שו"ת הב"ח החדשות/מה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מק"ק בריסק. באשה אחת שנדרה ונשבעה שלא תנשא לאחר מיתת בעלה לשום אדם בעולם וכל זה נשבעה ע"ד חתנה ובתה וחמותה וגם באם שתעבור תתן קנס פרעון כך וכך לצדקה וע"ז מסרה מודעא והעדי' כתבו בתוכה והכרנו באונסה והנה הרב דק"ק בריסק שי' בצירוף המנהיגים כתבו שאין לסמוך ע"ז שבאמת נתברר להם שלא היה שום אונס בדבר השבועה עוד כתב הרב הנ"ל שהאשה סילקה את הקנס הנ"ל לצדקה גם חתנה ובתה וחמותה שנשבעה על דעתם פטרו ומחלו לה במחילה גמורה את השבועה הנ"ל בכן כשיהי' לה כתב התרה מן ג' ראשי ישיבות מפורסמים אז תהי' מותרת להנשא לאיש עכ"ל הרב והמנהי' והנה העידו העדים הראשונים בפני ב"ד דייני דמתא דק"ק בריסק דבשעה שנשבעה האשה בפניהם היו נושאין ונותנין בפני בנה ז"ל כשהי' מוטל על משכבו ומת מתוך חליו וא"ל לבנה ז"ל שיתן כל אשר לו במתנה לאמו כי הלא היא נשבעת שלא להנשא לאיש וכן עשה ונתן הכל במתנה אלא שהאחד העיד שאינו יודע בבירור אם השבועה היתה קודם המתנה או לאחר המתנה אבל זה יודע בבירור שגם בחצר קודם שבאו לחדר שהי' הבן מוטל על משכבו היו נושא' ונותנין משני דברים הללו מענין השבועה ומענין המתנה אבל איננו זוכר הדבר' כהווייתן וכסדרן איך היו זה אחר זה והעד השני העיד שבעלה ציוה לפני מותו שתהא אשתו שולטת בכל העזבון ונותן הכל בידה כשתתקשר שלא תנשא לאיש ולאחר שמת באה מרת חנה הנ"ל ואמרה שרצונה לישבע אח"כ כשבאה לבנה ז"ל לפני מיתתו נתן הבן לאמו מרת חנה הכל במתנה אלא שאינו זוכר אם אמר אני נותן במתנה לאמי את הכל כיון שנשבעה או אם אמר אני נותן הכל לאמי במתנה אם תהא נשבעת גם אינו זוכר אם השבועה היתה קודם המתנה או לאחר המתנה גם העידו עדים דבשעת השבועה לא הזכירו תנאי הנ"ל אלא שנשבעה סתם ובאתה האשה לפני רבותינו להורות לה אם יש לה היתר שתנשא לאיש ולא תהא עוברת על השבועה אם לאו:
תשובה לענ"ד ע"פ העדים הראשוני' שחתמו תחלה בסתם שנשבעה האשה ואח"כ העידו שהשבוע' היתה על תנאי ולא נתקיים התנאי א"כ אין על האשה שום שבועה ויכולה להנשא בלי שום התרה שהרי אפילו עידי השטר עצמו נאמנין לומר תנאי הי' דברינו אפילו אם כתב ידם יוצא ממקום אחר ואין זה מגיד וחוזר ומגיד דאין עידי השטר חשובין מן הסתם כאלו העידו בפירוש דלא הי' שום תנאי כדמוכח להדי' בחה"מ סימן פ"ב דכתב שאם יש ללוה עדים שבתנאי נעשה ואין המלוה מודה לו מקבלין עדותן שאפילו עידי השטר עצמן נאמנין לומר תנאי הי' דברינו ואפילו כ"י יוצא ממקום אחר ונפטר הלוה אפילו בלא שבועה הרי שכתב דלא מיבעיא כשעדים אחרים מעידים על תנאי דהשת' אפי' אם מעידים עידי השטר בהיפך אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מרי' אלא אפי' עידי השטר עצמם נאמנים ואין זה חוזר ומגיד. (חסר איזה שורות) וזה פשוט ג"כ שאין חילוק בין קדמה השבועה למתנה או קדמה המתנה לשבועה דכיון שהיו נושאין ונותנין תחלה בחצר על עסק השבועה והמתנה והעמידו מעמד גמור שכך וכך תהא נשבעת ובנה יתן לה כל נכסיו במתנה ואח"כ מיד באו לפני הבן בעודם עסוקי' באותו ענין ודברו עם הבן שכך העמידו המעמד א"כ אין חילוק בין קדמה שבועה למתנה או מתנה לשבועה השבועה לא היתה אלא ע"ד המתנה והמתנה לא היתה אלא ע"ד השבועה ולכן אע"פ שנשבעה בסתם אין ספק שלא נשבע' אלא ע"ד המתנה כפי המעמד שהעמידו ביניהם בתחלה וכדומה לזה כתב הרא"ש בפ' א"נ בההיא דזבין ארעא לחברי' שלא באחריות דאם בתחלת המכר אמר המוכר ללוקח קני לך שדה זו ואי טרפי לה מינך מגבינא לך שופרא וכו' הוי תנאי גמור אע"פ שהלוקח צריך לתנאי ומוכר מתנה אותו כי בודאי לא נתכוין הלוקח לקנות אלא כפי מה שפירש לו המוכר ופסק כך בח"מ ריש סימן ר"ז וה"נ לא נתכוונה האשה בשבועתה אלא כפי מה שפירשו לה שינתן לה כל נכסי בעלה אם תהא נשבעת כך וכך שלא תנשא כל ימי חיי' וכיון שלא נתקיים התנאי אין כאן שבוע' וא"צ התרה כלל. ועוד נראה דאפילו את"ל שנתקיים התנאי דמיד לאחר המתנה היתה האשה מוחזקת בכל הנכסים מקצת זמן ובאו לרשותה ואח"כ חזרו שניהם האשה החזירה המתנה כולה ליד יורשי בעלה והיורשים פטרו ומחלו לה השבועה שנשבעה על דעתם שלא תנשא לאיש. הנה הדבר פשוט שיש התרה לשבוע' זו ותחלה יתירו לה השבועה שנשבעה שלא תהא התרה לשבועה זו ואח"כ יתירו לה מה שנשבעה שלא תנשא לאיש דאע"פ שלא נשבעה אלא בשביל הטובה שנתנו לה כל נכסי בעלה מ"מ כיון שדעת היורשים הוא למחול לה על שבועתה ושתנשא לאיש אין כאן בית מיחוש דאע"פ שהבן מת מיד אחר השבועה והמתנה מ"מ יורשי הבן הם עומדים במקומו לירש נכסיו והם פטרוה מן השבועה לפיכך יש לה התרה כמבואר בב"י סימן רכ"ח באריכות ובש"ע סעיף ב' וז"ל הריב"ש ומביאו ב"י שם על האשה שנשבעה שלא תנשא כי אם ברצון אחיה ואמה בהסכמה אחת ועתה אחי' מסכים שתנשא לשמעון ואמה אינה כו' עד וקרוב אני לומר שאף היתר אינה צריכה וכו' אלא שטוב לעשו' בזה היתר ע"י שלשה עכ"ל. עוד הביא ב"י תשובת הר"ר דוד כהן על אשה שהשביע בעלה סמוך למיתתו שלא תנשא לאיש לאחר מותה ואח"כ נתחרטה והתירו לה בלי שתודיע להם שבעל' השביע' דמותר עכ"ל הרי לך דלהריב"ש אף למ"ד דאין חילוק בין עשה לו טובה ללא עשה לו טובה כל שהודיעו לאותן שנשבע' על דעת' ומחלו לה השבו' אע"פ שלא הסכימו בפרסום יש לה התרה לכתחל' ולהר"ד הכהן אפי' נשבע' ע"ד בעל' ומת ויורשו עומדים במקומו ולא הודיע' להם מ"מ בדיעבד הוי התרה מעליא א"כ נ"ד שבפני ב"ד עמדו היורש' בפרסום ופטרוה משבועה דאין ספק דיש לה התרה לכתחלה דאין כאן לא משום חשדא ולא משום בושה וכ"כ הר"ן בתשובה הביאו הב"י שם וז"ל ע"ד מי שנשבעה ע"ד המקום וע"ד רבים ללכת לא"י ואשתו מסרבת ללכת וכו' עד ואע"פ שנשבעה ע"ד המקום אין דעתו של מקום מצורף בדבר שיש בו נדנוד עבירה לפיכך דעתי מסכמת להתיר שבועה זו ואם קיבל טובה משמעון ולוי בשביל שבועה זו צריך שיעשה יכול' בכל מאמצי כחו שיתרצו הם בהיתר שבועה זו עכ"ל ועוד הביא מלשון הר"ן בפ' שבועות שתים בתרא י"א דכי אמרינן ע"ד המקום אין לו הפרה בתורה ובמצות לפי שאין הקב"ה נכנס להתירם לעולם אבל בדבר הרשות אפילו ע"ד המקום יש לו הפרה עכ"ל ומביאו בהג"ה ש"ע סכ"ב וז"ל מיהו אם נשבעה או נדר ע"ד המקו' היינו בנדר שע"ד רבים ויש מקילין אם נשבעה לדבר הרשות עכ"ל ובנ"ד לא די שנקרא דבר הרשות במה שנשבעה שלא תנשא לעול' אלא אפי' דבר מצוה היא שיתירו לה שלא תתעגן כמבואר בתשובות דלעיל שהביא ב"י שדבר מצוה היא התרה זו שתנשא לאיש (חסר ב' שורות) ונ"ד נמי דבר מצוה היא. ועוד דאין כאן שבועה גמורה וא"צ התרה מאחר שמסרה מודעא קודם שנשבעה שמה שתתקשר כנגד יורשי בעלה בעדי' או בקנין או בת"כ או בשבועה יהי' כל התקשרו' בטל ומבוטל ואני מבטל לפניכם כי אנוסה היא לעשות התקשרו' זה א"כ גילתה דעתה שהשבוע' הוא כדי לקבל מתנה אין פיה ולבה שוין בדבר זה ואין כאן שבועה דאפילו את"ל דהעדי' לא הכירו באונסה מ"מ דמי לשטר מודעא על מתנה שנותן לאחר דא"צ להכיר אונסו שאפילו אם אינו אונס כיון שאינו נותן או מוחל מדעתו אין המתנה או המחילה כלום כמ"ש בח"מ סי' ר"ה ודלא כפירשב"ם דאם נודע דלא הי' אנוס המתנה קיימת דליתא אלא כרוב פוסקי' וכמ"ש ב"י לשם וא"כ בנ"ד נמי דכוותי' דכיון דגילתה דעתה דאין לבה מסכמת לשבועה זו ולמתנה זו אין כאן שבועה. ותו דאיכא למימר דאע"ג דלא אנסוה אונס גמור כי ההוא דתליו' ויהיב מ"מ היא נאמנת לומר שהיתה אנוסה מטעם שהלחישוה בדברי גזומים בסתר והפחידוה בכמ' דברים ואע"פ שלא הכירו העדים באנסה היא נאמנת על עצמה באיסורין אלא דקשיא לי לפי"ז דא"כ צ"ל שהאשה היתה נשבעת שבועת שוא שלא תנשא לאיש כל ימי חיי' שהרי דעתה הי' בשעת השבוע' להנשא לאיש וטפי יש לנו להעמיד' על חזקות כשרות ולומר דאע"פ דמתחלה בשעת מסירת מודעה היתה דעתה לינשא לאיש מ"מ אח"כ כשנשבעה שלא תנשא גמרה בדעתה לבטל מודעא ושלא תנשא לאיש שהרי בדין אסמכתא ודבר שלא בא לעולם דלא קנה אפ"ה שבועה ות"כ מבטל האסמכתא ודבר שב"ל וחייב לקיים השבועה והת"כ ה"ה בדין מודעא דפשיטא דהשבועה שנשבעת לא גרע מביטול מודעא. והכי מוכח להדיא מתשובת הרמב"ן בסימן רע"ו הביאו הב"י לשם על אחד שנשבע שלא לישא את משודכתו ומסר מודעא שמפני האונס הוא נשבע אין לו פתחים להתיר שבועתו ע"ש אלמא דלא הוה מהניא לי' מסירת מודעא לומר שאין כאן שבועה לפי שפיו ולבו לא היו שוין אלא אדרבה השבועה היא מבטלת המודעא דאפילו דבור מבטל דבור כדאיתא ר"פ השולח כ"ש דשבועה מבטלת דבור מיהו ודאי דהתרה מועיל לה כיון שהיא אומרת שמתחרטת על שבועה זו וגם מתחלה היתה אנוסה ואפשר ג"כ לומר שבשעה שהיתה נשבעת שבועה זו ע"ד המקום היתה כוונתה לומר ששבועה זו היא ע"ד המקום שיוד' דעתה שאנסוה לישבע ואין המקום חפץ בשבוע' וכן נראה מתשובת הר"ן שהבאתי בסמוך. וכן כתב להדיא בתשובת הרשב"ץ הביאו הב"י ומסיק לשם דלפי זה א"צ להתירו בפניו רק שיודיעוהו מפני החשד וא"צ שיסכים בהיתר וא"כ בנ"ד שהסכימו היורשים בפני ב"ד בהיתר זה אין כאן שום ספק דפשיטא דיכולין להתיר לה השבו' לכתחלה כדלעיל אליבא דכ"ע. הנלע"ד כתבתי בקצרה בדבר פשוט בלי ראי' מן התלמוד בארי':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |