שו"ת הב"ח החדשות/נח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה באה לידי באשה אלמנה שזינתה וילדה ורצתה להנשא תוך כ"ד חודש.
וזאת היא תשובתי. גם כי כבר דברו האחרונים בזה ובסמוך נביא דבריהם בעזה"י עם כ"ז ראיתי להביא תחלה הגמרא והפוסקים השייכים לנידון זה בפרק החולץ מקשה תלמודא אהבחנת ג' חדשים הואיל דטעם ההמתנה משום ולד היא שלא יהא ספק א"כ כשאנו יודעים שהיא ודאי מעוברת תינשא אלמא תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית ופרקינן גזירה שמא תעשה עוברה סנדל פי' שמא תחזור ותתעבר וידחוק אחיו וימעך צורת פניו כסנדל הזה שאין לו צורה ופריך א"ה דידי' נמי לא ישמש את אשתו מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל ומהדרינן אלא משום דחסא פי' שממעכו בשעת תשמיש א"ה דידי' נמי חייס עליה ופרכינן דידה נמי חייס עילויה פירוש שאין אדם מתכוין להרוג הנפש ומהדרינן אלא סתם מעוברת למניקה קיימא ואי מינסבא דילמא מעברה לאחר לידתה ומיעכר חלבה וקטלא לי' פי' שימות ברעב ופרכינן א"ה דידיה נמי ופרקינן דידיה ממסמס לי' בביצים וחלב ופרכינן דידה נמי ממסמסי לי' בביצים וחלב ופרקינן לא יהיב לה בעל משום דלאו ברי' הוא ופרכינן וליתבעיני' ליורשים של בעל הראשון אמר אביי אשה בושה לבא לב"ד ולתבוע יורשים משום בנה והורגת את בנה פי' על כורחה מת בנה ברעב וכתבו התוס' סתם מעוברת למניקה קיימא רבינו שמשון זקנו של רשב"א היה אומר דגרושה מיניקה מותרת לינשא משום דלא מישעבד' להניק כדאמר בפ' אעפ"י נתגרשה אינו כופה ואין נראה לר"ת דהא למאי דהוה בעי למימר דטעמא משום סנדל או משום דחסא לא הי' חילוק בין אלמנה לגרושה וה"ה להאי טעמא דאינו חוזר בו אלא מהטעם בלבד ועוד אלמנה גופא אי אמרה איני ניזונת ואיני עושה או תבעה כתובתה לא מישעבד' וכן פוסק בשאלתות דל"ש גרושה ול"ש אלמנה עכ"ל וכיוצא בזה כתבו התוספת בפ' אעפ"י ויראה לכאורה מדברי התוספת דאף להר"ש הזקן במכירה כיון דמישעבדא להניק כדתנן בפרק אעפ"י ואם הי' מכירה נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני הסכנה א"כ אסורה להינשא וקשיא לי טובא על הסמ"ג בעשה סוף מצוה ג' שכתב וז"ל הרב הר"ש מפניי"ז היה אומר דגרושה מיניקה מותרת לינשא בתוך הזמן הזה מפני שאנו אומרים בפ' אעפ"י נתגרשה אינו כופה להניק ולא הודה לו ר"ת לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כופה להניק כמו שאומר שם וגם בשאלתות פוסק דל"ש גרושה ל"ש אלמנה עכ"ל וכלשון הזה כתב בהג"ה מיימוני ספי"א דה"ג והשתא מה תשובה השיב ר"ת ממכירה שכופה הא אף הר"ש לא התיר אלא היכא דאינו כופה דאינה מישעבדא להניק ע"כ צ"ל דהר"ש הי' מתיר אף במכירה וכדמשמע לשון הר"ש שהעתיק הסמ"ג שכתב מותרת לינשא בתוך הזמן הזה כו' דמשמע הלשון דכל תוך הזמן של כ"ד חדש מותר וא"כ משמע אף במכירה ועיקר טעמו של הר"ש ז"ל בהיתר זה הוא כיון דהיא מיניקתו אף כשתינשא לאחר ואין שם אלא חששא דילמא מיעבר' ומיעכר חלבה כו' לא שייך הך חששא אלא כשמת בעלה דהתם ודאי כיון שהיא מחויבת להניקו אם יבא סבה שלא תוכל להניקו לא תבא לב"ד להתרעם על היורשים מפני הבושה לתבוע יורשים בשביל בנה. אבל בגרושה שאינה מחויבת להניק כל עיקר אלא דעשו תקנה מפני סכנה שתניק והבעל יתן לה שכר הנקה א"כ אם יבא סבה שלא תוכל להניקו בודאי הבעל עצמו יפרנס בנו בלא תביעה לב"ד דכך הוא בנו כמו בנה ואדרבה עליו הוטל לפרנסו ולשכור לו מינקת ומה לו ליתן שכר מינקת ומה לו לפרנסו בביצים וחלב הכל שוה וגם אם הוא לא יפרנס בנו מעצמו היא אינה בושה לבא לב"ד ליתבענו או היא או שלוחה שהרי עליו הוטל הפרנסה ודרך האב לפרנס בנו ולא האם ואין כאן בושה משא"כ כשמת האב דבושה לתבוע היורשים בשביל בנה לפרנסו שלא תפרנס היא עצמה את בנה וכיון שכן ודאי לא עשו תקנה זו שלא תינשא תוך כ"ד חדש אלא באין לו אב: ומה שכתבו התוספת דראיית הר"ש מדקאמר נתגרשה אינה כופה אין זה עיקר טעמו דהא אף במכירה דכופה קאמר דמותרת להינשא מטעם שנתבאר אלא מכאן הוכיח הר"ש דלא מישעבדא להניק כיון דאינה כופה ומאי דכופה אותה במכירה אינו משום דמשעבדא להניק אלא משום תקנה מפני הסכנה שהרי הבעל נותן שכרה אלמא דלא משעבדא להניק וכיון דלא משעבדא להניק א"כ לא שייך כאן בושה לבא לב"ד לתבוע לבעל שהרי הוא משועבד ולא היא ולמה תתבייש משא"כ במת בעלה דיש לה בושה לתבוע ליורשים בשביל בנה לפרנסו כדפי' ועוד הוצרך הר"ש להביא ראיה מהא דנתגרשה אינו כופה להוכיח דאינה משעבדא להניק שאלו היתה משועבדת להניק פשיטא דהיתה אסורה להינשא אפילו לא שייך גבה טעמא דאשה בושה כו' דאינו בושה מלתבוע לבעל שיפרנס בנו מ"מ ודאי אין לה זכות להינשא לאחר דניחא לי' לבעל הראשון טפי שתניק כל כ"ד חדש שלימים משתתעבר ותפרנס בנו בביצים וחלב. ומאי דקאמר תלמודא טעמא דדילמ' מתעבר כו' ואשה בושה ולא קאמר הך טעמא דניחא לי' טפי להניקו כל כ"ד חדש היינו משום דתלמודא שקיל וטריא במעוברת דעדיין לא חל עלי' שיעבודא דהנקה כל עוד שלא ילדה הלכך בעינין להך טעמא דדילמא מעברא וכו' ואשה בושה כו' אבל במניקה שכבר חל עליה שיעבוד הנקה אי הוה אמרינן דאף גרושה משעבדא להניק לא היתה מותרת להינשא לכתחילה אפי' אינה בושה כו' דניח' לי' טפי שתניק כ"ד חדש שלמים לכך הביא הר"ש ראיה מפ' אעפ"י דנתגרשה אינה כופה דאלמא דאינה משועבדת להניק ובמכירה דכופה אינו אלא מפני התקנה כו' כדפי' כדי שלא יסתכן הולד וממילא בגרושה זו שהיא רוצה להניק הולד אף כשתנשא לאחר דליכא למיחש לסכנה ואין חשש אלא דלמא תתעבר כו' ואשה בושה כו' ובהך איתתא ליכא בושה כדפי' א"נ בעל גופי' יפרנס בנו בלא תביעה הלכך מותרת להנשא בין במכירה בין באינה מכירה זו היא דעת הר"ש ואעפי"כ הודה לו ר"ת לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כופה אותה להניק וא"כ זה אני קורא אותו דמשעבדא להניק דמנ"מ בטעם שהוא מפני הסכנה סוף סוף היא משועבדת להניק דהרי כופין אותה וא"כ אינה רשאה להנשא דלמא מיעברא כו' דאעפ"י דאינה בושה מלתבוע לבעל מ"מ ודאי ניחא לבעל הראשון טפי דתניק כ"ד חדש משתתעבר ותפרנס את בנו בביצים וחלב כנ"ל לפרש דברי הסמ"ג ומשמע להדיא דלא נחלק ר"ת על הר"ש אלא במכירה אבל באינו מכירה כיון דאינה משעבדת להניק מותרת להינשא אף לר"ת דלא שייך הכא טעמא דאשה בושה כו'. אכן בדברי הר"ן פ' אעפ"י מבואר דלר"ת אף באינו מכירה אסורה להנשא שהרי כתב בטעמו שהאשה אינה יכולה להי' רגילה עם הבעל לתבוע ממנו כו' וכה"ג כתב במ"מ ספי"א דה"ג וכן מבואר במרדכי פ' אעפ"י דלהר"ש אפי' במכירה דכופה בב"ד להניקו מ"מ אין שעבוד עלי' כ"ז שלא כפו אותה בב"ד ומותרת לינשא דלא דמי למניקה אלמנה שמחויבת להניק בנה אבל שאלתות ור"ת פסקו דכ"ש גרושה שצריכ' להמתין שהרי אלמנה אין הטעם אלא שבושה לבא לב"ד כו' וכ"ש גרושה שבוש' לבא לב"ד לתבוע הבעל כדאי' פרק האשה שנתארמלה כו' הרי לך מבואר דלר"ת והשאלתות כיון דאף גרושה בושה כו' אסורה להנשא אף באינו מכירה וכן משמע מדברי התוס' שהעתקתי למעלה דאין חילוק לפי דעת ר"ת והשאלתות וזה ודאי תימ' גדולה דלמה יגרע כחה בשביל שתנשא דהא אי בעי' לא תניק כלל אותו וכן פסק הרשב"א באינו מכירה יכולה להנשא כמ"ש הר"ן וה"ה משמו. ונראה בעיני דודאי הכל מודים דאם היא אינה רוצה להניק באינו מכירה דמותרת להנשא אף לר"ת והשאלתות ולא נחלקו אלא ברוצה להניק דהתם ודאי אפילו אינה מכירה גרע טפי דלמא מיעברא כו' ובושה לבא לב"ד לתבוע אפילו הבעל ולא תלינן לקולא דהבעל גופי' יפרנס בנו בלי תביע' דפשוט דאיכ' למיח' דילמא לא ידע דמיעברא ומיעכר חלב' וקטלי' ברעב והשאלתות דקאמ' ל"ש גרוש' ל"ש אלמנ' היינו נמי דוקא בגרושה המינקתו בין במכירה בין באינו מכירה התם ודאי כיון דמיניקתו דמיא לאלמנה דחיישינן בהו דילמא מיעברא כו' ואשה בושה כו'. אבל באינו מכירה ואינה רוצה להניק פשיטא דיכולה להנשא לכ"ע דלא דמי לאלמנה שהיא משועבדת להניק עכ"פ וזו אינה כופה אותה להניק והילכך יכולה שתנשא. ואולי גם דעת הסמ"ג כך היא שמ"ש מפני שבמקום שמכירה התינוק כופה להניק כו' היינו לומר כיון דאיכא צד כפייה בדבר כגון במכירה הלכך אף באינו מכירה אם היא רוצה להניק לא תנשא לאחר ודו"ק. אכן דברי הרשב"א משמען דבאינו מכירה אפילו רוצה להניק תנשא מאחר דאי בעיא לא הי' מניקה אותו כלל. וגם דברי הסמ"ג אליבא דר"ת כן אלא דדוחק לומר שחולק עם שאר מחברים שהעתיקו דברי ר"ת ועוד שהסמ"ג גופי' כתב אחר דברי ר"ת וגם בשאלתות פוסק דל"ש גרושה ול"ש אלמנה הלכך ודאי דאף לדעת הסמ"ג אין חילוק דאף דבאינו מכירה אסורה להנשא אליבא דר"ת והשאלתות היכא שהיא רוצה להניק אבל באינה רוצה להניק לא יעלה על הדעת שלא תנשא. ולא כדמשמע מדברי הרא"ש בפרק החולץ שכתב וז"ל בסוף דברי התוספת ועוד אלמנה גופי' אם אמרה איני ניזונת ואיני עושה משעבדא להניק אלא חכמים עשו תקנה זו שלא יבא הולד לידי סכנה דרוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתו אפילו אינה משועבדת להניקו אבל אם היתה מותרת להינשא לא היתה מניקתו עכ"ל. מבואר מדבריו דבגרושה אף באינו מכירה עשו תקנה שלא תינשא אפילו אם אינה רוצה להניק ולא ידעתי מנ"ל הא דפשטא דתלמודא פ' אעפ"י דנתגרשה אינה כופה כו' מבואר דאם אינה רוצה אינה מיניקה כל עיקר וא"כ היאך אפשר שיעשו תקנה שלא תינשא כדי שתניק אין לך כפייה גדולה מזו ועוד מאי קאמר דעשו תקנה שלא יבא לידי סכנה הא פשיטא דליכא סכנה אלא במכירה אבל באינו מכירה ליכא סכנה כל עיקר הילכך ודאי עיקר דאם אינה רוצה להניק יכולה שתינשא ור"ת שמביא ראי' מאלמנה וכתב ועוד אלמנה גופי' אם אמרה איני ניזונת כו' לא מביא ראיה אלא דהיכא דרוצה להניק דס"ל להר"ש דבגרושה אעפ"י שהיא רוצה להניק מ"מ מאחר שאינה משועבדת להניק כו' א"כ אינה בושה אפי' תתעבר ומיעכר חלבה כו' וע"ז מביא ר"ת ראי' דהא אלמנה גופי' אם אמרה איני ניזונת כו' דלא מישעבדא להניק וא"כ התם נמי איכא למימר דכיון דלא מישעבד' להניק מסתמא ודאי כשתתעבר ומיעכר חלבה יבואו היורשים מעצמם לפרנס הולד בביצים וחלב א"נ היא גופי' אינה בושה מלתבוע היורשים לפרנס את בנה כיון שלא היתה ניזונת מנכסי היורשים ולא היתה משעבדא להניק אלא שהניקה אותו מרצונה הטוב שלא מן הדין א"כ מן הראוי הוא שכאשר אי אפשר לה להניק שיפרנסו את בנה וליכא בושה למיתבע ואעפי"כ אסורה להינשא דחיישינן שמא תצטרך לתובע' ואשה בושה כו' בגרושה נמי אעפ"י שלא משתעבדא להניק מ"מ מאחר שהיא רוצה להניק איכא למיחש שמא תתעבר וכו' ותצטרך לתבוע לבעל ואשה בושה כו' אע"ג דלא הי' לה להתבייש והילכך לא תינשא. אבל באינה רוצה להניק כל עיקר פשיטא דכיון דאינו כופה להניק מותרת להינשא ואע"ג דבאלמנה אפילו אם אינה רוצה להניק לא תינשא אפילו אם אמרה איני ניזונת כו' התם טעמא אחרינ' הוא דכיון דמת האב פשיטא דהיא קודמת להניק בנה ממניק' אחרת משא"כ בגרושה דיש לו אב חייב הוא לשכור לו מינקת ואשה זו אינה מחויבת יותר מאשה אחרת וכמו שיתבאר עוד בסמוך בס"ד זאת הוא דעת ר"ת בתוספת ולא כמה שעלתה על דעת הרא"ש דלר"ת עשו תקנה זו כדי שתיניק את הולד אף באינו מכירה ודו"ק היטיב.
ולענין הלכה נראה לפענ"ד להחמיר בגרושה כר"ת והשאלתות ועל פי הדברים שכתבתי דכשרוצה להניק אותו אינה מותרת להנשא אפי' אינו מכירה אבל באינה רוצה להניק מותרת להינשא כיון דאינו מכירה ואינה מניקתו ומעתה נבא לישא וליתן בנ"ד. בהגהת מרדכי פ' החולץ כתב תחלה דברי הסמ"ג ואח"כ כתב ומינקת שנתעברה בזנות בא מעשה לפני הרב ר' מרדכי מטורמושא והתירה ואמר אפי' ר"ת האוסר בגרושה הוי משום שכופה אבי התינוק ובזנות מי יכוף ולכן התירה ולא הודו לו חכמים דמ"מ ב"ד יכופו אותה ואח"כ העתיק לשון התוס' פ' החולץ וכתב וא"כ לפי"ז ל"ש מזנה כיון דאינה תלוי בשיעבוד שמשעבדא ע"כ ובאמת שדברי ה"ר מרדכי תמוהין מאוד דפשיטא דכי היכא דבגרושה במכירה כופה אותה הבעל בב"ד משום סכנה וא"כ משועבדת להניק ולא תינשא ה"נ בזנות ב"ד יכופו אותה משום סכנה דמ"ש וכ"פ מהרי"ל בסי' ק"ד בתשובותיו וכתב עוד דזהו טעמו של הרמב"ם והסמ"ג שהביאו טעמא דדיחסא במעוברת אע"ג דאינו עומד במסקנא אלא טעמא להורות לנו דאין חילוק בין אלמנה לגרושה דבשניהם שייך דיחסא וה"ה למזנה דשייך בה נמי טעמא דדיחסא ולא נראה כל עיקר שהרמב"ם הי' מכווין לזה דדרכו לכתוב כמסקנת התלמוד ולא לילך דרך עקלתון כמ"ש הסמ"ג שהעתיק מחלוקת הר"ש ור"ח ושאלתות בפי' א"כ ודאי לא היתה כוונתו מתחלה להורות בלשונו זה דלא כהר"ש אלא יראה לי דהרמב"ם והסמ"ג מפרשים דמאי דפריך תלמודא בפשיטות דידה נמי חייס לא פריך ארישא דלא ישא אדם מעוברת דפשיטא דלכתחלה יש לחוש לדיחסא אע"ג דאין אדם מתכוין להרוג הנפש מ"מ לא קפיד כ"כ אם יבא לידי דיחסא ולא נזהר להיות נשמר מאחר שאינו שלו אלא אסיפא פריך אמאי קתני אם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית דאין סברא להוציא בשביל זה כיון דאין אדם מתכוין להרוג הנפש ומ"ה קאמר תלמודא אלא סתם מעוברת למניקה קיימא ודילמא תתעבר כו' ומ"ה ודאי אפילו דיעבד יוציא דקרוב הדבר לבא לידי סכנה והשתא כיון דאינו חוזר מהטעם דדיחסא לענין לכתחלה כתבו הרמב"ם והסמ"ג טעם דיחסא במעוברת בלכתחלה נ"ל טוב וישר בדעת הרמב"ם והסמ"ג דלא כמהרי"ל אבל מ"מ במ"ש מהרי"ל דאף במזנה ב"ד יכופו אותה הוא דבר ברור אין עליו תשובה ואני מוסיף דאפילו באינה מכירה נמי אסורה להינשא אפילו אינה רוצה להניק דהא ודאי אף באינו מכירה מחויבת היא להניקו כיון שאין לתינוק לא אב ולא יורשים מי יחוש לבנה יותר ממנה ואין בידה להטילו על הציבור שישכרו לה מינקת אחרת דפשיטא שהיא קודמת להניקו ממניקות אחרות ואם היא ענייה יפרנסו אותה כדרך שאר מינקת אבל עכ"פ אין לה להשמט שלא להניקו אפילו אינו מכירה ודוקא בגרושה דיש לו אב דאינה מחויבת להניקו קאמר הר"ש דמותרת להינשא דכיון דהאב קיים כו' הוא יפרנס בנו בלא תביעה או היא אינה בושה כדלעיל אבל באין לו אב פשיטא דהיא מחויבת להניקו אפילו להר"ש ואיכא בושה כו' וא"כ אסורה להינשא. וכ"ש למאי דקבעינן הלכה דאפילו בגרושה אסורה להנשא באינו מכירה אא"כ אינו רוצה להניק דהתם דוקא כיון דיש לו אב והוא חייב לשכור מינקת לבנו אין עלי' חיוב יותר מאשה אחרת אבל תינוק זה שאין לו אב ויורשים היא מחויבת להניקו. תדע שהרי אפי' בגרושה דאינו כופה להניק באינו מכירה כתב הר' ירוחם בספר משרים נכ"ג ח"ה וז"ל נתגרשה אינה כופה פי' דוקא כשמוצא מניקה אבל אם אינו מוצא מניקה או שאין לו שכר מניקה כופה ומניקתו אפי' אינו מכירה עכ"ל והדין עמו דפשיטא דהאם קודמת להחיות בנה מאשה אחרת ולא אמרו דאינו כופה אלא ביש לו אב ומוצא מינקת ויש לו שכר המניקה א"כ ק"ו בנו של ק"ו בנתעברה בזנות דאין לו לא אב ולא יורשים דהיא מחויבת להניק את בנה לפחות בשכר אם היא ענייה וכיון שכן לא תנשא אפי' אינו מכירה דכבר נתברר דכל היכא דמניקתו חיישינן שמא תתעבר ומיעכר חלבה כו' ואשה בושה כו': וא"ל דדוקא באלמנה דבעיא למיתבעי' ליורשים וכן גרושה דבעיא למיתבעי' לבעל התם הוא דאיכא למימר אשה בושה לבא לב"ד ולתבוע בשביל בנה אבל זו שאין לה לתבוע לא לבעל ולא ליורשים והוטל על הציבור לפרנסו א"כ לא צריכא לבא לב"ד דהם יפרנסו את בנה בלא תביעה. הא ליתא מכמה טעמים. חדא דכבר כתבתי דבאלמנה מניקה כיון שהיא משועבדת להניק אסורה להנשא בלא טעמ' דדילמא מיעברא כו' ואשה בושה כו' דאפילו לא היתה בושה מ"מ ודאי טפי עדיף להניקו כל כ"ד חדש מלפרנסו בביצים וחלב ותלמודא לא קאמר האי טעמא דדילמא מיעבר כו' ואשה בושה כו' אלא במעוברת וא"כ מניקה דמזנה כיון דמחויבת להניק אף באינו מכירה כדפי' דינו כדין האלמנה מניקה דבשניהם אין לו אב והלכך אין לה זכות להנשא על סמך פרנסת הציבור בביצים וחלב אם תתעבר. ותו דכ"כ גם כן דאף בגרושה דיש לא אב חיישינן דילמא לא ידע הבעל אי מיעכר חלבה כו' אע"ג דדרך הבעל להשגיח על בניו כ"ש שיש לחוש שהציבור לא ידעו אם היא מעוברת ומיעכר חלבה אם לאו: ותו למה יש לנו לומר דהיא אינה צריכה לבא לב"ד בשביל בנה שיפרנסו אותו הא פשיטא דהציבור אינן מחויבים לפרנס העניים אם לא באו העניים עצמם או שלוחים לב"ד ומבקשים פרנסה דשמא יש להם קרובים או אוהבים שמפרנסים דכל הנופל אינו נופל על הגבאי תחלה. ופי' הר"א ממי"ץ כל הנופל בעוני וצריך למזונות אינו נופל ליד הגבאי תחלה כלומר אינו מוטל על הגבאי לפרנסו אלא קרובים מחויבים לפרנסו ועליהם מוטל עשה דוחי אחיך עמך תחלה עד שיעיינו ב"ד אם אין ספק לקרובים מוטל על הגבאי כדכתב המרדכי בפ"ק דב"ב ובנה זה אע"פ שאין לו קרובים מאב מ"מ קרובים מאם יש לו וצריכה היא לבא לב"ד להתרעם עליהם ואשה בושה לבא לבית דין ולתבוע בשביל בנה בפרט בבנה פגום שמתביישה להזכירו על פה כ"ש לבקש לו פרנסה מאחרים וקטלה לו: ומסקנא דמילת' דבאשה מזנה וילדה אין היתר בעולם שתינשא תוך כ"ד חודש אפילו באינו מכירה (וכן מצאתי בש"ת מוהר"ר מנחם מרקניט שפוסק להדיא בסי' רמ"א דאף היולדת בזנות צריכין להמתין ע"ש עכ"ה) שהרי היא מחויבת להניקו ולא מניקה אחרת וה"ה נמי בעודה מעוברת דסתם מעוברת למניקה קיימא ועוד משום דיחסא אסור נמי לכתחלה כדכתב הרמב"ם והסמ"ג גם הר"י קארו בש"ע פסק כן (וכ"פ בשו"ת מהר"ם מטראני ח"א סימן רנ"ד) והרב רמ"א שכתב ויש מקילין ויש להקל במופקרת לזנות כדי שיהא בעלה משמרה לא ירדתי לסוף דעתו דמה ענין כדי שיהא בעלה משמרה לכאן לא אמרו רז"ל האי טעמא אלא בשוטה שיש לה בעל דאינה מתגרשת כדי שיהא בעלה משמרה שלא תהא נגררת אחר כל אדם וינהגו בה מנהג הפקר כדאיתא בירושלמי רבי ינאי אמרו מפני גרירה כדכתבו התוס' בגיטין וביבמות וכן בשאר מחברים אבל בפקחת וגדולה לא מצינו כדי שיהא בעלה משמרה אולי טעמא דידי' דכיון שהיא מופקרת ומחזרת וממציאה עצמה לזנות ומכשלת רבים יכולין לעבור על איסור דרבנן שאסרו להנשא תוך כ"ד חודש כדי להציל רבים מעון ולמד כן ממה שכתבו התוס' בפ"ק דשבת ופ' השולח ובפסחים בפרק האשה דהא דכייפינין בחציה שפחה וחציה בת חורין לשחררה אם נהגו בה מנהג הפקר וקעבר על עשה דלעולם בהם תעבודו היינו טעמא דכיון דמחזרת וממציאה עצמה לזנות דמו לאנוסין והוי כמצוה דרבים וה"נ בנ"ד נתיר להנשא תוך כ"ד חודש לעבור אאיסור דרבנן כדי שלא להכשיל רבים אלא דמ"מ קשי' דילמא שאני הכא דהאיסור הוא מפני ספק סכנה א"כ איך נתיר הסכנה בשביל מכשול דרבים זה לא מצינו. ועוד לפי דבריו אף אלמנה אם תזנה אחר מיתת בעלה נתירה להנשא כדי שיהא בעלה משמרה (נ"ב הג"ה מגדול אחד ונ"ל דהוא גמרא גבי ההיא דקעבדי בה אינשי איסור' אפשר דמיחד לי' לעבדי' ומנטר לה וכ"כ הטור וז"ל וכן שפחה שנוהגין בה מנהג הפקר יכולים לשחררה כדי להשיאה לבעל שישמרנה אע"ג דאפשר דמיחד לה לעבד אינו משמרה כל כך עכ"ל: ובגוף הדין לקוח משו"ת מהר"י מינץ סימן ה' אבל מהרי"ו וב"י ושאר תשובות כתבו דאין להקל במזנה לכן אין להקל אם לא במופקרת כמ"ש רמ"א אמנם צ"ע אם יש להקל במופקרת אף במכירה כי מעשה דמהר"י מינץ הי' באינו מכירה וצ"ע עכ"ה) וזה לא עלה על הדעת הילכך נ"ל דאין להקל גם בזה ולמעשה צ"ע מאין הוציא הרב דין זה מ"מ באינה מופקרת איסור גמור הוא אפילו באינה מכירה וכדפי' אחר שכתבתי זה מצאתי להגאון מהר"י מינץ בתשובותיו שפסק להתיר במופקרת לזנות והאריך בדברים הרבה שיש עליהם תשובה וסתירה מכמה טעמים ולא ראיתי להאריך ביותר כ"ז נראה לעיני להקל בעיקר הדין שכתב כיון דמופקרת לזנות היא ומכשול לרבים יש להקל וכמו שפסק מהר"ם איסרלס. הק' יואל כמוהר"ר שמואל זלה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |