שו"ת מבי"ט/א/רצ

שו"ת מבי"ט א רצ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן רצ

הנני בא לכתב על מה שחזר לכתב החכם כה"ר יוסף קורקוס יצ"ו להוסיף לקח ולישב מה שכתב קודם על מה שהשגתי על דבריו ולרוץ באמת כחו ועתה אני יוצא להשכילו בינה יען כי חמודו' הוא ויבין בדבר ובמראה ואיני צריך להוסיף לקח על מה שכתבתי אלא להראות לו כי אם היה נותן לב ולדקד' במה שכתבתי לא היה משיג וכדי לקצר ולעלות אומר כי כל מה שכתב להשיג עלי ולנצל עצמו ממה שהשגתי עליו הם ב' מיני' במין הא' שהשיג עלי הוא דרך סברתו חול' על סברתי וכיוצא בזה אמרי' בעלמא גברא אגברא קא רמית ובמין הב' במה שהשגתי עליו האריך וכפל דבריו ודחקם להעמיד וכיוצא בזה אמרי' בעלמא שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה אבל דוקא בקראי הוא דאמרי' הכי ולא במילי דאינשא ונתחיל במין הא' במה שהשיג עלי על מה שאמרתי כי אם היו הב"ד הא' בחיים היו פוטרי' אותו עתה בשבוע' השיב כי מי הגיד לי כי אולי היו מחדשי' וכו' גם אולי הי' דעתם וכו' ואני אומ' כי אין קושי מאולי ואולי בס"ס ועלמה שנתתי התנצלות בעדם דשליח א' הוא הוא דעוי' כו' כתב מעיד אני עלי שהשליח לא אמר לי דבר ואני אומר דאדם קרוב אצל עצמו ולא העיד עליו שמים כו' כלישנא דאמרי' בעלמ' ודברי' נכרי' ראיתי אני בשליח דעוית כדאמרינן גבי דוד ומפי בושת. ועל מה שכתבתי כי אם היה מראה להם מה שכתבתי לא היו כותבים וכו' כתב ג"כ מי הגיד לי וכתב כפי מה שהוגד לו רוב חכמי צפת אשר חולקים עלי ראו כל דברי וכו' ואני אומר כי אפשר כי כולם ראו דברי כי אני לא נתתי הפסק ע"מ שיחביאנו וידעתי כי ראו אותו ועד היום לא שמעתי ולא ראיתי ששום חכם מן בני העיר חלק עלי אלא פסק א' נתנו לי בלי חתימה בכלל הפוסקים החולקי עלי מירושלם תוב"ב ודמשק חקרתי על אותו הפסק והגידו לי כי הוא לבחור אחד נקרא חכם ע"פ שכניו שהם הכת התובעת וכן יורה לשונו ומן המגיד עצמו לא ראיתי פסק אלא ששמעתי שכתב והראה לרבו נר' ושהגיה בו קצת וגם רבו הרגיל באלו הימים לחלוק עלי לא חלק ולא כתב בזה כי אם היה כותב לא היה מסתירו וגם אם היו פסקים אחרים לא היו מסתירים אותם מפני ולא שלחו לי אלא ג' פסקים מירושלם תוב"ב וא' מדמשק מן הגדול שהוא שם וא' חתו' בו לקיים דבריו וזה הפסק מבלי חתימ' לא ראיתי ולא שמעתי פסק אחר אפשר שבא לידם פסק והיה לחובתו החביאוהו ואני איני מחפש על המסייעים אפי' יהיה בהם ממש כי אם האמת אתי הוא יורה דרכו ואם אין כאן רוב חכמי צפת כי בעונותינו שרבו נתמעטו חכמיה כי ה' יחמול על שארית הנשארת ויגדל הגדיים הנעשים תיישים לרומם תורת אלהינו:

ועל מה שכתבתי כי נתתי טוב טעם ודעת כתב הוא איני רואה בזה טוב טעם ואם הוא אינו רואה מה אעשה לו לא אומר לו שיקבל דעתי ומה שכתב ואפי' שעיקר הצוואה היה ידוע שהיה בעדים אפשר שדבר זה בפני עצמו צוה ליורשיו ולא שייך בזה יש רואה וכיון דבאפשר דוחה את דברי אני אומר כי אפשר היה להיות ולא היה כמו שנתפרסם בב"ד ולא דמי למה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' טוען לא באו או שמתו או שהלכו למדינה אחרת ישבע כי בנ"ד היו מצויים בעיר ומפני דוחק השעה לא חייבו אותו להביאם אז כמו שכתבו הם שאותה העת היה דחוק רבי שלמה ללכת לדרכו לסחורתו שהיתה בדוגיאות ועל מה שכתב עוד כתב כמה פעמים מעוד כתב ואחר שלא תבע עוד האפוטרופוס בט"ו שני' וכו' עד עוד כתב ועל הנ"ה סלט' וכו' הכל דחיות בקש ובלי שום הכרח ובלי שום ראיה מפי סופרים ולא מפי ספרים אלא ברוב דברים ועל מה שכתב כי לא ראה טוב טעם במה שסמכתי דברי הב"ד על י"א שהם דברי יחיד שלי גדול משלהם כי הסמיכות שהם נתנו המציאות בלתי מסכי' אליו כי היה ידוע לנו כי היה לו מגו וכמו שנתגלה יותר עתה בסוף הדין כי לא היה שום שטר ועדות על כר' שלמה על הקע"ו סולט' וגם הבגדים לא הי' כלל בעין כי עברו כ"ב שנים שנמכרו ועל מה שכתבתי מה שחייבו אותו היה על שלא פרע יוסף מודינא עדיין כתב כי היה קשה להלום דבר זה כי הם תלו הטעם באין דרך להפרע מנכסי יתומים והענין הוא כי הם אמרו שאין דרך ליפרע מנכסי יתומים ולכן יפרע להם מה שנפרע מהם והוא יגבה ממודינא ואם היה פורע אז מודינא היה דרך ליפרע מנכסי יתומים כי הם היו נפרעים ממודינא וכל זה מובן במה שכתבתי למי שירצ' להבין וכתב שאם הדבר כן היה מזהיר רבי שלמה למודינא שלא יפרע דבר כי אם לו וכן היה עושה אם לא שהיו בידו כבר הנ"ה סול' ונשאר כל חוב מודינ' לאפוטרופוס בשביל היתומים ברצון ורשות רבי שלמה ועל מה שכתב ב' פעמים עוד כתב וכמו שנשא וניתן וכו' ועוד כתב והאמין גם הוא וכו' הרואה יראה שא"צ להשיב על זה וגם על מה שהשגתי עליו בג' הטענות ומה שהקדים קודם שכתבתי אני שלא היה צריך להקדימו כתב שהיה צריך ועל מה שכתבתי אני שהאריך במה שלא נפל בו שום מחלוקת שמה שעשה הבעל עשוי בנצ"ב כתב שא' חלק עמו חכם מחכמי צפת ושגם חכם בר סמכ' הגיד לו שראוה כתוב בקונד' א' הפך מזה ולא היה צריך שיהיה בס' לראות אם היה הפך זה ובפסקים של ירושלים ודמשק וגם הפסק שבא בלי חתימה אין גם א' מהם שהזכיר ענין זה. ועל ג' פעמים עוד כתב ג"כ יראה הרואה שאיני צריך להשיב ועל מה שכתב בפסק הראשון שכל הפוסקים שהשיגה ידו אין גם אחד מי שיסבור סברת הרמב"ם ז"ל שבפרק ז' של הלכות סנהדרין בהוציא ממון על פי הפסול וכתבתי אני כי הסמ"ג יד כל אדם משגת אותו הביא סברה זו וגם בעל צ"ה שאין יד כל משגת אותו הביאו כתב עתה כי כדי שלא לדחוק גם כן לשון סמ"ג לא הביאו אף כי ראהו ודי במה שמודה הוא שנדחק ואת צרור הכסף הניח יוסף בשקו ולא הזכירו:

ועל מה שכתבתי על לשונו בראש טענה השנית שאינו מדוקדק והוא בטעות תקיעה דלאו סיפא רישא וכו' כתב כי כל הלשון מדוקדק ומדוקדק ב' פעמים וכתב דה"ק וה"פ לישבו כאלו היה לשון משנה או בריי' ודי בזה להודיע לכל כי הלשון אינו מדוקדק אחר שהוצרך לזה ועכ"ז נשאר בלתי מדוקדק לרואים:

ועל מה שכתבתי שהב"ד הא' כתבו טעם לדעתם על כל מה שפסקו על הק' סולט' כתבו שיביא השטר הצוואה וכו' ואם לאו שהוא חייב כיון שאינו מביא ראיה וכתב כי אלו הד' תיבות כיון שאינו מביא ראיה היא תוספת שהוספתי אני הוא אמת שאינו כתוב בפסק אבל אני לא כתבתי וז"ל כדי שאעתיק לשונם ממש אלא שכתבו שיביא שטר הצואה וכו' ואם לאו שהוא חייב בק' סולט' ויפרש הוא מה ר"ל ואם לאו וע"כ יפרש אלא שאינו מביא שטר הצוואה לראיה כיון שכתבו קודם שיביא שטר הצוואה וא"כ הוספתי פי' מוכרח לדבריהם וכתב כי פסק דין זה לא נכתב בשאר פסקי דינים ואני הייתי רוצה לומר כי נכתב בשאר פסקי דינים והוא אינו רוצה עם היותו מליץ טוב בעדם:

ועל מה שכתבתי שהביא סברת האומר שאינו נאמן לומר פרעתי ועל מי שלא פירש כתב דמוכח בהדיא ושהעלי' הפוסקים שהביאו שהוא נאמן וכו' כתב שכת' אח"כ ואע"פ שיש חולקים שסוברים שהוא נאמן וכו' על הפוסקים שכתבתי ראוי לסמוך ואני אומר שאם היה יודע ומביא הפוסקים שסוברים שהוא נאמן לומר פרעתי היו רבים ולא היה סומך על האחרים ונניח עתה הפוסקים שלא כתבו בפי' על מי שיש פ"ד בידו אם נאמן או לאו כמו הרמב"ם ז"ל וסמ"ג שאני מפרש שסוברים שנאמן לומר פרעתי והוא מפרש שסוברים שאינו נאמן ונראה הפוסקים שכתבו בפי' ענין זה ונמצא במרדכי פ"ק דמציעא מה שכתב ראבי"ה שנאמן לומר פרעתי ושכן קבל מאביו רבינו יואל ושקיבל מריב"א הלכה למעשה הרי ג' רבנים וכת' המרדכי אבל הרב רבי' משה ז"ל כתב דאין הנתבע נאמן לומר פרעתי כשפ"ד ביד התובע דהאי דינא איתא בגמ' פ' גט פשוט כל טירפא כו' הרי א' ושלש ומהרי"ק הביא ענין זה של מרדכי כמעט לשונו ממש ובמקום הרב רבינו משה כתב מהר"מ נראה כי מה שכתוב במרדכי הוא מהר"מ אלא שהיה כתוב הר"מ וחשבו כי היה רבינו משה וכתבוהו בפי' ואינו אלא מהר"ם שכך כתוב כאן שהביא ראיה מפ' גט פשוט ומהרי"ק כתב שמהר"ם הביא ראיה מפ' גט פשוט א"כ הוא הוא ובתשו' לס' משפטים סי' ס"ו הביא ג"כ משם ר"מ דאינו נאמן וכיון שמצאנו סברא זו לר"מ כאן והביא ראיה מפרקא קמא דמציעא ובתשובת מהרי"ק הביא מגט פשוט א"כ מה שכתוב במרדכי צ"ל שהוא מהר"ם שהביא ראיה ג"כ מג"פ כי רבי' משה סתם אינו ניכר מי הוא כי הרמב"ם ז"ל כשמזכירים אותו הם כותבים הרמב"ם או מיימוני א"כ החולקים בסברא זו בפי' הם סברא א' ושלש ורבי' יעקב שכתב סי' ט"ל ואפי' אם כתבו לו פ"ד ועודנו בידו וטוען האחר שפרע כתב אבי העזרי שנאמן נר' שהו' סובר כן ג"כ הם סבר' א' וד' וצ"ה שהבאתי בפסק האח' הם א' וחמש ושבלי הלקט בסי' קל"ב הם אחת ושש ובס' התשב"ץ סימן כ"ו הביא ג"כ שנאמן לומר פרעתי והם סברא אחד ושבע והם ז' רועים ושמנה נסיכי אדם והחכ' הזה כתב שאף על פי שיש חולקי' שסוברים שנאמן לומר פרעתי מ"מ על הפוסקים שכתבתי ראוי לסמוך ע"כל שכתב בפסק זה שכתב כן בפס' הראשון אחר כך מצאתי קי"ט תשובות בדפוס מיוחסות להרשב"א ולזולתו מן הרבנים והגאוני' וכתוב בסימן ק"ב וז"ל אדם שיש לו פ"ד על חברו וחברו אומר פרעתי נאמן וכן משמע בהגוזל בתרא דאיתמ' התם וכי כתבי אדרכת' מודעי' ליה פי' ללוה כדי שידע שהחליטו נכסיו ולכך אם אמר פרעתי אינו נאמן אבל פסק דין כותבין כל היום ונותני' שלא מדע' כולם ולכך אם אמר פרעתי נאמן והגיה הר"פ ודוקא שאין בידו שטר אבל יש למלוה פ"ד ושטר בידו אינו נאמן לומר פרעתי משום דאמר ליה שטרא בידו מאי בעי דלא גרע ממלוה בשטר דאינו נאמן לומר פרעתי עכ"ל:

ועתה אני אומר בלחש ביני לבינו מה שכת' הוא בלשון צעקה לכ"ע מאריה דאברהם איך העלמתי אותם או איך איפשר שלא ראיתי' והרי אחר שהכרחתי וסדרתי הפוסקים שסוברים שאינו נאמן כתבתי ואעפ"י שיש חולקי' וכו' ע"כ אנה הם הפוסקים שסוברי' כן אם רבי' משה וס"מג אני או' שהם סוברים שהוא נאמן ואפ"ה אינו מביא ראיה מהם עתה ועכ"ז חצבתי עמודים שבעה שסוברים שהוא נאמן והוא שסדרם והכריחם שידברו כן ולא ימצא בכל ספריו בפי' כי אם מהר"ם או הרב רבי' משה לפי דעתו ובו סליק ובו נחית והיה לו לב לחכם הנז' לחלוק על מהר"ם עצמו ממה שכתב באותה תשובה סימן ס"ו ומיהו אם זה איחר כמה ימים הפ"ד בידו ולא תבע סברא הוא שנפרע מדשתק כולי האי ע"כ הרי שמהר"ם עצמו שהו' יחידי בסבר' זו כתב שאם איחר שסברא הוא שנפרע וכתב החכם נר"ו על זה הא נמי ליתא כלל חדא שהרי שאר המפרשי' לא חלקו בזה וכיון שעשו אותו כמו שטר אין לחלק וכו' לא היה לו לכתוב ולגזור אומר נגד מהר"ם הא נמי ליתא ואם מפני המפרשים שלא חלקו היה יכול לכתוב והרי שאר המפרשי' לא חלקו אנ' הם המפרשי' שאמרו שהוא נאמן כדי שיחלקו חילוק זה עוד אני מודיע להחכם נר"ו כי גם למהר"ם ז"ל מצאתי שנאמן לומר פרעתי אפילו פ"ד בידו ונמצא שאין לו על מי שיסמוך כלל והוא מה שכתבתי למעלה בשם התש"בץ שהוא ידוע כי בעל ספר התשב"ץ הוא מהר"ם ובספר תשב"ץ זה שבידו מצאתי כתו' בו בסופו כתיב' גסה אשכנזי' וז"ל הספר הזה עשה האשל הגדול הרב רבי' מאיר בר' ברוך כשהיה נתפש בוורשוביא על המגדל ונקר' שמו תש"בץ לפי שכל הספר הזה שאלו תלמידו רבי שמשון בר' צדוק ולכך נקרא הספר על שמו תשובת שמשון בר' צדוק ע"כל ובסימן כ"ו מדיני נשים ושאר דינים כתב וז"ל ואם נתחייב לחבירו ממון בב"ד ושוב אמר פרעתי לך מה שנתחייבתי לך בב"ד נאמן ובשבועת הסת כדאמ' שנים אוחזים אמרו לו צא תן לו ואמר פרעתי ובאו עדי' שלא פרע פי' שתבעו בפניהם ולא פרעו הוחזק כפרן משמע דוקא כשבאו עדים שלא פרעו הא אם לא באו עדים היה נאמן ואפילו אם יש לו פ"ד עליו ושוב אמר לו פרעתי נאמן וכן משמע בהגוזל בתרא דאית' התם וכי כתבי' אדרכת' מודע' ליה פי' ללוה כדי שידע שהחליטו לו נכסיו ולכן אם אמר פרעתי אינו נאמן אבל פ"ד כותבין כל היום שלא מדעתו של לוה לכך אם אמר פרעתי נאמן ע"כל הרי שלא נשאר לו על מי לסמוך כלל. עוד אני מודיעו כי מה שהעתיר והפציר להשמיע לשומעי' כי רבי' משה ורבי' יעקב סוברים סברת מהר"ם ז"ל מלבד מה שאני הוכחתי שאינו כך בקונד' האחר מצאתי במרדכי באותו הדף אחר שהביא סברת ראבי"ה ותרי דעמיה שנאמן לומר פרעתי הביא לשון סמ"ג שהו' לשון רבי' משה עצמו כמנהגו וכתבו עליו והיינו כדברי ראבי"ה שפי' לעיל וקאי אהא דנאמן אפילו כשיש פ"ד בידו לא אראבי"ה דפליג אאלפסי לעיל ופסק דנשבע לאמת דבריו שכבר נשבע בב"ד ואם כן הרי שסובר המרדכי שדברי ראבי"ה ורבי' משה הן סברא א' ולא נשאר לחכם נר"ו שום א' שיסבור סברא זו לא בפי' ולא במשמעות מכל הפוסקים שהביא כי גם מהר"ם שהזכיר המרדכי שהוא סובר שאינו נאמן הבאתי לו מה שכתב בספר התש"בץ שהוא מהר"ם כי הוא ידוע כי הוא נקרא מהר"ם ובהר"מ נ"ע והר"מ ז"ל ורבי' מאיר ורבי' מאיר מרוטנבורק והוא חותם בכל תשובותיו מאיר בר' ברוך במרדכי ובתשובו' מיימוני שרובם הן שלו והוא רבו של הרא"ש ז"ל ובכמה מקומות כות' במרדכי נשאל לרבי' מאיר או השיב רבי' מאיר ומבי' לשונו וחות' מאיר בר' ברוך ומהם בפ"ק דבתרא ובתשובות לס' נשים סי' ל"ו כתוב תשובת מורי רבי' למה"ר אשר ממגדל אינזיג שהיים וכו' וכת' בסוף מה לעני יודע יושב חשך צלמות ולא סדרים זה ג' שנים ומחצה העני וכו' הנקר' בשכבר מאיר בר' ברוך ז"להה ובתשובו' ס' קנין סימן ל"א כתוב על מה שחתם קודם מאיר בר' ברוך כתב שוב חזר בו מהר"ם ז"ל במקצת וז"ל אשר כתב במגדל אינזיג שהיי' ובתשובו' משפטים גם כן סי' ס' כתו' כמו בס' נשים למה"ר אשר ומפני שהי' יושב בחשך בבי' הסוהר במגדל הנז' כתב הנקרא בשכבר מאיר וכו' הרי שמהר"ם הוא מאיר בר' ברוך והוא הר"מ מרוטנבורוק והוא שישב בבית הסוהר כמו שכת' בהגה סמ"ק סי' קמ"ד בענין ההלל אמנם הר"מ ז"ל דרוטנבורוק אמר שישב וכו' וכן עשה הר"מ ז"ל דרוטנבורוק מעשה כשהיה בבית הסוהר ובתשב"ץ סי' ע"ט כתב בענין ההלל גם כן לשון הכתו' בהג"ה סמ"ק וכת' שכן עשה כשהיה בורישפורק ובסוף ס' תש"בץ זה כתו' במקום זה על המגדל כמו שכתבתי למעלה והו' מגדל אינזי שהיים הכתו' למעלה וא"כ מהר"ם הוא מאיר בר' ברוך והו' שהיה במגדל והעלנו מכל זה עליו שעש' ס' תש"בץ במגדל ההוא וכתב שם שהוא נאמן לומר פרעתי ויש לסמוך יותר על זה ממה שכתוב במרדכי בשם מהר"ם שאינו נאמן כי אף כשהוא אומר שאינו נאמן מבין ריסי עיניו הוא מאיר לנו שקרוב להיות נאמן שהרי באותה תשובה של ס' משפטים סי' ס"ו שכתב שאינו נאמן הטיל בה ב' תנאי' שלא איח' ושאמרו לנתבע ובלאו הכי נאמן כמו שכתו' שם:

ומזה ניישב דברי מהר"ם שלא יקשה מה שכתב בתש"בץ על מה שכתוב בשמו במרדכי כי מה שכתו' בתש"בץ הוא כשכותבין אותו שלא מדעתו של לוה כמו שכתו' שם ומה שהביא המהרי"ק בשמו הוא כשהודיעו לו שכתבו עליו פ"ד וא"כ לא נשאר לו על מי לסמוך בסברא זו כי אם על הצד הא' של מהר"ם כשאינו נאמן ולא היה לו ראיה ולא סמיכות לנדון שלנו כי היו שלא מדעתו והוא נאמן לצד האחר של מהר"ם וגם מה שחשב שהיה לו סמך ג"כ מהרב רבי' משה הכתו' במרדכי נתבטלה ויבדוק ויראה בדפו' האלפסי הא' של קושטנטינא וימצא שכתב אבל הר"מ ז"ל כתב כו' והאלפסי הב' שנדפס באיטלייא כתו' הרב רבי' משה כי חשב מסדר האותיות כי הר"מ היה רבי' משה וטעה שהמיש עמוד האש והאור ואחר שלא נשאר לו על מה לסמוך בסברא זו כדי שתנוח דעתו אגלה לו רב א' שלם בשני הצדדים של מהר"ם שכתב שאינו נאמן לומר פרעתי והוא הרב רבי' פרץ בעל ההגהות שכתב והגיה על דברי מהר"ם וז"ל ודוקא כשאין לו בידו פ"ד אבל אם יש לו למלוה פ"ד בידו אינו נאמן לומר פרעתי וכו' כמו שכתוב בכל בו סימן קנ"ד גם כי דבריו בלי טעם כי מה שכתב דלא גרע ממלוה בשטר לדעת מהר"ם גרע דשט' הוא מדעתו ופ"ד הוא שלא מדעתו כשהוא נאמן למהר"ם ובתשובות דפוס להרשב"א מצאתי כתוב על שם הרמ"ה ז"ל ג"כ שסובר שנאמן לומר פרעתי. ועל מה שפי' ב' פירושים לישב דעת הרמב"ם ז"ל במימרא דרב זביד אם סובר שהוא נאמן כתב שאם הייתי רואה פי' רש"י לא הייתי מאריך בזה וכו' וכתב כן מבלי השגחה כי האדרכתא שכתב רש"י ז"ל הוא פסק דין אלא נקנו לישנא דגמרא דקרי ליה אדרכתא וכמו שכתב רש"י ז"ל פ' הגוזל בתרא אדרכתא פסק דין לירד המלוה לתוך נכסים של לוה וכו' והוא כתב כי זאת האדרכתא שכת' רש"י ז"ל היא שכותבין איש פלו' נתחייב ולא נתן מעצמו וכתבנו לו אדרכתא על שדה פלוני וכו' וזאת האדרכתא אם היא באה על חוב שהיה בו ש"ח היא עומדת במקום ש"ח ואינו יכול לומר פרעתי כמו בש"ח אבל כשהיא באה על חוב ע"פ אז אינה אלא במקום חוב על פה והאי מימרא דרב זביד הויא כמלוה על פה דאמר בין צא בין חייב אם אמר פרעתי נאמן והיינו משום דלית ליה שטרא בידיה ומש"ה אפי' נתנו על פסק יכול לומר פרעתי דלא נכתב אלא להודיע שחייבו אותו בב"ד שלא היה ידוע מה שאין כן באדרכתא של סדר גביית החובות והאדרכתא שכתב הרמב"ם שהן על חוב שבשטר ואחר שהשטר נקרע הויא האדרכתא במקומו ולא מצי למימר פרעתי ואחר שהפי' שכתב שהוא מרווח א"א לפרשו על דברי רב זביד דאיירי במלוה על פה א"כ ע"כ יפרש אח' מב' הפי' הדחוקים אצלו ויסבור הרמב"ם דאפי' פסק דין בידו נאמן לנתבע לומר פרעתי וכן סמ"ג וכתב החכם הנז' למעלה כי לא רצה להזכיר בשמות הסוברים שהוא נאמן לבטל דבריהם ומשום כבוד אלהים הסתר דבר והוא אשם על שכתב דברים אלו וכיוצא בהם אחר שהוא ברור כי כלם סוברים כן שבעה פוסקים בפי' כמו שכתבתי למעלה והרמב"ם וסמ"ג על דרך ב' הפי' שפירשתי בפסק האחר ועל מה שכתב המרדכי כי דברי הסמ"ג הן כראבי"ה כמו שכתבתי למעלה עוד האריך להכריח כי מהר"ם הכתוב בתשובה מהרי"ק הוא קרוב לומר שהוא רבי' משה ואינו בקי בטיב הפוסקים ובשמותיהם ולכן כתב מה שכתב וכבר הראיתי לו למעלה בדפוס קושטנטינא שהוא מהר"ם וכתב בין כך וכך הנה חברים רבים למהר"ם ובושני מדבריו כי מהר"ם עצמו אינו חבר לסברתו כי גם לדעתו יש צד שהוא נאמן לומר פרעתי ולא נמצא לו חבר בפי' כי אם הר"ף באותה הנז' שגליתי לו למעלה כי הוא ידע את מקומם ובפס' האחר כתבתי כי הר"ן ז"ל שהיה נראה היה סובר גם כן שאינו נאמן ופי' דבריו שם דוק ותשכח:

ועל החילוק שחלקתי בין חוב הידוע בשטר או ע"פ כי לא נראה לו ושלא רצה להאריך בביטול ואם במה שהאריך לבטל לא נתבטל כמו שכת' למעל' כ"ש מה שלא האריך ולא מצא לכתוב שום ביטול שהוא קיים ולא רציתי כעת להוכיחו על מה שהרחיב פיו לדבר שלא כהוגן והאל ית' יכונן ליבותנו לעבודתו ית' אמן אחר זה הביא חכם אחד מחכמי העיר הקרובים אלי ס' א' שיש בו תשובות ופסקים והראה לי מה שכתו' בו בענין זה וז"ל אב"י אס"ף וק"ל כרב זביד וכו' בין חייב בין צא אמר פרעתי נאמן וכו' בא מלוה אין כותבין וה"ה אם כתבו לו פ"ד וחייבוהו נאמן לומר פרעתי ובשבועה שאין זה דומה לשטר דפ"ד כותבין מפני שאין הדיין נאמן לומר לזה זכיתי וכו' וכשפרעו אפשר שלא חש ליטלו מידו וכ"ש אם לא ידע כשכתבו לו אבל בשטר כותבין איך פלוני אמ' הוו עלי עדים וכו' וכן הלכה למעשה ע"כ ונמצאו שמנה נסיכי אדם הכותבים בפירוש שהוא נאמן לומר פרעתי אפילו פסק דין בידו כדאמ' ויש ראיה גם כן ממה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות שמטה ב"ד שחתכו את הדין ונתנו פ"ד איש פלוני אתה חייב ליתן להם כך וכך אינו נשמט שזה כגבוי וכאלו בא לידו ואינו כמלוה ע"כ משמע דמצי למימר ונאמן לומר פרעתי שהרי הוא כגבוי ואינו כשטר ובמ"מ פ"ט מהלכות זכיה הביא לשון הרשב"א ז"ל שכתב דברי הראב"ד ז"ל וחזר למדנו מדבריו דצואת ש"מ אעפ"י שכתבוה העדים אין לה דין שטר ויכולין היורשים לומ' פרענו ע"כ ונר' שכ"ש בנ"ד ועיין קמ"ז גבר חכם בעז טוב ה' לו למעז ה' לעמו ולו יתן עז חכם שלם בתורה ובמדות ה"ר יוסף נר"ו ראיתי כתבך ארוכה בכמות ואיכות סוגרת ומסוגר' כרמון מלאה עוצרת תלונות אוגרת וחוגרת ראשונות ואחרונות השמע' חדשות גם ישנות זכרת ועלי קול הרמת ומפני היות מדותי ידועה כי אני חושד את עצמי לעולם בכיוצ' כאלו הדברי' אף כי איני רואה כ"כ חובה לעצמי ואני מויתר לפעמים גם עם היותי זכאי לעין כל איני מאריך במקום שאמרו לקצר והו' המחלוקת לכן אני משיב בקצרה כי על יום טוב באנו והוא ע"ש של ע"פ וחיי' אדם לטה' את עצמו וקרבו ברגל ולכונן מחשבותיו לעבודת בוראו ית' והתבוננתי על כל מה שכתבת וראיתי שמאלך דוחה ומקטנת זלזולי כתבך וימינך מקרב' ומגדלת זלזולי כתבי ומטובת מדותיך אמרת כי לפנים מן השורה ושאלת מחילה כפרה ואני אפילו לפי דעתי שהקלת בי יות' מדאי אני מוחל למיחל מחיל' מחול לך וה' ימחול לך ולא יחשב לך לעון מה שנצטערתי בדבריך ואם לימי' יאיר האל את עינינו נשא וניתן בתורתו באהבה וחבה לש"ש. נאם המבי"ט:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >