעומת דברים על שמעון כלל נאם המבי"ט וחתם בה הרב כמהר"ר משה באזלה נר"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |