שו"ת מבי"ט/א/ח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן קבל סחורה ידועה משמעון להוליכה לעיר אחרת ולטרוח בה למוכרה, ונתחייב שמעון לתת לו חמשה פרחים זהב בשכר טורחו. והלך ראובן עם קצת הסחורה למוכרה, וקצתה נשארה ביד שמעון, שאמר שהיתה צריכה תיקון שישלחם לו אחר התיקון. ואחר כך לא שלחה, ששמע שהיה מוכרה לשם בפחות ממה שהיה הוא מוצא כאן, ובלי הוצאה, וגם כתב לו שלא ימכור עוד מאותה שנשארה לו בידו הואיל והיה מפסיד ממה שהיה מוצא פה. ועתה בא ראובן ותובע כל שכרו משלם שהם ה' פרחים, באומרו כי עיכוב השלמת תנאי המכר בא מצד שמעון שלא שלח הסחורה הנשארת פה, וגם שכתב לו שלא ימכור עוד ממה שנשארה בידו. ושמעון אומר כי ראובן עצמו יודע שהיו מתנים לו פה יותר סכום ממה שמכר הוא לשם, ושאמר לו ראובן לא תחוש למוכרם פה כי אני אמצא לשם יותר. הודיענו אם חייב שמעון לפרוע כל מה שקצב אם לאו:
תשובה נראה דדמיא הא מילתא להולכי חמרים להביא תבואה ולא מצאו, או הולכי פועלים לעבוד האדמה ונמצאת שדה לחה, דמסקינן (בבא מציעא עו:) דנותנים להם שכר כפועל בטל, ששמין מי שהזכיר עצמו למלאכה זו כמה היה רוצה לפחות משכרו ולישב בטל. וכן בנדון דידן שמין כמה אדם רוצה לפחות משכרו ולישב בטל מאותו הטורח שנתחייב לטרוח במכירת הבגדים הנזכרים, והשאר יפרע לו ואין לחלק. נאם הצעיר משה בר' יוסף זלה"ה מטראני:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |