שו"ת הב"ח (הישנות)/צד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
במותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא כמר שבח בר צבי והגיד בת"ע בואלי"ג ו"ע וז"ל בלשון אשכנז איך בין גיפארן פון יס מיט סחורה שימן יודי יריד לובלין שע"ו אזן האט זיך גשיקט דז איין גוי איז גנגין בייא מיינן וועגן סחורה האב איך אין גיפרעגט פון וואנין ער איז האט ער גיזאגט ער ווער אויש דיא לעמבריג האב איך אין גיפרעגט פון וואנן ער קומט האט ער גזאגט ער קאם פון אנדרנאפיל דער גוי איז בלייך גוועזן דא הט ער גיזאגט ער ווער שיר גישטארבין אם שינוי אויר בר מינן אונ' דער נאך האט ער גיזאגט ל"ת מן האט אין ניט גיפרעגט דרום נימץ דז שני יהודים זיינן קומן קען אנדרנאפל איינר איז שלמה מלבוב דער אנדר איז דוד מגלאגר זיא זיינן ביידה גישטארבן צו אנדרנאפיל אם אויר אונ' נאך סימנים גיזאגט דז דוד האט ארנדא גיהלטן בייא פאטליטש דיא קרעטשום איז אים אב גיברענט גיווארן ער איז גנגן אין שווארצן זושפאן איין קליין זילברנה גארטלה האט ער אן גיהאט זיסט סימנים דז ער איז דוד מפאטליטש:
אויך האט ער גזאגט במופת דז דוד איז גישטארבין ביום ו' איז צו קבורה קומן אונ' האט דער בייא גזאגט וויא מן דארט זינקט איבר אים ניגונים עכ"ל:
היום יום ב' כ' אדר שני בק"ק לבוב:
נאום יוסף בן הר"ר יחיאל זכר לברכה אשר בה"ק מאיר היד המכונה זעליג פיהם ונאום יקותיאל בן הר"ר אלעזר זכר צדיק לברכה א"י הנקרא זלמן מלבוב:
גוף הב"ד נשלח לידי חתני הרב הנעלה מוהר"ר דוד סג"ל אב"ד ור"מ ד"ק פאטליטשא וכתב דעתו בהיתר האשה אשת דוד מטעם עדות אחרת והוא שע"א העיד בק"ק יאזלוויץ איך שדוד מגלאגי נפטר באנדרנאפיל קודם ט' באב שע"ה והעיד שהיה אצל קבורתו ובירעסלב הועד מפי כמר שלמה בר יעקב שנפטר דוד הנ"ל ושהיה גם הוא אצל קבורתו ואמר אח"כ בל"א עש איז גוועזן אחר שבת נחמו שע"ה והאריך חתני שי' שאין לומר בכאן דמכחישים זא"ז בחקירות ושיהיה עדותן בטלה. גם מה שהגיד שלמה הנ"ל וז"ל איש אחד שמו דוד גלאגר הגיד לי שיש לו אשה סמוך לפאטליטש ואותו דוד מגאלגר נפטר והייתי אצל קבורה. ויש גמגום לפי שאשת דוד הנ"ל לא היתה דרה מעולם סמוך לפאטליטשא אלא בעיר פאטלישי' בעצמו רק שדוד בעצמו היה מחזיק באורנדא סמוך לפאטליטשי ונשרפה קרעטשום ולפי שנשאר חייב להשר ברח לארץ אחרת:
עוד נתברר מתוך עדות של כמר משה הנ"ל שדוד הנ"ל הלך מלבוב לאנדרנאפיל עם איש אחד שהיה נקרא שלמה וכמר רפאל העיד גם הוא שאותו דוד שהיה נשוי אשה מפאטליטשא הלך עם איש כמר שלמה. עוד גבו עדות באנדרנאפיל שהעיד כמר צבי שהיה דוד בר יצחק מגלאיגר דר עמי בביתי וביום השבת הוכה במגפה ומת וביום המחרת קברוהו. ויש לגמנם בכאן שעדות זה הוא מכחיש עדות הגוי הנ"ל שהסיח לפ"ת שביום ו' קברוהו:
תשובה נראה דאיתתא זו שריא מכל צדדין דעדות הגוי שהסיח ל"ת דב' יהודים באו לאנדרנאפיל שלמה מלבוב ודוד מגלאגר ושניהם מתו במגפה ושהית' קבורתו של דוד ביום ו' וגם העיד שבאנדרנאפיל מנגנים על כמר דוד הנ"ל נגינים נראה מלשון זה שהניגונים הם בדרך הספד על מיתתו. הנה יש להביא ראייה על זה מפרק בתרא דיבמות דקאמר התם ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטיוכיא ובא גוי אחד ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתים וקברתים והשיאו את נשותיהם ונ"ד נמי הגוי מסיח ל"ת שהיתה קבורתו של דוד הנ"ל ביום ו' הנה העיד על קבורתו דלא בעינן שיאמר שהוא קברו אלא כל שאומר דברים שהן ברורים שאין לספק בהן דקאמר בדדמי סגי וכדאמר בפרק האשה שלום כגון דאמרי אסיקנוה קמן כו' וכמ"ש הר"ן בתשובה וגם העיד על שמנגנים עליו בדרך הספד וההספד והאנינות שמתאוננין עליו מורה על הודאתו באין ספק שמת וכההיא דתוספתא אפי' שמע קול מקוננת שמזכירתו בין המתים אין עדות גדולה מזו והיינו טעמא בההיא עובדא דויי שכיב חיואי דקאמר ואיי על עצמו כלומר אוי לו בשביל פלוני שמת דדברים אלו מראין שלא נתכוין להעיד אלא להתאונן על מיתתו וגם מוכח דלא קאמר בדדמי שאם לא היה ברור לגוי שמת חיואי לא היה מתאונן על מיתתו דהאנינות מורה על הודאתו ולכן אף הרמב"ם ז"ל מודה בזה דאין צריך לומר וקברתיו ויש להאריך בחילוקי דינים האלו אלא דלנ"ד א"צ לזה שהרי מבואר באמירת הגוי שהעיד ל"ת על קבורתו של דוד ולפיכך אף למקצת פוסקים דמחמירין כשיש דבר בעולם כלישנא קמא דאמרי ליה דבר ה"ה כמלחמה דקאמרי בדדמי מ"מ היכא שמעיד על הקבורה ליכא למיחש לבדדמי ואפי' לא היה הגוי מזכיר שמו ושם עירו אלא שהיה אומר איש אחד בא עם שלמה מלבוב לאנדרנאפיל ומת והיתה קבורתו ביום ו' ומתאונן עליו בניגונים היה מספיק להתיר אשתו של דוד מאחר ששני עדות העידו שדוד מגלאגיר שיש לו אשה בפאטליטש הלך עם שלמה מלבוב לאנדרנאפיל א"כ הדבר ברור שאין לספק באיש אחר וכההיא עובדא דאנטיוכיא כ"ש שהגוי עצמו הזכיר שמו ושם עירו והזכיר כמה סימנים דפשיטא דאין כאן ספק דאשה זו שריא ע"פ עדות הגוי זה מל"ת:
וגם מעדות היהודים יש להתיר האשה דאעפ"י דמכחישי' זא"ז שהאחד העיד שהיה זה קודם ט' באב שע"ה והאחד העיד שהיה אחר שבת נחמו שע"ה נראה לע"ד דאפי' באו בבת אחת בב"ד והיו מכחישין זא"ז בחקירות עדותן קיימת דאין לנו אלא לשון משנתינו בפרק האשה שלום עד אמר מת ועד אמר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא דמשמע אבל היכא ששניהם אומרים מת אעפ"י שמכחישים זא"ז בחקירות עדותן קיימת דאי עדותן בטילה לאשמועינן רבותא דאפי' הכחשה בחקירה לא תנשא וכ"ש בא' אומר מת וא' אומר לא מת. ועוד דמרישא שמעינן לה דעדותן קיימת דתנן אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר"מ אומר הואיל ומכחישין זו את זו הרי אלו לא ינשאו ר' יהודה ור' שמעון אומרים הואיל וזו וזו מודות שאין קיים ינשאו ועד כאן לא פליגי אלא בצרות דתלינן דכל אחת אומרת שקר לקלקל צרתה אבל בעידים דעלמא אף ר"מ מודה דלא הוי הכחשה ופשיטא דאין לחלק בין הכחשה זו שהוא בגוף העדות להכחשה דאחד משבע חקירות כמו שהוא מבואר ברמב"ם רפ"א דה' עדות אחר שכתב בשבע חקירות בודקין כו' כתב וז"ל ומכלל החקירות יתר על השבע השוות בכל שאם העידו עליו שעבד עובדי כוכבים ומזלות שואלין מה עבד ובאיזה עבודה עבד. והעידו שחילל את השבת שואלין אותן איזה מלאכה עשה והיאך עשה. העידו שאכל ביו"הכ שואלין אותן איזה מאכל אכל וכמה אכל העידו שהרג את הנפש שואלין אותן במה הרגו וכן כל כיוצא בזה הרי הוא בכלל החקירות והדרישות הן הדברים שהן עיקר העדות ובהם יתחייב או יפטר והן כוונת המעשה שעשה וכיון הזמן וכיון המקום שבהן יזומו כו' הרי לך שעדות גוף המעשה אעפ"י שאין הזמה תלוי' בו ג"כ מכלל החקירות וכן כתב הסמ"ג כאשר הוא בנוסחאות המדוייקת בעשה סי' ק"ט וע"ד זה כתב הרמב"ם בפ"ג גבי ד"מ דאם הכחישו העדים זא"ז בדרישות וחקירות עדותן בטילה כיצד אחד אומר בניסן לוה כו' שזהו כוונת הזמן ומ"ש או שאמר האחד בירושלים כו' זהו כוונת המקום ומ"ש וכן אם אמר האחד חבית של יין כו' זהו כוונת המעשה וכתב אח"כ דבאלו עדותן בטלה שהרי הכחישו בדרישה אבל אם אמר האחד מנה שחור כו' וע"ד זה כתב גם הטור בחשן משפט בתחילת סי' ל' וז"ל א"צ לדרוש עידי ממונות בדרישה וחקירה כו' אעפ"י שלא כיונו החדש שהלוה בו ולא המקום ולא המנה אם היו מטבע פלונית או פ' כו' נקט בלשונו הכללים שהן כוונת הזמן וכוונת המקום וכוונת המעשה וכן אח"כ כתב כיצד אחד אומר בניסן כו' שזהו הכחשה בזמן או שאמר האחד במקום פ' שזהו הכחשה במקום וכן אחד אמר חביות של יין כו' שזהו הכחשה בגוף המעשה דבג' כללים אלו אם הכחישו זא"ז עדותן בטלה דה"ל הכחשה בחקירות ואח"כ אמר אבל אם אחד אמר מנה שחור כו' עדותן קיימת דבאלו הכחשה בבדיקות היא ובד"מ עדותן קיימת ונראה דאף רש"י ז"ל בריש היו בודקין שכתב וז"ל מכירים אתם אותו את ההרוג שמא עובדי כוכבים ומזלות היה וזו אינה מן החקירות של הזמה אלא ככל שאר בדיקות שאינן אלא להכחיש כו' לא יחלוק אדברי הרמב"ם והסמ"ג והטור דוודאי הכחשה שבגוף המעשה ה"ל הכחשה בחקירות אלא דאינן מן החקירות של הזמה דאי אתה מוצא חקירות של הזמה יותר משבעה כדמוכח בגמרא אבל מן החקירות הוי נמי גוף המעשה כדמוכח במתני' דתנן היו בודקין אותן בז' חקירות כו' מכירין אתם אותו התרתם בו העובד עובדי כוכבים ומזלות את מי עבד ובמה עבד ואח"כ תנן כל המרבה בבדיקות ה"ז משובח כו' אלמא דמכירין אתם אותו כו' מכלל החקירות הן דאל"כ הכי הוה לי' למיתני בבדיקות מכירין אתם אותו כו':
מיהו משמע דרש"י ז"ל חולק אדברי הרמב"ם בפי' הסוגיא דפ' היו בודקין אהא דאמר רב חסדא אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירין הרגו אין זה נכון אחד אומר כליו שחורין ואחד אומר כליו לבנים ה"ז נכון דלהרמב"ם האי קרא דנכון חוזר אחקירות ואבדיקות כדכתב להדיא בפ"ב וסייף וארירין הוי מן החקירות ואין זה נכון מכלים שחורים ולבנים הוי מן הבדיקות וה"ז נכון ואקשינן עלה מברייתא דכלים שחורים ולבנים נמי אין זה נכון ואסיקנא אלא אמר רב יוסף מבן זכאי לותיב אינש שאני בן זכאי דבדיקות כחקירות משוה להו וסבירי' ליה להרמב"ם דהשתא לא אצטריך לו למדחיק דבריית' דכלים שחורים ולבנים אין זה נכון בסודר שחנקו בו דהיינו סייף וארירין דליתא לדרב חסדא אלא אין חלוק בין חקירות לבדיקות אלא כל היכא דמכחישין אהדדי אין זה נכון ורב יהודא נמי בס"פ זה בורר פליג עליה דרב חסדא וס"ל דכליו שחורים ולבינים בדיני נפשות נמי אין זה נכון ע"ש בסוף דף ל' כך הוא לפי דעת הרמב"ם אבל מפירש"י לשם בפ' ז"ב ופ' היו בודקין משמע דסייף וארירין נמי מן הבדיקות הן וקרא דנכון לא אתא אלא לבדיקות מיהו אפשר דמודה רש"י דבעובד ע"ז את מי עבד ובמה עבד הוי ודאי מן החקירות ואינו דומה לסייף וארירין והכי מסתברא והשתא וודאי לכל הדיעות היכא דאחד אומר מת ואחד אומר נהרג הוי הכחשה בחקירות דגוף העדות הוא במה שמעידין שאינו קיים ומכחישין זא"ז שזה אומר אינו קיים לפי שמת על מיטתו וזה אומר לפי שנהרג והוי ממש לזה אומר שעבד ע"ז בזריקה וזה אומר בהשתחויה דמכחישין זא"ז בגוף העדות וא"ה לגבי עדות האשה עדותן קיימת וטעמא דמלתא דאעפ"י דאפילו בדיני ממונות אם הכחישו זא"ז בחקירות עדותן בטלה היינו משום דדבר תורה אחד דיני ממונות וא' ד"נ בדרישה וחקירה שנ' משפט א' יהיה לכם ומה טעם אמרו ד"מ לא בעינן דרישה וחקירה כדי שלא תנעל דלת בפני לווין כדאיתא רפ"א ד"מ משנה וגמרא הלכך אם הכחישו זא"ז בחקירות עדותן בטלה אבל לגבי עדות אשה כיון דהקילו חכמים דלא בעינן ב' עדות ואפילו עבד או שפחה כו' ואעפ"י דד"ת בעינן שני עדים או עד אחד כשר לכל הפחות הקילו נמי בהא דהכחשה בחקירות לאו הכחשה היא לבטל כל העדות ומאחר ששניהם מעידין שאינו קיים עדותן קיימת דהוה ליה כאלו העידו שניהם בסתם שאינן קיים ולא הזכירו לא מיתה ולא הריגה דהיינו מקבלין עדותן אף עכשיו שזה אומר מת וזה אומר נהרג לא הוי הכחשה לבטל גוף העדות במה שמעידין שאינו קיים ודברי שניהם במה שמכחישין זא"ז בטלין כאלו לא הזכירו בעידותן לא מיתה ולא הריגה אלא סתם שאינו קיים ומעתה בנ"ד נמי אע"ג דמכחישין זא"ז בזמן אין זו הכחשה לבטל גוף העדות במה ששניהם מעידין שמת וה"ל כאלו לא הזכירו שום זמן דהיינו מקבלין עדותן אף עכשיו שהזכירו הזמן מאחר שאינן מכחישין זא"ז אבל גוף העדות קיימת עכ"פ שהרי במיתה אינן מכחישין זא"ז ששניהם מעידים שמת ודאי ולהכי לא שנינו אלא אחד אומר מת ואחד אומר לא מת לא תנשא דכיון דמכחישין זא"ז במיתה אם מת אם לא מת דברי שניהן בטלין וכאלו לא העידו דבר אבל כשאינן מכחישין זא"ז בגוף המיתה דשניהם מעידים שמת אלא שמכחישין זא"ז בדברים אחרים אפילו הוכחשו זא"ז בחקירות לאו הכחשה היא לבטל גוף העדות וכל זה מתקנות חכמים שהקילו בעדות אשה או משום דמילתא דעביד' לאגלויי' היא אי משום תקנות עגונות אי משום דדייקא ומינסבא כי היכא דהקילו להאמין אפי' עבד או שפחה כו':
והא דפליגי ר"ע ור"ט שילהי יבמות אי בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה אי לאו לאו משום דלמ"ד בודקין בדרישה ובחקירה אם הכחישו זא"ז בחקירות עדותן בטלה דליתא כדפרישית אלא חוקרן אותן שמא יחזור בו ויאמר לא מת וכ"כ הרמב"ם בפ"א וז"ל מצות עשה לררוש את העדות ולחקרן ולהרבות בשאלתן ומדקדקין עליהן ומסיעין אותן מענין לענין בעת השאלה כדי שישתוקו או יחזירו בהן אם יש בעדותן דופי שנאמר ודרשת כו' וכן משמע מלשון הטור בא"ע סי' י"ז דלא משגחינן בשום הכחשה בעולם כל היכי שאינן מכחישין זא"ז בגוף המיתה שהרי כתב וזה לשונו כתב א"א ז"ל בתשובה אם שנים מעידים שמת אפילו יש הכחשה בדבריהם משיאין את אשתו כיון ששניהם מעידים על מיתתו עד כאן לשונו הנה שמפשט לשונו משמע דאפילו הכחישו זא"ז בחקירות נמי משיאין את אשתו מאחר שאין מכחישין זא"ז בגוף המיתה ששניהם מעידים שמת:
והרב בספרו הארוך ב"י הקשה דלמה תלה דין זה בתשובות הרא"ש שהרי משנה שלמה אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג כו' דהלכה כר' יהודא ור"ש ואינה קושיא דאעפ"י דא' אומרת מת וא' אומרת נהרג הוי הכחשה בחקירות כדפרי' מ"מ היה אפשר לחלק ולומר דבהכחשה דזמן והכחשה דמקום דהזמה תלוי בהן הוי הכחשה אפי' בעדות אשה לכך תלה דין זה בתשובות הרא"ש לאורויי דאף הכחשה בחקירות דהזמה תלוי' בהן נמי לאו הכחשה היא בעדות אשה לבטל גוף העדות אלא עדותן קיימת במה ששניהם מעידים על המיתה:
וכ"כ הרא"ש להדיא בתשובתו כלל י"א דין ד' דכיון דכולהו מכירין אמיתתו לא חיישינן אם יש הכחשה בדברים אחרים כדתנן אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג כו' אלמא דכל הכחשה בעולם כשהיא בדברים אחרים לא הוי הכחשה כיון שמעידין במיתתו ואעפ"י שהרב ז"ל העתיק אח"כ אצל דין עדות אשה א"צ דרישה וחקירה מ"ש הר"ן בתשובה אינם בדין הכחשה שא' העיד שהיה שמו אברהם וא' העיד שהיה שמו שמואל וז"ל א"ה מסתברא לי דלא מיפסיל משום דק"ל דלא בעינן בעדות נשים דרישות וחקירות דכד"מ דמי וכיון שכן מסתברא דעדות המכחישים בבדיקות בעדות נשים כשרים כשם שכשרים בד"מ כו' ויש לדון מלשון זה דאם הוכחשו בחקירות פסולים כשם שפסולים בד"מ ולאו מילתא היא דהר"ן ז"ל לא בא בתשובתו כי אם להשיב לשואל במה שהיו מכחישין בשם היבם דהוי הכחשה בבדיקות ועל זה הביא לו ראייה ברורה מפורשת דכיון דעדות נשים כד"מ דמי ולא כד"נ הלכך ברירא מילתא דעדות המוכחשים בשם היבם דהוי הכחשה בבדיקות כשרה ואין ה"נ דהוה מצי להשיב להשואל דאפי' הכחשה בחקירות לא הוי הכחשה בעדות נשים וכדפרי' אלא שלא היה צריך לזה ולכן אין לשום מעיין ללמוד מדבריו לדקדק דדוקא הכחשה בבדיקות הוא דכשר אבל הכחשה בחקירות פסולה חלילה וחס שיטעה הר"ן בדבר פשוט במשנה דאפילו הכחשה בחקירת כשרה בעדות נשים כדפרישית:
ועוד נראה דהר"ן בתשובה זו לא רצה לגלות לשואל דאפילו הכחשה בחקירות כשרה משום דהיה חושש שמקילין טובא בעדות אשה כאשר נראה מסוף חשובתו שכת' וז"ל אמנם מאשר הדבר חמור מאד על הבעל מוטל שיחוש לעצמו וירבה הרבה חקירות ודרישות כו' וכן המצוה הזאת על גדולי העיר לדרוש ולתור בענין כדי שיוציאוהו לאמיתו הנה כל בעל שכל יבין וישפוט שלא נכנס הר"ן ז"ל בתשובה זו באזהרות הללו כי אם מפני שהיו מגיעין לאזניו שאין חוששין אנשי אותה העיר לדקדק כל כך בחקירות ודרישות עדות אשה ומטעם זה נמי אפשר שלא היה רוצה לגלות להם דאפילו הוכחשו בחקירות כשרים בעדות אשה מאחר שלא היו מביאו הצורך לזה בגוף הנדון שהיה דן עליו הר"ן. אכן היותר קשה עלינו הוא לשון הרב ז"ל בספרו הקצר שכתב דרך פס"ד ועירב לשון הרא"ש ולשון הר"ן ונתן מקום לתלמידים לטעות בדבריו שכתב בסעיף כ"א וז"ל אין בודקין עדות נשים בדרישה וחקירה ואפילו אם הוכחשו בבדיקות כשרים עכ"ל התחיל בלשון הרא"ש כמו שהעתיק הטור שכתב אפילו אם יש הכחשה כו' וסיים בלשון הר"ן אם הוכחשו בבדיקות כשרים והדבר גלוי שהלשון שכתב הרב ז"ל צריך נגר ובר נגר להולמו דכיון דכל הכחשות שבעולם אינן אלא או הכחשה דחקירות או הכחשה דבדיקות א"כ מאי אפי' אם הוכחשו ולא קאמר אם הוכחשו כשרים או הוה לי' למימר אם הוכחשו כשרים אם הוכחשו בבדיקות:
ולבי אמר לי דלפי שתקפה עליו משנתו לא העתיק הלשונות כתיקונן אבל לא בא הרב ז"ל לפסוק ולהורות דדוקא הכחשה בבדיקות כשרים אבל בחקירות פסולים דא"כ היה מדקדק לכתוב הלשון כתקונו ואין ספק אצלי דחכמי הדור הגדולים שבארץ היודעים מוצאו ומובאו של הרב בספרו הארוך התפרסם אצלם כבר דכהנה וכהנה רבות עשו בהעתקות הלשונות ולכן אין לנו ללמוד מלשון זה להחמיר בהוראות עגונה חלילה וחלילה דלפע"ד הדבר ברור ופשוט במשנה דאין משגיחין בשום הכחשה בעולם אפי' הוכחשו בחקירות מאחר ששניהם מעידים על המיתה וכדפרשנו ומ"מ מי שייטיב בעיניו לתקן הלשון אפשר ליישב וללמוד דה"ק אפי' אם הוכחשו מדברי עצמם בבדיקות כשרים כגון שתחילה העידו שכליו שחירים וא"כ אחר החקירה והדרישה חזרו ואמרו כליו לבנים אפ"ה כשרים ואין צריך לומר כשהכחישו זא"ז בבדיקות דכשרים ומינה דאם הוכחשו מדברי עצמם בחקירות עדותן בטלה כגון שאמרו תחלה בא' בניסן או במקום פ' ומת על מטתו ואחר כך אחר הדרישה והחקירה חזרו ואמרו בא' באייר ובמקום זולתו או נהרג התם ודאי כיון שמדברי עצמם הם הוכחשו עדותן בטלה והיינו דקאמר אם הוכחשו ולא קאמר אם הכחישו זא"ז בבדיקות כשרים זה כתבתי לפי שחשקה נפשי לתקן הלשון אבל לבי אומר לי שלא נתכווין הרב לזה אלא בהעתקתו לשון הרא"ש ולשון הר"ן עלתה כשגגה לפניו להעתק הלשון שלא כתיקונו א"נ יש איזה טעות סופר בלשון זה גם לענין מעשה צריך לי עיון אם הדין כך היכא שמוכחשין מדברי עצמן בחקירות שיהא עדותן בטלה לגמרי אעפ"י שבגוף המיתה אינן מוכחשין דמסתברא דאין לחלק בין הוכחשו זא"ז להוכחשו מדברי עצמן דכל עצמו של דבר מפני שהקילו חכמים בעדות אשה דכל מה שמוכחשין העדים בדברים אחרים בין זא"ז בין מדברי עצמם לא הוה הכחשה בגוף העדות דחשבינן להכחשה זו לדברים בטלים וכאלו לא אמרו דבר אבל גוף העדות קיים על כל פנים ולענין מעשה צ"ע אבל בנ"ד אין ספק דפשיטא היא דלא הוי הכחשה לבטל גוף העדות אע"פ שהכחישו זא"ז בחקירות:
ועוד נ"ל דאפשר דהעד האחד שאמר עש איז גוועזן אחר שבת נחמו והעד שאמר שהיה זה קודם ט"ב אינו חוזר אלא על מיתתו ואין כאן הכחשה ולשון העדיות אינו לפני שאלמוד מתוכו. ועוד אפשר לומר דלפי שהעדים יודעים דבעדות אשה אין דורשין העדות בדרישה ובחקירה וכדכתב הרמב"ם בתשובתו על יהודי אחד שנהרג בכפר סמוך לעכו דאסור לדרוש ולחקור בעדות אשה א"כ לא שמו העדים אל לבם לכוין בכיון באיזה זמן מת ונקבר וקרוב לוודאי שמת ונקבר אחר ט"ב קודם שבת נחמו ואחד לקח לו לזיכרון שהמעשה היה ביום ט"ב והשני לקח לו לזיכרון שהמעשה היה סמוך לשבת נחמו וזה שאומר קודם ט"ב טעה בין קודם ט"ב לאחר ט"ב וזה שאומר אחר שבת נחמו טעה בין קודם שבת נחמו ובין לאחר שבת נחמו וקצת רמז ראייה מפ"ק דפסחים דקא משני אביי עדות מסורה לזריזי' חמץ לכל מסור ופרש"י עדות מסורה לזריזים אין אדם בא להעיד על הנפש אא"כ בקי בשעות לפי שיודע הוא שסופו לידרש בדרישה וחקירה אבל חמץ על הכל מוטל ושאינו בקי בשעות טועה בהן ונ"ד נמי כיון שיודע שאין סופו לדרוש בחקירה ודרישה טועה בין קודם לאחריו ובפרט שיש זמן רב בין מיתתו להגדת עדות לערך ב' שנים ויותר דקרוב הדבר שאדם טועה בין קודם לאחריו דלא שם על לבו לכווין הזמן כיון שאין סופו ליחקר ולידרש אחר הזמן ואולי אם היו יודעים בבת אחת כשגבו העדות היה כל אחד ואחד מזכיר לחבירו באיזה זמן היה המעשה והיו מדקדקין שלא יהיו מוכחשים אבל לפי שהאחד העיד ביאזלוויץ ואחד העיד ביערסלב לא דק כל אחד ואחד בכיון הזמן מאחר דהזמן אינו מעלה ואינה מוריד. ומן התימה על הב"ד שגבו העדות שכתבו הזמן דהלא כיון שאסור לדרוש ולחקור בעדות אשה וכיון הזמן הוא אחד מן החקירות לאיזה צורך כתבוהו בהעתקתם העדות
ובאותה סוגיא דפ"ק דפסחים מוכח דאף על פי שהסברא נותנת דמטעי קא טעי לא תלינן בטעותא להחמיר אלא מקלינן ולא קטלינן נפשא דרחמנא אמר ושפטו והצילו העדה קל וחומר בנו של קל וחומר בנ"ד דכיון דהסברא נותנת דמטעי קא טעי תלינן בטעותא ומקיימן העדות להקל בעיגונא דאיתתא ולא להחמיר כל זה איכא למימר בנ"ד אבל מדינא וודאי אפי' היתה הכחשה בחקירות בדבר דליכא למימר דמטעי קא טעי כגון שזה אומר במקום פ' וזה אומר במקום זולתו או אחד אומר מת ואחד אומר נהרג אפ"ה לא הוי הכחשה לבטל גוף העדות כיון ששניהם מעידים על מיתתו וזה נראה לפע"ד דבר פשוט וברור וכדפרישית. ומעתה גם מה שמכחישין זא"ז עדות כמר צבי מאנדרנאפיל ועדות עובדי כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו ביום הקבורה לא הוי הכחשה לבטל גוף העדות. גם מה שהגיד העד כמר שלמה ושדוד מגאלגיר הגיד לו שיש לו אשה סמוך לפאטליטש כו' וידוע שאשתו של דוד לא דרה מעולם סמוך לפאטליטש אלא בפאטליטש עצמה אין זה הכחשה דבהא מלתא ודאי אין ספק דמטעי קא טעי אינשי בהא לפי שדוד סיפר לו שהיה מחזיק בארנדא סמוך לפאטליטש חשב כמר שלמה שאשתו היתה ג"כ דרה עמו סמוך לפאטליטש שאין לנו ספק בדוד מגאלגיר אחר שיש לו אשה בפאטליטש או סמוך לפאטליטש תלינן בטעות אינשי למטעי בהכי ועוד דל עדות שלמה מהכא עדיין יש כאן עדות כמר צבי מאנדרנאפיל ועדות היהודי שביאזלוויץ ועדות העובד כובבים ומזלות מסיח לפי תומו שכל אחד מהשלשה הוא עדות מספקת להתיר אשת דוד מגאלגיר שדרה בעיר פאטליטש ואין בזה שום ספק נלפע"ד היתר פשוט כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן והצעיר יואל ביום א' א"ך לחודש חשוון שע"ח פ"ק בריסק דליטא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |