שו"ת הרא"ש/סח/כא

שו"ת הרא"ש ‏ סח כא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל סח - סימן כא

ילמדנו רבינו ראובן ולאה אשתו משכנו ביתם לשמעון חתנם [בדמים שפסקו לו] ונשאר ראובן דר בבית כמו שהיה מת ראובן ונשארה אלמנתו דרה בבית זמן מרובה והלכה לדור לעיר אחרת והשכירה אותו בית לאחרים (ס"א ונשאר הבית בחזקת שמעון) עכשיו בא שמעון לגבות שטר משכונתו מהבית הוציאו יורשי רחל בת אחרת שהיתה לו לראובן הטפסת שטר מתנה שכתוב בה שנותן אותו בית לרחל בתו מעכשיו ולאחר מיתה וזמנו קודם למשכונת שמעון וכתוב בו כל זמן שיצטרך למכור או למשכן שיהא רשות בידו ולא קיימה לאה אשת ראובן באותה מתנה ומתה רחל בחיי אביה ויורשיה מוציאים ההטפסה עשויה בבית דין ששלשה מעידים על קיום שטר המתנה והשטר עצמו יוצא קרוע מיד שמעון עוד הוציאו יורשי רחל הטפסת שטר סילוק שחזר ראובן וסילק עצמו מכל תנאי שהתנה באותו שטר מתנה כדי שתשאר המתנה בלא תנאי ובלא שיור מעכשיו ולעולם ביד רחל ובאי כחה ובלבד שאם יהיה לראובן בן שיירש אותו בית תתבטל המתנה וגם בסילוק זה לא קיימה לאה אשת ראובן עוד הוציאו יורשי רחל הטפסת שטר סילוק שסילקה עצמה לאה סילוק גמור מכל מה שנתן ראובן לרחל בתו וקבלה עליה אחריות ושטרות אלו מוקדמין למשכונה יורנו אדונינו באלו השטרות שהוציאו יורשי רחל אם תועיל הטפסת השטרות כשטרות עצמן בשטר המתנה והסילוק שעשה ראובן לא תבעי לך דהא קיימא לן חזר שטרו לא חזרה מתנתו וההטפסה שעשויה בבית דין של שלשה מעידים על קיום החותמות הויא ראיה דנגמרה המתנה והגיעה ליד המקבל דאי לא מאן מכתיב ליה להטפסה ודמיא להא דאמרינן בפ"ק דמציעא (כ"א) שובר היוצא מתחת יד מלוה וכתוב בו אשרתא כשר דאי לאו דפרעיה לא הוה מקיים ליה בבית דין וכי היכי דאם בא מקבל מתנה ואמר אבד שטרי עדי מתנה כותבין לו שטר אחר בלא אחריות הכא נמי שיורשי רחל אומרים שאבד שטרם בית דין החתומים בהטפסה הרי הם כמעידין על המתנה והמתנה קיימת אף על גב שגוף שטר המתנה יוצא מתחת יד שמעון כי תיבעי לך בהטפסת סילוק לאה לגבי האחריות דכתב בה לא תיבעי לך דהויא כשטר חוב ופשיטא דלא מהניא מידי הטפסה בשטר חוב כי תיבעי לך לענין הסילוק מי אמרינן במתנה הוא דאמרינן חזר שטר לא חזרה מתנה דכיון שחלה המתנה על אותו דבר אין המקבל מסולק ממנה אא"כ הקנה אותה באחת מדרכי ההקנאות אבל בשטר סילוק שאינו מקנה לו שום דבר אלא סילוק בעלמא הוא דסלקא נפשה כי אהדר לה שטרא בטל סילוקא דהא ליכא למימר איבעי לה למכתב שטרא אחריני דהא לא שייך בו אחד מדרכי הקניות והילכך חזרת השטר או קריעתו מבטלת זכותו ועדים שכתבו שטר סילוק אין יכולין לחזור ולכתבו פעם אחרת ואף על גב דשטרי מכר או מתנה כותבין אפילו עשרה שטרות על שדה אחת הכא לא אמרינן הכי דהוו להו עדים שעשו שליחותן והוא הדין להטפסה שאינה כלום דומיא דהטפסת שטר חוב עוד יורנו מורינו אם בית דין יכולין לכוף ליורשי רחל להוציא גוף השטרות מפני שלבם נוקפם שעשו בזיוף ומראים רגלים לדבר ואם יטענו שנאבדו אם הוא כראוי להטיל שבועה כדי לאיים עליהם עוד יורנו מורינו אם יכולה האשה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ואף על פי שהסילוק הוא כשטר בפני עצמו ולאחר זמן ממתנת הבעל ואינו דומה להא דאמרינן כתבה לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו אבדה זכותה דשאני התם דבשני בני אדם דאם איתא דנחת רוח עשתה לבעלה לקמא הוה חתמא אבל באדם א' ליכא למימר הכי ופשטא דמתניתין דלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל בשני שטרות משמע עוד יורנו כיון שראובן סילק עצמו מכל זכות שהיה לו באותו בית ואח"כ דר בו בחיי רחל ולאחר מיתתה ולא מיחו בו רחל ויורשיה ואח"כ משכן אותו בית לשמעון והחזיק שמעון בבית זמן מרובה יותר משני חזקה בשופי מי אמרינן בכי האי טוענין ליורש טוענים ללוקח ונטען שחזר ראובן ולקחו מרחל או מיורשיה לאחר שנתנו לה וכדמשמע בההיא עובדא דההוא דעשאה סימן לאחר בפרק שני דייני גזרות (ק"ט) ועובדא דריש חזקת הבתים (ל’) בההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בההיא ארעא אמר ליה מפלניא זבינתה ואכלתה שני חזקה אמר ליה נקיטנא שטרא דזבנתיה מיניה הא ארבע שנין ואמרינן התם דאי אמר ליה תלת שנין דאיתא בה ותו לא מפקינן לה מיניה התם מיירי בדליכא סהדי דדר בה המוכר חד יומא אבל היכא דהוו ליה סהדי דדר בה מוכר חד יומא מוקמינן לה בחזקת מאן דאכיל וטענינן ליה כל מאי דמצי טעין מוכר והכי פירשו לה רבוותא ז"ל וא"כ הכא נמי רבוותא היא שאע"פ שלפי השטר הראשון לא היה ראובן להחזיק באותו בית שהרי שייר לעצמו אכילת פירות כל ימי חייו בשטר האחרון בטל כל תנאי שהיה במתנתו וסילק עצמו מכל זכות שהיה לו ומאותה שעה נעשה בה כנכרי ויש לו בה חזקה וטוענין ללוקח ממנו או ליורשיו ואף על פי שירד לדור בתוכה בחיי רחל ובאותו זמן לא היתה עולה לו חזקה דאין מחזיקין בנכסי אשת איש אין זה מפסיד שלא תהא דירתו שלאחר מיתת רחל עולה לחזקה מידי דהוה אהא דאמרינן בחזקת הבתים (נ’) דאם אכל נכסי אשת איש בחיי האשה ואכלן לאחר מיתתה ג' שנים איבעי ליה למחויי ואם לא מיחה עלתה לו חזקה על כל זה יעמידנו מורינו על האמת ויורנו איזה הדרך ישכן אור ושלום לאדוני שלום לתורתו שלום למעלתו שלום לישיבתו שלום לכל ביתו כנפש צעיר תלמידו אברהם ב"ר משה ז"ל

תשובה יקבל החכם הנכבד את תשובתו על עיקר הטפסה שעשו בבית דין והעידו על קיום החתימות יש לתמוה למה עשו בית דין אותה הטפסה מקבל מתנה שהביא שטרו שלם בלא טשטוש ומחק בפני בית דין למה יכתבו לו טופס שנינו (ב"ב קס"ח) מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני בית דין והן עושין לו קיום אבל לשטר שלם למה יעשו בית דין טופס ועוד תניא מי שבא ואמר אבד שטר חובי אף על פי שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבין בד"א בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו כל כי האי גונא שבא בעל השטר לפני העדים ואמר להם אבד שטרי קאמרי רבנן דבשטרי מקח וממכר כותבין עדים הראשונים שטר אחר אבל בית דין שיכתבו טופס לשטר שלם הבא לפניהם טועין הם דלא ניחא ליה לאיניש דליפשי שטרי עילויה דמי ששומע או רואה שכותבים שטר על פלוני אינו יודע מה שטר הוא וזילי נכסיה ודוקא להצלת ממון המלוה התירו אם נמחק שטר חובו או אבד שטר מקחו יכתבו עדים הראשונים אבל שיכתבו בית דין טופס ויניחו השטר והטופס בידו לא יתכן ואני לא הייתי דן בטופס הבא לפני עד שיביאו גוף השטר וכ"ש בנדון זה שיש לומר שבשטר הראשון שעשה ראובן לרחל בתו היה בו זכות לראובן שנשאר לו כח למכור או למשכן הבית ולכן צוו לעשות טופס לשטר ויהיה האחד ביד ראובן והאחר ביד רחל בתו והשתא אין כאן הוכחה שבא ליד רחל כאשר רצית להוכיח מההיא שובר דפ"ק דמציעא (כ"א) כי יש לתלות לפי הענין יותר כמו שכתבתי שמעיקרא צוו לכתוב השטר והטופס ממה שנתלה בבית דין טועין שהעתיקו השטר אחר שבא ליד רחל והניחו בידה השטר והטופס ואם נתלה שמעיקרא צוו לכתוב שניהם אז אין כאן הוכחה שבא השטר לידה ורגלים לדבר שלא נתקיימה המתנה שהרי עיקר השטר יוצא מתחת יד שמעון קרוע לכן אין לדון בדין זה עד שיוציאו גוף השטרות וענין אם חזרה המתנה בחזרת השטר כתבתי בפסקי בתרא (קס"ט) יראה לי הא דאמרינן דשטר מכר נקנה לרשב"ג במסירה ולרבנן בכתיבה ומסירה אם מסרו לו וכתב לו קני איהו וכל שעבודיה היינו דוקא בשטר קנייה שכתב לו שדי קנוייה לך ואם מסרו לוקח ראשון ללוקח שני קנה אף על פי שלא נכתב השטר בשמו ומדרבנן לדברי רי"ף שפירש דמכירת שטר חוב מדרבנן ואף על גב דבמכירת שטר חוב יש טעם לתקנה שאם יצטרך המלוה למעות ולא יוכל לגבות חובו מן הלוה שימכרנו לאחר ובשטר מכר ומתנה לא שייך האי טעמא שהרי יכול למכור הקרקע שבידו למי שירצה מכל מקום כיון שתקנו שתועיל מכירה בשטר חוב [תקנו גם בשטר מכר ומתנה ואלים מכירת שטר מכר ומתנה שנסתלק הלוקח הא' לגמרי אבל מכירת שטר] חוב לא נסתלק המלוה שהרי עדיין בידו למחול ללוה אבל אם נקנה השדה בכסף או בחזקה או בקנין סודר וכתבו שטר לראיה אם מכר אותו השטר וכתב לו קני לך איהו וכל שעבודיה לא קנה השדה שהרי גם הראשון לא קנה השדה באותו שטר ואיך ניפה כח השני לקנותו באותו שטר ואף על פי שכתוב בו הקנין והאחריות מכל מקום לאו שטר של קנין הוא ולא דמי לשטר חוב דהתם לא שייך ביה קנין אלא ממון שהלוהו נתחייב בו בעל פה והשטר נכתב לגבות בו ממשעבדי ובמסירת שטר חוב קונה את שעבוד הנכסים וגם החוב בתקנת חכמים וכיון שקנה החוב קנה שעבוד הנכסים הכתובים בשטר אבל בקניית שדה לא אלים כח לוקח שני לקנות בשטר כיון שגם הראשון לא קנה בו ולפי זה כל השטרות שלנו הן לראיה בעלמא ולא לקנייה ולא שייך בהו חזר שטר חזרה המתנה ולאה כיון שקבלה עליה אחריות לא מצי למימר נחת רוח עשיתי לבעלי דאמרינן בגיטין פרק הנזיקין (נ"ח) עלה דמתניתין לקח מן הסיקריקון לא שאנו אלא דאמר לו לך חזק וקנה אבל בשטר קנה ושמואל אמר אף בשטר לא קנה עד שיכתוב אחריות ופריך לרב מהא דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל עד שתכתוב לו אחריות אלמא אם קבלה עליה אחריות מקחה קיים לכולי עלמא ומה שכתבת באחרונה כיון שראובן סילק את עצמו מכל זכות שהיה לו באותו בית ואח"כ דר בו בחיי רחל ולאחר מיתתה ולא מיחו בו רחל ולא יורשיה ואח"כ משכן אותו בית לשמעון והחזיק שמעון בבית זמן מרובה יותר משני חזקה בזה זכה שמעון אף אם יוציאו יורשי רחל גוף השטר דכל מי שמוחזק בקרקע כל מה שמצי למטען קמאה דאתי האי בתראי מחמתיה ואף על פי ששמעון טען שבא מכח המשכונה האמת טען כי מכח המשכונה הוא בא ויורשי רחל באין לבטל המשכונה מכח שטרם המוקדם וכי היכי דאי הוה ראובן קיים מצי למטען חזרתי ולקחתי הבית מבתי והחזקתי בו שני חזקה האי טענה טענינן ליה לשמעון ואפי' אם לא החזיק בבית שלש שנים ושמעון החזיק בו שלש שנים ואית ליה סהדי דדר בו ראובן חד יומא הוה טענינן ליה כדמוכח בפרק חזקת הבתים (מ"א) בעובדא דההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא ארבעה שנין כ"ש בנדון זה שראובן החזיק שלש שנים ושמעון שלש שנים דטענינן ליה ואף על פי שהתחיל ראובן להחזיק בבית בחיי חתנו בעלה של רחל ואין מחזיקין בנכסי אשת איש הא אמרינן בפרק חזקת הבתים (נ’) זימנין דצריכה למחות כגון שאכלה מקצת שני חזקה בחיי הבעל ושלשה שנים אחר מיתתו ובנדון זה שהחזיק שמעון שלשה שנים אפילו לא החזיק ראובן אחר מיתת בתו אלא יום אחד סגי וטענינן לשמעון ואתה וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

[עוד מה שכתבת לי על ענין מה שהיה אדם מוחזק בכאן בכינוי אחד ויצא עליו שטר באותו כינוי ולבסוף נודע שהיה לו בארץ מולדתו כינוי אחר ואמרת שכתבתי שטר אחר באותו כינוי היאך אפשר כיון שלא נעשין שלוחו אז על זה הכינוי בדלא אומרו הכותב אפי' מאה פעמים א"ל היכא דטעו אבל לא טעו כלל וא"כ למה יחזרו ויכתבו כמה שלא יצטווה כלל אלא כופין אותו בית דין לפרוע או יצטווה לכתוב שטר אחר]

[תשובה מה שכתבת דלא אמרינן כותבין אפי' מאה פעמים א"ל היכא שטעו בו היינו דוקא בענין גט שליחות וצריך שיאמר הבעל לסופר כתוב ולעדים חתמו הילכך אי לא טעו אמרינן כבר עשאו שליחותו וצריך שיאמר להם הבעל פעם אחרת אבל בשטרות לא שייך למימר הכי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל]

שאלה רבי טודרוס ן' נחמיש עשה שטר מתנה [ענינו] שנתן בלשון מעכשיו ולאחר פטירתו למרת קראלה בתו אשת רבי טודרוס הלוי ולרבי יצחק ולרבי דוד נכדיו בני רבי יצחק בר רבי דוד ן' שושאן החצר הגדולה של רבי טודרוס בן נחמיש הנזכר במגרש הגדול של היהודים יצ"ו בטוליטולה עם כל התוספת שהוסיף בחצר הזאת רבי טודרוס זה המחצית האחת מן החצר הזאת למרת קראלה זו והמחצית השנית לרבי דוד ולר' יצחק האחים הנזכרים והתנה רבי טודרוס בן נחמיש זה בעיקר המתנה הנזכרת שלא ידונו בשום דבר מענינה אלא לכשיצא גוף שטר המתנה הנזכר עצמו ולא בנוסח שיעתיקו ממנו ולא בעדות מי שיעיד בשום ענין מעניניו ורבי טודרוס בן נחמיש הנזכר נפטר לבית עולמו ונשאר השטר הנזכר ביד מרת קראלה הנזכרת וביד בעלה רבי טודרוס הלוי הנזכר עתה ילמדנו רבינו אם יעתיקו בית דין שטר המתנה הנזכר ויתנו ממנו נוסח חתום בחתימתן לרבי דוד ור' יצחק האחים הנזכרים אם ישוה להם הנוסח המועתק מפי בית דין מהשטר הנזכר כגוף השטר עצמו אף על פי שכתוב בו שלא ידונו ממנו.

תשובה יראה לי הנכון בדבר שרבי דוד ורבי יצחק האחים יתבעו חלוקה בבית דין ממרת קראלה ורבי טודרוס בעלה ויראו בית דין השטר ועל פי השטר יפסקו להם בית דין שיחלוקו ויכתבו להם נוסח השטר ושעל פי השטר זיכו בית דין את רבי דוד ורבי יצחק האחים בחצי האחד ויחזירו בית דין את השטר לרבי טודרוס והפסק דין יועיל לאחים כאלו היה שטר בידם נאם אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף