שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קכז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א קכז

קכ"ז) אין אשה מתעברת אלא סמוך לוותה הכי אמר ר' אמי ור' יוחנן אמר סמוך לטבילתה בנדפס באות שע"ז כתבתי בס"ד אם הלכה כר' אמי או כר' יוחנן וכתבתי שבס' עמודי אש סי' כ' אות ב' כתב שבשו"ת מוהר"ח הכהן ראפאפורט חיו"ד סי' ל"ז כתב בשם חכם אחד דהלכה כר' אמי ושהמוהרח"ב חולק עליו וכתבתי שחפשתי בס' מים חיים להגאון מוהרח"ב ראפאפורט בחיו"ד סי' ל"ז ולא מצאתי שדבר מזה ועל זה כתב לי ידידי הרה"ג אפרים שלמה זלמן אבד"ק אסטראוו יצ"ו וז"ל פלא בעיני הרי שו"ת רח"ב מלעמבערג זקנו של המ"ח מאוסטרא שגורה בפי כ"ק ושם היא נמצאת כמו שכתב בעמודי אש עכ"ד יצ"ו ואני אומר עם כי במכ"ת לא צדק בהשגתו אפריון נמטייה שהודיעני מה שלא הייתי יודע כי אני לא ידעתי כי חיים שנים הם שיש שני רבנים ששמותיהם שוים אחד מלעמבערג ואחד מאוסטרא כי הראשון לא נמצא אצלי ובכל מקום שהזכרתי בספרי שדי חמד (בנדפס ובמה שיש אתי בכתובים) בשם מוהרח"ב ראפאפורט כונתי על ספר מים חיים להגאון מוהרח"ב מאוסטרא שנמצא אצלי (הגם שאול הוא בידי) ומחסרון ידיעתי שיש עוד מוהרח"ב מלעמבערג חשבתי שמה שכתב בס' עמודי אש כונתו על ס' מים חיים מאוסטרא ואצא לחפשי חנם כי שם לא נמצא מזה אכן נודע הדבר שכונת ידידי הרב עמודי אש יצ"ו על ס' מוהרח"ב הראשון ועל כל פנים הפלאה זו איני יודע מה היא ולימא לן מר באיזה מקום הבאתי דברי מוהרח"ב ואנכי לא ידעתי:

והנה בנדפס שם הבאתי מה שכתב האור זרוע הגדול בח"א סי' תרי"ג דלא איתברירא הלכתא אי כר' אמי דאמר דאינה מתעברת אלא סמוך לוסתה אי כר' יוחנן דאמר סמוך לטבילתה ומתבאר דפשיטא ליה דר' יוחנן פליג אדרבי אמי וכן מתבאר מסוגיית הש"ס בסוטה דף ז"ך ע"א גבי הא דרוב בעילות אחר הבעל בעי רב עמרם היתה פרוצה ביותר מהו אליבא דמאן דאמר אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה לא תיבעי לך כיון דלא ידע בה לא מינטר לה כי תיבעי לך למאן דאמר סמיך לטבילתה כיון דידע בה מינטר לה או דילמא כיון דפרוצה ביותר לא תיקו ואם האומר סמוך לטבילתה יסבו"ר ול"ו ידע כהאומר סמוך לוסתה היכי אמרינן כיון דידע בה מינטר לה דמאי אהניא נטירותא דידיה סמוך לטבילה ומי מפיס על סמוך לוסתה דלא מצי מינטר לה אלא ודאי מוכח דמאן דאמר סמוך לטבילה לא סבירא דמיתעברא סמוך לוסתה ותמיה לי על רבינו מוהרש"א בחידושי אגדות סוף פרק המפלת דף ל"א ע"ב שצדד לומר דר' יוחנן לא פליג אדרבי אמי אלא מוסיף וכו' וכן נראה עיקר לדעתו כמו שיראה הרואה דב"ק בגופן שלהן והנה ממה שמתבאר מדברי רבינו האור זרוע הנ"ל דסבר דפליג לא תיקשי לן כי ספר התורה הזה היה טמיר וגניז ולא שלט בו עין רואי. אמנם מסוגיית הש"ס הנ"ל יש לתמוה דהרי הוא כמבואר דר' יוחנן פליג אדרבי אמי שלא כדבריו אלא כדמשמע לרבינו האור זרוע הנ"ל:

ובמה שפלפלתי בנדפס על דברי האור זרוע שכתב דלא איתברר הלכתא וכו' דאמאי לא איתבריר לן מכללא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב וכו' כתב לי ידידי הרב הג' מוהר"ר יצחק פינקלשטיין מעיר קירמינצוק יצ"ו וז"ל הנה בס' הכללים מערכת אל"ף סי' שע"ז בד"ה אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או סמוך לטבילתה שקיל וטרי בזה ומייתי דברי האור זרוע בח"א סי' תרי"ג וכת"ר שקיל וטרי מכללין דאין הלכה כתלמיד במקום הרב וכו' ואנכי לא ידעתי מה שייטיה לדהכא דהנה הכלל דאין הלכה כתלמיד במקום הרב הוא בהלכה והטעם אפ"ל ע"פ שבארתי בתשובה גמרא עירובין י"ג ע"ב שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותינו וכו' דלכאורה מי שאומר דבר הלכה מהסתם לפי דעתו כן הוא הדין ומה הוא ענין פלוגתתם אם הלכה כמותינו אך הענין דפלוגתתם הוא לענין הכתוב אחרי רבים להטות איך הוא הפירוש בתיבת רבים אם הפירוש רבים בכמות או באיכות ולזה בית שמאי דהוו חריפי טפי אמרי הלכה כמותינו דסברי שהפירוש רבים הוא באיכות ואף שהמה מועטים במנין. ובית הלל סברי שהפירוש רבים הוא בכמות ואף שאינם חריפים על כן אמרי הלכה כמותינו שהם יותר במנין ויצתה בת קול שאלו ואלו דברי אלקי"ם חיים דבאמת כוונת הכתוב הן רבים בכמות או רבים באיכות הלכה כמותן ולזה לענין בית שמאי ובית הלל דהני הוו חריפי וכו' והני הוי רבים הוו ספק השקול ואין הכרע ולולי שבית הלל ענוותן לא היה הלכה כמותן דווקא וכל אחד היה יכול להכריע כמו שירצה וזהו מאמר הגמרא עירובין ו' ע"ב לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כבית שמאי וכו' ומקשו שם וכו' ושם דף ז' ע"א ואיבעית אימא כל היכא דמשכחת תרי תנאי וכו' כעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל וכו' ויעויין פירוש רש"י ד"ה ואיבעית אימא דלכאורה קשה למה תלה בכעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל וכו' ולמה לא אמר סתם מחלוקת תנאים מי שהם כיון דלענין פלוגתת בית שמאי ובית הלל לעולם הלכה כבית הלל ולמה להזכירם לענין זה ולפי דעתי ניחא דדוקא בכעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל דאין הכרע וצדקו שניהם לענין הכרעת הדין דרק מפני טעם אחר זכו בית הלל וכו' ואז הרוצה לעשות כאחד מהם רשאי אבל היכא שיש הכרע היינו מפני שהם שוים במנין והאחד גדול וחשוב או שהם שוים בחשיבותם והאחד רבים במנין אז אסור לעשות נגד הכרעה שציותה התורה אחרי רבים להטות אם בכמות אם באיכות (והארכתי בזה בתשובה על דברי הרשב"א בתשובה סי' רנ"ג) ועל פי הדברים האלו לענין כללין דאין הלכה כתלמיד במקום הרב כיון שהרב גדול מהתלמיד הכרעת התורה הוא שהלכה כמו הרב ואף שיכול להיות שהתלמיד כיון יותר לאמתו אך ההלכה יופסק על פי התורה כהרב על דרך שאמרו בגמרא בבא מציעא דף צ"א נצחוני בני שכיון שפסקו ברוב מנין אף שרבי אליעזר כיון לאמתתו יותר הלכה כמותן שהוא מפני שלא בשמים היא והכרעת התורה כמו שנתנה לנו הוא אחרי רבים נעשה ההלכה כמו שפסקו מה שאין כן אם מחלקותם לענין דבר השייך להטבע היינו אם מתעברת סמוך לוסתה או סמוך לטבילתה ובזה אם מפני שהרב הוא ולא כיון לאמתתו ישתנה הטבע הא הטבע לא נמסרה בזה להכרעת הלכה ועולם כמנהגו נוהג ולזה יפה דברו בזה הפוסקים דלא אתברר לנו הלכתא בהא:

והנה ידעתי את אשר יכול להקשות עלי מירושלמי כתובות פרק א' הלכה ב' לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד ונמלכין ב"ד לעוברו הבתולין חוזרין וכו' הרי אמרנו שהטבע משועבדת לפסק התורה אך באמת אין זה דמיון כלל כי התם ההלכה הוא למ"מ בת ג' בתוליה חוזרין וגם זה הוא בתורה שהקביעות הוא ע"פ חכמים וכבר אמרו חז"ל בזהר אסתכל באורייתא וברא עלמא אם כן בריאת העולם והטבע הוא על פי התורה וממילא כשעברו בית דין את החדש הוא על פי התורה מוכרחת הטבע גם כן להיות על פי התורה כי כן היה בריאתה מה שאין כן לענין פלוגתת החכמים איך הוא הטבע ואף שאם היתה פלוגתתם בדין היה הפסק מוכרח להיות כהרב על פי התורה כנ"ל אמנם הטבע אינה מוכרחת להשתנות בשביל הרב שלא כיון לאמתת הטבע ועוד אפשר לומר דהנפקא מינה לדינא לידע אי כלו חדשיו זה הוא חסרון ידיעה שלא נדע הטבע ולא נקרא ספק כלל ולא שייך בזה הכרעת הלכה וגם סברת הא"ז שנשים משנות וסתן וגם כן לא ידענו טבע האשה הזאת על כן לא שייך בזה הכרעת ההלכה ומה שכתב כת"ר להוכיח מהאור זרוע דלא סבירא ליה סברת התוספות לפי קוצר דעתו אין ראיה דבאמת דבהא דאזלינן בתר רובא הוא כודאי ועל זה שייך קים לי דליפטר מחליצה דהא אמרינן רוב בעילות אחר הבעל ופוטר מחליצה ולא חיישינן שמא הוא מהמיעוט אך באמת יכול להיות שיש מתעברות סמוך לטבילתה ויש מתעברות סמוך לוסתה ודברי האור זרוע ברור מללו ושמא איתא דמר ושמא איתא לדמר שיכול להיות שצדקו יחדיו עכ"ד יצ"ו ולא פניתי כעת לעיין בדבריו:

וראיתי להרב טהרת המים בקונטריס שיורי טהרה במערכת הוי"ו אות ב' שכתב שמדברי התוספות בסוטה דף ז"ך (בד"ה אליבא וכו' והזכרתים בנדפס באות ע"ז בסוף ד"ה וראיתי) מתבאר דר' אמי ור' יוחנן פליגי ותמה מזה על מה שכתב מהרש"א בפרק המפלת הנ"ל דלא פליגי עי"ש וכבר כתבתי דלדעתי העניה הרי הוא כמבואר כן בסוגיית הש"ס וכדסבירא ליה לרבינו האור זרוע ולא היה צריך לדקדק כן מדברי התוספות וגמרא גמור וכתב שם דאף בעכומ"ז שאין להן טבילה כן הוא שאינן מתעברות אלא סמוך לזמן הראוי לטבילה הוא דאמר ר' יוחנן דלא כמו שנראה מדברי הרב פני אהרן שהביא שם שהטבילה עצמה היא כסגולה לזה עי"ש ובמערכת העי"ן אות י"א:

ובמה שאמרו אין אשה מתעברת מעומד כתבתי בנדפס באות ע"ז (בד"ה ומצאתי) דממאי דאמרינן בסנהדרין דף צ"ז סוף ע"ב שאלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי אין אשה מתעברת מעומד והיא נתעברה מעומד ומדאסקו שמיה שאלתיאל על שם הנס שמעינן דמה שאמרו אין אשה מתעברת מעומד היינו כלל כלל לא וראיתי בקובץ כנסת חכמי ישראל בקונטריס ששי סי' קי"ד בשאלת הרבנים אות א' באחד שלא ידע את אשתו אלא פעם אחת ומעומד ולא ראו עוד זה את זה והיא מעוברת והבעל טוען כי זנתה דהא קים לן דאין אשה מתעברת מעומד והאשה מתנהגת כשורה וכו' עי"ש שלא נמצא פתרון לשאלה זו ובאמת שצריכה רבה דלפי מה שכתבתי בעניותי דמוכח מסוגית הש"ס הנ"ל דאינה מתעברת אלא בדרך נס קשה מאד לסמוך ולומר שגם זה הוא ממעשה נסים ולעומת זה כמה קשים גירושין ומי יעצור כח להוציא אשה מחזקתה בדבר שלא נזכר מפורש בפוסקים וכיון שמבואר בש"ס דבדרך נס אשה מתעברת מעומד מי יתיר לו לגרשה ואולי זכתה גם היא להעשות לה נס:

שוב נדפס קונטריס שמיני מקובץ כנסת חכמי ישראל ובסי' קס"ד מצאתי את שאהבה נפשי הגאון מוהר"ר משה מישל שמואל שפירא אבד"ק ראגווא יצ"ו שהשיב על השאלה הנז"ל ונכון בעיני להעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו וזהו בכנסת חכמי ישראל סי' קי"ד אות א' איש ואשה שלא היו דרים ביחד וכו' נראה לפי מה שכתב הרשב"א דאף שאמרו רז"ל דטרפה אינה חיה מכל מקום מעוט בהמות טרפות חיות על ידי נס ויעויין ש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח ואחרונים מה שכתבו בזה י"ל מה בבהמה דלית לה מזלא אמרינן דמעוט טרפות חיות על ידי נס כל שכן באדם דאית ליה מזלא יעויין רש"י שבת נ"ג מזליה מלאך שלו ומליץ עליו) שיש לומר שהנס שנעשה לשאלתיאל יחדש העושה נסים לאשר ישר בעיניו וגם לאשה השנואה הזאת רחמה שתתעבר על ידי נס ויעויין בסוגיא דבבא מציעא דף ק"ו שטוענין טענות שהיה נעשה לי נס ויעו"ש שאמר שמואל אילו זרעת הוי מקוים בי לא יבושו בעת רעה כו' ויעו"ש ברי"ף ורא"ש שפסקו כן להלכה ויעויין בס' קשות מיושב בבירור דעת פוסקים אחרים בזה ויעויין בפסקי מהרא"י סי' ס"ח שדקדק מסוגיא דבבא מציעא לנדון דידיה דמצי הבעל לטעון אילו לא פשעת ונדרת ולא קיימת הוי מתרחיש לי ניסא כמו שנעשה לשרה אמנו ע"ה יעו"ש ואף לפי מה שמסיים שם מהרא"י. אמנם לא ברירא לי לחלק משום הכי עכ"ל היינו דוקא בנדון דידיה שרוצה לגרשה בלא כתובה על ידי טענה שהיה נעשה לו נס אבל בנדון דידן שהרי היא מעוברת והוא רוצה לפוסלה והיא טוענת שנעשה לה נס ודאי דטענתה טענה מעליתא לאוקמא בחזקת כשרותה ושלא להוציאה מתחת ידי בעלה (וכיוצא בזה ראיתי בס' דברי אריה על התורה כתי"ק של זקן חמותי הגאון מוהרא"ל אבד"ק וויטעבסק חתן הגאון המפורסם מו"ה שמחה הכהן ראפפורט דלפי מה שכתב הש"ך יו"ד סי' נ"ז בשם הרשב"א ורש"ל דמה שאמרו רז"ל טריפה אינה חיה היינו רוב טרפות אבל מעוט טרפות חיות יש ליישב נמי מה שאמרו רז"ל שאין אשה מתעברות מביאה ראשונה היינו רוב נשים אב אפשר דלפעמים מתעברת אפילו מביאה ראשונה ובהנחה זו יישב שם קושית מהרש"א יבמות פרק ד' אחין הא דלא פריך מלאה דאמרינן דבביאה ראשונה עיברה דיש לומר דבלאו הכי אתרמו שעיברה אמנם מתמר פריך שפיר דמוכח דשכיח להתעבר בביאה ראשונה דאם לא כן לא הועילה תמר כלום במה שעשתה בערמה שבא עליה יהודה ופירש רש"י בחומש שהיתה מתאוה להעמיד ממנו בנים הרי לא תתעבר ממנו מביאה זו ויישב בזה גם קושית המקום שמואל שם יעוש"ה בפ' וישב שהאריך קצת בזה (ומי יתן ויתעוררו מנכדי הגאון מוהרא"ל להוציא הס' דברי אריה הלז לאור עולם כי כלול בו רב טוב לחדודי ולפלפולא).

שוב ראיתי בס' אגרת בקורת להגאון יעב"ץ שכתב בנדון שלו אם אירע שהולידה אשת הפצוע שאין חייבין להכריז על הבנים ולדון האשה במזנה אם מוחזקת בכשרה מאחר שאין הכרח כל כך בתלמוד כו' ועוד נבאר שאין דברי חז"ל אמורים בעניינים הללו וכיוצא כי אם על פי הרוב ואינו מהנמנע עם כל זה שימצא לפעמים היוצא ממנהג והאריך הרבה בענין בתולה שעיברה ובענייני טרפות וסיים והלא דברים קל וחומר שהרי בכאן לא נתנו בו כלל מפורש שכל שאין כמוהו מוליד פסול כדרך ששנו לענין טרפות כל שכן שלא נחוש אפילו ידענו בלי שום פקפוק וערעור בעולם שהוליד אותו ושפסלוהו כו' אבל נאמר בו שהוא ממעוט דמעוט ואינו חדוש יותר מבתולה שעיברה וכמה דברים כיוצא בזה שנזכר לעיל עוד זכרו חז"ל דוגמתו גמירי דאין אשה מתעברת מעומד ושאלתיאל הושתל שלא כדרך הנשתלין כו' עכתו"ד הגאון יעב"ץ. והנאני כי מצאתי און לי שגם הוא נראה דעתו שמעוט נשים מתעברות מעומד ומה שאין הכרח כל כך בתלמוד אין לנו על פי זה להחזיק לאשה כשרה במזנה תחת בעלה ואין לפקפק בזה מטעם שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא דיש לומר על פי מה שכתב בטעם המלך פרק ט' מאישות והנודע ביהודה בכמה מקומות דהיכא שאינו יודע בירור הדבר רק על פי אחרים לא אמרינן בזה שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא והכא נראה מלשון השאלה שאינו אומר על פי ראיה וידיעה שזנתה רק שמדמה שזינתה על פי מאמר רז"ל אין האשה מתעברת מעומד ולפי מה שכתבתי דאין הכרח מתלמוד הופקע החד"א ממילא ועל דבר החקירה השניה אם כשהאשה יושבת דמי למעומד העירני חתני הרב מוהרא"ז בנימן שי' ממה שאמרו בחגיגה ט"ו שמא באמבטי עיברה ומסתמיות לשונם משמע דאף כשהיתה רק בישיבה חיישינן לעיבור ויש להאריך עכ"ד יצ"ו:

שוב נדפס קונטריס תשיעי מקובץ כנסת חכמי ישראל וראיתי בסי' קע"א הן לו הובאו הערות ידידי אישי כהן גדול הגאון מוהרש"ל מווילנא יצ"ו ובאות א' נשא ונתן בשאלה הנ"ל ואלה דבריו זכורני ששאלה כזו ממש נשאלה לפני מר אחי הגאון זה כשלשים שנה למפרע וכתב תשובה ארוכה בנדון זה וגם אנכי כתבתי בענין זה איזה דברים אך איני זוכר כלל מה שכתבנו אז בזה והנה בתחלה צריך לחקור בהא דאמרינן דאין אשה מתעברת בכי האי גוונא אם על דרך הרוב אמרו כן אבל איכא מיעוטא דהן מתעברין דאשתו של יכניה יוכיח וכמו בהא דאמרינן דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה דכתב הר"ן דזמנין דמתעברה ופירש בנו של הגאון בעל נודע ביהודה בספרו שו"ת שיבת ציון דהר"ן סובר דאיכא מיעוטא דמתעברות והביא מדברי הר"ן אלו סייעתא לדברי אביו הגאון אבל באמת פירוש דברי הר"ן אינו כן רק רוצה לומר דזמנין דמתעברה כפירוש רש"י בחומש וירא י"ט ל"ו וכן הוכיח בספר שדי חמד נ"י בחלק הכללים באות א' סי' ע"ח ואם אמת כן הוא בודאי יש לתלות דנתעברה אז ואף אי הוי מיעוטא דלא שכיח דהא הרא"ש כתב ביבמות בפרק האשה רבה. אמר המחבר חח"מ מה איידי דטריד ידידי הגאון יצ"ו בגירסיה לא דייק ודברי הרא"ש הם בפרק עשרה יוחסין סי' ז' עיין בטור ובית יוסף ריש סי' ד' ודברי המצאתי כתוב שהזכיר להלן בשם מרן הבית יוסף הם בסוף סי' קע"ח) בשם בעל הלכות גדולות באשה שהלך בעלה למדינת הים ושהה שם כמה שנים ונתעברה וילדה והאשה טוענת שבעלה בא אליה פעם אחת בצינעא כמו מעשה דאבוה דשמואל נאמנת להכשיר הולד והביא שם הבית יוסף בשם מצא כתוב שגם הרמב"ם דסובר דהולד פסול היינו אם בא הבעל ומכחיש אותה אבל באינו לפנינו מודה לבעל הלכות גדולות דהולד כשר ואף דאין להולד חזקת כשרות והוא מילתא דלא שכיח שיבא הבעל בצנעה ולא נודע לשום אדם וכל שכן בנדון דידן דאין הבעל יכול להכחיש בזה וגם יש להאשה חזקת כשרות איברא מלשון הגמרא דסנהדרין הנ"ל דאמרינן דגמירי דאין האשה מתעברת וכו' משמע אפילו מיעוטא ליכא וכמו הוא פשוט לבעל שדי חמד הנ"ל שם בחלק הכללים בסי' הנ"ל ומעשה דאשת יכניה מעשה נסים היה ואם אמת כן הוא בודאי אין להתירה לבעלה ולסמוך על מעשה נסים דהא בסוף יבמות פליגי ר' מאיר וחכמים בנפל מים שיש להם סוף דר' מאיר סבר דאין מעידין עליו והביא ר"מ ראיה ממעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים ואמרו לו חכמים לר' מאיר דאין מזכירין מעשה נסים וקיימא לן כחכמים ואם כן אף באשת איש דיש להבעל חזקת חיים ולהאשה חזקת אשת איש מכל מקום לא חיישינן למעשה נסים אף להחמיר וכל שכן בנדון דידן דלא תלינן במעשה נסים להקל להכשירה לבעלה ואף לפי מה שהביא התוספות שם בשם הירושלמי דחיישינן למעשה נסים מכל מקום נראה דהיינו דוקא להחמיר אבל לא להקל ובפרט לפי מה דמסקי התוספות התם דברייתא דהירושלמי אתיא כר' מאיר ולא קיימא לן כוותיה ומיהו עיקר דבר זה לומר דאינו במציאות כלל דתתעבר בכי האי גוונא אין הדבר ברור כל כך דלכאורה מה בין זה לאמבטי בחגיגה ד' ט"ו וכו' אין הפנאי מסכים כעת להאריך בזה יותר עכ"ד יצ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף