שו"ת הרא"ש/סו/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרא"שTriangleArrow-Left.png סו TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל סו - סימן ג

שאלה ראובן הוציא שתי שטרות של משכון על חצר ידועה לשמעון וללאה אמו ובא שאול בנו של שמעון והוציא שטר מתנה שלאה זו זקנתו נתנה לו החצר קודם זמן שטר משכנתא של ראובן וטען ראובן ששטר מתנה זו לא בא ליד שאול זה בחיי לאה זקנתו ולא זכה בו מעולם אלא היה מופקד ביד לוי ונתנו לשאול אחר פטירת לאה ושאלנו ללוי זה על ענין שטר מתנה זו היאך בא לידו והשיב לוי ששטר זה לא נפקד אצלו אלא לאה הפקידה כרך אחד אצל ישמעאלית אחת שפחתו וכשנפטרה לאה לקח לוי אותו הכרך מן השפחה ולא עיין אם היו בו שטרות או ניירות (ופירות) ונתנו לשמעון אבי שאול זה ודקדקנו על לוי בענין כרך זה אם אמרה לאה הזקנה שינתן לשאול בן בנה שטר המתנה או לאו והשיב לוי שמעולם לא צותה לא מחיים ולא בשעת פטירתה שיתן השטר לשום אדם ושאלנו לשאול שטר המתנה זו מאין הגיע לידך או מתי והשיב כי מן הכרך הנזכר שנתן לוי לשמעון לקחו אחר פטירת זקנתו ושהיתה אומרת לו הזקנה שהחצר שלו עד כאן לשון השאלה וכתבת וזה לשונך ואנו דקדקנו ופשפשנו בדין זה ונראה לנו דמתנה זו אינה כלום מאחר שהודה שאול מקבל המתנה לפני בית דין שאחר פטירת זקנתו באה לידו מתנה זו וכיון שלא הגיע לידו ולא זכה [לו] בו אחר מחיים שאין מתנה זו מועלת שאין שטר לאחר מיתה לא הבנתי דבריכם כי מאחר שכתוב בשטר שלאה נתנה החצר בקנין חליפין לשאול בן בנה מה אנו צריכים שיגיע השטר לידו או שיזכה לו בו אחר מחיים מה שייך כאן לומר אין שטר לאחר מיתה כי שטר זה אינו אלא לראיה בעלמא כי משעת הקנין כבר זכה שאול בחצר וזכין לאדם שלא בפניו כדאמרינן בפרק המוכר את הספינה (ע"ז) אמר רבה בר יצחק אמר רב שני שטרות הן האומר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה אלמא אפילו בלא שטר זה נמי זכה בשדה מאחר שזכו לו העדים ואי משום שהוחזר השטר ליד הנותן בשביל זה לא נתבטלה המתנה דהא מילתא היא פלוגתא דרשב"ג ורבנן בברייתא בפרק בתרא דבבא בתרא (קס"ט) וכן היה רשב"ג אומר הנותן מתנה לחברו והחזיר לו השטר חזרה מתנתו וחכמים אומרים לא חזרה מתנתו והלכה כחכמים ועוד כתבתם ומסתייע מילתא ממה ששנינו בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קלה :) מי שמת ונמצאת דייאתיקי קשורה לו על ירכו הרי זו אינה כלום זיכה בה לאחר בין מן היורשים בין שאינו מן היורשים דבריו קיימים וה"ה במתנת בריא שצריך נתינה או זכייה ע"י אחר הדין סייעתא לאו כלום הוא דדוקא במתנת שכיב מרע צריך זכייה על ידי אחר כי שכיב מרע יכול לחזור בו ואף על פי שכתבה שמא הומלך ולא נתנה לו וגם מתנת שכיב מרע היה (הוא) בלא קנין ואין המקבל יכול לזכות אלא ע"י קבלת השטר או שיזכה אחר בשבילו והוא הדין נמי במתנת בריא אם כתבה בשטר שדה זו נתונה לפלוני לא זכה בו עד שיבא השטר לידו אבל מתנת בריא בקנין אינו צריך שיזכה המקבל בשטר כי משעת הקנין קנה השדה והשטר אינו אלא לראייה בעלמא ועוד כתבתם ומצינו לאחד מן המפרשים נוסח זה כיון דקיימא לן במתנה דבדעתיה דנותן תליא מילתא ובגילוי דעת סגי אין לך גילוי דעת גדול מזה שלא נתן השטר למקבל מתנה הילכך אף על פי שקנו מידו במתנה זו כיון שאין ידוע שבא השטר ליד מקבל המתנה ואנו מוצאין אותו עכשיו ברשות הנותן אין מתנתו מתנה אלא א"כ יעידו עדים על פה שזכה בו למקבל מתנה או ע"י עצמו שמסרו לו או על ידי אחר נראה מתוך לשונכם שמפרש זה כתב דבריו על מתניתין דיש נוחלין מי שמת ונמצאת דייאתיקי קשורה לו על ירכו ולא דבר כלום במתנת בריא אלא במתנת שכיב מרע ורוצה לומר שאם הוא מתנת שכיב מרע בכולה אף על פי שקנו מידו לא מהני אם לא שמסר השטר למקבל משום שמתנת שכיב מרע בכולה אפילו בקנין יכול לחזור וכיון שלא מסר השטר ליד המקבל חיישינן שמא כתב ליתן ונמלך בו אבל מתנת בריא משעת הקנין כבר זכה המקבל ואין בו חזרה וגם שטר זה אין ידוע שהיה ברשות הנותן אלא על פי שאול מקבל המתנה והנה גם הוא אומר בטענה שאמרה זקנתו בחייה שחצר זו שלו ודאי שטר שנמצא ביד הנותן אם אין עדי הקנין קיימין או שהלכו למדינת הים והיה טוען הנותן שעל תנאי קנו מידו ולא נתקיים התנאי איפשר דהוי נאמן במגו דאי בעי הוה קליא לשטרא כל זמן שלא הוחזק בבית דין אבל בנדון זה שאין השטר יוצא מתחת יד הנותן ואין ידוע שבא ליד המקבל אחרי מות הנותן אלא על פי דברי המקבל וגם הוא טוען שזקנתו אמרה לו שנתנתו לו מחיים ולא היה השטר אלא פקדון ביד הנאמן נאמן לומר טענה זו במגו דאי בעיא הוה אמר מחיים בא לידי ואין אדם מכחישו בדבר זה שגם לוי אמר שלא היה יודע אם היו בכרך ניירות או שטרות ומה שהבאתם ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב וכן מי שכתב שטר חוב על עצמו ונתן השטר ביד שליש ואמר לו יהא אצלך ולא פירש כלום ומת הרי זו אינה כלום ובאתם לדמות שטר מתנת בריא בקנין לשטר חוב אין הנדון דומה לראיה שכותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ושמא כתב ללוות ולא לוה אבל במתנה בקנין מיד שהקנה זכה המקבל הילכך נראה לי כמו שכתבתי שזכה שאול במתנה זו.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >
מעבר לתחילת הדף