שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/צב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א צב

צ"ב) אין מעבירין על המצות בנדפס במערכה זו אות קפ"ט הבאתי מחלוקת רבני האחרונים באם יש שתי בתי כנסיות בעיר אם ילך להרחוקה משום שכר פסיעות או להקרובה משום אין מעבירין על המצות וכתבתי שמסקנתם לילך להרחוקה וכדעת הרב מג"א עי"ש. ועתה השגתי ס' אהל משה לידידי הרהג"א מוהר"ר משה קאצינעלינבוגין יצ"ו (שנדפס בשנ' תרמ"ט) וראיתי בסי' י"ג שנסתפק בהולך להתפלל ופגע בבית המדרש הקרוב ויש בעיר עוד בהמד"ר רחוק אם ילך להקרוב שפגע בו משום אין מעבירין על המצות או ילך להרחוק ופלפל בסוגייא דמצות העומר לבא מן הקרוב ובדברי התוס' והרמב"ם וישב משה על הבא"ר דעותיהם וחילק ידע בין כשתתבטל התפלה בעשרה בבית המדרש שפגע בו תחילה (אם ילך להרחוק) וכו' ועוד חילק בין אם אין לו מקום קנין כספו בבית המדרש הרחוק לכשיש לו ובין אם אין התפלה מהודרת בבית המדרש הרחוק יותר מהקרוב לכשהבהמ"ד הרחוק תהיה התפלה יותר מהודרת (שמתפללים שם יותר בנעימות או שהצבור שם אנשים הגונים ביותר או שהש"ץ יותר הגון וכו') כל אלו אין שייך לומר אין מעבירין על המצות ומותר לילך לבית המדרש הרחוק דזהו מצוה מן המובחר ובאופן זה לא מצינו דין שאין מעבירין המצות אף אם פשיטא לן ששייך בבהמ"ד דין דאין מעבירין על המצות אלו תורף דב"ק. וסיים שישוב וישנה פרק זה עי"ש ועם שכל דבריו בחכמה ודעת אמורים כמו שיראה הרואה בגוף דב"ק אך תמיה לי שלא זכר שר שכבר עמדו בזה רבני האחרונים בסי' ץ' בשתי בתי כנסיות אחת קרובה ואחת רחוקה (ומה בין שתי כתי כנסיות לשתי בתי מדרשות) כאשר הבאתי בספרי שם וגם מה שחילק בין עובר דרך בית המדרש הקרוב לכשאינו עובר דרך שם נאמר גם כן בדברי הפוסקים שהבאתי עי"ש ועיין במה שהבאתי בקונטריס ההערות סי' צ"ו אות י"א בענין זה:

ובספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) בחלק א"ח סי' ז' נשאל במי שהיה מתפלל בבית המדרש שיש לו בביתו וקבע שם מקום לתפלתו ושוב הוצרך לשכור דירה אחרת ובה גם כן בית המדרש אם יתפלל בבית המדרש שבביתו שהוא מקום קביעות תפלתו משום שכר פסיעות או יתפלל בבית המדרש שבדירה שדר בה עתה משום אין מעבירין על המצות והשיב דלכאורה עדיף שילך לביתו משום שכר פסיעות כדאמרינן בסוטה דף כ"ב למדנו קבול שכר מאלמנה וכו' וכתב שהרב ארעא דישראל הביא מה שמקשים מדתנן גבי עומר מצוה להביא מן הקרוב ולא אמרינן להביא מן הרחוק משום שכר פסיעות ושתירץ דמתבאר מסוגיא דבבא מציעא בפרק המקבל דף ק"ו דרב ור' יוחנן פליגי בהא דשכר פסיעות דלרב עדיף שיהא בית הכנסת סמוך לו ולר' יוחנן לאו מעליותא היא משום שכר פסיעות וקימא לן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ולדידיה צריך לומר דהא דתנן בעומר להביא מן הקרוב לאו משום דאין מעבירין על המצות דאדרבה שכר פסיעות עדיף אלא משום כרמל כדאמרינן האי טעמא נמי בש"ס דמנחות ושדקדק ממתניתין דמסכת אבות פרק ה' משנה י"ד ארבע מדות בהולכי לבית המדרש וכו' הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו דסתם לן תנא דיש שכר פסיעות אלו תורף דברי הרב ארעא דישראל. ומתבאר שדעתו בכל כיוצא בזה לילך למקום רחוק ואין לחוש משום אין מעבירין על המצות. והרב המחבר הביא מה שדחה הרב גזע ישי ראייתו ממתניתין דאבות והוא טרח וכתב לקיים דברי הרב ארעא דישראל ונראה מדבריו שמסכים לסברתו דכשיש שני דרכים יש לילך דרך רחוקה משום שכר פסיעות דעדיף מאין מעבירין על מצות וציין על זה ספרים רבים שאין מצויים אצלי וגם הרב המגיה יצ"ו ציין ספרים רבים וכתב שבס' שמו משה להר' מוהר"ם פארדו נשאל בדין זה והאריך מאד בזה ושהעלה דאין בזה משום אין מעבירין על המצות וזה שלא כאשר כתבתי בנדפס שהסכמת רבני האחרונים לילך להקרובה משום דאין מעבירין על המצות ומי שנמצאים בידו הספרים הנ"ל יכריע לענין דינא:

ובמה שכתבתי בנדפס באות ר"ץ בשתי מצות אחת דאורייתא ואחת דרבנן ופגע במצוה דרבנן אי אמרינן אין מעבירין על המצוה דרבנן וציינתי לעיין במכתב לחזקיהו ד' ע"ז ע"ב והוא ששם הבאתי שנסתפק בזה הרב ארעא דרבנן וכתבתי להוכיח שגם בזה אמרי' אין מעבירין על המצות מדאמרינן ביומא ד' ל"ג ע"ב דטעמא דדישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות משום דאין מעבירין על המצות ודעת הרמב"ן שדישון מזבח הפנימי אינו מן התורה וא"כ שמעינן מינה לדעתו דגם במצוה דרבנן נגד מצוה של תורה אמרינן אין מעבירין וכו' וכתבתי שהראו לי שהרב בתי כנסיות בקונטריס בית אבטינס ד' ל"ג ע"ד הוכיח כן עי"ש וממה שכתב הרדב"ז בח"א סי' י"ג (הובא בדברי רבני האחרונים סי' ץ' ובתשובות הרדב"ז דפוס ווארשא תרמ"ב היא בחלק ד' סי' אל"ף פ"ז) דמי שהיה חבוש בבית האסורים ולא יכול לצאת להתפלל בעשרה והשיג רשיון לצאת יום אחד בשנה שאין לו להחמיץ המצוה ולבחור לצאת ביום הכיפורים או ביום פורים (כמו שכתב רב אחד בדורו) אלא המצוה הראשונה שתבא לידו שאי אפשר לו לעשותה כשהוא בבית האסורים היא קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה ואין מעבירין על המצות שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות ע"כ היה נראה לי שלא אמר הרב כן אלא בשתי מצות דאורייתא או שתיהן דרבנן כגון להתפלל בעשרה דבין אם תהיה באיזה יום חול ובין אם תהיה ביום הכיפורים וביום פורים אין כאן אלא קיום מצות תפלה בעשרה אלא שיום אחד קדוש מחבירו אבל אם שתי המצות הן אחת של תורה ואחת דרבנן אפשר שסובר דלא אמרינן במצוה דרבנן אין מעבירין עליה נגד מצוה של תורה ואף שכתב דאין לו לברר יום פורים אף דאיכא מצות קריאת מגילה בעשרה ופרסומי ניסא וקריאת המגילה דברי קבלה ודברי קבלה כדברי תורה דמי לכמה מילי מכל מקום נראה דקריאתה בעשרה משום פרסומי ניסא אינו מדברי קבלה אלא מדרבנן כתפלה בצבור בעלמא משום הכי הוא דאמר דאיזה יום שיפגע תחלה להתפלל בצבור קודם אבל לא במצוה דרבנן נגד מצוה דאורייתא ויתכן שאם היה באופן שאם יצא היום להתפלל בצבור ולא יברור לו להמתין ליום פורים לא יהיה באפשרות לו לשמוע המגילה כלל היה סובר הרב שימתין ליום פורים שביום שיפגע תחלה יקיים מצוה דרבנן וביום פורים יקיים מצוה מדברי קבלה וא"כ אין ללמוד מדבריו דאמרינן אין מעבירין על מצוה דרבנן נגד מצוה דאורייתא כן היה נראה לי שאפשר לומר בכונת הרדב"ז אמנם ראיתי בשו"ת אהל משה הנ"ל שכתב הרב יצ"ו שלדעת הרדב"ז אין מעבירין על מצוה שמדברי קבלה מפני מצוה של תורה עי"ש (בד"ה תשובה) ולפי זה לא נפלאת לומר שגם במצוה דרבנן אמרינן אין מעבירין נגד מצוה של תורה דהא דברי קבלה אינם כדברי תורה לכל מילי ואפילו הכי אמרינן במצוה דדברי תורה אין מעבירין עליה מפני מצוה של תורה ועי"ש בדברי הגאון הנ"ל יצ"ו אשר פלפל בחכמה בנדון שאלתו. ואני ההדיוט כתבתי על דבריו בסייעתא דשמיא בקונטריס אסיפת דינים במערכת יום הכיפורים סי' א' אות יו"ד עי"ש וידידי הגאון דברי מלכיאל יצ"ו בשו"ת לא"ח בסי' ט"ו עמד בחקירה כזו (בחדא דאורייתא וחדא דרבנן) והעלה דאם שתיהן שוות של תורה קודמת לשל דרבנן אבל אם האחת תדירה או מקודשת היא קודמת ובמערכת יום הכיפורים הנ"ל הבאתי דיש סברא לומר דגם על מצוה דרבנן אמרינן אין מעבירין משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם אבל לא כן בשתי מצות אחת של תורה ואחת של דברי קבלה שדברי קבלה אין צריכים חיזוק עי"ש ובמה שכתבתי בנדפס באות ר"ץ הנ"ל עיין לקמן באות קל"ה ס"ק כ"א (בד"ה ובמכתב):

ועל מה שהבאתי בנדפס באות רצ"א בדין אי מעבירין על המצות אם הוא דוקא כשצריך לעשות שתיהן כתב לי ידידי הרה"ג אברהם יצחק הלוי בלייווייס דומ"ץ בבריסק דליטא יצ"ו וז"ל במערכת האל"ף הביא דברי התוס' יומא ד' ל"ג בענין אין מעבירין על המצות אי שייך אין מעבירין בעושה רק חדא מצוה וציין דברי רבותינו המדברים בענין זה והנה ס' נהר שלום וערך השלחן ומכתם לדוד אשר הביא הדר גאונו יחי' לא שזפתם עיני עין כהה לראות שמה דברים הנאמרים בקדושה אך זה לי רבות בשנים אשר משמיא אנהרינהו לעיינין לפרש בעניותן דברי התוס' במנחות ד' ס"ד ע"ב שהם גם כן כעין דברי התוספות יומא הנ"ל שכתבו שם וז"ל ומתרצים דלא שייך אין מעבירין על המצות אלא כשיש שתי מצות לפניו כגון דשון מזבח והמנורה וכו' וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב אבל לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו מה"ט אי לאו דגלי קרא בהדיא עכ"ל וע"ז הרבה לתמוה בס' ברכ"י אור"ח סי' כ"ה שציין מרן יחי' לעיין עליו שהרי בהך דעומר ליכא אלא חדא מצוה ואיך התוס' אזלו בתר איפכא וכתבו דליכא אין מעבירין אלא כשיש שתי מצות ולא עוד אלא שכתבו ומן בהך דשמעתא שנוטל מן הקרוב וע"ש מ"ש מתוס' חיצוניות כתי' וכן במש"כ אבל לקבוע מקום וכו' דחק בביאורו ע"ש היטב ובס' לימודי ה' לימוד כ"ב כתב לפרש מש"כ אבל לקבוע מקום וכו' דכונתם דאין מעבירין לא אמרינן לשנות ולפסול ממקום למקום וההיא דמן הקרוב אינו קביעות מקום שהרי אם לא מצא מביא מן הרחוק וזהו ממש תירוץ התוס' במגילה ד' ו' ע"ב ד"ה אין מעבירין בשם רבינו יאודה ע"ש עכ"ד ע"ש. ובקונט' למד מענייניו בהשמטה ללימוד הנ"ל ולענ"ד כמה מהדוחק יש בזה שהרי בתוס' מגלה הנ"ל מבואר שדברי הר' יאודה והיש מתרצים אינם עולים בקנה אחד ושני תירוצים נפרדים המה ואיך נפרש דבריהם במק"א שלא כדברי עצמם ז"ל ומה שנראה לקוצר דעתי בזה דמש"כ דלא שייך בזה אין מעבירין אלא כשיש שתי מצות לפניו וכו' הוא לאו דוקא היכא שרוצה לעשות עתה שתי המצות בזא"ז אלא כל שיש שתי מצות לפניו והוא רוצה לעשות אחת מהן ולהניח האחרת שייך אין מעבירין באותה שבאתה לידו תחלה וה"ה היכא שיש לפניו מצוה אחת והוא יכול לעשותה ברחוק או בקרוב ובכל מקום שיעשנה יקיים המצוה והיינו ההיא דעומר דשמעתא דהתם בודאי שאין לאחר המצוה ולדחותה עד מקום הרחוק כיון שאפשר לו לקיימה במקום קרוב תחלה ודמי ממש לשתי מצות שאפשר לו לקיים האחת תחלה ועי' ריטב"א יומא ד' ל"ג ע"א ד"ה אין מעבירין ומגלה ד' ו' ע"ב ד"ה בשלמא ומה שהגיה שם אבא מרי עט"ר יחי' בכור לזהב אות ט' אמנם לענ"ד צ"ל בלשון הריטב"א שם ונקיטינן מינה דה"ה שלא יאחר אותה כיון שהגיע זמנה וכדתנן התם מצות העומר וכו' (וזהו ממש כמש"כ בחי' יומא עי"ש ודו"ק) אכן בהך דשפיכת שיריים אין לומר דמשום אין מעבירין יתחייב ליתן איסוד מערבי שפוגע בו תחלה שהרי אי לא הוה כתיב קרא אשר פתח אהל מועד אנן לא ידעינן דעת עליון איך עלתה במחשבה לפניו ית"ש והוה אפשר לן למימר דרחמנא קפיד טפי איסוד דרומי כמו בשירי חטאות החיצוניות וא"כ ביסוד מערבי אכתי ליכא מצוה כלל שעדין לא הגיע למקום כונת רצונו ית' ולא דמי לעומר דהתם אם יקצור בקרוב ג"כ יקיים המצוה בודאי וזהו שכתבו אבל לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו מהאי טעמא כו' כונתם שע"י אין מעבירים על המצות לא יהא נקבע מקום המצוה בההיא דפגע ברישא שאין מצוה אלא במקום אשר יצוה וכמבואר כנלע"ד ברור ונכון בביאור לשונם ז"ל במנחות שם וכן בזבחים ד' נ"א ע"א ולשון התוס' יומא ד' ל"ג הנ"ל אף שלכאורה אינו מורה כפי' זה מ"מ צריך לדחוק שזהו ג"כ כונתם כי היכא דלא תקשה להו הך דעומר דמנחות וא"כ מש"כ אלא היכא דבעינן למיעבד תרווייהו וכו' היינו היכא דבתרווייהו הוא מקיים מצוה באיזה שיעשה אבל היכא דלא עבדינן אלא חד וכו' פי' היכא שאין מקיים מצוה אלא בחד דהיינו הך דשפיכת שיריים שאינו עושה מצוה אלא במקום אחד או בקרוב או ברחוק א"כ אית לן למיעבד לתדיר לחודי' דמסתמא התם היא המצוה ולשאינו תדיר לא נעביד כלל דהתם עדיין לא הגיע מקום המצוה וכדכתיבנא ודו"ק. ובזה א"ש ג"כ דבריהם במגלה ד' ו' ומה דמקשו עלה דההיא מסוגיא דהתם שכיון דכתיב בקרא בכל שנה ושנה דילפינן מזה שיהיו כל השנים שוות בין פשוטה בין מעוברת ואם נפרש כרשב"ג דבעינן אדר הסמוך לניסן א"כ באדר הסמוך לשבט אכתי ליכא מצוה כלל ולא שייך בזה אין מעבירין וכמו בשפיכת שיריים וכמבואר. אמנם ליישב דברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל בכל מקומות הנ"ל שלא חשו לקושיא זו מהך דמגילה נלע"ד בזה דס"ל דלא דמי ההיא לשפיכת שיריים דהתם אנו דנין אמימרא דרחמנא ואם ה' לא צוה רק איסוד דרומי ממילא במערבי ליכא מצוה כלל משא"כ בהך דמגילה שאנו דנין היאך תקון מרדכי ואסתר נהי דאם נאמר דאינהו תקון שיהו כל השנים שוות באדר הסמוך לניסן ממילא לדידן ליכא מצוה בסמוך לשבט. אמנם אינהו גופייהו כשבאו לתקן לעשות זכר לנס לא היה להם לעבור על המצוה ולתקן באדר הסמוך לניסן והו"ל לאקדומי ולתקן שיהו כל השנים שוות באדר הסמוך לשבט ושפיר שייך בזה אין מעבירין על המצות לגבי דידהו ולא דמי לשפיכת שיריים כנלע"ד נכון בעזה"י עכ"ד יצ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף