שו"ת הב"ח (הישנות)/יד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אב שפסק לבתו והתקשר בקנס ובח"ח ובש"ד בב"ד חשוב והחרם לא יפטור את הקנס והקנס לא יפטור את החרם כמנהג המדינה ומת האב והניח בנים גדולים וקטנים וכל העזבון אינו עולה כפל כסך הנדן שייעד לתת לבתו והבת טוענת שזכתה במה שפסק לה לה אבי' והיורשים טוענים אומדנא דדעתא הוא שלא כתב לה אלא על מנת שתכנס לחופה בחייו וכיון שמת אין אנו חייבין לתת העזבון לך לבדך ואנחנו כלנו נשאל על הפתחים כי וודאי אדעתא דהכי לא פסק לך הדין עם מי ואם הדין עם היורשין כנגד הבת מ"מ יש ספק אם חייבים היורשים לשלם הקנס למשודך אם לאו:
תשובה כבר נמצא בתשובת הגדולים שהיה לפנינו שנשאו ונתנו בדין זה והרב הגדול בעל בית יוסף התוכח בתשובה עם גדול אחד והעלה במסקנתו שהבת המשודכת כשתכנס לחופה תטול כל מה שנדר לה אבי' לתת לה בנדונייתא ולפי ע"ד כיון שהנכסים נפלו לפני היורשים א"כ הבת באה להוציא מידם והמוציא מחבירו עליו הראיה והראיות שהביא הרב לזכות הבת מסוגיא דפ' הנושא (א"ה סי' נ"א ובהג"ה) מדרב גידל דהן הן הדברים הנקנים באמירה ומ"ש הגאונים על אותו סוגיא אינו ראי' כל עיקר דאיכא למימר שאני התם דכיון שעמד המשודך מיד וקדש הבת נשתעבדו לו נכסיו מיד על ידי מעשה הקידושין שעשה על פי המשודך אף עפ"י שלא היה לשם קנין והוה כאלו גבה כבר אבל בשידוכין בלא קידושין אפילו קנו מידו מ"מ כיון דאם רוצה לחזור בו אינו מתחייב אלא בקנס לא חיישינן ליה כאלו גבה כבר דעדיין עומד בספק אם יכניסנה אם לאו משא"כ בעמד וקידשה ודברי הריב"ש בתשובה בסי' קכ"ט נמי לא איירי אלא בעמד וקידשה ואף ע"פ שלא קידשה מיד מ"מ כיון שנשתעבד בק"ס ע"ד שיקדשנה גובה כל מה שנדר לה אפילו ממשועבדים וע"ש:
ותו יש לתמוה על מ"ש הרב מסברתו דבקנין בלא קידושין לא גרע מאמירה בעלמא אף אם יש עמה קידושין דפשיטא דאיכא למימר דגרע דכיון דאינו אלא אתן לך ובאתן לך ס"ל להרמ"ה דבקנו מידו נמי לא קנה דקנין דברים הוא כדכתיב בחשן משפט בסימן רמ"ה ואף על פי דשאר גאונים והרשב"א מכללם ס"ל דבקנו מידו מהני לשון אתן וכדכתב ב"י בסי' קצ"ה סעיף ב' במחודשין וכ"כ הרב המגיד פ"ח מהלכת זכייה דיש מן הגדולים שאמרו באתן לך לא הוה קנין דברים וכן הוא בתשובת הרשב"א סי' אלף ל"ג מכל מקום בספיקתא דדינא בפלוגתא דרבוואתא המע"ה וכן נראה מדברי הרב ש"ע סי' רמ"ה דנסתפק בזה דלא כתב אלא די"א שאם קנו מידו מהני לשון אתן עכ"ל מדלא פסק בסתם שמעינין דלאו הלכה פסוקה היא אלא דאי תפוס לא מפקינין מיניה דמציא למימר קים לי' כהרשב"א ודעימיה אבל אינו בדין להוציא מיד המוחזק ותו דהלא הרב בהגהות ש"ע כתב כדעת הרמ"ה דאפילו קנו מידו הוה קנין דברים ושכן פסק מהרי"ו ולכן כתב וכו' השתא ודאי לפי זה אפילו תפס מפקינין מיניה דאין לנו אלא הכרעת רז"ל שאנחנו נמשכין אחריהם אלא דיש לעיין בזה הלא במהרי"ו בסי' קמ"ג מבואר דפסק דינו הוה אליבא דכ"ע דלמ"ד דק"ס מהני באתן לך דצריך ליתן ולקיים מה שקבל עליו בק"ס ולכן בכותב לאשתו לעשות לה כתובה כך וכך וקנו מידו צריך לעשות לה כתובה כמו שהתנה אבל כל זמן שלא נתן לא זכתה האשה עכ"ל וא"כ לפ"ז משמע דבאומר אתן לך וקנו מידו מהני לפי דעת רבותינו אלו מיהו אפשר ליישב דמשמע ליה להרב בהגהותיו מדכתב מהרי"ו בסתם וז"ל ועל מי שכתב לאשתו דיעשה כך וכך לכתובה נראה דלא זכתה האשה וכו' משמע דכך היא דעתו ומ"ש אח"כ אף על גב דיש מרבותינו דפליגי וכו' לא כתב זה אלא לרווחא דמילתא דאף ליש מרבותינו כל זמן שלא נתן לא זכתה האשה אבל דעתו לפסק דין הוי כמו שכתב תחלה בסתם כנ"ל ליישב דעת הרב בהגהותיו דמשמע ליה הכי מדברי מהרי"ו מיהו נראה לכל זה אינו מוכרח דיש לפרש דלא כתב מהרי"ו בתחלה בסתם אלא לפי דבפלוגתא דרבוואתא המע"ה והלכך באתן לך אפילו קנה מידו לא מהני להוציא מיד המוחזק אבל אי תפס לא מפקינן מיניה וכמו שנראה מפסק ב"י בש"ע וכדפרי' כנ"ל הלכה למעשה ואין להקשות א"כ לפ"ז אין קיום וחיזוק לקישורי התנאים כיון דלא מהני ק"ס באתן לך די"ל דכי היכי דכתב ר"י בא"נ דף ס"ו בד"ה מניומי דאין לבטל קשורי התנאים בקנין ובקנס מטעם אסמכתא כיון שנוהגין בו כל העולם מידי דהוה אסיטומתא דקניא ועוד דבדין הוא שיתחייב החוזר בו בקנס כיון שמבייש את חברו וכ"כ רוב המחברים א"כ ה"ה לגבי אתן לך נמי איכא למימר האי טעמא דמשום מנהג או בושת מתחייב בקנס אף באתן לך:
ועוד איכא טעם אחר דקיבל עליו להתחייב בח"ח ובשד"א א"כ החרם והשבועה מחזיקים התנאים שחייב לקיים עכ"פ וכדכתב הר"מ דנדר ושבועה ות"כ מהני אפילו באסמכתא כדכתוב בהגהות מיימוני סי"א מה' מכירה ואיתא נמי במרדכי פרק שור שנגח ד' וה' וה"ה דמהני לגבי אתן לך והא דכתב מהרי"ק שורש פ"א דאם פרעון אין כאן שבועה אין כאן והביא ראיות לזה היינו דווקא כשנולד איזה ענין לאחר שנשבע דפוטרו מפרעון התם וודאי אין חייב לשלם מכח השבועה שקדמה אבל במקנה בדבר שלא בא לעולם או באסמכתא או באתן לך או בדבר שאין בו ממש וכן כל דבר שאין הקנין נתפס בו בהא ודאי לכולה עלמא אם נשבע עליהם דצריך לקיים מכח שבועתו שע"כ נשבע כדי לקיים מה שלא היה צריך לקיים בלא שבועה מיהו כל זה אין לו מקום אלא על אותו שפסק הנידוניא אבל כשמת האב כבר דנפלו נכסי קמי יתמי דאין היורשים חייבים לקיים שבועת האב וכדאיתא בתשובות הריב"ש בסי' של"ה שמ"א שמ"ד (הג"ה סי' י"ט ס"ז) א"כ הקנין נמי אינו כלום באתן לך ובאסמכתא וטעמא דמסתברא הוא דכיון דאין על האב חיוב ממון ממש דנימא דנכסוהי דאינש אינון ערבין ביה אלא שב"ד מנדין אותו כדי לקיים שבועתו וכיון שמת אפטיר ליה משבועה דאין אונס גדול מזה ואפי' ממדת חסידות א"צ היורשים לקיים שבועת אביהם היכא דמדינא לא היה חייב בפרעון וזה היה טעמו של הריב"ש בסי' שכ"ח דלא תועיל השבועה בדבר שלא בא לעולם והיינו דווקא כשמת ע"ש גם בב"י בח"מ סוף סי' רנ"ב העתיק תשובות הריטב"א דמי שנשבע לתת סך ידוע לבת ומת ולא נתן הדבר פשוט שאפילו היה ש"מ כשנשבע כיון שלא נדן ולא ציוה ליורשיו לתת שהם פטורים לגמרי ואין בזה משום מלד"ה עכ"ל וכן פסק בהגהות ש"ע לשם וכיוצא בזה בהגהותיו סי' ר"ט סעיף ד' וסי' רי"ב סעיף ז' ע"ש דאפילו קנין ושבועה לא מהני כיון דמת פטור מצד השבועה א"כ הקנין נמי אינו מועיל כיון שהוא דבר דאין מועיל בו קנין:
ולטעמא דבשת נמי כיון דמת אין כאן ביוש ממנו ותו דהלא הבת חשקה במשודך אלא דאין לה כל מה שפסק לה אביה גם היורשים חושקים להתחתן במשודך אלא דאינם רוצים לחזור על הפתחים ולהכניס לבת כל העזבון וכיון דאין דעתם כלל לשום ביוש אין כאן חיוב קנס דבבושת אינו חייב אלא א"כ נתכווין לבייש כדאיתא פרק החובל ואצ"ל דאין לחייב היורשים מטעם מנהג דאין מנהג לחייבו בקנס אלא באב הפוסק וחוזר בו אבל אין מנהג כלל לחייב היורשים אלא אדרבא המנהג לפטרן מן הקנס וכדכתב מהרי"ו בסי' ק"ה מכח התשובה מהר"ם במרדכי פ"ק דמציעא דמפורש לשם דאפילו היתה בקנין פטורי' היורשים מן הקנס ואין לך אונס גדול מזה ופשיטא דאפילו כתב כל אחד שט"ח על עצמו והניחוהו ביד שליש יחזיר השליש לכל אחד את שטרו דכיון דאיכא אונס אדעתא דהכי לא אתני להשתעבד וכדפסק הרא"ש כשהיתה אחות משודכת יוצאה מן הכלל דמאי שנא האי אונס מהאי אונס אדרבא אין לך אונס גדול מאונס מיתה כדכתב מהר"מ להדיא מה שאין כן בהמירה אחות המשודכת דאם המשודכת כשרה וצנועה למה לא ישאנה ומה שכתב מהרי"ו בסימן קמ"ב אבל היכא דאיכא שט"ח הוי כמו הלוואה דלא מהני טענת אונס עכ"ל התם מיירי שכתב לו שטר חוב שחייב לתת לו כך וכך לזמן כך וכך וקבע הזמן קודם שיכניס את בתו עמו לחופה ונתן הש"ח ביד המשודך התם ודאי הוה כמו הלוואה כיון שלא נזכר בשט"ח כלל אתן לך וגם לא תלה תנאו באם ישא את בתו אלא סתם נתחייב בכך וכך אלא שהמשודך חזר והתקשר בשטר לישא את בתו בכך וכך בקנס כך וכך אבל השט"ח שנתן אבי הבת הי' נכתב בסתם כשאר ש"ח ונתן ביד המשודך הלכך לא מהני טענת אונס אבל כשהשליש השטר ביד שליש פשיטא דבמת יחזיר השליש לכל אחד שטרו ואם עבר השליש ונתן השטר לצד שכנגדו לא עשה ולא כלום כיון דשלא כדין החזיר השטר דמיתה אין לך אונס גדול מזה ומ"ש הרא"ש באונס ההמירה אחות המשודכת כדפירישית:
ושרי ליה מארי להרב מהר"ר מרדכי יפה שכתב דכשהוא ביד שליש לא מהני טענת אונס וכו' לא עיין יפה במקור ושורש הדין והמבין יבין בבינתו דתקפה עליו משנתו ונניח מזה ונחזור לעיקר הדין דהדברי' ברורי' כאשר כתב מהרי"ו בפסקיו דהאי קנין של אב הפוסק לא קאי אבת אלא קאי על אאותו שכנגדו ששידך בנו לבתו שאם יעבור ולא יקיים שיתן הקנס לשכנגדו וכיון דמת האב אין לך אונס גדול מזה והיורשים והע"ק כולם פטורים מן הקנס ואפילו השלישו השט"ח ביד שליש יחזיר השליש לכל אחד שטרו ואין צריך לומר דהדין עם היורשים כנגד הבת דאין צריכין ליתן לנדן אלא לפי ערך העזבון ולפי ראות עיני העדה דק"ק אויסטרליץ ולבי אומר לי בטח דאם היה רואה הרב ב"י בתשובת מהרי"ו לא היה פוסק בתשובתו היפך דעתו שעל כן לא הביא הרב דברי מהרי"ו ולא השיב על דבריו כראוי לכל מי שבא לחלוק על הרב הגדול שלפניו לבאר מאיזה צד הקשה על פסקו ומאיזה טעם פוסק בהפך וע"כ נראה לפע"ד כדכתיבנא דלא זכתה הבת בכל אשר פסק לה אביה והדין עם היורשים בין כנגד הבת בין כנגד המשודך דפטורים מן הקנס אני הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |