שו"ת מבי"ט/א/צ
|
< הקודם · הבא > |
ראובן נתן לשמעון סחורה שימכו' אותה פלו' לו שם ויקנה במעות סחורה אחרת וישלחנה פה כדי שירויח בה ראובן שהיה ת"ח ורצה להטיל מלאי לכיסו ואח' ז' או' ח' חדשי' שהלך כתב לראובן שאם ירצה קצת מעותיו שיקבל' מפלו' ולא נתן לו אותו פלוני שום דבר ואחר תשלו' שנה או יותר בא הוא והבי' סחור' ואמר שלא היו לו מעות לפרו' לו ושלא קנה סחורה בעדו ואחר ימים פרע לו מעותיו וראובן טוען שבמעותיו קנה הסחורה שהביא פה והרויח בה או סחורה אחרת שקנה במעותיו שיתן לו מה שהרויח וכן אח"כ חזר ראובן ונת' לשמעון כתב על מעות שהיו לו במקו' אחר שיקבלם שם וישלח' לו וקבל וכתב לו שבין פורים לפסח ישלח לו המעות ולא שלחם ואח"כ בכסלו בא אחיו של שמעון שהיה שותפו ותבע ממנו ראובן מעותיו ואמר לו כי הוא יקנה סחורה פה ויוליכנה למקומו באופן שירויח בה ראובן עשר' פרחי' וקנה סחורה והלך לשם ועתה או' אחיו שאינו רוצה לפרוע לו שום ריוח כי הוא רבית יודיעונו רבותינו אם יש שום צד רבית בדב' וכן אם הרויח שמעון במעותיו של ראובן אם הוא חייב לתת לו מה שהרויח או לא:
תשובה בפ' הגוזל קמא תניא הנותן מעות לשלוחו ליקח לו חטים ולקח לו שעורים שעורי' ולקח מהם חטי' תני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע אמ' ר' יוחנן לא קשיא הא ר' מאיר והא ר' יהוד' דאמ' שינוי אינו קונ' וכו' ונקטי' כר' יהודה וכמו שפסק הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות שלוחין ושותפין שאם הוסיפו דמיהן הוסיפו לבעל המעות משמע שכל הקונה במעו' חברו אפילו שנה השבח הוא לבעל המעו' משו' דמעו' ברשותה דמריה נינהו ואם נתנם למחצי' שכר ושנ' ג"כ השבח לאמצע וכמו שכתבו ג"כ על הני מתניית' וא"כ כ"ש כשלא שנה אלא שקנה הסחורה שאמ' לו בעל המעות או שלא הזכיר לו סחורה פלוני אלא מה שיראה לו שהוא דבר פשוט שהריוח של המעות הוא של בעל המעו' משום דמעות ברשות' דמריה קאי וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם פ"ז הנותן מעות לחברו ליקח מהם פירות למחצי' שכר ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומת ואם נודע בראיה ברור' שלקח ומכר הרי זה מוצי' ממנו השב' ב"כ וכ"ש שעשאו שליח לקנות לו וא' שלא קנה שאם נודע בראיה ברור' שיוצי' ממנו ב"כ שכל המעות הם ברשות בעלי' וכמו שכת' הרי"ף ז"ל פ' הגוזל וכמו שהביאו שם בשם הרא"ש ז"ל וא"כ דבר פשוט הוא שאם שמעון קנה סחורה במעות שהוצי' מן הסחורה שנותן לו שכר מה שהרויח באותן המעות בכל סחורה שקנה בהם שהריוח הוא לראובן שהרי ברשותו הם ובאחריותו אם יפסדו ואם טוען שמעון שהמעו' שנתן לי ראובן פרע אותם למי שהיה חייב או הוציא אותם ולא קנה בהם שום סחורה אין לראובן עליו אלא תרעומת אבל חייב לישבע שלא קנה מהם שום סחורה כי מה שכתב הרמב"ם פ"א אין לו עליו אלא תרעומ' שנראה שאינו חייב שבועה זהו כשהו' ידוע שלא לקח כמו שכת' הנותן מעות ליקח בהם חטי' וכו' ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומת וכן אם יטעון שמעון שהסחורה שקנה לא כוון לקנותה אלא לעצמו ומשוי נפשיה גזלן לאו כל כמיניה שהרי במה ששנינו ליקח בהם חטי' ולקח בהם שעורי' לא חשיב גזלן מה שהוא משנה דהא קתני אם הותירו לאמצע וחשיב ליה שלוחו וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו ומה שכתוב שם בהג"ה על ראובן שנתן מעותיו לשלוחו לקנות לו סחורה ידועה והלך וקנה סחורה אחרת וטען שקנה לעצמו ולכך שנה ודן הריב"ם ז"ל שכל הריוח לשליח וישבע שלכך נתכוון וכו' והיינו כששנה אבל אם ל"ש כי הכא שלא יחד לו סחורה ידוע' לא מהימן לומ' שקנא' לעצמו ואפי' בשבועה ואפי' קנא' לעצמו ברשות בעל המעות היא כיון שלא שנה משום דמי שמוכר לו הסחורה לא כוון לאקנויי אלא לבעל המעות וכמו שהביא בטור ח"מ סימן קפ"ד בשם הרמ"ה ז"ל ולא עדיף מזקפו עליו במלוה דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות מכירה דהמקח של המשלח וא"כ בנדון זה חייב שמעון לפרוע לראובן כל מה שהרויח במעותיו כי המעות הם ברשות הבעלים כיון שקבלם להיות שלוחו ולהטיל מלאי לכיסו ואע"פ שיאמר שלעצמו קנה הוי כזקפו עליו במלוה ולדעת הרב ז"ל הוי למשלח כדאמ' וכתב רבינו ירוח' נתיב כ"ח חלק א' ואם אמר בפני עדים לצורך עצמי אני קונה נעשה גזלן על המעות ואם הותירו הותירו לו ודוק' כששי' דקנינהו בשינוי דאם ל"ש לא הוי קנאה וכו' ובנדון זה ל"ש שלא אמר לו בסחורה פלו' ועל מה שהתנה עם אחיו של שמעון שיקנה סחורה במאה פרחי' ויתן לו עשרה פרחים ריוח אם לא הרויח בהם עשרה פרחים פשיט' שהוא רבית אבל, אם הרויח בסחורה שקנה באותה הק' פרחי' עשרה פרחים או יותר אין כאן שום טענ' רבי' כיון שאחיו של זה שמעון הוא שותפו ומעות השותפו' בידו והיה יכול ראובן לכופו בדין שיפרע לו מה שקבל אחיו ושותפו ממנו ועל זה נתפשרו שיקנה סחורה באותה הק' פרחים שהיה חייב לפרוע לו עתה ויתן לו ריוח עשרה הרי הוא כאלו נתן לו עתה הק' פרחים כדי שיקנה לו סחורה וקנאה שכל הריוח הוא שלו כיון שנעשה שלוחו וכמו שכתבנו למעלה ואם הרויח עשרה פרחים או יותר יתן לו עשרה פרחים ריוח מעותיו כי הוא נעשה לו שליח לישא וליתן בהם ולהרויח בעדו ושלוחו של אדם כמותו והמותר הוא שלו ואם לא הרויח בהם אלא פחות מעשרה לא יתן לו אלא מה שהרויח ובשבועה אם מקודם פטר ראובן את שמעון משבועה יטילו עליו ב"ד חרם אם הרויח במעות ראובן בכלל מעותיו שיתן לו ריוח כפי ערך מעות ראובן ואפילו שלא יטילו עליו חרם הוא חייב מעצמו לתת לראובן מה שהרויח במעותיו ואם אינו נותן הם גזל בידו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |