שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/כא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א כא

כ"א) אמוראים אם היו בקיאים במקרא בנדפס מערכה זו אות רצ"ט בהיותי נושא ונותן בענין זה בדברי המפרשים הבאתי דברי הריב"ש ודברי מרן הב"י בשו"ת אבקת רוכל בההיא דחמש מקראות שאין להם הכרע עי"ש ובמערכת החי"ת אות צ"ח רשמתי קצת בהא דמקראות שאין להם הכרע עי"ש ועיין לקמן (בד"ה גם בעיקר הדבר) ובעיקר דבר זה דהאמוראים לפעמים לא היו בקיאים במקראות וכו' כתב אלי ידידי הרה"ג מוהר"ר אברהם מתתיה חלפון יצ"ו וז"ל בסי' רצ"ט (בשדי חמד כללים) דלפעמים שהאמורא לא ידע הפסוק וכ"ה לשון התוס' פעמים של"ה בקיאים בפסוקים ובחידושי פירשתי דהך פעמים רוצה לומר לשעה כדאיתשיל בבי מדרשא והוא זה מפני שהוקירו ערך הגדול שבערכין זמן היקר שבנמצאים ועסקו בהלכה בכל עת מצוא ואפילו בדטרידי טובא וכדתנן במילי דאבות ואל תאמר לכשאפנה אשנה וכ"ה בכל קשיא שבש"ס דכל קושיא בודאי שיש לה תירוץ וכאשר כ"כ ג"כ רבוותא ועכ"ז הניחו חז"ל בעלי הש"ס בקשיא מפני יוקר הזמן לעסוק בהלכה וכ"ה הצ"ע השגור בפי כל רבותינו הוגי תורה ומחבביה וכמבואר אצלי בקונטריס מיוחד לזה וברפ"ק דשבת ג'. בר פחתי וכו' הרי ששמרו מועדיהם עד"ז ועיין בפ"ק דחגיגה ולמדו היטב בכל הלכה ויתרם הניחו לעת מצוא ולא ימוש ספר התורה הזה קיימו בעצמם ובדרך זה יתיישרו המעקשים שיש בכ"ז בס"ד עכ"ד יצ"ו:

והנה בנדפס שם הבאתי מה שכתב הרב אבות הראש יצ"ו דמוכח ממה שאמרו בפרק קמא דעבודה זרה ד' ד' משתבח ר' אבהו ברב ספרא דאדם גדול הוא וכו' דזימנין לא הוי האמוראים בקיאי בקראי ואנכי הדל כתבתי דאין משם ראיה דודאי רב ספרא בקי היה בקרא אמנם דרשת ר' אבהו לא הוה ידע וכו' עי"ש עתה השגתי ס' פרי חיים לידידי הרב המופלא בתורה ויראה מוהר"ר חיים קנאללער יצ"ו ובביאוחו לקהלת ראיתי בד' ה"ן מה שפירש במאמר הזה והוטב מאד בעיני ונכון להעתיקו ככתבו וכלשונו וזהו אמרו רז"ל בע"ז דף ד' ע"א משתבח ליה ר' אבהו בדרב ספרא דאדם גדול הוא שבקו ליה מכסא (מס) דתליסר שני יומא חד אשכחוהו א"ל כתיב (עמוס ג') רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וכו' על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם מאן דאית ליה סוסיא (כעס וזעם) ברחמי' מסיק לי' (על אוהבו מעלהו בתמי') לא הוה בידי' רמו לי' סודרא בצוארי' וקא מצערי לי' אתא ר"י אשכחינהו א"ל אמאי קא מצעריתי' לי' א"ל ולא אמרת דאדם גדול הוא ולא ידע למימר לן פרושא דהאי פסוקא א"ל אימור דאמינא לכו בתנאי בקראי מי אמרו לכו א"ל ומ"ש אתון דידעיתו והוא לא ידע א"ל אנן דשכיחין גבייכו רמינין אנפשין ומעיינין אינהו לא מעייני בקראי א"ל אימא לן את א"ל אמשול לכם משל למה"ד לאדם שנושה בשני ב"א א' אוהבו וא' שונאו מאוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת (כן ישראל נפרע מהם מעט מעט) המאמר הזה מבהיל ומתמיה עיני המעיין וכבר מצאו בו בקעה לבנות עלי' דיק ולשפוך עלי' סוללה להשליך ממנו זיקי אש אי כבוד על חכמי ישראל המה חכמי התלמוד אשר חלילה מוזרים הי' להם מכל וכל מקראי נ"ך להבין פשטות עניינם ולבי בל עמי בזה חלילה לומר כן על חכמי הש"ס שכל דבריהם ברוה"ק נאמרו וכבר אמרו ז"ל דתלמיד חכם צריך להיות בקי בכ"ד ספרים ועיין רש"י פרשת תשא (ולא נעלם ממני דברי רבותינו בעלי תוס' (ב"ב קי"ג ע"א) אבל מצאתי ביאור נכון באין שום דוחק) והמאמר מתבאר כפשוטו אין הכרח לדברי התוס' הנ"ל:

ואתה קורא יקר הסכת ושמע דברי לכבוד ולתפארת רז"ל בעלי הש"ס זי"ע מצאנו פעמים רבות בש"ס איך שנו חכמז"ל מקראי קודש לפני חכמי האוה"ע כעין הנאמר בתלמי המלך (מגילה ט') וכ"כ בהתוכחם עם הצדוקים לא אמרו להם הכונה האמתית כ"א שנו הכונה לשבר אזנם במה שיכול אזנם לשמוע כאשר אמרו תלמידיו לר"ג רבי לזה דחית בקש לנו מה אתה אומר (וע"ע חולין כ"ז וע"ז מ"ד) הרי שלא אמר להם הכונה האמיתית וכעין תשובתם להצדוקים במשנה (סוף ידים) שלא אמרו טעם האמת כי תורה דכתיב בה (הושע י"ד) כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ואם יאמר להם טעם האמתי והם ידונו הדבר כפי שכלם הקצר ויהיה להם חלקי הסותר יתפקרו יותר ולעכומ"ז בלא"ה אסור ללמוד תורה הרי שהי' לרז"ל בזה חכמה נפלאה זולת תורתם הקדושה להשיב מען לכל שואלם בחכמה ותבונה כפי ערך שואלם ונכלל זה במשנה (אבות פ"ד) ודע מה שתשיב לאפיקורס כי אם להשיב להם רק מה שנאמר בתורה אין זה ידיעה חדשה ועל מה מזהיר התנא הרי בלא זה ישיב מה שיודע להשיב ובע"כ דכונתו שישיב לו בחכמתו כפי ערך השואל ולכן אמר קהלת מי כהחכם היודע בחכמת התורה ומי יודע פשר דבר היא חכמה הנפלאה הזאת לפשר התורה עם שכל אנוש להבינם כפי שכלם:

ומעתה יהי' נכון הכל אחרי שנדייק תחלה איזה דקדוקים במאמר הזה. א'. מה זה רמו לי' סודרא בצוארי' האם רצו לחנקו על לא חמס בכפו. ב'. מה זה שהשיב להם ר"א אימור דאמינא לכו בתנאי בקראי מי אמרי לכו מי זה אמר ותהי אשר באפשרות יהי' להיות גדול בתורה שבע"פ בלי ידיעות מקראי קדש אשר אך עלי מקראי קודש אלו נבנה תורה שבע"פ ומהם נתברר הלכה בחסירות ויתירות וי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם. ג'. ומה זה אמר עוד אנן דשכיחין גבייכו רמינין אנפשין ומעיינין האם היו לומדים מקראי קדש אך למען הצדוקים אתמהה:

ולפמש"כ נכון הכל רב ספרא ידע מקראי קדש כמו הלכה והיה גדול וגברא רבה בזה כבזה רק החכמה הנפלאה הזאת ודע מה שתשיב לאפיקורס לשנות כונת מקראי קדש לפי שכלם ותבונתם היפך מכונת הקרא האמיתית זה לא ידע ולא למד רב ספרא כי לא הי' ההכרח לו ללמוד חכמה שאינה אמיתה יען שלא הי' במקום צדוקין ובמקומו לא היו נשאלין מאוה"ע ולא מן אפיקורסים שום שאלה לכן לא ידע כ"א הכונה האמיתית בלי שנוי כלל וכלל והנה הוא למד כוונת הקרא כפשוטו רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ובכן אתם החשובים עם סגולה מכל העמים אשר ע"פ האדמה ועם גדול ביותר הקב"ה מדקדק עמו יותר וצדיקים הקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה והתנא ר"י אומר (אבות פ"ד) הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון וע"כ ישראל שהם עם קדוש גדולים וגבוהים במעלתם מאד אמר להם הקב"ה רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וא"כ הרי אתם כבני וגבוהים אתם מאד ע"כ הזהרו בתורה כי אפקוד עליכם את כל עונותיכם אפילו חטא קל אפקוד עליכם לגודל מעלתכם לזכותכם ולזכך את נפשכם למען תהיו מנוקים בלי שום חטא ופשע:

וע"כ הצדוקים שלא ידעו ושאלו אותו פרושא דהאי קרא הנה היה לפניו דרך אחרת לאמר להם האמת אבל לא רצה שאז יתפקרו יותר ויאמרו הנה כי כן טוב להיות רשע ולא צדיק ולא ישראל ומעלת ישראל לגריעותא ח"ו ולהשיב להם האמת איך יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז לא תספיק להם כי הלא צדוקין ואפיקורסין המה ולאמר להם טעם שאינו אמת לא ידע כי לא למד החכמה הזאת ע"כ בחר לו דרך שני לומר איני יודע וטוב לו לבזות א"ע ולא לנגוע ח"ו בקדושת התורה וקדושת ישראל ומעלתם:

והם שחשבו שבאמת אינו יודע כלל רמו לי' סודרא בצוארי' כי תחלה הלך עם הטלית על ראשו כמנהג החכמים (וע' קדושין ד"ח ע"א) ואמרו לו א"כ שאינך חכם מדוע תעטוף הטלית על ראשך די לך על צוארך כמנהג הפשוטים ההמון עם:

אתא ר"א אשכחינהו אמר להו אמאי קא מצעריתי' לי' כי לפי גודל חכמתו צער הוא לו אם איננו הולך כמנהגי חכמים א"ל ולא אמרת לן דאדם גדול הוא ולא ידע פרושא דהאי פסוקא א"ל אימור דאמינא לכו בתנאי בקראי מי אמרו לכו החכמים המאמינים בתורה שבע"פ קראם תנאי כי תלמידי התנאים המה והצדוקין שאינם מאמינים כ"א בתנ"ך קראם קראי כמו שאנחנו קוראים היום הקראים שבדורנו ע"כ אמר להם הוא גדול בתורה ומפורסם חכמתו בין אלה המאמינים בתורה שבע"פ שנקראים תנאי אבל בתוככם שאתם מן הקראי (שאינכם מאמינים כ"א בקראי לבד) לא יפרסם חכמתו כי לא ידע לדבר עמכם עוד בתורה אבל עם התנאי יודע בטוב בכל מקראי קודש:

והם ששאלו אותו ומ"ש אתון דידעיתון אז השיב להם האמת אנן דשכיחין גבייכו ועולה על דעתינו שאלותיכם רמינין אנפשין ומעיינין להשיב לכם דבר לפי דעתכם אבל אינהו דלא שכיחין גבייכו ואין להם עסק בחכמה הזאת כי אינם יודעים כ"א טעם האמת אשר לא יאמר לכם ולא מעייני בקראי בחכמה הנזכרת שידעו להשיב גם זולת טעם האמיתי:

ותתישב בזה קושית המהרש"א. בח"א (קדושין ד"מ ע"א) דתנן התם אין מקיפין בחילול השם כו' מאי אין מקיפין כו' שאין עושים כחנוני ופרש"י המקיף לאדם פעמים רבות וגובה כל הקפותיו יחד אין עושים כך מלמעלה למחללי ה' אלא נפרעים מיד והקשה מוהרש"א מש"ס כאן אדרבא דטבא לי' עבדי למחללי השם ע"ש ולהנ"ל נכון דתירוץ הזה רק לצדוקי והעיקר כהנ"ל עכ"ד יצ"ו ואחר זמן רב הנה עתה (בששון) הדפיס הרב הנ"ל יצ"ו ספר יקר כבוד חכמים על התורה ואתה תחזה בהקדמת הספר ובפנים הספר בפרשת וילך ד' ט"ו ע"ב (בד"ה והנה) ובמקומות שציין שם מה שכתב הרב יצ"ו בנעם שיח שפתי רצון:

וידידי הגאון מו"ה דוד שיפמאן (מעיה"ק טבריא) יצ"ו בקונטריס 'לשדה נעבד' (הוא הערות יקרות על דברתי בשלשה ספרי שד"ח אסיפת דינים וכללים ודברי חכמים) אשר שלח אלי האריך בענין זה וז"ל שם אות רצ"ט אמוראים אי בקיאי בפסוקים על דבר אמת הי' הי' בין חכז"ל יודעי מקרא וסופרים אותיות שבתורה וחולקים על המסורה אעפ"י שיש אם למקרא ולמסורת אפס כי לא יחדל שלא נתעקש ונודה שנמצאו בינותם גם שלא היו בקיאים בפסוקים וכאשר כתבו עליהם קדמונינו ז"ל נושאי כלי התלמוד עצמם ולא נתחסד יותר מהם וחז"ל עומדים ממעל לביקורת ואנתח לנתחים ענין זה. א'. מקצה מזה דבר גדול דברו חז"ל (ירושלמי תענית פ"ד) קלקול חשבונות יש כאן ושהפסוק (ירמי' נ"ב ו' ז') נכתב בטעות לפי טעות שטעו בחשבונם אז מפני הצרות ושהאמת הוא כפי הנודע לחז"ל שבי"ז הובקעה העיר (והובא בתוס' ר"ה י"ח ב' ד"ה זה ובמג"א תקמ"ט סק"ב) הגאון חת"ס בקונטריס ספר זכרון מתמה מאד ע"ז ותירוצו השערה זעירא ולפי"ז צא זו שהיו בקיאים במקרא אף זו שהיו בקיאים יותר מהפסוקים אם במסורה איש מפי איש נאמנה יותר מהפסוק (אתמהה) או בסוד ה' ליראיו אשר היתה באמנה אתם יותר מפסוק שנאמר ונכתב מנביא ה' (אתמהה) וכפ' הש"ס חולק על ספרים שלנו עי' תוס' שבת נ"ה ב' (ורש"י שם) ונדה ל א' א"כ יודעין היו הפסוקים ומתכונים לחלוק על ספרים שלנו. ב'. ומקצה מזה יש שאמרו כמעט מפורש שאינן בעלי מקרא לדוגמא שבת נ"ה לא סבר לה מר אוטם אזנו כו' ואיך לא סבר לי' פסוק אבל כמו לא שמיע לי שפרשוהו כלומר לא סבירא לי כן לא סבר לה מר כלומר לא שמע לה מר פסוק זה ועי' ב"מ ע"ו א לית לך אל תמנע טוב מבעליו ג"כ מוכרח הפי' כמ"ש ובתענית ט' פעמים אי מטאי להאי פסוקא לא צריכנא לך ובקידושין ל' בפי' אתמר בחסירות ויתירות ובפסוקים (במספרם) לא בקיאינן וב"ק נ"ה שאלני אם נאמר כי טוב ובע"ז כ"ט איך אתה קורא כו' א"ל אין הדבר כן ויש דלאו בפירושא אתמר אלא מכללא (ונושאי כלי הש"ס לא העירו ע"ז) שדרשו ז"ל בשינוי באותיות בנקודות מהכתוב לפנינו לדוגמא קידושין ט' א' התם נמי כתיב שדות בכסף יקנו קרי בי' יקנו ולפנינו כתיב יקנו בפתח שם ס"ב ע"א מאי חרב תאכלו מלחא וכו' משמע שקראו תאכלו בחולם ולפנינו בשורק ובאיכה רבתי היו שרי' כאילים אלים הללו בשעת שרב הופכין פניהם אלו תחת אלו משמע שקראו אלים בצירי שתרגומם דכרי זכרים של צאן ובעירובין ק"ב א' הני דכרי (רש"י אלים) דהוו לרב הונא דביממא בעו טולא וכו' ולפנינו כאילים בקמץ וב"ר ורש"י חיי שרה כ"ה ו' פלגשם חסר ולפנינו מלא דמלא (ונתעורר החזקוני) וספרי דברים י"ג ורש"י דברים א' י"ג ואשמם בראשיכם שאשמותיהם של ישראל בראשי דייניהם ולפנינו ואשימם מלא והביאו פסוקים מקוטעין או מעורבבין וכמ"ש התוס' שבת קכ"ח ריש עירובין שם ס"ה א' מגילה ג' א' ב"ק פ"א ב' שם קי"ט א' ערכין י"ח ב' אבות פ"ו מ"ג פסיקתא דר"כ ויהי בשלח (הוצאת בובער דף פ"ב ע"ב ע"ש אות נ"ח) אולי כמה מהם היו נזהרין שלא לכתוב בלא שרטוט אפי' ד' וה' תיבות כשכותבין הפסוק לדרשה ובירושלמי משמע דאפילו באגרת שלומים היו מהפכין הפסוק שלא ככתבו יעוי' תוס' מנחות ל"ב ב' ד"ה הא ויעו"י ק"נ להרא"ש מגילה פ"ב אות ט"ז ולא רק לדרשות כ"א גם להלכות לדוגמא תמיד כ"ז א' לוום ארבעה ולפנינו כתוב ליום (לא לוים) זבחים ק"ז א' ואליהם תאמר (רש"י ועליהם קרינן) מי כתיב ועליהם ואליהם כתיב ושם קי"ט ב' בגמרא אליהם כתיב ועליהם קרינן (רק רש"ק מוחק שם מלות ועליהם קרינן) ובאמת גם הקרי ואליהם וב"ב ק"ו א' ושבואל בן גרשום בן מנשה ולפנינו בן משה וע"ש תוס' ובגליון הגרי"ב ועי' גם רש"י המכונה בפי' נדרים יו"ד ע"ב. וכפ' העיר רש"י שאי"ז פסוק או שאין הפסוק כן כמו עירובין ס"ה ר"ה ג' ב' זבחים קי"ח ב' שם קי"ט ב' וכפ' העירו התוס' שלא היו בקיאין בפסוקים ברכות ס"א חגיגה י"ב א' ע"ז ד' סוף מכות ב"ב קי"ג א' ב"ק נ"ד ול"ק למה כתבו תוס' שבת נ"ה נדה ל"ג שהש"ס חולק על ספרים שלנו ולא שלא היו בקיאין חדא דל"ק מתוס' על תוס' ועוד כיון דקאמר מעבירם כתיב והנושא כתיב ש"מ דגמיר ודייק. וכפ' העיר המהרש"א שאין כן בפסוק לדוגמא ברכות מ"א שבת נ"ו א' ברכות נ"ד חגיגה ט"ו כתובות ה' ב"ב פ' יש נוחלין בעי' סי' קי"א מהרש"א וריטב"א וכפ' העיר הגרי"ב בגליון כמו ברכות נ"ז שם ס' ע"ב ב"ב ט' א' סנהדרין ז' א' שם רש"י משמע דגרס שבע יפול ובגליון הגיה שם ק"ג ערכין ל"ב ב'. ויש שהקשה בזוהר רעיא מהימנא פנחס רנ"ד והא כתיב כלות מלא באורייתא וברבה ובתנחומא שם ובפסיקתא ויהי ביום כלות משה דרשי כלת חסר (ובתנחומא מפורש כלת כתיב חסר לא כמגיה שהגיה ברש"י נשא בחומשים חדשים כלת כתיב בפתח ולא בקמץ) (ונגד זה יש בזוה"ק חוקת קפ"ד א' אל תירא אותו ועד דרוש אחיך אותו הני תרין אותו שלמים בתרי ווין ולפנינו שניהם חסרים) ובכתובות ק"י ע"ב איתא כתוב בס' בן סירה כל ימי עני רעים ולא מייתי הש"ס ממשלי ט"ו ט"ו ואי"ל דמשום סיפא ב"ס אומר אף לילות בשפל גגים גגו כו' מש"ה מייתו מב"ס ולא ממשלי אלא שהמקשה לא שבק לאסוקי למלתי' ושאלו תכף והאיכא שבת ויו"ט ואחר תירוצו כדשמואל הוא חוזר וגומר הענין דבן סירא אין לומר כן דאין צורך להגמרא שם רק הא דכל ימי עני רעים דקאמר במשנה שנוה היפה בודק ומקשה מאי בודק ומפרש כדשמואל משינוי וסת ומייתי עלה הא דכ"י עני רעים דגם כן קשה והאיכא שבתות ויו"ט וצריך גם כן לפרש כדשמואל והי' יכול להביא זה ממשלי (וסיום דשפל גגים וכו' שגרת לישנא מסנהדרין ק' ע"ב דמייתי כולהו מילי מעלייתא דב"ס ומשם נעתקו גם לכאן) אבל מ"ש השדה יהושע פ"ק דמגילה ה"ט שמשום שלא נזכרו פסוק ה' ה' אל רחום ע"כ הביאו פסוק אל אלקים ה' לא נכון עמו מלבד שי"ל שרצו להורות דלאו דוקא בתורה כ"א גם נ"ך כשנכתבין בגלילה הדין כן חוץ מזה בתוספתא ברכות סוף פ"ג הגירסא הי' כותב חמשה ששה שמות רצופין ומוכרח הי' להביא פסוק אל אלקים ה' אל אלקים ה' (דיהושע כ"ב כ"ב) שבו ששה שמות רצופין ואין עוד מלבדו ומהרי"ל ז"ל בסי' קמ"ט שמספקא לי' אי נימא גם על המחברים שלא היו בקיאין בפסוקים כמו שאמרו הם על חז"ל (כעין דברי התויו"ט תמורה פ"א מ"ה הנוכל לומר שאבדה הבקיאות מבעלי התוספות) אבל אם באתי להציע יש ויש כזאת וכזאת ברש"י ותוס' שטעו בפסוקים ולדוגמא בזכרוני רש"י תרומה כ"ה כ"ב רש"י אבות פ"א אמת ומרפ"ט של"ו סנהדרין מ"ז א' ד"ה נבזה יומא ע"א אליכם אישים ע"ש ח"א וגליון הגרי"ב וכבר הורה זקן ר"ת בהקדמתו לספר הישר שלא היו בקיאין בברייתות ואפי' במשניות דזרעים וטהרות ועי' תוס' שבת מ"ד א' ד"ה דף מ"ג ב' בסה"ד ור"ה וא"כ יכול להיות או כ"ש שיכול להיות שלא היו בקיאין בפסוקים ומובן שגם בזמן זמנם זמניהם היו דעות מחולקות בזאת וכזאת וכמו שיש מ"ד שנקרא תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה בכ"מ ואומרה ואפילו במס' כלה (ג"כ רש"י שם) (שבת קי"ד א') ולעומתו יש מ"ד אטו מאן דלא ידע הא דר' יצחק לאו גברא רבה הוא בשלמא מלתא דתלי בסברא לחיי הא גמרא הוא וגמרא לא שמיע לי' (גיטין ו' ב') כמו כן משתבח לי' ר' אבהו למיני ברב ספרא דאדם גדול הוא אע"ג דבקרא מי אמרי לכו (ע"ז ד' א') ולא ידע למימר פירושא דהאי פסוקא (כ"ן גי' עי' שם) והש"ס לא המליץ שם על רב ספרא כמו שהמליץ על ר"ז דמשתבח לי' דאדם גדול הוא (בברכות ל"ח ב') ולעומתו יש מ"ד מאן דלא ידע פירושא דקרא מותיב תיובתא לרבי (יומא יו"ד ע"א) גברא דלא ידע מאי מרזיחא שלח לר"ה הונא חברין (כתובות ס"ט ב) (בזה ימצא גם השייך למערכת ב' אות נ"ה ברייתא לא שמיע לי') ושמואל ידעי לה דמתני' הוא בס' זרעי' ותוס' ב"מ קי"ד ב' ד"ה ה"ג דמשניות זרעים וטהרות היו שגורות וע"ע תוס' מגילה יו"ד ע"א ד"ה ומ"ט ומנחות וי"ו ב' ד"ה אלא ותמורה ל' ע"ב ד"ה מנא וחולין ק"י ד"ה דתנן ומתוס' על תוס' ועל ר"ת בס' הישר אין מקשים ועי' רש"י שבת פ"א א' ד"ה התם וחולין י"ג ב' ד"ה ולא וברכות כ' כי מטי ר"י בעוקצין אשה הכובשת ירק ואי"ז בעוקצים רק בטהרות והי' אפ"ל דר"ל בדיני עוקצין וידות אבל רש"י תענית כ"ד ב' וסנהדרין ק"ו ב' כתב לא אשכחתי' במס' עוקצין ופלא שאמוראים לא בקיאי בב' סדרי ואחרי מופלג נקרא גאון שבקי בס' מסכתות כמנין גאון (קוה"ד ה' ע"ב רדב"ז סי' ק"ז תשב"י אות ג' ושה"ג ח"א רב אחאי שיש ס"ג מס' או ס"א מסכתות) עכ"ד יצ"ו ועיין בספר טהרת המים לרב גדול משאלונוקי במערכת המ"ם אות י"ט ובמה שהבאתי בקונטריס הניחת לכללים סי' קי"ח:

ובענין בקיאות האמוראים בברייתות אם יתכן לומר שהאמורא ידע רישא דבריתא ולא סיפא או בהיפך שהבאתי מחלוקת בזה בנדפס במערכה זו אות קנ"ה עי"ש הנה ראיתי עתה מ"ש הריטב"א בחי' לקידושין ד' י"ז ע"ב בד"ה תיובתא דר"ל (ה"ד מרן חיד"א בס' יעיר אזן במער' הקו"ף אות ח') דמתבאר מדב"ק דס"ל דלא יתכן דידע רישא ולא סיפא וכו' שכתב כי מקשי האמורא מסיפא דברייתא ומשני לה והדר פריך אמורא אחרינא מרישא ומסיק בתיובתא י"ל דהאמורא דפריך מסיפא לא שהיא סיפא דברייתא דלקמן רק היא ברייתא אחרת שלמה וברייתא דלקמן לא ידעה אי נמי האמורא האחרון בש"ס פריך בתחלה מרישא ואסקה בתיובתא והדר פריך האמורה דקדים מסיפא כלומר דגם מסיפא איכא לאותובי ליה ומשני דמסיפא ליכא תיובתא הכי הוה שקלא וטריא דהאמוראי אבל רב אשי סדר דברי האמורא האחרון בתחלה ופריק והדר קושית הראשון ואסקה בתיובתא עכ"ל ואם היה סובר דיתכן שידע האמורא סיפא בלא רישא או רישא בלא סיפא לא היה לו ליכנס בדוחק די"ל דאמורא הראשון ידע סיפא ולא רישא ומקשי מינה ובא רעהו היודע הרישא ומקשי מינה ובמכתב ידידי הרב הג' מוהר"ר דוב אריה ריטטער אבד"ק ראטערדאם יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל נידון ידיעת האמוראים מברייתות ואתמה על כהדר"ג שי' שנעלמו ממנו לפי שעה דברי הגאון ר' ישעי' ברלין פיק אשר מצאתי בספרו חידושי הש"ס הנדפס יחד עם אומר השכחה וקשות מיושב שדבר בהערותיו למס' מנחות ד' ס"ד מזה הענין והנה הוא הביא שם דהך דאתמר שחט שתי חטאות של צבור ואינו צריך אלא אחת אמר רבה ואיתימא ר' אמי חייב על השני ופטור על הראשונה העיר על התוספתא פרק ה' דפסחים והוסיף לאמר וז"ל הנה אותן גדולים דמסדרי הש"ס ידעו כל הכתוב בתוספתא (כמו שהעתקתי דעתם בחיבורי תנא תוספאה) תמה הוא דמייתי לה בשם רבה ואיתימא ר' אמי ולא בשם הברייתא וגם על רבה ואיתימא ר' אמי איכא למידק וכי לא ידעו מהברייתא ולכן נראה לכאורה דלשטת אותן הגדולים הוי הגירסא נכונה הכי אתמר שחט שתי חטאות של צבור ואינו צריך אלא אחת חייב על האחרונה א' רבה ואיתימא רב אמי חייב על השנייה ופטור על הראשונה ואפילו נתכפר לו בשני' וכו' והשתא רבה ואיתימא ר"א פירושא דברייתא אשמעינן דחייב על האחרונה אפילו נתכפר לו אינו חייב על הראשונה. רק על השני' עד כה נכנס הגאון הנ"ל בדיחוקים כדי לקיים הדעה שידעו מסדרי הש"ס כל השנוי בתוספתא ועל מה שכתב תוך דבריו יתמה על ר' אמי ורבה וכי לא ידעו הברייתא באמת יש לתמוה טובא וכי זו בלבד אשכחן איך יתרץ דברי הש"ס קידושין ס"ב ע"א בעי מיני ר' אסי מר' יוחנן אמר פירות ערוגה זו תלושין וכו' א"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ובד' ס"ב ע"ב איתא תניא כותיה דר' יוחנן ממש כלישנא דבעי' דר' אסי והוא התוספתא פ"ד דתרומות (שם בשינוי קצת) ומזה נראה בעליל דגם ר' אסי גם ר' יוחנן לא ידעו הך דברייתא וכן גם ד' ס"ג ע"ב ר' אסי אמר אף נאמן לכנוס ומודה ר' אסי באומרת נתקדשתי וכו' ואחר כך תניא כותיה דר' אסי ג"כ ראיה דר' אסי לא ידע הך ברייתא דאלו ידעה לא היה שותק ואמרה בשם אומרה להביא גאולה לעולם ובל"ס הרבה נמצאין כמו זאת עכ"ד יצ"ו וס' חי' הש"ס ואומר השכחה וקשות מיושב הנז"ל לא ראיתי מעודי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף