שו"ת מבי"ט/א/קכז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו ראובן היו לו ג' בנות הגדול' בת י"ב שנים ושלח לו שמעון שיתננה לו לאשה נכנסו אנשי' ביניהם עד שנתרצה ראובן והלכו המשדכים עם שמעון לבית ראובן ושדכו כמנהג ולא הזכירו שם הנערה כלל רק שדכו סתם ותכף בהיות' עסוקים בשידוכים אמר שמעון לראובן אני חפץ לקדש את בתך תצא החוצה ותקבל קידושיה בפני אלו האנשים אז נכנס ראובן להוציא את בתו לקבל קידושיה וחזר ואמר כי היתה הנערה בושה לצאת אז ענה אחד מהאנשים ואמר שיקבל אביה קידושיה אחר שהיתה קטנה בת י"ב שנים ואז הוציא שמעון טבעת אחד ונתן לראובן ואמר בתך מקודש' בטבעת זו ולא הזכיר שם הנערה כלל וגם לא אמר לי יורינו רבי' אם היא מקודשת או אם צריכות כולן גט מפני שלא הזכיר את מי היה מקדש גם כי המשדך והאב אומר כי על הגדולה היתה כוונתם וקודם השידוכין כולם היו מזכירים שם הנערה אלא שאח"כ בגמר הענין טפש כחלב לבם ולא הזכירו שמה:
תשובה הרא"ש ז"ל כלל ל"ו האריך על ידים שאינם מוכיחות דלא הויין ידים והעלה דאם לא אמר לי אין כאן בית מיחוש כיון שלא דברו קודם על עסק קידושין וכן כתב ה"ר דוראן ז"ל תשובה כ"ג דאינה מקודש' כלל כיון שלא אמר לי דבעינ' ידים מוכיחות כדאיתא פ"ק דקידושין ונדרים ושכן הסכימו האחרונים ז"ל שאינה מקודשת אלא אם כן היה מדבר עמה על עיסקי קידושיה והר"ן ז"ל פ"ק דקידושין כתב שיש מי שאומר דאע"ג דקי"ל דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אפי' לענין גיטין וקידושין אלא לחומרא והויא לה ספק וכו' ודחה דבריהם וכתב דודאי כל היכא דהוו ידים שאינן מוכיחות כי הכא דלא אמר לי פשיטא דלא הוו ידים כלל דהא ק"ל כרבא וכ"כ ה"ר ישעי' ז"ל מטראני פ"ק דנדרים וכן כתב הרא"ש ז"ל פ"ק דקידושין דאף לאביי דקאמר ידים הויין בקידושין מודה דלא הויין והטעם הוא דבגט הויין ידים דהוא מגרש לה דהוי בעלה ולא מי שאינו בעלה אבל בקידושין אי לא אמר לי יש לומר לאחר מקדשה כמו שפי' רבינו ישעיה ז"ל שם וכתב התם הרא"ש ז"ל דאם היה מדבר עמה על עסקי קידושין ולא אמר לי דמסתברא לו דהויא הוכחא טפי מנזיר עובר לפניו:
והשתא בנדון דידן נראה דהוי שפיר מדבר על עסקי קידושיה כיון שאמר לאביה שתצא בתו החוצה לקבל הקידושין ונכנס הוא להוציאה ואמר כי היתה בושה ולא רצה לצאת ואמר לו שיקבל הוא הקידושין כיון שהיתה קטנה בת י"ב ואז נתן הטבעת לאביה ואמר בתך מקודשת בטבעת זו אין לך מדבר על עסקי קידושי' גדול מזה דהויי' היא ודאי מקודשת ולא שאר הבנות דאפילו היא אינה מקודשת אלא מכח שהיה מדבר עם אביה על עסקי קידושי' בפירוש שהיו מדברים עליה שהיתה בת י"ב שנים ולא יועיל מה שהיו מדברים עליה לשיהיו קידושין לאחיותיה דאפילו אמר לי דהוו קידושים גמורים לא הוו תפסי אלא לגדולה בת י"ב ששדכו אותה קודם והיו עסוקין בקידושיה כשנתן הקידושין דאפילו כששדכה לחוד ואחר זמן קדש סתם ואמר בתך מקודשת לי מסתמא המשודכת קידש ועליה נתכוונו דלא שביק איניש מצוה דרמיא עליה וכו' כמו שהביא בעל מ"מ פ"ט מן הראיה שהביא מן התוספ' ואפילו שכתב שיש דוחין הראיה ואו' שאין הולכים אחר אומדן דעתם ושכן העלו בב"ד של רבינו יעקב ז"ל למעשה שאפי' היתה אחת מהן משודכת והיו עסוקי' בה כלן צריכו' גט ושכן כתב הרמב"ן והרשב"א ז"ל להחמיר ע"כ היינו כשאמר סתם בתך מקודשת לי אבל כשלא אמר לי ואינו באים לקיים הקידושין מכח מה ששדכו הגדולה והיו עוסקים בקידושיה בפירוש פשיטא דאין הקידושין קיימים לכ"ע אלא לגדולה ולא לאחרות ומה שכתב שכך העלו וכו' שאפי' היתה אחת מהן משודכת והיו עסוקי' בה כולן צריכות גט לאו דוקא היו עסוקים בה בשעת קידושין כי הכא אלא על השידוכין אומר כך מפני שבתוספת שהביאו ממנה ראיה הזכירו עסוקים בגדולה נקט הכא והיו עסוקים בה ובסמ"ג הביא משם רבינו יעקב ז"ל עצמו דאם שדך בתו אחת ואחר כך קדש בתו סתם דמסתמא המשודכת קדש ואיפשר מה שהביא מ"מ בשם רבינו יעקב דהיינו למעשה ולא להלכה וכן בהגהת הרי"ף בדפוס החדש הביא בשם הרמ"ה ובשם רבי' ישעיה ז"ל דמסתמא המשודכת קדש. ונראה לי דבנדון זה לכ"ע מקודשת הגדולה לבד אפילו להרמב"ן והרשב"א שכתבו להחמיר כפי מה שהביא בגמרא וטעמא דשידוכין לא אלימי כמדבר עמה על עסקי קידושיה וקדש שהרי אם שדך אשה ואחר כך אמר לה הרי את מקודשת ולא אמ' לי אכתי הוו ידים שאינן מוכיחות ולא הוי') מקודש') כדאמ' לעיל לכ"ע דדוקא כשהיו עסוקים על עסקי קידושי' הוא שכתבו דאם אמר מיד סתם הרי את מקודשת ולא אמר לי דהוו ידים מוכיחות והויא מקודש' לא כששדך ואחר זמן קדש ולא אמר לי דלא מישתמיט חד מן המפרשים ז"ל לומ' אם שדך ואח"כ קדש ולא א' לי דלהוו קידושי' משמ' דאכתי הוו ידים שאינן מוכיחות וטע' דאע"ג דשדוכי משמ' דאלימי טפי שהם גמר תנאי' שבינו לבינ' ועסוקי' אינו אלא דיבור לבד כדפרש"י ז"ל פ"ק דקידושין עלה דההיא שעסוקין באותו ענין דכתב בדיבור עסקי קידושיהן עד שעת נתינה אפ"ה עסוקין אלימי טפי כדאמ' מתרי טעמי דהוו עסוקין בקידושין עצמם ולא בתנאים אחרים ושידוכים הם בתנאי הנדוניא והנישואין וכמו שכתב רש"י ז"ל בדיבו' עסקי קידושין עד שעת נתינה ולא הוי האי תנאים אחרים אלא בקידושין ממש מדאמ' בתר הכי מענין לענין באותו ענין והיינו שפסקו מלדבר בקידושין ממש והיו מדברי' בדברים אחרים בצרכי זווגם כדפי' רש"י ז"ל טעם ב' דמיד שהיו עסוקים בקידושין נתן לה מעות הקידושין כדפי' רש"י ז"ל עד שעת נתיכה ואם כן דוקא בעסוקין כתבו המפרשי' ז"ל דכשאמר מקודש' סתם ולא אמר לי דהויין ידים לא כששדך ובא אחר זמן ונותן לה ואמר הרי את מקודשת ולא אמר לי דפשיטא דאכתי הוו ידים שאינן מוכיחו' דאף על גב דשדכו קודם אין כאן שום קידושין כיון שלא אמר לי ונראה דלא היה דעתו לקדשה השתא אלא לכשירצה ויתן ויאמ' לי דשדך לא הוי כעסוקין והראי' כשנתן לה קידושיה ולא פי' דפסקי' הלכה כרבי יוסי דאמר דיו ואוקמי' והוא שעסוקין באותו ענין דמשמע דוק' עסוקי' ולא אוקמי' ששדכו וכן בהני לישני דהרי את נגדי וכו' אמרינן דהוי ספק מקודש' היינו כשהיה מדבר עמה על עסקי קידושי' כדאוקמי' התם ולא אמר כששדכו משמע בהדיא דשדכו לא אלים כהיה עסוקי' על עסקי קידושי' ואף על גב דהביא מ"מ פ"ג בשם הרשב"א וכו' דאפי' פסקו מלדבר בקידושין ממש והיו מדברים בדברי' שהם צורך לו ולא פי' דהויא מקודשת היינו בעסוקין קודם בקידושין ממש אבל בשידוכין לכ"ע לא הוו קידושין אם לא פירש אלא אם כן היו עסוקין כדפי'. ואם כן בנדון דידן דאיכא עסוקין בקידושין עד שעת נתינה לכ"ע הויא מקודשת הגדולה דעלה קיימי ולא על שאר הבנות כ"ש דכולהו איתנהו בה שידוכין ועסוקין וליכ' חששא מידי נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |