שו"ת מבי"ט/א/קיז

שו"ת מבי"ט א קיז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן קיז

ראיתי בני עליה ואנשי מעשה וחכמה זהירים במצות ובמילי דאבות ודברכות ורוצים להשלים ק' ברכות קודם שתנץ החמה ולהיות' שומרי' אמונים וגדול העונה אמן יותר מן המברך וזה דרכם בכל יום להתקבץ באשמורת הבקר אחר הבקשות והתחנות לאלהים לברך א' מהם ברכת הנותן לשכוי ופוקח וזוקף ומתיר עד שלא עשני אשה ועונים כולם אמן ואח"כ חוזר אחר ומברך אותן ועונין כולם אמן וכן כולם ונר' לי שכיון שהם פטורים מן הדבר אין ראוי להם לעשות דהאי מימרא דשומר אמונים דר"ל פ' כל כתבי קאי עיקר' אמימרא דרבי"ל דלעיל כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כחו קורעין לו וכו' ואהא קאמר ר"ל כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו וכו' כדכתיב פתחו שערים וכו' אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמנים והיינו אמן יהא שמיה רבה וה"ה נמי כשעונה אמן אחר ברכת חבירו על המצות ויוצא בברכת חבירו אבל בברכה שכבר יצא ידי חובתה לא בעי כל כחו ולא קאי קרא דפתחו שערים עלה וכמו שכתבו הגאונים ז"ל על ברית' דאין עונין לא אמן חטופה וקטופה ויתומ' וכו' דאם יצא כבר ידי אותה ברכה לית לן בה וכיון שכשיצ' יכול לענות אמן קטופה וחטופה ויתומה א"נ אינה בכל כחו וכוונתו וכן מה שאמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך הוא כשהו' מברך להוציאו ידי חובה והוא עונה לצאת דומיא דמברך שהוא מברך ברכה שהוא חייב והרמב"ם ז"ל בפ' א' מהל' ברכות וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה משמע דהא דאמרי' הרי הוא כמברך או יותר מן המברך הוא כשהוא עונה על ברכה שחייב בה ויוצא ידי חובה ועל כן צריך שיהיה המבר' חייב באותה ברכה אבל אם אינו חייב באותה ברכה אינו השומע כמברך וכ"ש שאינו יותר מן המברך ואחר שלמדנו שאין חומר עניית אמן בברכה שאינו יוצא בה ידי חובה כחומר עניית אמן על ברכה שיוצא בה ידי חובה צריכין אנו ללמוד וללמד אם עניית אמנים אלו משלמת חיוב מאה ברכות או יותר בכל יום או תשלום מאה ברכות בשבת וי"ט שחסרים כמה ברכות. ונראה דאין תשלום מאה ברכות אלא בברכה עצמה או בעניית אמן על ברכה שחייב בה ושומעה מפי שחייב בה שהרי אמרו בהשלמת ק' ברכו' בשבת וי"ט דממלי להו במיני אספרמקי ולא אמרו שיענה אמן אח' מי שמברך ברכה שכבר יצא הוא ידי חובתה ושישכים בשבת וישמע ברכה שמברך כל א' וא' ויענה אמן וכתבו קצת מן המפרשים ג"כ דברכות שמברכים הקוראים בתורה וברכות המפטיר עולים לשומעיהם לחשבון והיינו משום דתקנת מרע"ה היא לקרות בתורה צבור וכל הצבור חייבים בזה ובהפטור' ג"כ ובברכה שמברך העולה לקרות בתורה והמפטיר יוצאים כל הצבור ידי חובתן בתקנות אלו והוה ליה כאלו כל א' ברך ולכן עולים לחשבון אבל עניית אמנים אלו של ברכות שאינו יוצא בהן ידי חובה אותה ברכה שכבר יצא או מתכוין שלא לצאת בשמיעה זו אלא לברך הוא אח"כ אינם עולים לחשבון שאם היו עולים למה היה צריך הגמרא לומר דממלי להו באספרמקי ולמה אמרו המפרשים שיענו אמן על ברכות התורה וההפטרה יאמרו שיברך זה ויענו אמן ויצאו י"ח ק' ברכות ונחזור עתה לבאר כי מנהג זה אינו מנהג ותיקון ויותר טוב שיברך אחד לכלם וענו כל אחד ואמרו אמן ממה שיברך כל אחד ואחד שהרי אמרנו שכל העונה אמן אחר המברך הרי הוא כמברך היינו כשמכוין לצאת וכיון שהו' כמברך למה יחזור ויברך וכן אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך וכיון שבעניית אמן אחר מי שמברך להוציאו הוא גדול מן המברך למה יכוין שלא לצאת ויגרע כחו של אמן שאינו כמברך כדי לחזור ולברך יכוין לצאת ויהיה גדול יותר מן המברך ונר' שיהי' עיכוב בדבר ושיהיה זה בכלל ברכות שאינן צריכות מדגרסינן בתו' דברכות פ' בתרא עשרה שהיו עושים עשר מצות כל א' וא' מברך לעצמו היו כולם עושים מצוה א' א' מברך לכולם ויחיד שהיה עושה עשר מצות מברך על כל א' וא' ע"כ וכתב הר"ד אבודרהם ז"ל יראה מזאת התוספת' שאם היו עשרה בני אדם רוצים להניח תפלין או להתעטף בציצית או לעסוק בתורה א' מברך לכולם וכן נוהגי' בישיבת סוכה או לקידוש או להמוציא שא' מברך לכולם וכן כתב הרא"ש ז"ל בבדיקה חמץ שאם בעל הבית אינו יכול לטרוח ולבדו' בכל המקומות שבבית יעמוד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש איש במקומו על סמך הברכה שברך עכ"ל ויראה מזה כי לעיכובא מתני' כמספק' שאם עשרה היו עושי' מצוה א' והיו כולם במקום א' שא' מברך לכולם ולא יברך כל א' וא' אעפ"י שעונים אמן אחריו כי גדול מי שהוא עונה אמן לצאת ידי חובה יותר מן המברך להוציאו וכ"ש שהוא גדול יותר ממי שהוא מברך להוציא את עצמו לבד וכן נראה מן התוספת' דנקט בבא מציעתא דומיא דרישא וסיפא כי היכי דרישא וסיפא דוקא רישא דכל א' מברך לעצמו ולא שיוכל א' לברך על כולם במצות שהם עושים והוא אינו עושה וסיפא דיחיד שעושה עשר מצות יברך על כל א' ברכתו ולא יברך על כולם אקב"ו על המצות וה"נ מציעת' דוקא שא' מברך לכולם כלומ' ולא שיברך כל א' לעצמו וכן מה שכתב הרא"ש שיתפזרו לבדוק על סמך הברכה שברך נראה שאין ראוי לברך כל א' אלא א' לכולם וכן הוא המנהג בעשיית מצוה א' ביחד לכמה בני אדם כישיבת סוכה או קידוש או המוציא שא' מברך לכולם ואה היה טוב יותר עניית אמנים היינו מברכי' כל א' וא' לעצמו ויענו כולם אמן וירויחו כמה ברכות וכמה אמנים אלא מפני שיותר טוב היא ברכה אחת שהיא נאמרת להוציא את עצמו ואת אחרי' והם עונים אמן מכמה ברכות וכמה אמנים שכל א' מברך לעצמו וכל א' עונה אמן בלי כוונה לצאת:

ומה שאנו נוהגים בכל יום כל א' על תפלין וציצי' ולענו' כולם אמן ואין א' מברך לכולם זהו מפני שהברכה צריכה שתהיה עובר לעשיית המצוה ואין כולם מזומנים יחד בטליתם בידיהם או תפילין מזומנים והזרוע מגולה להניחם כדי שיברך א' לכולם אבל אם היו מזומנים ביחד לעשות מצוה א' בבת א' פשיטא שא' מברך לכולם וכו' עונים אמן ואפילו בלא עניית שומע כעונה ואיפשר שזהו מה שאמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך כי המברך אינו יכול לענות אמן אחד ברכתו וזה השומע הוא כמברך אפילו שלא היה עונה והוא גדול יותר ממנו בעניי' אמן והרי הוא כמברך ועונה אמן וראיתי מי שפי' על דברי הרב ז"ל שכתב כל השומע וכו' וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך שכל העונה אמן אחר המברך יצא ואע"פ שלא נתכוון וכיון שיצא שחוזר ומברך הרי הוא ברכה לבטלה אלא אם כן יכוין בפי שלא לתת מה שאינו כן כוונ' הרב' המברכים ברכות אלו בכל בקר ומצאתי ראיה ברורה יותר למה שכתבתי כי יותר טוב שיברך א' להוציא את האחרים והם יענו אמן ממה שיברך כל א' וא' מברייתא דמייתי בברכות פרק אלו דברים ת"ר היו יושבים בבית המדרש והביאו אור לפניהם ב"ש או כל א' וא' מברך לעצמו וב"ה אומרי' א' מברך לכולם משום שנאמר ברוב עם הדרת מלך ואמרינן בגמרא בשלמא ב"ה מפרשי טעמא אלא ב"ש מאי טעמא קסברי מפני ביטול בית המדרש ופי' מפני ביטול ב"ה שצריכים כולם לשמוע הברכה כולם ולענות אמן אחר המברך ונמצא שמתבטלין בעניית אמן יותר ממה שיתבטלו כשיברך כ"א וא' בפני עצמו וב"ה אומרים דלא חיישי' לביטול כזה שיותר טוב שיברך א' לכולם משום ברוב עם הדרת מלך ע"כ פי' רבי' יונה ז"ל הרי בפי' לב"ה שאפילו במקום שיש ביטול בית המדרש לא חיישינן ליה והוא יותר טוב שיברך א' לכולם משום ברוב עם הדרת מלך ולא שיברך כל א' לעצמו וכ"ש הכא בנדון דידן דליכא ביטול בית המדרש ולא ביטול קביעת בית הכנסת דאפי' לב"ש אחד מברך לכולם להוציא את הרבים ידי חובתם והם עונים אמן לצאת ועדיף טפי משום ב"ע הדרת מלך שהם ישראל כדכתיב ומי כעמך כישראל גוי א' כשמזדמנים יחד לברך ברכה א' על כולם וכולם עונים אמן הוא הדרת מלכו של עולם הקב"ה וכשמברך כל א' לעצמו אינו הדרת מלך ולכן נוהגים בכל ישראל לתת דמים לצדקה כדי לזכות במצוה זו לברך הברכות בבקר להוציא את הרבים ידי חובתן אפי' אותן שהם יודעים ולא אמרו אותן בבית' והם עוני' אמן ומקיימי' כולם ב"ע הדרת מלך ועוד דמיחזי חוכא ואיטלול' שיברך זה כמה ברכות ויחזו' היושב אצלו לברך אותן הברכות עצמן וכן כל א' וא' לומר זה מה שאמר זה הוי כמהדורי מילי אלא יברכו כול' בבת אחת לפי מנהגם כמו ברכות של ק"ש והתפלה או כמו ברכה של ברכת כהנים שמברכים כולם ביחד או יברך א' לכולם כמו שהוא הדין ויענו כולם אמן ומי שירצה לענות אמנים הרבה כאלו יכול להשכים ולענות אמן אחר המברך להוציא את הרבים ולומר למי שיבוא אח"כ שיברך כל אותן הברכות שלא ברך עדין ולא יצא י"ח וכן לבא אחריו וכן לכל הבאים זה אחר זה ויענה אחר כולם כמה אמנים אבל לברך זה בפני זה ולחזור חברו לברך לא שרי כדאמ' אלא אחד מברך לכולם דאפי' בברכות המצות אמרי' בתוספתא דא' מברך לכולם כדאמ' לעיל כ"ש בברכת ההודאות וכעין מה שפירש רבי' שמואל גבי שנים מצוה ליחלק דמיירי בברכת המזון ולא בברכת המוציא משום דברכת המוציא הוא דרבנן הקלו בה יותר שכל א' יפטור את חברו וברכ' המזון שהיא מן התורה החמירו בה יותר ואמרו שיברך כל א' לעצמו כשהם שנים. וה"נ אם בברכת מצוה של תורה א' יברך לכול' כ"ש ברכת ההודאה דקילי טפי וכן בגוונא אחרינא אם בעשר' שעושין מצוה א' א' מברך לכולם אפילו שכל א' מהם עושה המצוה בעצמו שמניח תפילין או מתעטף בציצית כ"ש בברכות ההודאה שאינ' צריכים לעשות שום דבר שיברך א' לכולם וכעין זה כתב רבי' יונה ז"ל על ההיא ברייתא דאמרי' ב"ה א' מברך לכולם שיש שואלים דכיון דביין בלא הסבה אין הא' פוטר את חברו היכי אמרי' הכא שא' מברך לכולם ותירץ דהכא מתוך שמיד שמביאין הנר נהנים כולם מיד מהאור דנר לא' נר למאה הוי כהסבה וא' מברך לכולם אבל ביין שאינם יכולים כולם ליהנות ביחד בעי' הסבה ע"כ והכא נמי בהני ברכות הודאה האידנ' דמברכים אותם בב"ה הני כהנים כולם ביחד ונותנים הודאה לאל ית' ביחד ולכן צריכים לתת רשות לא' שיברך בעד כולם ויענו אמן לצאת ידי חובת הברכה ומצאתי לגדול א' ששאלו ממנו על זקנים שהיו נוהגים בב"ה בהשכמה לברך ברכת על נטילת ידים בקול רם וא' מברך וכולם עונים אמן ואח"כ מברכים האחרים ג"כ פעם אחרת על נטילת ידים בקול רם למה לא יצאו בפעם א' באמן שענו והשיב כי אע"פ שענו אמן יכולים לחזור ולברך מאחר שהא' שהוא מתחיל לברך אינו מכוין להוצי' כי צריך כוונת המברך והשומע ואפי' אם הש"צ יכוין להוצי' מי שאינו בקי מ"מ המברכים אחריו אינם מכוונים לצאת ידי חובתן בברכתו עכ"ל ונר' לי שהשאל' היתה מפני שהיו חושבים שהית' ברכה לבטלה אותם שהיו מברכים אחר ששמעו הברכה וענו אמן וכמו שכתבו בלשון השאלה למה לא יצאו בפעם א' באמן שענו כלומר וכיון שיצאו הויא ברכתם אח"כ לבטלה ועל זה השיב כי אע"פ שענו אמן יכולים לחזור כיון שאין מכוונים לצאת אבל לכתחלה יורה הגדול ז"ל שא' מברך וכולם יוצאים בעניית אמן ואיפשר ג"כ כי בברכת נטילת ידים בלבד הוא שהיו נוהגים כך הזקנים ההם ועליה השיב כי אע"פ שענו אמן היו יכולים לחזור וכו' מפני שכבר נתחייב בברכה זו כל א' וא' בביתו כשנטל ידיו בביתו ועל זה היו אומרים אותה כל א' וא' אבל שאר הברכות שבשעת חיובם לא נתחייבו עדיין שהי' בידים מסואבות קודם נטילה וגוי ועבד ואשה שהן ברכ' הודאה לא הקדימו לעשות שום דבר כדי שיתחייבו בהן קוד' ב"ה הכלל שלכתחלה כ"ע מודו שא' מברך לכולם שלא נכחד מעיני הגדול הבריית שבפ' אלו דברים שהבאתי למעלה שב"ה או' א' מברך לכולם משום ברוב עם ה"מ וב"ש לא פליגי אלא משום ביטול ב"ה וכן התוספת' אומ' שא' מברך לכולם ולא שיברכו כל א' וא' כמו שנוהגים אנשי מעשה אלו והם בכלל המברכים ברכות שאינן צריכו' שאמרו ז"ל כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות ברכות ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וברכה זו שאינה צריאה אינו ר"ל שמברך בדבר ידוע שאין חייב לברך אותה ברכה שזו ברכה לבטלה היא ואינה נכללת בכלל יזהר אדם וכו' ולמעלה מזה הלשון כתב כל דבר שיסתפק לך אם טעון ברכה שאם מברך אותה היא ברכה לבטלה ועובר משום לא תשא אבל ברכות שאינן צריכות שאמרו שיזהר האדם בהן הוו כי האי גוונ' שיכול לפטור עצמו בעניית אמן כשא' מברך להוצי' והיא מצוה מן המובחר משום ברוב עה"מ ומ"מ שאמרו שכל א' מברך לעצמו אם יש בו טעם למה לא יברך א' לכולם משום ברוב עה"ע וכדאמר בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו ונתנו טעם לדבר משום דאין בית הבליעה פנוי וכמו שפי' רש"י ז"ל דמתוך כך אינו מתכוין לשמוע או כמו שאמר בירושלמי משום סכנה הרי שאם לא היה משום טעם זה אחד היה מברך לכולם משום ברוב עה"מ וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה על מי שהיו לו ב' בנים למול שיברך ברכ' א' לשניהם דמ"ש משוחט כמה עופות זה אחר זה שמברך ברכה א' לכולם תחלה וסוף וכתב שכן הורה רבי' שמחה ז"ל בשני תאומים דמלו אות' ב' מוהלין שיברך האב ברכה א' להכניסו והמוהל הראשון יברך והב' ימול גם הוא על סמך הברכה וכו' והביא ראיה מההי' תוספת' דעשרה שעשו מצוה א' א' מברך לכולם וכתב שהורה על ב' חתנים שיברכו ז' ברכות לשניהם והרמב"ם ז"ל ג"כ בפ"י מהל' אישות כתב יש לו לאדם לישא נשים רבות כאחת ביום א' ומברך ברכת חתנים לכלן כאחד ע"כ הרי שכתבו כולם במקום שאיפשר לברך ברכות הרבה ולענות אמנים הרבה שלא יברכו כי אם ברכה א' ויצאו האחרים בה ידי חובתם שנר' להם שאם יברך כל א' הן ברכות שאין צריכות והארכתי בזה ללא צורך אלא כדי להוציא מלב אלו האנשי' הנוהגי' בכל יום לומר הברכות כל א' וא' זה בפני זה וירא' להם שהם מרויחים ברכות ואמני' ולפי האמת והדין היה יותר טוב שא' יברך לכולם ולא יהיו עוברים על דברי חכמים שאמרו א' מברך לכולן בתוספתא ובבריתא ולמדו הפוסקים מהן לכל שאר הברכות שלכתחלה שיברך א' להוצי' את הרבים ולא שיברך כל א' וא' לעצמו אלא בברכות של ק"ש וברכות של כל התפלות שכל מי שהוא יודע חייב לברך אותם ואינו פוטר אח' את חבירו אלא א"כ אינו יודע לברך והטעם הוא מפני שברכות אלו הם דרך תפל' ובקשה וצריך כל א' להתפלל בכל לבו וכמו שכתוב ולעבדו בכל לבבכם אי זו עבודה שהיא בלב זו היא תפלה שחייב כל א' מן התורה וכן הברכות של ק"ש הם ברכות ארוכות ושיש בהם שבח והודאה ותפלה לאל ית' וברכת כהנים כשמברכים את ישראל היה מן הראוי לפי זה שיברך כהן א' ויענו שאר הכהנים עם ישראלים אמן ויברכו יברכך יאר ישא אלא שנר' שכיון שמצו' אינה תלויה בעצמם אלא באחרים והם המתברכים תקנו שכל א' יברך לברך את עמו ישראל וכו' ויברכו את ישראל כדי שתחול ברכתם בברכה שברכו ומצאתי להר"ן ז"ל שכתב פ' י"ט של ר"ה על מה שאמרו שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו מפני שהוא גורם שיברך ברכה אחרת ובדין הוא שתהא עבירה בידו לפי שאסור לגרו' שיהא חייב לברך ברכות הרבה כל שאפשר לו שיהא נפטר בברכ' א' והכא נמי אפשר לאלו שיברך א' לכולם ויענו כולם אמן שיש בזה משום ברב עם הדרת מלך והם לכתחלה מברכין כמה ברכות ויברכנו אלהים וא"כ א"א אוי"ר המבי"ט ובסי' ק"פ ענין זה באורך:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >