שו"ת הרמ"א/קלא

שו"ת הרמ"א ‏ קלא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלותך יסגא אהובי האלוף ה"ה מהר"ר הירש ש"ן:

א

כתבתי לפרש למעלתך מה שכתבתי בפירוש דברי ריב"א פרק זה בורר במה שחילק בין אי אמרינן אשה כבעלה או בעל כאשתו וכו'. נראה דריב"א הוציא החילוק ההוא מכת קושיא דמה בינייהו בב' הלשונות פרק זה בורר אי אמרינן אשה כבעלה או בעל כאשתו ולכן פירש דיש חלוק בזה לענין שני בראשון או שני בשני. והקרא"ו שכתב עליו שאין כן דעת שאר הפוסקים מדהוו להו לפרש כמו שכתבתי בתשובותי הראשונים ועיין בסימן צ"ה סעיף ו' דוק ותשכח:

ב

עוד שאלת במרדכי דמי שמת (דף רנ"ה) דכתב שם ועוד לדברי מורי ורשב"ם שפירשו ידור פלוני בבית כו' וזה בין לדור בין למשטח בו פירי ושאר מיני תשמיש וכו'. וכתבת מה נפקא מיניה כי אף שהטעם בלדור בו מטעם שאין בו ממש הלא גם בלמשטח בו פירי או שאר תשמיש אין בהן ממש ואיני יודע מנא לך הא דלמשטח פירי ושאר תשמיש אין בהן ממש דנראה דס"ל לבעל התשובה דיש תשמישים שיש בהן ממש דקא עביד מעשה בקרקע עצמו ואטו אם תפר בורות שיחין ומערות בקרקע מי הוי דבר שאין בו ממש וכן למשטת פרי תשמיש שיש בם ממש מאחר שמשתמש בקרקע גופא:

ג

ומה שכתבתי ראיתי נוהג בעירי דמי שמשך סעודתו במנחה בשבת עד למוצאי שבת אותן שהתפללו והבדילו מבשלין ואופים לאותן שלא הבדילו כו' אמת כן יסדתי בש"ע הנדפס מחדש בא"ח ס"ס רס"ג, והטעם כתבתי בס"ד בספרי (דרכי משה) אשר ע"פ אותו הספר תברתי הדינים בשלחן ערוך. ועיקר הענין הם דברי הר"ן פרק שואל (דף קס"ה:) שכתב בשם הרשב"א להיתר בכניסת השבת וחולק שם הר"ן ונראה שם מדברי הר"ן דבמוצאי שבת מותר לכ"ע הואיל ואפשר לו בעצמו להבדיל ולעשות מלאכה משא"כ בכניסת השבת דומיא דהואיל ואפשר ע"י בורגנין שכתב הר"ן דוק שם ותשכחהו והקשיתי שם מ"ש מעושה ב' ימים יום כפורים דאסור לבשל לו ותירצתי דהתם שאני הואיל ועביד מספיקא דיומא גרע טפי ודמיתי הענין למי שלא הניח עירוב תבשילין שאחרים אופין ומבשלין ומותר ליהנות מאותה מלאכה ואע"ג דהתם צריך לאקנויי קמחו לאחרים היינו משום היתר המלאכה אבל אם כבר עברו ובשלו לו ודאי שרי דלא קא מבעיא ליה לענין ערוב תבשילין אלא אם עבר ואפה בעצמו אבל על אחרים לא קא מבעיא ליה ומאחר דכאן שרי לומר לעשות המלאכה גם ההנאה מותרת כן נ"ל:

ד

עוד שאלתני בדברי הסמ"ג דכתב איזה ערב ואיזה קבלן אמר לו תן לו ואני אתן לך כו' ודקדק מעלתו הא תן לו ואני פורע הוי ערב ולא קבלן והוא כדעת רשב"ם ובסוף דבריו כתב אבל אם אמר הלוהו ואני ערב כו' כולן לשון ערבות משמע אבל תן לו ואני פורע הוי לשון קבלנות וזהו כדעת התוספות זהו שאלתך בזה. ולא ידעתי מה הקושיא דהסמ"ג מלתא דפסיקא נקט ולא ירד לפלוגתא דרשב"ם ותוס' ובפלוגתייהו לא קמיירי ולא אוכל לדעת היכן ראית בזה פלוגתא בין רשב"ם לתוס' כי לא נזכרה פלוגתא זו בשמייהו רק הרי"ף הביא דעה זו והיא דעת הרמ"ה שהביא הטור סימן קכ"ט ע"ש:

ה

עוד שאלת פרק הגוזל במרדכי כתב הרב מלונדרי"ש שאם לשמעון חוב א' וכתב על שם ראובן כו' עד שאין לו לראובן לשלם לשמעון כלום מפני שמתנה דומה למסים. וכתבת שנראה לך להגיה אינו דומה למסים דהא בירושלמי איתא דאין אדם נתפס על חבירו וחייב לשלם אלא במסים בלבד. נראה דאין אנו צריכין להגיה הספרים בחנם כי אפשר ליישב שדעתו שגם במס אין אדם נתפס על חבירו רק במס הקצוב אבל לא במס שאינו קצוב וכמו שכתב הרמב"ם פ"ח דחובל והביאו הטור סי' קכ"ח ולכן כתב דמתנה דומה למסים ורצה לומר מסים שאינן קצובין לאפוקי גלגוליות וארנוניות שהם קצובים. והרב מלונדרי"ש כל שאינו קצוב מסים קרי ליה ולקצוב ארנוניות וגלגוליות:

ו

עוד שאלת במרדכי פרק גט תניין כתב בשם ר"י דאם פתוחה שנעשית סתומה ואמרינן פרק הבונה וכתבתם שלא יעשו פתוחים סתומים כו' ש"מ דלמידין גט מתפילין ומזוזות ואח"כ כתב דאם אינו מוקף גויל כשר בגט הואיל ולא כתיב שם וכתבתם כמו בתפילין וכו' וכתבת מ"ש דחד מלתא יליף וחד מלתא לא יליף ומנ"ל לר"י לחלוק עכ"ל שאלתך. נראה דהטעם מפורש התם דפתוחין שעשאם סתומים פסול מן התורה דלא מקרי כתב ה"ה בגט דהא לא מקרי כתב אבל היקף גויל אינו אלא חומרא בעלמא כדאיתא התם ולכך לא יליף גט מתפילין כמו דלא ילפינן לענין שאר דברים. זהו הנ"ל בשאלתך ושלום.

ממני אהובך משה איסרלש מקראקא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.