שו"ת הרמ"א/יא

שו"ת הרמ"א ‏ יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתב התנצלות בענין מעשה שנעשה בשנות טעמים מפני רדיפת שלום, יבינו הקורא מעצמו מתוך דברי ענין ההתנצלות בעצמו:

גרסינן ביבמות פרק הבא על יבמתו (דף ס"ה) אמר ר' אלעאי משום רבי אליעזר בר' שמעון מותר לשנות בדבר השלום שנאמר אביך צוה וגו' אנא שא נא וגו' ר' נתן אומר מצוה שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו' דבי ר' ישמעאל תנא גדול השלום שאף הקב"ה שינה בשבילו דמעיקרא כתיב ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי, עכ"ל הגמרא:

תו גרסינן במכות פרק ב' (דף י"א) אמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפילו על חנם היא באה מנלן מאחיתופל שבשעה שכרה דוד השיתין קפא תהומא בעי למישטפיה לעלמא אמר להו מהו לכתוב שם אחספא ומשדא בתהומא דליקו אדוכתיה ליכא דאמר ליה מידי אמר כל היודע דבר זה ולא אמרו יחנק בגרונו נשא אחיתופל ק"ו בעצמו אמר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים כל העולם כולו לא כ"ש א"ל שרי כו'. למדנו מכאן דמותר לשנות מפני השלום ומותר לעבור על מדבר שקר תרחק. גם דוחה לא תעשה שבתורה שהיא לא תעשון כן לה' אלהיכם שהיא אזהרה למוחק השם כדאיתא בספרי פרשת ראה ומנאה הרמב"ם ז"ל והסמ"ג במנין המצות. וא"כ אומר שה"ה שדוחה לאו של מוציא שם רע דמותר להוציא ש"ר אם כוונתו לשמים ולתכלית טוב כדי לעשות שלום ע"ד שאמרו בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר (דף כ"ג:) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה וראייה מיעל כו', וק"ו הוא מסוטה שאמרה תורה לעבור מצות ל"ת בשביל הבאת שלום בין איש לאשתו כ"ש בין שארית ישראל המפוזרין מעט הנה מעט הנה שומרי מצות השי"ת ודתו שעת לעשות לה' להפיר תורתו כדי להביא שלום על ישראל ולהסיר מביניהם דברי ריבות וקטטות אשר בינותם ולהרים מכשול מדרך עמנו פנות דרך מן התקלות, אך הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. אמנם הוא ע"ד שאמרו רז"ל בנזיר פרק מי שאמרו (שם ע"א) וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל ללוט ושתי בנותיו הם נתכוונו לשם מצוה עליהם נאמר וצדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לשם עבירה עליו נאמר ופושעים יכשלו בם. ומה מאוד נמלצו בזה דבריהם באמרם בזה במסכת ב"מ (דף כ"ט:) וז"ל אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר כו' ולבסוף אמרה כדלעיל. ואל יתהלל המתהלל לומר דלא דמי להא אלא להא דאמרינן פרק בתרא דיומא (דף פ"ג ע"ב) עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר ושבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר כו' ואם כן יאמר נמי דלא עדיף השלום מיוה"כ ואינו דוחה אלא עבירות שבין אדם למקום אבל עבירות שבין אדם לחבירו אינו דוחה. זה אינו כלום וראייה מהא דגרסינן פ"ק דסוטה (דף ו') ואומרים לה בתי הרבה יין עושה כו' עד עשי למען שמו הגדול הנכתב בקדושה כו' ואומרים לפניה דברים שאינה כדאית לשומען היא וכל משפחות בית אביה כו'. ובגמרא על אותה משנה מאי היא ומפרש שאומרים בפניה מעשה כתובים הראשונים יהודה הודה ולא בוש ראובן הודה כו'. ובסמ"ג ובמשנה תורה שחבר הרמב"ם הלכות סוטה (פ"ג) ואומרים לפניה מעשה ראובן כפשוטו. והנה קי"ל על זה הרי אמרו ז"ל פרק במה בהמה (דף נ"ב) כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. גם אמרו במגילה פרק הקורא את המגילה במשנה (כ"ה) מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם. ופירש אדון המפרשים רש"י ז"ל משום גנותו וא"כ קשה וכי מפני הטמאה הזאת שלא תשתה ותמות ובודאי אינה כדאי לשמוע נוציא ש"ר על ראובן הצדיק ונאמר שחטא ונכחיש המקרא שנאמר ומעיד עליה שלא חטא שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר ואמרו ז"ל (שבת דף נ"ב ע"ב) מלמד שכולם צדיקים ושוים שלא חטא ראובן, ואלא על כרחך לומר שהטעם הוא כדי שלא ימחק השם הנכתב בקדושה ובטהרה כמו שאמרינן עשי לשמו הגדול שלא ימחה על המים כו'. והנה מעתה נדון ק"ו בנדון דידן. ומה מחיקת השם יתעלה שנדחה מפני השלום אפ"ה דוחה הוצאת לעז על בני אדם הכשרים, הבאת שלום שדוחה מחיקת השם אינו דין שידחה הוצאת ש"ר. ואם בהבאת שלום שבין איש לאשתו כך על אחת כמה וכמה הבאת שלום שבין משפחה ועיר וכרך. ומהשתא ליכא למיפרך ולומר מה להתם (פירוש לסוטה) שכן אינה דוחה אלא עבירה שהיא רע לשמים לחוד אבל עבירה שהוא רע לבריות ולשמים שמא אינו דוחה. דזה אינו דהרי אפילו מחיקת השם דוחה אותו הבאת שלום על אחת כמה וכמה וק"ל על מי שבקי בדרכו של ק"ו ומדותיו. דתו ליכא למיפרך על ק"ו זה ואודותיו. ואל תשיבני מהא דאמרו פ"ח דתרומה (סוף הפרק) נשים שאמרו להם כותים תנו לנו אחת ונטמא אותה ואם לאו הרי אנו מטמאים כולכם יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל, ואמרינן בירושלמי (פרק הנ"ל) על הדא מתניתין סיעה בני אדם המהלכים בדרך ופגעו בהם כותים ואמרו להם תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לא נהרוג כולם אפילו כולן נהרגין לא ימסרו נפש אחד מישראל. ייחדו להם אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו ואל יהרגו כולם, א"כ ש"מ כי לא ייחדו אסור להציל נפשות רבות בנפש אחד מישראל אע"פ שגם הוא יהרג עמהם מוטב שימותו כולן זכאין ואל ימות אחד מהן והם חייבים. ואף בנדון שלפנינו היה לנו לומר מוטב שיקלקל מצב המדינה ולא היה לנו למסור נפש אחד מישראל ללעג ולקלס ולהוציא עליו דברים אשר לא כן, כ"ש על חשובים כמאה מנהיגי המדינה כמו שעשו במעשה אשר אבאר למטה. מ"מ נ"ל שאף בזה לא סרנו ימין ושמאל מן הדרך. כי יש לחלק בין שמוסרין אותו בידים להריגה או לטומאה וזהו אסור אבל דברים בעלמא לאו כלום הוא ושרי. ותדע דהרי לא נקט שם אלא תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה או נהרוג אותו ואף שם לא אסר אלא לישא וליתן בידים מדנקט לא ימסרו ולא אמר ולא יתנו ש"מ דלא אסור אלא נתינה מיד ליד דהיינו מסירה כמו דאמרינן פ"ק דב"מ (דף ח':) מאי מסירה כו'. וזהו דוקא אסור אבל דברים בעלמא שפיר דמי. ועוד דהרי אם ייחד להם אחד שרי. ובנדון דידן ייחד לנו אחד מהם שאומר האויב כי נפשותיהם של אלו היה מבקש כמו שנתבאר. ואע"ג דבירושלמי דהתם איתא עובדא האי בר נש דתבעיה מלכותא וערק ללוד לגבי ר' יהושע בן לוי ואקיף מלכא מדינה ויהיב להו והוה אליהו רגיל דמתגלי ליה תו לא אתגלי ליה צם כמה צומין עד דאתגלי ליה א"ל לדילטור אנא מתגלי א"ל ולא כמשנה עשיתי א"ל וכי משנת חסידים היא זו. א"כ ש"מ דלחסיד אין לו לעשות, מ"מ נאמר אף כי לא משנת חסידים עשינו מ"מ כדין עשינו הרי הוכחנו בראיות דמותר לספר לשון הרע מפני השלום. אך מי יתן ונדע אם יש לחלק ולומר דילמא דוקא דבור גרידא שרי דומיא דמעשה דראובן שאומרים לפניה כפשוטו אבל לכתוב ולרשום בכתב ולפסוק הדין על ככה דנראה כחזוק לדבר דילמא אסור. ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ודילמא לא שרי אלא כמעשה שהיה גבי סוטה. מ"מ נראה דאין לחלק דאחרי שהדבור שרי גם המעשה שאחריו לאו כלום הוא. וראייה ממה דגרסינן פרק הגוזל בתרא (קי"ז) ההוא גברא דאחוי אחמרא דרבי פנחס בריה דרב מרי בריה דרב חסדא א"ל דרי בהדן דרא ואמטי בהדייהו אתא לקמיה דרב אשי פטרינהו אמרו ליה רבנן והא תנן ואם נשא ונתן ביד חייב א"ל ה"מ היכא דלא אוקמיה עלויה אבל הכא כיון דאוקמיה עלויה מעיקרא מקלי קלייה ע"כ. הרי קמן אע"פ שאם נשא ונתן ביד בתחילה חייב מ"מ כיון דאוקמיה עלויה מעיקרא מקלי קלייה והמעשה שאחריו לאו כלום הוא ה"ה בנדון דידן כיון שהדבור בעלמא שרי לפי דעתנו כמו שבארנו גם הפסק דין שאחריו אינו כלום כי באמירה לחוד כמקלי קלי דמי וכמעשה גברא קטילא קטלנו. כי אם האמירה אמת הפסק דין מפורסם ובאמירה לבד כמקלי קלי דמי, אבל עיקר האמירה היתה בדרך שבארנו לשנות מפני השלום ולהוציא עם זה יקר מזולל כמו שנבאר. ותחלה נאמר שנחזיק בענין המשפט מקום הצדק, להחזיק כל חדק ובדק, לקום על הדין ועל האמת ועל השלום למשפט נרשיע בל נשא פנים למגלה פנים תרפה לא נשא על קרובינו להוכית אותם נגד פניהם כחזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות אביו. נעבוד את ה' אלהינו ויהי מה נעבוד אותו בכל לבבנו ונאמר כמודה ועוזב שמפני השלום כמו שבארנו (דמצינו דברנו שפת יתר) על קציני ארץ ליתן אותם לפני בני בליעל לא במרד ולא במעל להחניף הארץ בדמם כדמי דגים ורחשו"ן ומה יתרון לבעל הלשון. הנה בכל אלה לשלום נתכוונו בעצם וראשונה, אף כי במקרה מרה היתה באחרונה. ואף מקצת עזי פנים היו בקרבנו ועכשיו מהפכים דברינו לתוהו ובהו. מיהו אנו לשם שמים נתכוונו, והכל נמשך אחר המחשבה והכוונה. אף כי אחריתו ראש ולענה. וראייה ממה שפסק המרדכי במגילה סוף פ' הקורא את המגילה וז"ל נשאל רבינו שמשון משאנץ על אודות כהן שמל תינוק ומת אם יוכל לישא כפיו. והשיב דנושא כפיו ולא דמי לכהן שהרג את הנפש דאפילו בשוגג לא ישא כפיו דהכא לשם מצוה נתכוין. הרי תשובתו הרמתה מגלה הבושת מעל פנינו שאחרי שלשם שמים נתכווננו היה ה' עמנו כאשר היה עם אבותינו שדרשנו הק"ו בעצמנו כמו שדרשו אחיתופל ועל שאחרו מלומר קללו דוד ונחנק בגרונו. אף כי תחת החטה יצא חוח לו ולא נמשך מחשבותינו, בהדי כבשי דרחמנא למה לן אולי ה' אמר ומי יפירנו. וזה המעשה אשר אירע לא ראינו מעשה מעולם כזה לרוע, שמכנף הארץ שמענו שנתחברו יחד כתרנגולים של בית בוקיא כל רועי ישראל האזינו גדולי ארץ גודרי פרץ פרשו מצודתם בנציבותינו על אחד ונלכה בחרמם ובמצודתם וכדגי הים יאסוף במצותם, ודמו להיות מותר וכסהו בעפר על החסידו"ת שעושה עם תביריו באמרי שפר. וה' אמר עצתו להפר, ואסמכוה אקרא כי חס"ד הוא ונכרתו הנפשות העושות. והיה לבני מרי לאותות. ויהי כי שמענו כלנו את הדבר הרע הזה ונתאבלנו כי עליו נגזרה גזירה ונחתך עליו דין מסור הגמורה, ואף כי היה להשיב על פסקי הגאונים ודבריהם מי האיש שיתתה גחלים בחיקו ולא ישרף ברשפי לבת אש ניצוציהם. ומי היה יכול לבא אחר רבנן ודתם שנתנו אחת דתו להמית כי נכתב (ונחתם) [ונכתם] עונו לפניהם כתמים שלא יכבסום כל נתר ובורית, ושמועותינו מאז יבהלונו הבא עלינו מחדש שמענו. והאמת ברחוב כשל, איש מעל אתיו נפרד ינשל. כי הנ"ל רצה על אויביו שהמציא עליו הדברים לנקום ובהם התעבר, הצריח ואף התגבר. ונתחברו אליו אנשים לעזרתו אשר היה להם צר בצרתו. ובסבת זה נחלק הקהלה ויושביה לשנים, ונתחלל שם שמים, בסבת הריב והמדון אשר היה בעיר יומם ולילה לא תכבה, הקטנים מלקטים עצים והגדולים מבערים האש הרבה, האמת כשל סחוב והשלך הלאה מרחובותינו, כמו שהיה ידוע מקדמת דנא לכל באי שער עירנו המעשים הרעים שהיו נגד פנינו ואויבינו היו פלילים ובזה נתמוטטו עמודי ארץ ויסודיה. והיה לחוש פן יפוק ח"ו חורבא מיניה מאת פני המלך והשרים לגרש כל העם הזה כולו כהניה ושריה. והנה ידוע לכל כי קהלתנו היא ת"ל כעת נחלת ישראל הנשארה. וכמעט אבדנוה ח"ו בסבת זה הקטט אשר בינינו האמת היתה נעדרת. וזאת הכל היה בסבת החלק לבב העם הזה ולא היה לנו תחבולה לצאת מידי פח יקוש הלזה אם לא בדרך שעשינו בשנותנו את טעמנו לספות הרוה עם הצמאה השמן עם הרזה, גם כי כמה פעמים נפל על פניו מפני המחלוקת ועל אשר נגזר עליו ולפנינו התעשת ובקש ממנו בבכי ובתחנונים למה תעמדו מלהוציא אותי ואת בני מכלמה ובושת. פתחנו לשלום ודברנו עם הצד שהיה מנגד להשלים אתו והיינו בעיניהם כמתעתע כי לא ישקטו עד שרצו להרוג אותנו, ואמרנו מה זאת עשה ה' לנו נחפשה דרכינו אולי נמצא דרך למצא מנות לכף רגלנו ורגלי הילדים המתנהלים לאטנו. ואל יקשה עלינו ממאמרם ז"ל בפרקי אבות (פרק א') חכמים הזהרו בדבריכם כו' וגם שזהו חלול השם כל ת"ח שאינו נזהר במעשיו וגורם שאומרים עליו דופי כדאיתא פ' אחרון דיומא (דף פ"ד). והנה גם בזה יש לחולק לומר אף כי נתכווננו למצוה מ"מ גרמנו שיאמרו עלינו דופי לומר שעבדנו דינא בלא דינא ומי יודע אם ברנו כתוכנו ובוחן לבות ה', והאדם יראה לעיניו ישפוט, הלא בזה מעידים עלינו שמים וארץ שנזהרנו מזה כי נשבע לנו שבועה חמורה שלא רצה לגלות השטר החתום לעולם ובשמנו לא יהא נקרא, רק שיוכל להתפאר בו שגם לו חתומים כאלה באולי יוכל להוציא על ידי זה השטר החתום עליו ויבואו על ידי זה להשלים אתו ויבערו שני הצדדים השטרות מן העולם, ואם ככה עשה לנו לא היה בדבר אלא קדוש השם יתברך שישלימו ישראל זה עם זה ויוסיפו כח בגבורה של מעלה. עוד קבל עליו הנ"ל אף לבלתי הגיד הדבר כי אם לשונאיו בצנעא ולהגזים להם בזה השטר באולי יבאו ליתן לו גם את שלו, והנה בזה לא היה חלול השם ח"ו לא בצנעא ולא בפרהסיא. כי גם על פה אמרנו להם כמה פעמים דרך גיזום תכריחונו לעשות כזה כדי לעשות שלום, אבל מעולם לא עשינו בכוונה אחרת כי אם להוציא את שלו. ואם לא אז קיבל עליו להחזיר לנו את חתימתנו. ואם עתה עובר על דבריו ומגלהו ברבים ומפרש בו דברים זרים אשר לא עלו על לבנו מעולם, והתחברו אליו אנשים רקים הללו בעלי כדין והללו בעלי פטסין חץ שחוט לשונם מוציאי דבה הוא עתיד ליתן את הדין. גם מתוך השטר ניכר כי לא דינא עבדנו רק ע"ד גיזום, וא"כ אין כאן דבר חלול כלל כי נזהרנו בדברינו ולא עשינו דבר רק להניח רוגזו של פלוני כי חמתו בערה בו, כי ה' משיב חכמים אחור ודעתם יסכל שטעה האיש הנ"ל בטעות הגדול ההוא שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו וזה כי השטר מזוייף מתוכו שכל אחד מהחתומים נאחז בחבירו וכשל איש באחיו עד שכל אחד מאתנו פסול להעיד עם חבירו כ"ש לדון, וזה כי ראה נפלאות שלא נפקד אחד ממנו שכשר להעיד (בזה) כ"ש לדון ולכן בעד אחד השטר בטל ומבוטל וכחרס הנשבר הוא ולשריפה הוא עומד כי לא נתקן אלא מפני השלום ואם אין שלום אין כלום הוא, וא"ל נמי דדמי להא דאמרינן פ"ב דכתובות (דף י"ט) עדים שכ"י יוצא ממקום אחר דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי וכיון שהגידו שוב אין חוזרין ומגידין. וא"כ היה לומר ג"כ שאין אנו עכשיו נאמנין לומר באופן זה נכתב השטר. דזה אינו דהרי כתב הר"י ברצלונ"י בשם רב האי גאון ז"ל דבתנאי נאמנים אפילו בכ"י יוצא ממקום אחר דלאו חוזר ומגיד הוא שהרי השטר חל והשטר כשר אם יתקיים התנאי. וא"כ גם בנדון זה זה השטר נכתב ונחתם כראוי וניתן ליכתב כמו שביררנו לעיל ק"ו מסוטה רק אם יתקיים תנאו שנדר לנו שלא להראותו רק לשונאיו לעמוד בו על נפשו אבל לא נחתם להרע בו לשום אדם חלילה לנו מרשע, ודמי להא דאמרינן בקידושין (דף ע"ד.) והביאו הטור ח"מ סימן כ"ג וז"ל אין הדיינים נאמנין לומר לזה חייבנו אם אין בידו פסק דין ודוקא בשודא דדיינא כו' אבל בדין דתלוי בטעמא לא שייך ביה נאמנות שלפי טענות שטענו יזכה לזוכה. ובלבד שלא יחזרו ויטענו, וא"כ גם בנדון זה אין שייך נאמנות אלא אנו מגלין דעתנו בעלמא דלחזור ולידיינו בהן דמי שמע ומי ראה עולה כזו נתנה ראש ונשובה בארץ לשוטט הנה והנה ונשמע למי מדנים למי שי"ח למי פצעים למי קול מסור כי אם למאחרים על היין. ולכן אליכם אישים נקרא וקולנו אל בני אדם הביטו נא וראו למי החותמ"ת ולמי הפסילי"ם ר"ל החתימה כדי לפסול ג"כ החתימות האחרים ולבטלם ברוב, וא"כ אנו נאמנים במגו שאף אם ח"ו טעינו אם נחזור ונדיינו הנה דברינו מבוטלין מעיקרן, כל שכן שאנו נאמנין לומר כזה ראינו וקדשנו כי ראינו העיר במצור ובמצוק וקרינו עליה לשלום. וכל שכן בזה ממה שכתב הרא"ש בתשובה כלל מ' סימן ג' על צוואה אחת שנמצא אחד מן העדים פסול שנתבטלה ואין דנין על פיה כלל וזה אינו צריך ראייה, וכ"ש בנדון זה שכלנו פסולים זה עם זה שאין דנין על שטר זה ושלא כלום הוא. ובהא נחיתנא ובהא סליקנא אף כי באולי היתה ערמה וכוונה למלחמה ולא היה בשבועתו פיו ולבו שוים כי לא היה (תוכו) כברו ונדון אותו לכף זכות כי אולי ביטל השבועה בלבו כדאיתא במעשה דרבי עקיבא כו' מ"מ המה למלחמה ואנחנו לשלום. ואולי שכזה קרה למעלת אדוננו קדושת ענות גאונינו צניף מלכות דתנו תפארת הדרת תורתנו גולת זהב על מנורת גולתנו נר ישראל ואורו. (ע"כ מצאתי בהעתק):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.