שו"ת הרא"ש/לב/ו

שו"ת הרא"ש ‏ לב ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל לב - סימן ו

שאלה ילמדנו רבינו לאה שנשבית בין הישמעאלים ואמה הלכה אל הקהלות וקבלה ת"ר זהובים לצורך פדיונה והרי הם מונחים ביד נאמן ועתה נשמע באמת כי נתחלפה ונשאת לישמעאל אחד וילדה שני בנים ואומרת אמה כיון שנטמעה בין הישמעאלים שיחזירו לה הממון שהפקידה ביד נאמן והקהל לא רצו אלא שיעשה ממנו הקדש לפדיון שבויים שיפדו מן השבח והקרן יהיה קיים ואני אומר כי אין זכות לקהל כלל בזה הממון כי נתקבץ משאר הקהלות ואפילו נתנו הם הממון הזכו לפדיונה הואיל ובא ליד אמה זכתה בו השבויה לפדיונה ואף על פי שנתחלפה דילמא הדרא בתשובה ומפרקא ביה אי נמי יהבינן לה דאכלה ביהדות אי נפקא לחירות בלא פדיון ואפילו מייתא בגיותה דילמא בניה יחזרו לדת ישראל וקא ירתי לה דודאי בניה הוו כתינוק ישראל שנשבה לבין הגוים דהא קיי"ל דגוי הבא על בת ישראל הולד כשר ופשיטא תינוק ישראל שנשבה לבין הגוים שנפלה לו ירושה אין מפקיעין ירושתו הילכך יהיו המעות מונחים ביד נאמן עד שיודע בעדים שמתה היא ובניה ויתנו ליורשיה דמסתמא אי הוה נפקא לחירות וחוזרת בתשובה יהבינן לה כדתנן בשקלים (פ"ב) מותר שבוי לאותו שבוי והואיל וכן השתא נמי כשתמות היא ובניה זכו יורשיה ואף על גב דלא יהבינן לה השתא דאכלה בגיותה מ"מ כיון שגבו המעות לצורך פדיונה לא פקעה זכותה מינייהו אלא מתלא תלי וקאי עד שתחזור בתשובה ותזכה בהן או שתמות ויחזרו בניה לדת ישראל וירשוה או שתמות היא ובניה ויזכו בהן יורשיה כך דעת תלמידך נוטה והרב בחסדו יודיעני דעתו בתשובתו הרמתה ותתענג על רוב שלום כנפש עבד תלמידך יששכר בן ה"ר יקותיאל ז"ל.

תשובה על אודות השבויה אשר כתבת שזכתה היא ובניה במעות שנגבו לצורך פדיונה ודמית אותו לומר שבוי לשבוי אינו נראה בעיני דהא דאמרינן מותר שבוי לשבוי היינו היכא שנעשית המצוה שנגבית הממון בשבילה ומה שהותירו המתנדבים יותר מכדי פדיונה זכה בהן השבוי מאחר שהתנדבו לצרכו אבל בנדון זה שנטמעה בין הגוים ונשאת וילדה בנים ודאי לא זכתה במעות כיון שהתנדבו לפדיונה ולא יזכו בניה אחריה דאדעתא דהכי לא התנדבו שתאכלם בגיותה שהרי לא התנדבו אלא לצורך פדיונה ודמי הך מילתא למי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואחר כך בא בנו דמתנתו בטלה (ב"ב קל"ב) דאמדינן דעתיה שאם היה יודע שבנו קיים לא היה כותב נכסים שלו לאחרים וכיוצא בזה יש כמה אומדנות בגמרא וכן בנדון זה אדעתא דהכי לא התנדבו ולא זכתה בהן השבויה וכן מצינו שאין לשנות בנדבת המתנדבים אלא לדעת מי שנתנה כדאמרינן (ב"מ ע"ח) מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח מהם רצועה לסנדלו אא"כ התנה במעמד אנשי העיר דברי ר' מאיר ואפילו לרשב"ג שמיקל ה"מ לאותו עני שגבו בשבילו וזכה בו אבל הכא מודה שלא זכתה בו מעולם הגע עצמך הא דאמרינן (שקלים פ"ב) מותר המת ליורשיו חולה שהיה גוסס ופסקו לו צדקה לצורך ארון ותכריכין וקבורה ונתרפא וכי תעלה על דעתך שתנתן לו הצדקה והלא לא אמרו אלא מותר המת וכן בנדון זה כאלו מתה השבויה ולא נפדית דמה לי מתה מה לי נתחלפה הילכך לא זכתה בהן השבויה ואם היה באפשר להחזיר לכל אחד מה שנתן זה היה הנכון והישר כי התנדבו לצורך פדיונה ולה יצא מרשותם עד שתפדה אבל זה אי אפשר כי יוציאו יותר מן הקרן להחזיר לכל אחד מה שנתן הילכך יעשו בהם צרכי רבים ויותר הוא טוב לפדיון שבויים כאשר אמרו הקהל ויהיה הקרן קיים אם תוכל לפדות באחרית הימים אותה שבויה שתפדה בו וגרסינן בירושלמי דשקלים על מתני' דמותר עניים לעניים ומותר שבויים לשבויים ואין ממחין ביד הפרנסין כלומר אם ראו שיש צורך שעה ורצו לשנות הרשות בידם נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף