שו"ת הריב"ש/רמ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לחכם ה"ר יהודה בן אשר נר"ו
קותה נפשנו מאז בא תבא ברנה לנשואין עם הנכבדים ההם ויהי כבאם ואור פניך אין אתנו נפשנו נבהלה מאד והמעולה דון שלמה הלוי י"א האיר עינינו הודיענו כי העכבה היתה לטובותך להטיבך באחריתך והיה הטוב אשר ייטיב ה' לך ייטיב לבנו ותעלוזנה כליותנו אליו נתפלל ומאתו נדרש ישיש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך:
אשר כתבת כי הרא"ש ז"ל כתב בפ"ק דגיטין (ד: ט.) גבי והוינן בה מאי אינו יכול אילימא חרש וכו' הא דלא מוקים לה באלם דפשיטא דמתקיים בחותמיו אבל פקח ולבסוף נתחרש ס"ד למגזר אטו חרש מעקרו ומשמע דס"ל להרא"ש זיל דאלם אינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ לא מתוך הכתב ולא ברמיזה. ותמהת עליו אמאי אינו יכול כדאיתא בהדיא בפ' מי שאחזו (עא.) שבודקין אותו לגיטין אע"ג דאסורא דאוריי' דבעינן שישמעו מפיו כל שכן לומר בפני נכתב ונחתם דתקנתא דרבנן היא וניחא השתא דלא מוקמינן לה באלם ולא נצטרך לדחוק התירוץ הנזכר. ובקשת להודיעך דעתי וגם אם דברו בו החדושין אשר אצלנו:
דע הגביר י"א. כי החדושים אשר אצלנו לא דברו בזה אבל אודיעך דעתי לו יהי הדין כדבריך עדיין לא יקשה על הרא"ש ז"ל דקושיתו במקומה עומדת לוקמה באלם שאינו יכול להגיד מתוך הכת' וגם בדקוהו ואין מכירין ברמיזותיו ואף אם יהיה רחוק יותר רחוק הוא נתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפ"נ עד שנתחרש אלא שא"צ לזה כי הרא"ש ז"ל הסכים אל האמת דאלם כיון שאינו יכול להגיד בפיו לא סגי מתוך הכתב וברמיזה דהא עדות הוא ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם כדאיתא בפרק מי שאחזו (שם) ואע"ג דאמרינן התם כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו לעדיות וכו' הא אוקימנא לה התם בעדות אשה דאקילו בה רבנן ור"ל באומר מת בעלה שזהו נקרא עדות אשה [בכמה מקומות] דבעדות זו הקלו רבנן טפי משום עגונה ואפילו עד מפי עד ומפי עבד ומפי שפחה ומפי התנוקות וא"י מסיח לפי תומו דהוי מילתא דעבידא לאיגלויי אבל בכאן לא הקלו אלא שלא יצטרך קיום בשני עדים אלא שכל מי שהוא כשר להיות שליח יהיה נאמן לקיימו ובלבד שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אמנם בפיו כמו בעדות אחר דהא עדות גמור הוא וקיום הגט כדבעינן בגמרא שיאמר בפני שלשה כקיום שטרות או בפני שנים משום דעד נעשה דיין בקיו' שטרות ולא דמי לגט עצמו כשהבעל אלם דהתם לא בעינן אמירה ממש אלא די לנו בשנדע בברור דעת הבעל ורצונו רק שבחרש גמור אין סומכים על כתיבתו ורמיזתו דלא קיי"ל כרב כהנא והיינו דאמרינן (שם ע"א) קולו לאפוקי מרב כהנא וכו' אבל בכאן בעינן אמירה ממש כשאר עדות ואע"פ שמצינו שהקלו בכאן באותן נשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה ואע"פ כן נאמנות להביא גיטה לא מפני שיש להקל בגט ממית' אלא הטעם הוא כמו שמוזכר שם (כג:) דבגט בחוצה לארץ כיון דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה ליכא למיחש דמכונה לקלקולא. אבל לעולם במיתה מקילין טפי מבגט וכ"ה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב (פ' ז' מה' גרושין) נתנו לה ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפ"נ עד שנשתתק הרי זה יתקיים בחותמיו ואח"כ ינתן לה ע"כ. אלמא דעתו ז"ל דאע"פ שלא נתחרש לגמרי אלא נשתתק לבד צריך קיום ולא סגי בכתיבה ורמיזה ובפרק ט' מהלכו' עדות כתב שהחרש פסול לעדות בין שהוא מדבר ואינו שומע בין שומע ואינו מדבר וכו' וכן אם נשתתק אע"פ שנבדק כדרך שבודקין לגיטין ונמצאת עדות מכוונת והעיד בפנינו בכתב ידו אינה עדות כלל חוץ מעדות אשה לפי שבעגונה הקלו ע"כ[1]. ובזה עלו כהוגן דברי הרא"ש ז"ל. אחר כתבי תשובתי זאת הגיעו המועדים ולא מצאתי מי יובילה אצלך עד עתה ועם היות הנעלה דון שמואל בנבנשת י"א בשרני היות כבודך בשוריא"ה ופניך מועדות לבא אצלנו לא כליתי מפני זה משלוח אליך פן אם תתאחר שם ימים אחדים לא תדינני מתרשל ומשליך בקשתך אחרי גוי או מחריש משתאה בעצלתים. בידי שלשה קונדריסין מפירוש בן סינ"י הניחם פה תלמידך רבי יצחק אל אחדב י"א וכתב אלי לשלחם אליך ואחרי מגמת פניכם אצלנו אינני מטריח עד עתה אחד מאלה להביאם אליך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ רמ"א אה"ע סי' קמ"ב ס"ז ועי' בב"ש שם ובש"ך ח"מ סי' מו סקי"ז ועי' בק"נ על הרא"ש גיטין (פ"א סי' ט אות לז):