שו"ת הב"ח (הישנות)/כ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן אפטרופסים דיתומים הוציא שטר שאינו מקוים על שמעון וכבר עבר זמן הפרעון מכמה שנים ושמעון טען פרעתיו כולו שהדין עם שמעון שישבע היסת שכדבריו הוא אלא דשמעון טוען שיניח אפיטרופוס השטר ביד ב"ד כדי שיקרועוהו לאחר שנשבע ואפוטרופס טוען אנכי לא אוציא את השטר מידי שמא אוכל לקיימו אח"כ אלא שעתה ישבע שמעון לפטור עצמו לשעה ושאלתי הדין עם מי כי נראה לי שהדין עם האפיטרופס מדכתב הרמב"ם ומביאו הטור בסי' פ"ב דבשטר שאינו מקוים וטוען פרעתי דנאמן במגו דמזוייף שאם אחר כך מצא המלוה עדים לקיים השטר בב"ד הרי הוא כשאר שטרות וגובה בו אלמא דאף לאחר שנשבע פרעתי אין מוציאין השטר מיד המלוה ואין קורעין אותו דאל"כ האיך מצא המלוה עדים לקיים השטר בב"ד לאחר שכבר קרעוהו והשליכו או שורפוהו:
תשובה אנכי לא כן עמדי אלא הדין עם שמעון והראייה שהבאת מדברי הרמב"ם אינה מכרעת דאיכא למימר דלא אמר הרמב"ם אלא קודם שנשבע ולא קשיא מאי אתא לאשמועינין דטובא אתא לאשמועינין דאע"ג דהוציא השטר בב"ד והלוה טוען פרעתי וב"ד פסקו דהלוה ישבע ויפטור ה"א דבטיל ליה לההוא שטרא וכחספא בעלמא הוא ואם מכר לוה שדיהו לאחר שיצא פס"ד זה מפי ב"ד ושוב מצא המלוה עדים לקיים השטר בב"ד לא מצי טרוף לקוחות שקנה דלא ה"ל להזהיר כיון דבאותה שעה השטר כחספא הוא על פי פס"ד מפי ב"ד קמ"ל דליתא אלא ה"ה למפרע כשאר השטרות וגוב' בו חובו מכל הלקוחות שקנו לאחר זמנו של שטר דהלקוחות ה"ל להזהיר ולחוש שמא יתקיים השטר בב"ד וה"ה בשאר שטרות שגובין בו אבל אם נשבע פרעתי מוציאין השטר מיד המלוה וקורעין אותו דמה בכך שיכול לקיימו כבר הוא נשבע שפרעו כולו ודאי בטוען מזוייף אפילו נשבע כבר אין מוציאין השטר מידו כיון דאפשר לקיימו וכשמקיימו ה"ה שטר כשר וגובה בו ונעשה עוד חשוד ע"פ העדים אבל בטוען פרעתי ונשבע מסתברא דצריך להחזיר שטרו דכיון שקבלו ממנו השבועה הרי הוא נאמן בשבועתו שפרע ושוב אין תועלת בקיומו שהרי העדים שמקיימין השטר אין מעידין שלא פרעו:
ועוד נראה דאפילו את"ל דאף לאחר שכבר נשבע ונפטר קאמר הרמב"ם דאם קיימו המלוה אחר כך בב"ד הרי הוא כשאר שטרות וכדמשמע פשט הלשון למעיין בדבריו פי"ד ממלוה מ"מ נראה ודאי דלא קאמר הרמב"ם אלא היכא שאירע כך שנשבע הלוה בעוד שהשטר ביד המלוה התם וודאי אין ב"ד יכול להוציא השטר מיד המלוה דמצי אמר אטריח עצמי לקיימו ושוב יהיה השטר עומד בתקפו ובחזקתו למפרע משעה ראשונה ויתחייב לפרוע ע"פ השטר ולא תועיל לו שבועתו שכבר נשבע דהכי פסק הרמב"ם בס"פ שני דטוען וז"ל טענו שיש לו חוב אצלו בעדים וקנין ואמר כן היה ופרעתיך או שאמר איני חייב לך כלום ונשבע ואחר כך באו עידי הקנין או הוציא השטר ונתקיים ה"ז משלם ואינו חשוד שהרי לא העידו שלא פרעו ולא אמר הנתבע להד"מ וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ומביאו הטור סוף סימן פ"ז הרי לך להדיא דאף שכבר נשבע שפרעו אם הוציאו אחר כך השטר שנתקיים הרי זה משלם אבל לכתחילה ודאי דאין משביעין את הלוה שבועה לבטלה והדין עם שמעון או יקבלו ממנו השבועה שפרע כולו ויבטלו השטר או ילך תחלה ויחזור אחר עידי קיומו של שטר ואחר כך ישלם הלוה ולא תהיה שבועה לבטלה וכמו שפירוש ר"ת בפרק המפקיד גבי מלוה נשבע תחלה שמא ישבע ויוציא הלוה את הפיקדון אלמא שמוטל על הב"ד שלא למסור שום שבועה היכא דאפשר שתהיה לבטלה ונדון דידן נמי דכוותיה היא וראייה ברורה ממ"ש הרמב"ם גופיה בפי"ד ממלוה וז"ל האומר לחבירו מנה יש לי בידך והלא אומר אין לך בידי כלום או שאומר פרעתיך אמר לו התובע השבע לי היסת א"ל הנתבע והלא שטר יש לך ואתה רוצה להשביע אותי תחלה ואחר כך תוציא השטר הפרוע ותגבה בו אומרים לו הבא השטר אמר המלוה אין לי שטר עליו מעולם או הוה לי שטר ואבד הורו רבותי שאומרין למלוה בטל כל שטר שיש לך קודם זמן זה ואחר כך תשביעוהו היסת או חרם סתם ולך ובקש עד שתמצא השטר עכ"ל ומביאו הטור סוף סי' ע"ה והשתא לדבריך תמה על עצמך האיך ב"ד נזקקין שיבטל את השטר יאמר המלוה עכשיו לפי שעה שנאבד השטר ישבע לי שפרע ואם אמצא אחר כך השטר ישלם לי אלא בע"כ הטעם מפני שהב"ד מוזהר שלא תהיה השבועה לבטלה ולכך אומרים למלוה אם דעתך להשביע עתה בטל כל שטר שיש לך עליו עד עכשיו ואחר כך השביעוהו ואם לא תרצה לבטל אין אנו נזקקין לך להשביעוהו כל עיקר אלא המתין עד שתמצא עדים לקיים השטר. ותו דהלא הר"ן בפ' שבועות הדיינים והב"י מביאו בסי' נ"ח על מ"ש רב שרירא ורב האי במי שיש לו שטר על חברו ופרעו בפני עדים והמלוה טען סיטראי נינהו דאיתרע שטרא היינו שהשטר בטל לגמרי וישבע היסת ונפטר והאלפסי הביא לשם ראיות לדבריהם ודחאם הר"ן (הג"ה בש"ע שם) והעלה דאיתרע שטרא דקאמר תלמודא אינו אלא דלא מגבינין ביה ולא קרעינין ליה ואי תפס לא מפקינין מיניה וכדפסק הרא"ש לשם וכתב עוד הר"ן וכיון דלא קרעינין ליה לא אמרינן ללוה דלישתבע היסת כמ"ש הרי"ף שאינו בדין שנשביע אותו ואכתי לנקוט מלוה שטרי עלויה אלא אם רצה מלוה שישבע לוה היסת יחזיר לו שטרו ומשבעינין ליה עכ"ל הרי מבואר דאף על גב דמצי מלוה למטען ישבע לי עכשיו שפרע לי השטר ואם אוכל לתפסו אח"כ אז אחזיר לו שטרו שהרי בשביל כך לא מקרעינין ליה משום דאי תפוס לא מפקינין מיניה אלא וודאי כל היכא דנשבע דפרע לו תו לא מצי גבי בהאי שטרא ולא מצי תו תפיס ליה וכ"ש דאי מקיים ליה אח"כ להאי שטרא תו לא מצי גביה ביה דמאי מועיל הקיום כיון שכבר השביעוהו שפרע לו ונאמן בשבועה שאין חייב לו כלום וא"כ זכינו שהדין עם שמעון ותו לא מידי כי לפענ"ד הדין הוא אמת וצדק ע"פ דעת הרמב"ם גופיה ממני הקטן והצעיר יואל בלא"א כמוהר"ר שמואל ז"ל ה"ה בחדש טבת שפ"ד לפ"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |