שו"ת הרא"ש/לב/יא

שו"ת הרא"ש ‏ לב יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל לב - סימן יא

ששאלת וז"ל ראובן שנשא אשה ושמה שרה והוליד ממנה עשרה בנים ואח"כ תקפו יצרו וילך שובב בדרך לבו והיה עוקב אחרי הניאוף ונטען על שלומית בת דברי אשתו של שמעון ובאו עידי דבר מכוער לפני שמעון ושמע קלא דלא פסיק וגרש שלומית אשתו ונשאה ראובן הנטען והניח שרה אשתו כמו ט' שנים אלמנות חיות ונסתפקת אם יש להוציאה מן הנטען משום שיש לה בנים מבעלה הראשון ורש"י ז"ל פי' בפ"ב דיבמות (כ"ד) אם יש לה בנים מבעלה הראשון לא תצא משום שאנו מוציאין לעז על בני הראשון במה שאנו מוציאין אותה מן הנטען ורי"ף ז"ל כתב אם יש לה בנים מן הנטען לא תצא ואני אומר אף על גב דמסתבר כפרש"י שיש לחוש לכבוד בני הראשון שהוציא רשעה מתוך ביתו ודכותיה אשכחן דחיישינן ליקרא דבני אינשי בפרק בתרא דקידושין (פ"א) אמר רב מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד אמר רב אשי לא אמרן אלא בייחוד דפנויה אבל בייחוד דאשת איש לא לפי שאתה מוציא לעז על בניה וכיוצא בזה תנן בגיטין בפרק השולח (מ"ה) המוציא את אשתו משום שם רע ומשום נדר לא יחזיר ומפרש בגמרא טעמא משום קלקולא שמא תלך ותנשא לאחר וימצאו דברים בדאים ויאמר אלו הייתי יודע אפילו היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ולפי דברי רי"ף ז"ל רשע זה שהכניס רשעה בביתו וילדה לו בנים אם יוציאנה מביתו בזה לא נפגם בניהם אשר יולדו כי מפני חשש שבא עליה בעוד היתה אשת איש אנו מוציאין אותה וכי בשביל שיגדלו ילדי זנונים ניחוש ולא נוציאנה מתחת ידו כיוצא בזה לא מצינו בגמרא מכל מקום אחרי שרוב הארצות פוסקין ודנין ע"פ רי"ף וספר רמב"ם ז"ל בנדון זה שהרבתה להרשיע יוציאוה ממנו.

ועוד אין אנו צריכין לכל זה כי אף לדברי רש"י ז"ל תצא כיון שהוציאה שמעון בעידי דבר מכוער ובקלא דלא פסיק כי ההיא שמעתא דרוכל פר"ת ז"ל מתחלה תצא מן הרוכל אם גרשה הבעל דאין לומר תצא מן הבעל דאין אשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בקינוי וסתירה ועוד דאמרינן בפרק האשה רבה (צ"ב) דלקלא דבתר נישואין לא חיישינן אבל לגבי רוכל הוי קלא דקמיה נישואין וכן פר"ח וה"ג ושוב הוקשה לר"ת בתחלת שמעתתא דרוכל אמר רב ובעדים ופריך רב ששת מהא דתניא הנטען מאשת איש והוציאה ע"י ונתגרשה מתחת ידי אחר אם כנס לא יוציא היכי דמי אי דאיכא (עידי טומאה) [עדים] כי אתא אחר ואפסקיה לקלא מאי הוי ואי בעדים דקאמר רב הוי פירושה עידי טומאה היכי קרי לה קלא כיון (דאין) [דאית] כאן עידי טומאה וההיא דרוכל היוצא פי' הוא ז"ל תצא מן הבעל וכן פי' בשאלתות דרב אחאי (בפרשת פינחס) דבדבר מכוער בשני עדים וקלא דלא פסיק מפקינן בין מבעל בין מבועל ומה שהקשה ואין אשה נאסרת על בעלה אלא בעידי קינוי וסתירה תירצו מורי ה"ר מאיר ז"ל מההיא דפ"ק דכתובות (ט’) בשמעתא דפתח פתוח ולטעמיך קנוי וסתירה אין עדים לא אלא לאו הכי קאמר אין האשה נאסרת על בעלה בעד א' אלא בשני עדים וקנוי וסתירה אפילו בעד אחד ופתח פתוח כשני עדים דמי הכי נמי נאמר אם יש עדים שראו דבר מכוער כשני עדי טומאה דמי דדבר מכוער הוי כפתח פתוח ומה שהקשה מקלא דבתר נישואין גם זה תירץ דהיינו דוקא קול בעלמא אבל בעידי דבר מכוער חשבינן כעידי טומאה ומפקא מבעל והביא ראיה לדבריו דרב דקאמר הכא ובעדים קאמר בפרק בתרא דקידושין (פ"א) דאין אוסרין על הייחוד ומשמע דוקא על הייחוד אין אוסרין הא על עידי דבר מכוער אוסרין ואין לומר דהוא הדין על עידי דבר מכוער אין אוסרין והא דנקט התם ייחוד משום רבותא דרישא דמילתיה דאמר מלקין על הייחוד דאפי' על הייחוד לחודיה מלקין הא א"כ הוה ליה למימר מלקין על הייחוד אבל לא אוסרין אמאי נקט פשע שנית על הייחוד אלא ודאי לומר על הייחוד הוא דאין אוסרין הא על עדות דבר מכוער אוסרין וברייתא דפריך מיניה לרב ואם באו עידי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא פירוש דעידי טומאה היינו עידי כיעור ומשום דמפקינן לה מבעלה בעידי כיעור קרי לה עידי טומאה ופלוגתא דרבי ורבנן ברוכל היוצא היינו בדבר מכוער בקול ופסק בגמרא בקלא דפסיק כרב דמפקינן דוקא בעידי כיעור ובקלא דלא פסיק כרבי אם ראה הבעל דבר מכוער ואיכא נמי קלא דלא פסיק מפקינן וראיתי את מרנא ורבנא מאיר ז"ל פוסק ודן כפי' הזה הילכך בנדון זה דאיכא עידי כיעור וקלא דלא פסיק לכולי עלמא מפקינן מבעל ומבועל אבל רי"ף ז"ל כתב דבעידי כיעור לא מפקינן מנטען אם יש לה בנים ממנו ומבעל לא מפקינן אלא בעידי טומאה ואף לפי דבריו בנדון זה מפקינן כיון דלית לה בנים מן הנטען ורמב"ם ז"ל כתב בספרו דבעידי כיעור תצא ואין לה כתובה הילכך מחויבין זקני העיר לכופו במילי ובשוטי שיוציא רשעה מתוך ביתו וישוב אל אשתו הראשונה ושלום כנפש אשר בן הרב ר' יחיאל ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף