שו"ת הב"ח החדשות/כח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד הנני כמשיב למכ"ת על השנית והוא בענין פש"ג שכתב כ"ת בכתב הנ"ל דלישנא דמרדכי כיון שמצוה זו מוטלת עליו לבצוע קשיא לפירוש ת"ה דמאי כיון דקאמר הלא אם בוצע מוסב האוכל פש"ג כ"ש שהי' חייב לבצוע מן היפה והכי הו"ל למימר אע"פ שמצוה זו מוטלת עליו לבצוע אפ"ה כו' ואין אני יכול לעמוד על דברי מר בזה דודאי לישנא דכיון כו' מדוקדק היטב לפירוש ת"ה דאי לאו דמצוה מוטלת עליו לא הי' רשאי לבצוע מהיפה כיון שהוא נזהר מפת ש"ג הלכך שפיר קאמר כיון דמצוה כו' ופשוט שכן הוא הלשון בדיוק. עוד כתב מר דלת"ה המרדכי קשיא מדבריו דפרק כ"מ דשם כתב דבאינו נזהר הוא שיברך על איזה שירצה ובפרק א"מ לפירוש הת"ה אף הנזהר מחויב לבצוע משל עכו"ם ואין נראה למר החילוק של בעל הלבוש. אומר אני שאף לו יהי דברי המרדכי סותרין אהדדי לא הוה ראי' כלל לומר מפני כן פירוש אחר כי פעמים רבות לא נשמר המרדכי מלהביא דעות חלוקים בשני מקומות אבל יש לי להקשות קושי' זו בדברי הת"ה עצמו שהרי הוא כתב דנהגו כהשר מקוצי להסיר היפה מעל השולחן ואפ"ה פסק בכה"ג דנדון דידן דהבעה"ב מחויב לבצוע. אמנם טעמו בצדו דהיכא דירצה לאכול משל עכו"ם יכול וחייב לבצוע ממנו וע"י עילה זו אוכל כל הסעודה ואמת הוא שא"צ לחילוקו של בעל הלבוש זלה"ה ואף באוכל לבדו רשאי לעשות כן כדמסיק ת"ה בעצמו והש"ע העתיק לדברי הראבי' ומה שמפרש ת"ה בדראבי' מפורש בש"ע כמו כן ומה שמכ"ת מחלק בספרו דבטמאה יש להקל יותר מבשל עכו"ם אינו מוכרח כלל והרי מצינו לשל עכו"ם מקומות שלא נתפשט שם האיסור כלל וכמ"ש הטור דלהרא"ש אף פת של בעל הבית שרי ואף שהב"י השיגו דלא ידע זו מנין לו ואני בעה"י בספר מעדני מלך פ' אין מעמידין סימן כ"ז הוכחתי בבירור גמור שכך סובר הרא"ש וכדכת' הטור בשמו. וכבר נדפס הספר הזה על כל סדר נזיקין בפראג שנת שע"ט. והא דכתב מר דהשר מקוצי לא צוה להסיר אלא באינו נזהר איברא פשט לשון המרדכי כך מוכח. אמנם בספר האגודה פרק כיצד מברכין סימן קמ"א כתב בזה"ל פת נקי' טמאה ופת קיבר טהורה מברך על איזה שירצה אם אינו נזהר מפת של עכו"ם. ויש שאומרים אפילו נזהר. ורבינו שמשון הי' רגיל לסלק הפת לבנה של עכו"ם מעל השולחן עכ"ל: הנה לזה הלשון ר"ש אתרוייהו קאי ואם למר נראה דוחק דברי הת"ה דלא נקיט ישראל האחר אלא לומר מאין בא הפת הנה כנגד זה דוחקים אחרים למר. חדא דלדבריו ישראל האחר הוא שוכר או שואל בבית בעה"ב וזה חסר מהספר. ב' בוצע יפרש לפי דרכו אכילת הבציעה. ג' מוטב שיברך בעה"ב יפרש בעל הסעודה. ד' וכיון דהותר לבציעה מפרש נמי לאכול מן הבציעה. ועוד מזכה זה הלשון לפי דרכו ודמוכח מינה להדיא שר"ל בעה"ב הסועד על השולחן של השוכר ואין אני רואה שום צד זכות בזה הלשון ואדרבה אם בציעה ירצה בו אכילת הבציעה הוה לישנא קטיעא. ומ"ש מר לפרש אם אתה יכול לקיים שניהם היינו שבעל הסעודה יבצע ויאכל מהעכו"ם והב"ה מהכשר הנה לת"ה הפירוש בהיפך שבעל הבית יבצע ויאכל מהכשר והמיסב אצלו יאכל משל עכו"ם. סוף דבר הנה אין זכות לפירוש כ"ת בשום פנים יותר מפירוש ת"ה ואדרבה הרבה דוחקים יסבול לשון הראבי' לדבריו מלדברי ת"ה וגם תיבת אצלו הכתוב שם צריך מר לדחוק לפירושו. עכ"פ הא דכתב מר על הת"ה והב"י והש"ע דלשרו להו מרייהו איני רואה לזה הלשון מקום בכאן. והנני מסיים באהבה רבה. נאום מחו' ואוהבו נאמנו דורש טוב יום טוב הנקרא ליפמן בן לא"א הר"ר נתן זלה"ה לוי העליר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |