שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/עא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א עא

ע"א) אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן בנדפס במערכה זו אות ת"ב ציינתי לעיין באסיפת דינים מערכת ס"ת הנה ענין ההוא נדפס בס' שדי חמד בחלק דברי חכמים סי' קל"ה ויקר מקרה שנשמטו מסימן ההוא כמה סעיפים ומכללם הוא מה שכתוב בענין זה וצר לי מאד לא לבד על החסרון כי גם על מה שרשמתי באות ת"ב הנ"ל לעיין שם לענין אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן והיה כל מבקש ויבוקש ולא ימצא מי יודע מה יעלה על לבו והמתבונן היטב בדברי חכמים בד' קי"ט ע"ד (בד"ה ונראה דלענין) יבין שנשמטו דברים בנדפס שהרי כתבתי שם דגם המתיר למכור ס"ת לערכאות יודה לאסור למכור לבני מקרא וכו' שלשון זה מורה שכבר הוזכר בדברינו סברת הרב המתיר למכור לערכאות וגם הזכרתי הטעם דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן כמדבר על הידוע ואילו בנדפס אין רמז לזה מקודם לכן ובאמת במכתבי לרבני גאוני דורנו יצ"ו כששאלתי מהם חוות דעתם הודעתי הן כתיב ממה שכתוב בס' ישועות יעקב בענין מכירת ס"ת לערכאות (והן הן הדברים שנשמטו בדפוס) וכאשר מעיד על זה ידידי הגאון מוהרש"ל הכהן יצ"ו במכתבו המובא בנדפס בדף ק"ך ע"ד עי"ש אך לא כתבתי להרבנים דברי תשובתי כולה כמות שהיא בספרי (כאשר כתבתי להרב השואל) רק כתבתי להם תורף דברי תשובתי ביסודות אשר עליהן נסמכתי ורשמתי להם הספרים אשר ראיתי שדברו בזה והא גרמה לידידי הגאון מוהרש"ל יצ"ו בתשובתו אלי לתמוה מה איסור יש למכור ס"ת להקראים והלא הם מכבדים את התורה וכו' ככתב בדב"ק ובאמת בדברי תשובתי כבר כתבתי דאף אם מותר למכור מזוזה למי שאין לחוש בו לבזיון מכל מקום ס"ת שאני שיש בה חשש שנביא הס"ת לגניזה (עיין בתשובתי מד"ה ומכל מקום נראה וכו') ואיך שיהיה הנני נותן בזה את הכתוב בקונטריסי שם ככתבי וכלשוני מה שנשמט מהספר ונוגע לכללא דקמן והוא זה:

ומצאתי בס' ישועות יעקב בתשו' נכד המחבר להלכות ס"ת שנשאל אם מותר למכור ס"ת לערכאות הקיר"ה ואעתיק תוד"ק לענין דינא והוא זה ריש תורה כתב דהיה נראה לאסור שהרי קיימא לן דלוקחין ספרים מהעכומ"ז בכדי דמיהם כדי לגונזן וכל שכן שיהא אסור למכור להם ודחה לזה דכיון דכל הטעם היא משום דלא לזלזלו בהם בערכאות בזמנינו דאנו רואים שמכבדין את התורה מותר למכור וכתב דהרב השואל רצה להביא ראיה מדהעתיקו התורה לתלמי המלך ואין לומר דשאני התם שהיה בלשון לע"ז דלגבי זלזול שמות הקדושים אין חילוק בין לשון הקודש לשאר לשונות וכו' אמנם יש לדחות שלא כתבו לשמן ולדעת רוב הפוסקים מותר למחוק שם שנכתב שלא לשם קדושה ומותר למחוק האזכרות שבהם ולכן לא חשו גם כן למסור לעכומ"ז אבל בספר תורה כשרה אין לנו להתיר ואחר שהאריך לפלפל בדין זה (דמחיקת שם שנכתב שלא בקדושה) כתב בד' כ"ב ע"ד (בד"ה והנה) שהרב השואל רצה לאסור מסירת ספר תורה כשרה ביד עכומ"ז מטעם אחר דכיון דקיימא לן ספר תורה שנמצא ביד עכומ"ז יגנז אם כן הרי גורם בזה פיסול לס"ת הכשרה דכשישתכח ממי קבלו ס"ת זו תהיה צריכה גניזה ופסול לקרות בה ונשא ונתן קצת לפקפק בזה ושוב כתב דאין טעם זה מספיק לאסור המסירה לערכאותיהם דבאמת דעת הרמב""ם ודעמיה דקורין בו ואף להפוסקים דיגנז טעמא דיגנז ולא אמרינן כיון דאין דרך עכומ"ז לכתוב יש לתלות טפי שישראל כתבו הוא משום כיון דאסור למכור ס"ת לעכומ"ז אם כן לא משכחת שיהיה ס"ת שכתב ישראל ביד עכומ"ז אם לא על ידי גזילה וזה לא שכיח יותר מזה שכתבו עכומ"ז וגם כיון שעל ידי גזילה באה לידו אסור לקרות בה משום גזל וכו' ואם כן בנדון דידן דמותר למכור ס"ת לערכאות כיון דלא שייך בהו חשש זלזול אם כן ממילא אף אחר כך כשישחתכח הדבר באיזה אופן באה הס"ת לידם יהא מותר לקרות בה כיון דאין דרך עכומ"ז לכתוב טפי איכא למיתלי שישראל כתב ומסר להם ומלבד זה כבר כתב הש"ך דבמקומות שאין העכומ"ז יודעים לכתוב כמו בזמנינו מותר לקרות בס"ת הנמצאות בידם לכולי עלמא ואם כן ליכא חשש פיסול שוב הביא בשם הרב השואל דס"ת שנמצא ביד ערכאותיהם יש לומר דאף להרמב"ם ודעמיה אסור לקרות בה דכיון דמה שקונים הוא כדי להשביע בהם יוכל להיות שנמכר להם ס"ת פסולה ואין בזה משום גגבת דעת השרים דלענין שבועה אין נפקא מינה בין ס"ת כשרה או פסולה דגם בפסולה אסור לישבע לשקר והוא השיב על זה דגם בכי האי גוונא דאין שום נפקותא איכא משום גניבת דעת הבריות שהרי אין מוכרים נבלה לעכומ"ז בגלל דשחוטה אף דאין נפקותא אצלו ונבלה כשחוטה וכיון שאסור למכור להם ס"ת פסולה בשם כשרה אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ולכן מותר לקרות בס"ת שיש ביד הערכאות וזה ברור וסיים הנה בררתי דאין ראיה להתיר מעובדא דתלמי וגם לאסור אין ראיה כשאין חשש זלזול והדעת נוטה להתיר ומצאתי למוהרי"ל בהגמון שבקש מישראל למסור לו מזוזה לקבוע בפתחו והבטיחו לגמול עמו חסד כל ימי חייו וגם היה ירא שאם ישיב פניו ריקם תבא לו תקלה ח"ו והשיב לאסור והרמ"א כתב עליו דמכל מקום כשיש חשש איבה שירע משום זה לישראל שרי אמנם המעיין במוהרי"ל יראה דגם בכי האי אסור אמנם מי כהרמ"א יודע פשר דבר היכא דיש לחוש לתקלה ח"ו שלא לעורר איבה ומדנים במקום דלא שייך חשש זילזול ח"ו וכעובדא דמוהרי"ל אלו תוד"ק והוסיף ידו שנית לסלק מעליו כל אשר השיגו הרב השואל על דבריו הראשונים ובסוף דבריו כתב מה שרצה מכ"ת לעשות סניגרון לדבריו דיש לאסור המסירה משום שגורם פיסול להס"ת שיחשבו שנמכר להם פסולה תמר כשרה כיון דאין נפקותא לענין השבועה ול"ח גניבת דעת דלא דמי לנותן לעכומ"ז נבלה במחיר שחוטה דהתם מיירי שנתן לו במחיר דנבלה והעכומ"ז יחזיק לו טובה שמכר לו בזול אבל כשלוקח כל המחיר ליכא גניבת דעת הנה מלבד שאין דעתי נוחה בחילוק זה גם לדברי כ"ת ממה נפשך אסור אם יקח מהם מחיר ס"ת פסולה והם יסברו שהיא כשרה הרי איכא גניבת דעת ואם יקח מהם עבור כשרה פשיטא דאסור דהוי גזל עכומ"ז סוף דבר על משמרתי אעמודה להתיר המכירה לערכאותיהם ויש לסמוך בזה על הרמ"א שהתיר בכי האי גוונא כו' וכנדון שלפנינו עכ"ל:

ועם כי איני כדאי להשיב על דברי גאון שכמותו לא אכחד מהעלות על הספר את אשר יש לי לעיין בדב"ק מה שהניח ליסד מוסד דטעמא דמאן דאמר ספר תורה שנמצא ביד עכומ"ז יגנז ולא תלינן דישראל כתבו הוא משום כיון שאסור למכור לו אם כן לא שכיח אלא על ידי גזילה דאחזוקי אינשי ברשיעי שמכרו ספר תורה לעכומ"ז לא מחזיקינן ועל ידי גזלה לא שכיח טפי מכתבו עכומ"ז ולכן יגנז הנה דבר זה לא נמצא בש"ס מפורש ומאריה דהאי כללא (אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן) מר ניהו הרא"ש שכתב כן בפרק איזהו נשך סי' י"ז קרוב לסופו וז"ל ואף על גב דעד הנה לא היה רגיל להשכירה עתה השכירה לו דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן שיאמר לו הלוני ודור בחצרי וכו' עי"ש ועיין בתוספות בכורות ד' כ' ע"א (בד"ה ואי בעית אימא) שכתבו גבי דמאי דרוב עמי הארץ מעשרין הם ולכן דמאי הוא מדרבנן אף לרבי מאיר דחייש למיעוטא ולא סמכינן מיעוטא לחזקה להיות כמחצה על מחצה משום דאין להחזיק שום אדם לרשע וסברא זו (דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן) נשתמש בה מרן הלחם משנה בחמישי מהלכות שבועות הלכה ח' להסביר בה דברי הרמב"ם בשבועת ביטוי שאוכל ושלא אוכל ואכל דברים שאינם ראוים לאכילה ואמר מר שיש חילוק באופן זה דבאמת אדם האוכל דבר שאינו ראוי בודאי חשוב הוא אצלו לכן אם אמר שבועה שאוכל ואכל יצא ידי שבועה שהרי אכל ונחשב אצלו דאם לא נחשב אצלו למה אוכל אלא ודאי חשוב הוא אצלו וכן כשאכל ושוב נשבע שאכל והאכילה ההיא היתה דברים שאינם ראוים לא נשבע לשקר כי אז כשאכל ודאי נחשב אצלו אותו המאכל ושוב כשנשבע נשבע באמת אבל אם נשבע על העתיד שלא אוכל ואכל דברים שאינם ראוים אמרינן אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן שיעבור על שבועתו לכן אמרינן שעל כרחו אכל ולא אחשביה כדי שלא לעשות איסור ואם היה נחשב אצלו לא היה אוכל כדי שלא לעשות עבירה לעבור על שבועתו אלו תורף דב"ק עי"ש שעל פי זה ביאר דברי הרמב"ם בטוב טעם:

גם רבינו מוהרשד"ם בחלק חשן משפט סי' י"ש כתב בראשית התשובה וז"ל גלוי וידוע שכל ישראל בחזקת כשרים הם כמו שאנו אומרים בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה ויוצאה מחזקת איסור אבר מן החי נשחטה יצאה מחזקת האיסור אשר היה לה ובחזקת היתר עומדת עד שיודע לך בבירור במה נטרפה כמבואר בפרק קמא דחולין כמו כן כל בן ישראל עשאו ה' ישר מתחלת בריאתו ובחזקת כשר עומד עד שיודע לך בבירור בקש חשבונות ואורחות עקלקלות לצאת מדרך האמת והיושר וכתב עוד שזהו שאמרו בפרק איזהו נשך דף ס"ח סוף ע"ב בני רב עיליש נפק כתב עלייהו שטרות דהיה כתיב ביה פלגא באגרא ופלגא בהפסד אמר רבא רב עיליש גברא רבה הוא ואיסור לאינשי לא הוה ספי הכי כתיב ביה אי פלגא בהפסד תרי תלתי באגרא וכו' הרי שאפילו שהלשון לא הוה משמע כן מכל מקום לאוקומי אחזקת אדם כשר כמו שהיה מוחזק דנו שפירוש הלשון כך הוא ומה שאמרו גברא רבה לאו דאינשי אחריני לא הוו עבדי הכי אלא דאינשי אחריני אולי לא הוו ידעי דינא אבל רב עיליש דהוה גברא רבה וידע איסור לא הוה עביד והוא הדין על אדם אם מוחזק דידע עכ"ד והביאם הרב אהל יעקב במערכת הכ"ף אות ח' וכתב שכן כתב הרב מוהרשד"ם בתשובתו שבס' שו"ת רבינו מוהר"ם אלשיך סי' קל"ו ובתשובותיו ח"מ סי' קצ"ו וסי' תנ"ד ובאה"ע סי' נו"ן וגם בשם רבינו מוהר"א ששון בסי' קפ"ז כתב דבההיא דרב עיליש לשון השטר היה מוכיח בפשיטות שהיה שם רבית שהרי כתוב בו פלגא וכו' בסתם אינשי היינו אומרים דודאי איסור רבית היה שם אבל לפי שרב עיליש גברא רבה נוציא לשון השטר מפשיטות וכו' ולהכי הוצרך לומר דרב עיליש גברא רבה וכו' אבל בעלמא פשיטא ופשיטא ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן עכ"ל. וכתב שממה שכתב הרב"א בשיטה מקובצת שם בשם הראשונים נראה דמטין דבריהם לדברי מוהר"א ששון וציין לעיין בשו"ת הרב מוהריב"ל בח"ב סוף סי' ד"ע ובס' משאת משה יו"ד סי' ט"ו וט"ז ואין מצויים אצלי לעיין בדב"ק למדנו מדברי הרבנים עליונים למעלה שזה כלל גדול כל ישראל בחזקת כשרים ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן גם הרב זרע אמת בח"ב סי' ע"ז דף ע"ח ע"ד האריך לבאר בנדונו שאין חשש משום רבית שיש לנו לפרש לשון השטר שנעשה בהיתר ולא באיסור משום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן כדכתב הרא"ש בפרק איזהו נשך סי' י"ז וסי' ה"ן וציין לתשובת רבינו מוהריב"ל ח"ב סי' ע"ד והביא דברי הרב מוהר"א ששון הנ"ל שלכל אדם נמי אמרינן אחזוקי ברשיעי לא מחזקינן ולא הוצרכו ברב עיליש לומר גברא רבה הוא וכו' אלא משום שבאנו להוציא לשון השטר ממשמעותו ובשם הרב מוהראנ"ח ח"ב סי' ק"א כתב דאית לן למימר שלא נתכוון לעשות שלא כרצון חכמים ומפקינן השטר ממשמעותיה:

ובסניף לפסק הקודם כתב שם (בזרע אמת) שהרב המשיג על דבריו הקשה דברי הרא"ש אהדדי מה שכתב בפרק איזהו נשך הנ"ל עם מה שכתב בתשובה כלל ק"ח סי' ט"ו ונפסק כן בש"ע יו"ד סי' קס"ב ס"ה ומכח זה כתב הרב המשיג שצריך לחלק שבדבר התלוי בכונתו שיכול לכוין להיתר או לאיסור בהא אמרינן לא שביק היתרא ואכיל איסורא ולהיתר נתכוון כיון דסמי בידיה להתכוון להיתר לא כן בההיא דסי' קס"ב ס"ה הנ"ל דתלוי במעשה ושמא אין לו ולא יצא השער בהא לא אמרינן אחזוקי ברשיעי לא מחזקינן וכתב הרב שלפי דבריו נצטרך לומר דהא דל מחזקינן ברשיעי אינו אלא במידי דמצי למיעבד בהיתר בלי הפסד משום דלא שביק היתרא וכו' אבל במידי דאית ביה ריוח אם יעשה באיסור לא אמרינן הכי וממילא בספק כי האי חיישינן שמא עשה באיסור ודבר זה אין הדעת סובלתו דכללא דברשיעי לא מחזקינן ודאי שייך אף במקום שירויח כשיעשה איסור תדע וכו' וכן מוכח מתשובת מהריב"ל ח"ג סי' כ"א בנדון דפשט האיגרות מורה יותר ששטר שביניהם היה כלול בו קרן וריבית ואפילו הכי מסיק דיש לנו לפרש באופן שלא יהיה בו איסור ריבית כדכתב הרא"ש דאחזוקי ברשיעי לא מחזקינן וכו' וכן מוכח מתשובת מהר"י הלוי סי' נ"א שמסיק בנדונו דכיון שאין הלשון מפורש לצד איסור יש לנו לפרש על צד ההיתר משום דברשיעי לא מחזקינן ומתבאר מתשובת מהריב"ל ומהר"י הלוי הנ"ל דאף כשהענין נוטה יותר לאיסור מלהיתר עם כל זה כל שיש גם כן לפרשו בהיתר בלי תוספת בלשון השטר מפרשינן בהיתר וליישב דברי הרא"ש כתב דבההיא דסי' קס"ב לא שייך למימר לא שביק היתרא ואכיל איסורא משום דלא סליק אדעתיה שיוקירו החטים וכו' ואף דלא מחזקינן ברשיעי לומר עשה באיסור כל כמה שיש לומר שעשה בהיתר מכל מקום שניא היא משום דסמך דעתו לומר שלא יוקירו החטים ואין כאן איסור וכן כתב הרב נקודות הכסף בסי' קס"ב סעיף קטן ז' אלו תורף דב"ר הצריכים לכללין:

ורבין חסידא בספר קהלת יעקב בחלק מדות חכמים אות ב' הביא דברי הרבנים מוהר"י הלוי ומוהר"א ששון שכתבו ליישב בסיגנון אחד דלא תיקשי אהאי כללא (דלא מחזקינן אינשי ברשיעי) מההיא דרב עיליש גברא רבה דמשמע דלא כן בשאר אינשי דשניא ההוא דלשון השטר מוכיח בהיפך וכו' והביא דברי הרב המגיד ברביעי מהלכות מלוה הלכה יו"ד שנראה דמדה זו אמורה גם באיסורין דרבנן שכתב שאין תולין בריבית מאוחרת שלא יהיה הלוה מאכיל איסור למלוה דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן וציין לעיין במשנה למלך שם שהביא דברי הרב המגיד בראשון מהלכות אישות דין ד' דאיסורא דרבנן לאו כולי עלמא זהירי ביה וציין לעיין במדה זו במוהריב"ל ח"ג סי' ט"ל וסי' מ"ה ובחלק רביעי ד' ס' ע"א ובתוספות כתובות דף ז"ך ד"ה אית לך סהדי ובכנסת הגדולה ח"מ סי' מ"ו בבית יוסף אות פ"ד ובסי' קנ"ד בבית יוסף אות מ"ח ובתשובת מוהריט"ץ סי' צ' וגם במה שאמרו בשבועות ד' מ"ו אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן ציין על זה דברי הפוסקים עי"ש והרב זכר דבר בחלק יו"ד אות י"ב ציין לעיין בכללין בס' כהונת עולם הלכות ריבית ד' י"א ע"ב ודף י"ג ע"א וי"ז ע"ד ובית דוד בהלכות ריבית סי' פ"ט ד' ב"ן ע"ג וחקרי לב יו"ד ח"ב סי' כ"ו דף כ"ה ע"ג ואין גם אחד מספרים הקדושים הנ"ל מצוי אצלי לעיין בדב"ק:

ואחר שנדפסו ספרי שדי חמד הראשונים בשנת תרנ"א ותרנ"ב זיכני השי"ת בספר התורה מנחת חינוך והוא ספר נפלא מלא וגדוש בחידושים נפלאים בכל מקצועות שבתורה ובמה שאנו עוסקים (אחזוקי ברשיעי לא מחזקינן) ראיתי להגאון בפרשת אמור סי' פא"ר דף פ"ח ע"ד שכתב ליישב על פי סברא זו דברי רבינו הגדול בהלכות מאכלות אסורות וגם יישב בזה חקירתו הנפלאה ולפי שאין הספר מצוי ביד כל אדם אעתיק תורף דבי"ק לזכות את הרבים בס"ד והוא זה הביא מה שכתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פרק שמיני הלכה ה' האוכל מגיד הנשה של טמאה פטור לפי שאינו נוהג בטמאה וכו' ואינו כאוכל משאר גופה שאין הגידין בכלל הבשר (דסובר שאין בגידין בנותן טעם לכן אינו חייב משום איסור על הגידין רק מחמת גיד דעץ הוא והתורה אסרתה) ובהלכה ו' כתב דאוכל גיד הנשה של נבלה ושל עולה חייב משום גיד ומשום נבלה ותמהו הראשונים כיון שסובר שאין בגידין בנותן טעם איך מחייב משום נבלה ומאי שנא דפטר משום טמאה מפני שאין בגידין בנותן טעם ונדחקו הראשונים והאחרונים בזה והוא כתב על פי מה שיש לחקור למה בכל האיסורין שבתורה אינו חייב על שלא כדרך אכילתן (דלא הויא אכילה והתורה הקפידה על אכילה) ואמאי לא נימא אחשביה מדחזינן דאוכל בדרך זה על כרחין אצלו אכילה חשובה היא וליישב זה הביא דברי הרב לחם משנה שהבאתי למעלה (בד"ה וסברא זו) וקלסינהו וכתב אם כן לדבריו ניחא בכל איסורין שבתורה אם אכלן שלא כדרך אכילתן פטור דלא שמיה אכילה ולא אמרינן דאחשביה דאדרבא אחזוקי ברשיעי לא מחזקינן ואילו היה נחשב אצלו לא היה אוכל כדי שלא לעשות איסור דאורייתא לכן מדאכל שמעת מינה שאינו מחשיב אותו. וכתב עוד שמה שכתב הרשב"א בתשובה שהובאה בבית שמואל ובמשנה למלך גבי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות שגם כן הוא מטעם דלא מחזקינן ליה לרשע אבל אם בא על הנדה דחזינן דהוא רשע לא אמרינן אין עושה בעילתו בעילת זנות אם כן בזה נתיישבו דברי הרמב"ם דאם אוכל גידין של טמאה אינו חייב דלא נחשב אכולה אף שהוא אוכל לא מחזקינן ליה לרשע אדרבא מדחזינן שאוכל על כרחין דאינו נחשב אצלו וכן באוכל גיד הנשה של טמאה דאינו חייב מטעם גיד מגזרת הכתוב דמי שבשרו מותר אם כן מטעם טמאה אינו חייב דאינו רשע דאינו נחשב אצלו ועל כרחו הוא אוכל אבל באוכל גיד הנשה של נבילה דעל גיד הנשה חייב דעץ הוא והתורה אסרתו על כן חייב גם משום נבילה דבאמת אף שאינו ראוי לאכילה מכל מקום כיון שהוא אוכל אחשביה ולא שייך דלא מחזקינן ליה לרשע דאפילו לא אחשביה הוא רשע שחייב משום גיד וכיון דבלאו הכי הוא רשע לא שייך לומר אחזוקי וכו' כסברת הרשב"א לכן חייב גם משום נבילה וכתב שדברים אלו הגיד בימי חורפו לפני כמה גדולי ישראל וקלסוהו וכמדומה לו ששמע כן מגדול אחד וכו' אלו תורף דב"ק. הנך רואה כמה בניינים נכונים בנה הגאון על יסוד זה דאחזוקי ברשיעי לא מחזקינן עכ"ל הנך רואה שכלל זה מאושר ומקוים מפי כל רבנן קדישי הנז"ל:

אמנם מסתברא לי דלא אמרינן הכי אלא כשאנו באים לדון על איש פרטי שיש להסתפק במעשיו אם כונתו לטובה או לרעה בזה נאמר אחזוקי ברשיעי לא מחזקינן ומסתמא דעתו להצד הטוב אבל כשאין דנין על איש פרטי שהמעשה נעשה ולא נודע על יד מי לא נוכל לומר אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן דודאי לא פחות עלמא מרשיעי ושפיר נוכל לומר שאיזה איש עשה מעשה רשע ומכר הספר תורה לעכומ"ז שלא כדין וקצת יש להכריח חילוק זה מהא דקיימא לן באורח חיים סי' כ' סעיף ב' אין מוכרין טלית מצוייצת לעכומ"ז והכריח שם הרב מגן אברהם בסק"ב דגם לתגר עכומ"ז אסור למכור דלא כהרב בית חדש דמתיר למכור לתגר עכומ"ז עיי"ש וקיי"ל שם בסעיף א' הלוקח טלית מצוייצת מתגר עכומ"ז ואומר שלקחה מישראל כשר דכיון דתגר הוא חזקה שלקחה מישראל דלא מרע נפשיה וכיון שאסור למכור מצוייצת לתגר עכומ"ז למה נאמין למה שאומר שלקחה מישראל ומשוי להמוכר רשיעא והא קיימא לן אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אלא ודאי כיון שאינו מחזיק לאיש ידוע שלא אמר מאיש פלוני לקחתי רק אומר סתם שמישראל לקחה מהימנינן ליה דמוקמינן לי אחזקתיה דלא מרע אנפשיה ואין לנו דבר המנגד לזה כיון דבכי האי גוונא לא אמרינן אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ועיין בדברי התוספות ביבמות דף קי"ט בד"ה מחוורתא שכתבו וי"ל דבכי האי גוונא לא חיישינן למיעוט דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו עכ"ל וצריך להתיישב היטב לעיין בכלל זה איה"ש לראות היעמדו דברי בחילוק הנ"ל:

שוב ראיתי שסברא זו שכתבתי בעניותי היא מוצאת בדברי רבותינו בעלי התוס' בבבא מציעא פרק המקבל דף קט"ז בד"ה והא רבא אפיק וכו' וז"ל ואף על גב דקאמר בפרק כל הנשבעין אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן ואין נאמן לומר גנובים במיגו דאי בעי אמר שאולים היינו היכא דאמר גנבת לי אבל היכא דאמר גנב אחר גנבם לי ומכרם לך לאו היינו אחזוקי אינשי בגנבי דהא כמה גנבי איכא בשוקא עכ"ל וכן כתב הרא"ש בשבועות פרק ז' סי' ה' (קרוב לסופו) ולא שייך לומר אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן שהרי אינו אומר שהוא גנבם אלא נגנבו ממני וכמה גנבי איכא בעלמא עכ"ל הרי מפורש דיש לחלק בין כשבאים לדון על איש פרטי וידוע דבזה הוא דלא מחזקינן ליה לרשע אבל אם אין אנו צריכים לדון בדבר הזה לומר שאיש פלוני עשה מעשה רשע רק שיש לנו לדון שמא נעשה מעשה רשע ואנחנו לא נדע מי הוא העושה בזה לא שייך לומר אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ומצאתי לרב גדול בדורנו יצ"ו בספר אהלי שם בקונטריס פתח האהל דף י"ג ע"ד (בד"ה ועוד) שנשתמש בסברא זו ואעתיק דבריו (לפי שס' היקר הזה אינו מצוי כל כך ומקרוב השגתיו) וז"ל ראיתי בס' שבילי דוד הקשה וז"ל הנה שם במשנה דתיקן ר"ג מפני תקון העולם לכתוב שני השמות פירשו הראשונים משום לעז קשיא לי תיפוק לי' שמא יגרש אשת חבירו כדאיתא בב"ב דהקשה בגמרא דלמא אזיל למתא אחריתא ומחזיק בשמיה ומתרץ הגמ' כל שהוחזק שלשים יום לא חיישינן אם כן כאן דידוע דשינה שמו תיפוק ליה דאיכא חששא זאת וכו' עכ"ל עי"ש (ועיין בס' מכתב מאליהו (מכמ"א) סי' ל"ג) (ובמכתבו אלי הוסיף עוד לדבר בזה) ואנכי כתבתי לו די"ל דה ודאי כל איש ישראלי בפ"ע יש לו חזקת כשרות ואך בכלל ישראל לא ימלט שלא ימצא איש רמאי ולכן שם בב"ב שפיר מקשה דילמא ימצא איש רמאי אשר ילך למקום אחר ויחזיק את עצמו בשם יוסף בן שמעון כדי ליתן גט לאשת יוסף בן שמעון אחר ומשני כל שהוחזק ל' יום בשם זה לא חיישינן שמא החליף שמו ברמאות אבל אם באמת הוצרך להחליף את שמו מחמת איזה סיבה והוחזק בשם זה ל' יום אין לנו לחוש שמא יתן גט לאשה אחרת דואת הוה חששא על איש פרטי הלזה ואין לנו לחוש שמא הוא רמאי דכל איש ישראלי בחזקת כשר הוא והוא נ"י כתב לי לדחות דהא מקשה וליחוש לשני יוסף בן שמעון וכו' הרי דגם על איש פרטי ששמו כשם האחר חיישינן ולפי"ז י"ל דקושי' וליחוש לשני יוסף בן שמעון וכו' לא קשיא לתנא דמתני' די"ל דלא חיישינן אלא לכלל ישראל שמא ימצא אדם רמאי משא"כ חששא דשני יב"ש דהוי חששא על איש פרטי ל"ח אלא הקושיא היא מכח סברא דמשום חומרא דאשת איש יש לנו לחוש גם לאיש פרטי אבל הקושיא דליחוש דילמא אזיל למתא אחריתא וכו' דהוא חשש על כל ישראל קשיא לתנא דמתני' עכ"ל הרי שגם הרב הנ"ל יצ"ו סובר לחלק כמו שכתבתי שדווקא כשבאים לדון על איש פרטי הוא דלא מחזיקינן ליה ברשע:

גם הגאון שואל ומשיב בחלק ד' שבמהדורא תניינא בסי' קכ"ח (בסוף דף מ"ז) נשתמש בחילוק זה והוא שעל מה שכתב ללמוד להקל על הצדקה שבנדונו מדמאי דמקילינן משום העניים דמאכילין את העניים דמאי רצה לדחות דשאני התם דלא מחזיקינן זה לרשע שלא עישר כמו שכתבו התוספות בבכורות דף ק"ד (כן כתוב בספר והוא טעות וכנראה צריך להיות ד' כ' ע"א בד"ה ואי בעית אימא) לכך לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה משום דלא מחזיקין אותו לרשע וכאן לא שייך זאת דזה אינו דהא באמת כל שאין אנו דנין על איש פרטי לא שייך אחזוקי ברשיעי לא מחזקינן כמו שכתבו התוספות בשבועות ד' מ"ו לענין אחזוקי בגנבי דהא איכא גנבי בעולם ועיין שפתי כהן ח"מ סי' קל"ג והוא הדין לענין רשע דאיכא רשעים בעולם ואפילו הכי לענין צדקה לא חיישינן והוא הדין כאן עכ"ל ועיינתי בשפתי כהן שם וראיתי שגם הוא נשתמש בחילוק שחילק הרא"ש בפרק כל הנשבעין הנ"ל ושכן כתבו התוספות והפוסקים עיי"ש גם ידידי הגאון מנחת משה יצ"ו בחלק אבן העזר סי' י"ב אות ג' (בד"ה אמנם) הביא דברי התוספות והרא"ש וציין להשפתי כהן הנ"ל עיי"ש:

ומעתה לפי חילוק זה דלא אמרו אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אלא כשאנו באים לדון על איש פרטי וכו' אם כן בספר תורה שביד הערכאות יש לחוש שמא המוכר להם מכר ספר תורה פסולה ואף שדבר זה אסור ויש בו משום גנבת דעת השרים שמכר להם פסולה במקום כשרה מכל מקום כיון שאין אנו דנים על איש פרטי שהרי לא ידענו מי מכרה להם שפיר יש לנו לחוש שמא המוכר להם לא חש על איסור גנבת דעת השרים ומכר להם ספר תורה פסולה ואסור לקרות בה ולא שייך לומר בכי האי גוונא אחזוקי ברשיעי לא מחזיקינן דלא כמה שכתב הגאון הנז"ל (בד"ה ומצאתי בס' ישועות):

ועוד יש לפקפק דלפי דברי הגאון הנ"ל דטעמא דמאן דאמר ס"ת שנמצאת ביד עכומ"ז תגנז הוא משום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אם כן יצא לנו דין חדש דבזמן הזה לכולי עלמא ס"ת שנמצאת ביד עכומ"ז מותר לקרות בה לפי מה שביאר הגאון חוות יאיר סי' ח"ן הביא דבריו הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות ע"ז דלא אמרינן האי כללא אלא כשאין ריעותא לפנינו או בענין שיהיה רשע לעשות איסור בלי הנאה כענין לא שביק היתרא ואכיל איסורא אבל בדאיכא למיתלי ריעותא בזה תלינן ובפרט בזמנינו דרבו המתפרצים וכל אחד מורה היתר בדבר אזדא לה חזקה עכ"ל ושם באות שס"ד כתב בשם רבינו יעקב אלפאסי שבשו"ת הרא"ש כלל ע"ז סי' ד' דלא אמרינן בזמן הזה בפשיטות לא שביק היתרא ועביד איסורא דודאי יש עמי הארץ שמניחים ההיתר ואוכלים האיסור ואפילו בלא הנאה כל שכן היכא דאיכא הפסד ממון עכ"ל ועל דבר זה כתבתי לפקפק בקונטריס הכללים במערכת הלמ"ד אות קי"ג עי"ש אך בהא דאחזוקי ברשיעי שכתב בחוות יאיר דליתא בזמן הזה לא ראיתי כעת מי שחולק ובפרט כשיש לומר שעשה להנאת ממון וא"כ בזמן הזה היה לנו להכשיר לקרות בס"ת שנמצאת ביד עכומ"ז דיש לנו לתלות שישראל כתבו ומכרו לו בכסף מלא או מחמת שהוא מהמתפרצים דשכיחי בעונותינו כמו שכתב בחוות יאיר או להנאת ממון שלא מצא קונה ישראל במקח ההוא ומדלא חלקו כן הפוסקים האחרונים מוכח דלאו היינו עיקר הטעם וממילא לא נוכל להוליד היתר בס"ת שהיו נמצא ביד הערכאות שהוא נצמח רק מחמת טעם זה כמובן:

ויש להכריח כחילוקים הנ"ל שהרי ראינו להרדב"ז שעם שסובר דאסור למכור ס"ת לקראים כמו שכתב בשמו מרן חיד"א בברכי יוסף סי' פא"ר הנז"ל בכל זאת כתב בסי' תשע"ד דס"ת שנמצאת בידם ולא נודע מי כתבה יש להסתפק שאחד מהרבנים מכר לו כנז"ל ולמה לא אמר בפשיטות דהוא עצמו כתבה דאחזוקי אינשי ברשיעי שמכר אחד מהרבנים להם לא מחזקינן (דאף דמסיק הרדב"ז שם דאם ידוע שכתבה אחד מהקראים לא ישרף אלא יגנז מכל מקום נראה דדברי תחלת תשובתו הם במונח דהדין נותן דס"ת שכתבה אחד מהם ישרף בכל זאת בנמצא בידו קאמר דיש לומר שאחד מהרבנים מכרה לו עי"ש היטב) אלא ודאי דלא סמכינן אחזקה זו או משום דלא אמרינן חזקה זו אלא כשבאים לדון על איש פרטי לומר עליו שעשה שלא כדין או כמו שכתב הגאון חוות יאיר דבזמן הזה ליתא להאי חזקה וידעתי שיש ביד הדוחה לדחות דשמא לא כתב בחות יאיר כן אלא כשנבא להקל על ידי חזקה זו דאחזוקי ברשיעי לא מחזקינן אבל להחמיר סמכינן אחזקה זו גם בזמן הזה (ושו"ת חו"י אין אתי לעיין בדב"ק) וכזה יהא נדחה גם ההכרח מדברי הרדב"ז הנ"ל כמובן מכל מקום מה שסמך על חזקה זו גם להקל להתיר לקרות בס"ת שהיה נמצא ביד הערכאות והיה בהניח דכיון דמותר למכור להם לפי שאין חשש זלזול אמרינן דמסתמא נמכר להם ס"ת כשרה דאחזוקי ברשיעי שגנבו דעת השרים לא מחזקינן ובודאי ס"ת כשרה היא וכיון שמותר לקנות מהם ולקרות בה אין כאן גורם גניזה וכו' דנמצא דסמכינן אחזקה זו גם להקל הא ודאי תמוה בעיני לסמוך על זה להתיר מה שיש בו חשש איסור דמסתברא ודאי כמו שכתב הרב חוות יאיר דאיכא הרבה המתפרצים ומורים היתר בדבר ובפרט באיסור גניבת דעת הבריות דאף אם נאמר דכולי עלמא ידעי וזהירי באיסור זה מכל מקום ודאי לאו כולי עלמא ידעי דאפילו אם אין נפקותא להעכומ"ז בזה איכא משום גניבת דעת שהרי לפנינו רב גדול (הרב השואל הנ"ל) מר הוא דאמר דאין בזה משום גניבת דעת ואף דלדעת הרב המשיב דבר זה טעות הוא בידו מכל מקום ודאי לאו כולו עלמא ידעי לה ומאן דמורי היתרא לנפשיה בכי האי גוונא ודאי לא מקרי רשיעא חלילה ואם כן אמאי לא נחוש שמא באמת מכר להם ס"ת פסולה ועוד אולי המוכר בקי בדין זה ופירש להם שהס"ת פסולה ושאפילו הכי לדידהו כשרה חשיבה כיון שאין מבוקשתם לקרות בה אלא להשביע בה את מי שחייב שבועה ולגבי שבועה אין חילוק בין כשרה לפסולה ואינהו סברו וקבילו ונמצא שלא עשה שום מעשה רשע בזה ואיך נתיר לקבל מהם ס"ת שבידם ולקרות בו דשמא ס"ת פסולה היא וכיון שאי אפשר לקרות בה הדרא חששת גניזת ס"ת כשרה לדוכתא ותו מסתמא ערכאות שקנו לצורך לא יחזרו למכרה אחר כך ואפילו ימכרו הרי כל זמן שהיא בידם הרי היא בגניזה כמו שכתבתי למעלה ומה שהביא ראיה מדברי הרמ"א לענין מזוזה אין מזה הכרח לענין ס"ת דכיון דלאו לקריאה עומדת כי אם לקבעה בפתח והשר יקבענה בפתח משום הכי התיר במקום איבה כשיש לחוש שאם לא יתנו לו ירע לישראל אבל בס"ת דאיכא משום גניזת ס"ת כשרה דאסור גם הרמ"א יודה דאין להתיר מפני חשש זה באופן שלפי דעתי הקצרה אולי יש לפקפק מאד בדב"ק כאמור. וגם במה שכתב בטעם האומר דנמצא ביד עכומ"ז יגנז דהוא משום דלא שכיח שיבא ליד עכומ"ז אלא על ידי גזילה וכו' א ביד שאול סי' פא"ר אות ב' (במהד"ב) שהוקשה לו אמאי לא ניזיל בתר רובא ורוב ספרים כשרים וניחא ליה דכיון דנמצא ביד עכומ"ז איתרע ליה רובא דהא רוב ספרים כשרים אין נמצאים ביד עכומ"ז עי"ש ודו"ק גם מה שמייחס היש מי שמכשיר ס"ת שביד עכומ"ז להרמב"ם ודעמיה לא ידעתי כעת מי ומי הסוברים בזה כהרמב"ם כי לפי הנראה מדברי מרן בב"י וש"ע סברת הרמב"ם בזה יחידאה היא והוא באחד ממש אלה הדברים שר היו בקונטריסי דברי חכמים בסי' קל"ה שציינתי בנדפס במערכה זו אות ת"ב השייכים לכלל זה:

ודע שעל כללין דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן כתב הגאון תפארת ישראל בפרק ששי דיבמות משנה ה' אות כ"ב סוף ס"ק ה' שני כללים. א. דלא אמרינן אחזוקי וכו' לגבי יצרא דעבירה דאלים טובא כדאמרינן גזל ועריות שנפשו של אדם מחמדתן ב. אפילו בשאר מילי יש לחלק דשמא עשה לא חיישינן כדאמרינן בגיטין דף כ"ח ע"ב שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן שהרי אמרו לעולם יהיה כל אדם בעיניך כלסטים (מס' דרך ארץ פרק ה) וכן אמרו כשבעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים אבות פרק א') ואמאי והרי אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן לא על כרחין כנז"ל ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ז אות קל"א ציין בעיקר כללין בני משה סי' ח' הרשב"א סי' אל"ף נ"ט גידולי תרומה דף קכ"ב בבא בתרא דף ז' מיוחסות סי' ג' כתובות דף י"ט ך' ע"ש ועיין בבית יוסף סי' ל"ד שפתי כהן שם בח"מ סק"ח משפט צדק ח"א סי' ל"ח הריב"ל ח"ג סי' ע"ז וח"ב סי' ע"ד ובית דוד חלק יו"ד הלכות ריבית:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף