שו"ת מבי"ט/א/רצד
|
< הקודם · הבא > |
ראיתי בכללים שכלל הריב"ל בשם בניו החכמים אשר מקצת כתבו ששמע מפיו והביאו דיבורים של תוספות ממסכת קידושין והעלו אותם בקושיא ובצ"ע וחסתי על כבוד בעלי התוספו' אשר מחכמת דבריהם יאירו פני החכמים הבאים אחריהם ועיינתי בקצת הדיבורים וראיתי שלא נעלם מהם כל מה שהוקשה על דבריהם ובהבנת דבריהם כראוי שלא ישאר בהם קושי ולא צורך עיון הדיבור הא' או' מנינא דסיפא וכו' והדיבור הב' הוא על אמר רב אשי מעיקרא דדינא פירכא וכו' מה לאמה העבריה וכו' כתבו התוס' וא"ת נילף כסף מביאה ומה ביאה שאינה קונה באמה קונה באשה כסף שקונה באמה העבריה אינו דין שיקנ' באשה וי"ל כ"ש דאיכא למפרך יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף ע"כ וכתב החכם הנז' או ראה מה שכתבו בניו דבדיבור זה קשה טובא חדא דקאמרי התוס' כ"ש כו' והוה להו למימר לתוספות מה לביאה שכן קונה ביבמה וכתב דאי משום הא לא קשיא דאיכא למימר וכו' דק' לשנות' ולמימר מה לביאה שכן וכו' וכתב אבל עדיין קשה דמה האי דקאמר כל שכן וכו' דמאי אולמיה דהאי מהאי אם לא נאמר דעדיף למפרך אעיקרא דדינא כו' שהיוכיח חוזר למה ועדיף טפי וכו' וכתב ועדיין קשה לי טובא דנראה לכאורה דלא תירצו התוספות כלל ועדיין הקושי' זו משום דפרכינן שטר יוכיח ואתו במה הצד וכו' ואם כן עדיין הקושיא כו' ואם נפשך לומר שסמכו התוספות למאי דאמרינן בגמרא לא לכתוב רחמנא בכסף ותיתי מהנך ומשני מה להנך שכן ישנן בע"כ וכו' ודאי הכי הוא דאין דרך אחר לבטל הק"ו אלא במאי דאמרי' מה להנך דישנן בע"כ ואני אומ' דלא קשיא מידי דפשיטא דכוונת התוס' היא לומר מה לביאה שכן וכו' כיון דעביד ק"ו מביאה אלא דנקט לישנא דגמרא דאמ' גבי ק"ו דאמה ומה דקשיא ליה לישנא דכ"ש נ"ל דאין צורך לדחוק דמה שהשי' הוא אם לא שנאמר דעדיף למפרך אעיקרא דדינא אלא האי דקאמ' כ"ש היינו משום דהשתא כדפרכי' מה לביאה שכן קונה ביבמה כולי ליכא לדחיי' שטר יוכיח כדדחי בפרכא דיבמה יוכיח דאמרי' מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר ונשאר הקשי' במקומו אי לאו פרכ' דרב אשי ואי תימא הכא שטר יוכיח שאינה קונה ביבמה וקונה בזו אין זה מעמיד הק"ו דבפירכא מה לביאה נשאר והק"ו בטל ומיפרך כמו שכתבו התוספו' כדפי' דאי תימא שטר יוכיח שאינו קונה ביבמה אין זו פרכא לק"ו אלא לביאה ותימא מה לשטר שכן מוציא מכניס כדאמ' בגמרא מה לביאה וכו' ואתי כסף מביניהם במה הצד מה מצינו באלו שקונין אף אני אביא כסף ואפ"ה איכא למפרך על האי מה מצינו מאי דפריך בגמרא מה להנך שכן ישנן בע"כ כדפריך בגמרא א"כ בפירכא מה לביא' מיפרך הק"ו כמו שכתבו התוס' ואי תימ' תיתי במה מצינו גמרא הוא דשקלי וטרו בהכי לקמן ולא מתרצי התוספות השתא אלא דינא דק"ו ואם כן אפילו לדעת החכם נר"ו נשאר הק"ו בטל דמאי דאמרינן מה להנך שכן ישנן בע"כ אינו אלא לבטל מה מצינו דק"ו לחוד ומה מצינו במה הצד לחוד כמו שכתב רש"י ז"ל לקמן חדא מחדא לא אתיא דלא אתו מדינא ק"ו כתנא דלעיל דפריך והלא דין הוא והדר דלא אתו מדינה ואצרכיה קרא והשתא פריך למה לי קרא בכולהו נהי דחדא מחדא לא אתיא מק"ו תיתי חד' מתרתי דמה מצינו בהצד השו' שבהן שקונין כאן וכו' משמע בהדיא דהשתא סלקי' מדינא דק"ו ואתינן לדינא דמה הצד דאית ביה דינא אחרינ' דפרכי' ביה פרכא כל דהו ובק"ו לא פרכי' וא"כ אין אנו צריכין לומר כדי לבטל הק"ו מה שכתב החכם נר"ו דאמרו התוס' למה דאמרינן בגמרא לא ליכתוב רחמ' בכסף ותיתי מהנך וכו' דמה להנך שכן ישנן בע"כ אינו מבטל מה הצד כדפרשי' וכשכתב דאין דרך א' לבטל הק"ו דכסף מביא' אלא במה להנך שכן ישנן בע"כ נעלם ממנו דק"ו לחוד ומה הצד לחוד ובזה לא יהיה קשה לו ג"כ מה שכתב אבל מ"מ ק' לי איך העיקר חסר מהלשון ולא מה דקשיא ליה טובא דאין דרך התוס' בכה"ג וכו' דכל זה הוא ע"פ דרכו דאביק וקטיר קל וחומר בצד שוה. נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |